המסר למושחתים יהיה ברור יותר לכשתסתיים פרשת הצוללות

זה כבר הפך לנוהל קבוע, שבכל חקירת שחיתות בעלת פרופיל תקשורתי גבוה מגיע הרגע שבו אחד או יותר מכלי התקשורת "חושפים" כי החקירה מתקרבת לסיומה, וכי המשטרה צפויה להגיש כתבי אישום נגד המעורבים המרכזיים בה.

המשך הריטואל הקבוע הוא שהמשטרה מוציאה בתגובה הודעה שאומרת שהחקירה עדיין מתנהלת, שהיא עוד לא הגיעה לשלב סיכומים, ושהפרקליטות, ולא המשטרה, היא זו שממליצה על הגשת כתבי אישום. לרוב בסופו של דבר מתברר במקרים הללו כי למרות הכחשות המשטרה, הפרסום בתקשורת הוא נכון.

כך קרה גם השבוע (ד') ביחס ל"תיק הצוללות", שעוסק באחת מפרשות השחיתות החמורות ביותר שהתרחשו כאן לכאורה. כתב המשטרה של חברת החדשות, משה נוסבאום, דיווח כי חקירת המשטרה בפרשת הצוללות מגיעה לישורת האחרונה, וכי ממצאי החקירה ב"תיק 3,000" מבססים את החשדות נגד חמשת החשודים העיקריים בפרשה: דוד שמרון, יצחק מלכו, דוד שרן, אליעזר (צ'ייני) מרום ואבריאל בר-יוסף. עוד חשף נוסבאום כי מדובר בין השאר בעבירות של קבלת שוחד, תיווך לשוחד, מרמה, מרמה והפרת אמונים והלבנת הון.

המשטרה מצדה מיהרה להוציא הכחשה, שלפיה "חקירת רכש כלי השיט עדיין מתנהלת, ועדיין נעשות בה פעולות חקירה. בעת הזו היחידה החוקרת טרם הגיעה לשלב הסיכומים, ומאידך כל אמירה בגין המלצה להגשת כתבי אישום איננה רלוונטית, מהסיבה הפשוטה שהמלצה על כתבי אישום היא בסמכות בלעדית של הפרקליטות ולא של המשטרה".

כשצוללים קצת למידע הידוע לנו על תיק הצוללות, קשה להגיע למסקנה אחרת מאשר שהחקירה שנמשכת כבר זמן רב ולכן תסתיים בקרוב, תסתיים בהמלצה על העמדה לדין של המעורבים הבכירים. הסיבה המרכזית לכך היא שהמשטרה מגובה בעדות חזקה, מפורטת ומשכנעת של עד המדינה מיקי גנור, שהיה הציר המרכזי בכל הפרשיות שנחקרות. עדותו מגובה גם במסמכים רבים ובקלטות, שכולם מצביעים על כך שחמשת הגיבורים פעלו בניגוד לחוק.

לאור המעורבות הרבה שלו בכל מה שקרה, גנור הוא עד מדינה "חלומי" בתיק שחיתות כזה. הדומיננטיות של גנור כעד מדינה מזכירה את הדומיננטיות של עד המדינה המנוח, שמואל דכנר, ב"תיק הולילנד". בשני המקרים, מדובר בעדי מדינה שלא רק שהודו כי היו מעורבים במסכת השוחד, אלא שגם חוללו אותה.

בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס", שנערכה בשבוע שעבר, הבהיר פרקליט המדינה, שי ניצן, כי חתימת הסכמי עד מדינה נועדה בין היתר להעביר מסר חד-משמעי: יידע כל מי שעומד לבצע עבירה - לעולם לא תוכלו לסמוך על איש משותפיכם, עוזריכם, או הקרובים לכם ביותר, שלא יסגירו אתכם באחד הימים. לא תוכלו לסמוך - לא על המזכירה האישית המלווה אתכם עשרות שנים, לא על הנהג הצמוד והנאמן, לא על העוזר האישי, ובוודאי שלא על נותן השוחד או המתווך לשוחד".

אם המסר החד הזה לא היה ברור דיו למושחתים למיניהם עד "פרשת הצוללות"; יש להניח כי כשזו תסתיים, הוא יהיה ברור להם יותר.

ואחרי כל אלה, נותרה שאלה חשובה נוספת באוויר בהקשר לפרשת הצוללות: איך ייתכן שראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא ידע דבר על המעשים המושחתים והבזויים שעשו לכאורה המקורבים לו ביותר, סביב עסקה בעלת השלכות כה חשובות על ביטחון המדינה?

וגם אם נניח שנתניהו אכן לא ידע דבר על השחיתות לכאורה של מקורביו, עורך דינו דוד שמרון ושליחו המדיני יצחק מלכו - האם לא צריך היה לכל הפחות לזמנו למשטרה ולתשאל אותו בנושא? ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הפתרונים.