יום השואה הבינ"ל: הזדמנות לבחון את מצב הקשישים בישראל

היום מציינים בעולם את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שנקבע ליום השנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ ב-1945, לפני 73 שנה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף 2016 היו בישראל 186.5 אלף איש שנחשפו למשטר הנאצי, כלומר אנשים שחיו בעבר באחת המדינה שנכבשו או היו תחת השפעה של המשטר הנאצי. כ-60% מניצולי השואה הם נשים. עם זאת, הרשות לזכויות ניצולי השואה מטפלת בכ-220 אלף זכאים, מכיוון שחלק מהם הם בני או בנות זוג של ניצולי שואה שהלכו לעולמם.

ברשות לזכויות ניצולי השואה, שמשתייכת למשרד האוצר, פרסמו לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה כי במהלך השנה החולפת ניתנו תגמולים חודשיים לניצולי שואה בסכום של מעל 3.3 מיליארד שקל, 2.3 מיליארד שקל נוספים הועברו תגמולים לנכי רדיפות הנאצים, הוגדל מתן הפטור המלא על תרופות כך שתקציבו עומד על כ-435 מיליון שקל וניתנו שירותי סיעוד לניצולי שואה בסכום של כ-252 מיליון שקל. היקף התגמולים משקף עלייה של 12% לעומת התקציב ב-2016.

לפי הלמ"ס, בסוף 2016 היו 420 אלף איש בגיל 75 ומעלה, כך שניתן להעריך כי מספר ניצולי השואה מהווה קרוב ל-50% מאוכלוסיית הקשישים שנולדו לפני סוף מלחמת העולם השנייה. ניצולי שואה זכאים לקצבה חודשית של בין 2,300 ל-9,000, תלוי במצבם הבריאותי. ואולם ניצולי שואה שעלו לארץ לאחר 1953 - כ-80 אלף איש - זכאים למענק שנתי בלבד, בהיקף של כ-4,000 שקל.

דומה למצבם של שאר הקשישים בישראל

בשבוע שעבר הנושא עלה שוב לכותרות לאחר כתבה שפורסמה בחדשות 2, והובילה גם לדיון בוועדה לבניית תוכנית אב לאומית בנושא הזקנה בכנסת, ולהצעת חוק של ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) לבטל את ההפרדה ולשנות את המדרג בקבלת הקבצאות. למעשה, מצבם של ניצולי השואה שאינם מקבלים את המענקים החודשיים דומה למצבם של שאר אוכלוסיית הקשישים החיה בישראל. כשבוחנים את מצב אוכלוסיית הקשישים כולה - מה מגלים?

ההגדרה של אזרחים ותיקים היא בני 65 ומעלה, ובסוף 2016 מנתה אוכלוסייה זו כ-980 אלף איש. בסוף 2015 היו רשומים במחלקות לשירותים חברתיים של הרשויות המקומיות 283 אלף איש - כלומר כשליש מהרשומים במחלקות אלו הם מעל גיל 65. אם בוחנים רק את גילאי 75 ומעלה אז מחצית מהם רשומים במחלקות לשירותים חברתיים. כ-75% מהאזרחים הוותיקים הרשומים פנו בגלל בעיות הנובעות מזקנה ומצב סיעודי, וקרוב ל-10% בגלל עוני וקשיי הכנסה. לפי דוח העוני של ביטוח לאומי, שפורסם בחודש שעבר, רבע מהמשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני הן של קשישים (בביטוח לאומי ההגדרה מעט שונה - נשים מעל גיל 60 וגברים מעל גיל 65).

ירידה בתחולת העוני

תחולת העוני (אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני) של משפחות הקשישים ירדה מ-22.5% ב-2015 ל-21% ב-2016, כלומר כל משפחה חמישית שבראשה עומד קשיש נמצאת מתחת לקו העוני. קו העוני הוא קו יחסי לרמת החיים בישראל, ורמתו עומדת על כ-50% מההכנסה החציונית. אם בוחנים את תחולת העוני של קשישים יחידים (ולא משפחות שבראשן עומד קשיש), אז נרשם שיפור בשלוש השנים האחרונות ותחולת העוני שלהם עומד על 17%.

אחת הסיבות לכך היא העלאת קצבאות הזקנה לקשישים עניים בסוף 2015, שהיתה לה פעימה נוספת ב-2017 שעדיין לא באה לידי ביטוי בדוח העוני האחרון. כאן נכנסת הבעיה של מדד קו העוני היחסי - הוא לא מודד במספרים אבוסלוטיים את היכולת להתקיים באופן ראוי במדינה, אלא את מצב האוכלוסייה ביחס לקבוצות ופרטים נוספים אחרים בחברה הישראלית. בימים אלו מקדם שר הרווחה חיים כץ את הצמדת קצבת הזקנה לשכר הממוצע במשק, תוכנית שעלותה כ-700 מיליון שקל.

דוח עוני אלטרנטיבי שפירסמה עמותת "לתת" בסמוך לדוח של ביטוח לאומי שופך קצת אור על חיי היומיום של הקשישים - סקר שנערך בקרב 756 נזקקים מעלה כי 92% מהקשישים הנתמכים מעידים כי קצבת הזקנה אינה מאפשרת להם למלא את צורכיהם הבסיסיים באופן מלא. 78% מהקשישים נתמכי הסיוע ויתרו על רכישת תרופות או טיפול רפואי נחוץ. אחת הסיבות לכך היא שקרוב ל-50% מנתמכי הסיוע אינם מקבלים תשלומי פנסיה. מתוך הקשישים נתמכי הסיוע, 57% אינם יכולים לרכוש אמצעי חימום או קירור, או שאינם יכולים להפעילם; כרבע לא עמדו בתשלומי החשבונות שלהם בשנה האחרונה.