"מי שמסתכל על אמנות רק כהשקעה עושה טעות"

רגע המכירה הפומבית של יצירת המופת "סלבטור מונדי", ציור של לאונרדו דה וינצ'י בן 500 שנה שתואר כגילוי האמנותי החשוב ביותר של המאה ה-21, היה כל מה שאתם יכולים לדמיין ועוד; המתח והריגוש ששררו באולם המכירה של "כריסטיס" בנובמבר האחרון בניו-יורק, באו לידי ביטוי בשפת הגוף התיאטרלית של מנהל המכירה ושל ששת המתחרים המתוחים, שדיברו כל העת בטלפון עם לקוח אנונימי שהנחה אותם בהצעות הקנייה (bid). מחיר היצירה טיפס מ-90 מיליון דולר תוך שבע דקות בלבד עד שננעל בסכום שיא חדש לשוק האמנות: 450 מיליון דולרים (מתוכם 50 מיליון דולר עמלת המכירה שגבתה כריסטיס) לקול תרועות הקהל בחדר.

יש המשווים את היצירה, שבה מוצגת דמותו של ישו כבורא העולם כשהוא מחזיק כדור בדולח ביד אחת וידו השנייה מונפת באוויר, למונה ליזה האייקונית, ואכן היצירה מתוארכת גם כן לאותה תקופה. "זה ציור יפהפה, מסוג הציורים שאתה מרגיש שקורה משהו בינך ובין הציור כשאתה עומד מולו, בדומה למונה ליזה. אתה מרגיש שלא אתה זה שמסתכל על הציור אלא הוא מסתכל עליך", אומר גיום סרוטי (Guillaume Cerutti), נשיא ומנכ"ל כריסטיס העולמית בראיון ל-G.

סרוטי הגיע לביקור בישראל ביחד עם שדרה של מנהלים בכירים מכריסטיס לקראת מכירה משמעותית נוספת שתתקיים באותו חדר מכירה באביב הקרוב בניו-יורק, ובה יוצעו למכירה כאלפיים פריטים מהאוסף הפרטי של דיוויד ופגי רוקפלר, שמוערך בכ-650 מיליון דולר ונחשב לאחד האוספים הפרטיים החשובים בעולם האמנות כיום.

הזוג רוקפלר עסקו באספנות של אמנות מאז מחצית המאה העשרים ובצוואתו של רוקפלר, שנפטר לפני כשנה בשנתו כשהוא בן 101, מפורטת בקשתו לטיפול באוסף: 12 מוסדות יקבלו כתרומה את הכנסות המכירה, חלק ממסורת של פילנתרופיה. "זאת מכירה חשובה שתהיה כנראה גם רגע מכריע בעולם האמנות כולו", אומר סרוטי, "יש בו ציורים של פיקאסו מתקופות מוקדמות, מאטיס, מונה, אדוארד הופר. טווח המחירים ינוע באזור ה-70-50 מיליון דולר לציור של פיקאסו כמחיר התחלתי, אבל אפשר לקנות גם אמנות דקורטיבית מהאוסף במחירים נגישים יותר".

הגעתו של סרוטי לישראל יכולה להציע גם אינדיקטור למצבו של האלפיון המקומי, שירד למחתרת בעקבות מחאת 2011. שוק האמנות בישראל ככל הנראה תוסס למדי אם כריסטיס העולמית ביקשה לעצור גם כאן, בחיפוש אחר רוכשים לפריטים מאוסף רוקפלר. בערב שלפני הראיון התקיים אירוע סגור במוזיאון תל-אביב, שבו הרצה מנכ"ל כריסטיס אמריקה על האוסף בפני הנוכחות והנוכחים, חלקם אולי רוכשים פוטנציאלים.

הנה רשימה חלקית של הנוכחים באירוע: ד"ר סוזן לנדאו, מנכ"לית מוזיאון תל-אביב לאמנות; אספן האמנות עו"ד חנינא ברנדס; אשת העסקים עירית רפפורט; ד"ר שולה רקנאטי; ישראלה שטיר, נשיאת קבוצת שטיר; הפילנתרופית שרה סלע; יגאל לנדאו, מבעלי רציו ובנק אגוד; אסתר אלדן, מנכ"לית דלק ישראל; בוריס קרסני, הבעלים של חברת "פוליסי"; איש העסקים משה גנזי, מבעלי קבוצת אורגון ובריל; אלן בהרב, מנכ"ל חברת גלמד; זוג אנשי העסקים דפנה ואמיר פושינסקי; סוחר האמנות הבינלאומי מיקי תירוש; איש העסקים אברי דרגנר; אספנית האמנות לילי פרי; איש העסקים יואב גוטסמן; הגלריסטית עדינה גוטסמן; אספנית האמנות גבי בראון, ועוד.

"יש בישראל הרבה אספנים ישראלים ויש להם אוספים בישראל או במקומות אחרים בעולם", משיב סרוטי לשאלה מה מביא אותו לישראל. "יש לנו קשר טוב איתם ואחת מהאסטרטגיות של כריסטיס היא לשמור על קשר עם אספנים ותיקים וחדשים. יש גם דור חדש של אספנים שאנחנו רוצים להכיר וליצור איתו קשרי אמון. בביקור במוזיאון אפשר היה ממש לראות את ההתפתחות של האספנים בישראל, איך המוזיאון נבנה מכספי תרומות של הדור הראשון של האספנים הישראלים, שעסקו יותר באמנות ישראלית מהמאה העשרים, ואז יש את החלק השני של המוזיאון שעוסק יותר באמנות בינלאומית. רוב התורמים למוזיאון הם הרי גם אספנים שקשורים אלינו. שוק האמנות לא מתקיים רק בבתי המכירות ובערב המכירה".

מה אתה צופה שמכירת אוסף רוקפלר תעשה לשוק האמנות?

"זאת שאלה שמעניינת את עולם האמנות, המכירה יכולה בסופו של דבר להיות גם טריגר משמעותי שישפיע על מחירים בשוק".

באיזו קטגוריה נראה עליית ערך, לדעתך?

"למשל, יש באוסף עבודות אמריקנה באיכות גבוהה, לכן אני מעריך שנראה בקטגוריה הזאת השפעה על ערך השדה ואנחנו מצפים לעליית ערך. אבל חשוב לזכור שזה אוסף שהוא יותר מסך האובייקטים שיש בו. הוא בעל משמעות גם בגלל המקור שלו, בגלל שהוא שייך לרוקפלר. באוסף כזה העיסוק הוא לא רק באיכות של כל אובייקט, אלא גם בשם של בעלי האוסף".

לא חבל שאוסף כזה נהדר יגיע לידיים פרטיות של אספנים ולא יוצג לציבור במוזיאונים?

"זאת הבקשה של הזוג רוקפלר בצוואתם ואנחנו לא שופטים את ההחלטה הזו. אנחנו בטוחים שמי שיקנה את העבודות יביא לכך שגם נמצא את המוצגים האלה במקומות שונים והם גם יוצגו לציבור".

השווקים המתעוררים

בחזרה לסלבטור מונדי, אחד מאירועי האמנות המשמעותיים של שנת 2017. לאחר הרכישה החלו פרסומים בתקשורת, כי הרוכש של היצירה הוא הנסיך הסעודי באדר בן עבדאללה שכאמור, שילם כמעט חצי מיליארד דולר על ציור של ישו. עובדה שמדגימה, שוב, את התיאבון המפתיע והנועז של נסיכויות המפרץ הפרסי בשוק האמנות בשנים האחרונות. "אנחנו אישרנו את הפרסומים האלה וגם ידוע לנו שהיעד הסופי לציור הוא להיות מוצג במוזיאון הלובר באבו דאבי", מתייחס סרוטי, "האמביציה שלהם היא לא רק תרבותית ואמנותית אלא גם עוסקת באטרקטיביות של המדינה שלהם. הם רוצים לכתוב נראטיב של גישור בין תרבויות דרך מהלכים כאלה".

כחלק מתהליכי הגלובליזציה, מסביר סרוטי, נוצר שינוי של ממש בפרופיל האספנים בעולם. עד לפני כמה שנים הוא אפיין בעיקר אירופאים או אמריקאים, אך גידול משמעותי שקרה בשנת 2017 הוא גם בקרב אספנים מאסיה. "בשנה החולפת האספנים האסייתים היו 33% מכלל הקונים בכריסטיס. לפני 15 שנה הם היו 2% בלבד. זה שינה לגמרי את הפרופיל שלנו ואת הדרך שבה אנחנו מאורגנים. היום הונג קונג זה מקום חשוב ביותר עבורנו וגם שנגחאי, דרום קוריאה, סינגפור ואינדונזיה".

זה מסמל התעוררות בעולם האמנות באסיה?

"צומח שם דור חדש של אספנים, צעיר יותר, פתוח. אלה אנשים אמביציוזיים, עם תיאבון לבנות קשרים בעולם האמנות, חלקם בונים מוזיאונים פרטיים או גלריות באסיה".

מה מצבה של האמנות הישראלית בשוק הגלובלי הזה? יש אמנים ישראלים בינלאומיים כמו יעל ברתנא, סיגלית לנדאו, מיכל רובנר ועדי נס שנמכרים יפה והם בעלי שם. יש סיכוי שאמן ישראלי ייכנס לליגה של ה"בלו צ'יפ ארטיסט"? (מונח המושאל מעולם המניות, ומשמעותו אמנים בעלי שווי שוק גבוה).

"יש אמנות ישראלית עכשווית שהיא מאוד מעניינת. בדיוק ראיתי במוזיאון תל-אביב עבודה של אמן בשם אבשלום, שנולד בישראל ועבד בצרפת, אמן מאוד מעניין ומתוחכם שמת בגיל 27. אני מאוד אוהב את האמן הזה ושמחתי לראות עבודה שלו. אני גם מאוד אוהב את יעקב אגם ויש לי קשר קרוב אליו. ישראל היא מקום חשוב עבורנו ועבור אספני אמנות. העצה שהייתי נותן לאמנים בישראל היא שחשוב מאוד לבנות תמיכה לאמנות שלהם במדינה שלהם. העובדה שיש יזמים או אספנים בישראל, שאוספים אמנות ישראלית עכשווית, משפיעה על הערך שלהם בעולם. אמן צריך להיות נתמך על-ידי אספנים קודם כול במקום שבו הוא פעיל".

עד שנת 2008, כריסטיס קיימה גם מכירות פומביות בישראל, אך כיום היא שומרת רק על נציגות מקומית שבראשה עומדת רוני גילת-בהרב, מנכ"לית כריסטיס ישראל. "לא הפסקנו את המכירות רק בישראל, אלא גם במונקו או באמסטרדם", אומר סרוטי. "אנחנו רוצים לשמור על הקשר עם הלקוחות שלנו דרך קטלוגים, הרצאות ומפגשים, אבל במכירות אנחנו רוצים להתרכז בכמה בתי מכירות מרכזיים. זה קורה כי היום אנשים נותנים הצעות מרחוק, דרך הטלפון, הם לא צריכים להיות בחדר".

הטכנולוגיה משנה את כללי המשחק.

"ערוץ המכירות אונליין הוא ערוץ מכירות חשוב מאוד בשבילנו. בשנה שעברה, חצי מנותני ההצעות במכירות אצלנו היו אקטיביים אונליין. מדי שנה יש לכריסטיס שליש לקוחות חדשים, כששליש מתוך השליש הזה מגיע אלינו דרך המכירות באונליין. זה הפך לערוץ עיקרי ללקוחות החדשים בגלל שזה נגיש: מכל מקום שתהיה בו בעולם, אתה יכול להשתתף במכירה פומבית. בין שלושת המכשירים שאתה יכול לקנות דרכם אונליין ראינו איך בשנת 2017 המובייל הפך למכשיר העיקרי. אבל כריסטיס מגיבה לתנועות בשטח שהן לא רק דיגיטליות. למשל, בשנה שעברה פתחנו לראשונה נציגות בלוס אנג'לס, כי אנחנו חושבים שהחוף המערבי זה אזור שיעלו בו מספר האספנים בשוק האמנות בשנים הקרובות, וצריך להיות שם".

בין הציבורי לפרטי

סרוטי, 51, עונה על כל הציפיות שעולות מדמותו האפשרית של מנכ"ל כריסטיס, שנחשב לבית המכירות הפומביות מהמובילים בעולם, מייסודו של הסקוטי ג'ימס כריסטי בשנת 1766 וכיום בבעלות המיליארדר הצרפתי פרנסואה אנרי פינו. בחזותו של סרוטי ניכר טעמו הטוב: לבוש בחליפת שלושה חלקים, דיבורו שקול, אך אקספרסיבי, מנומס ומסביר פנים, שיערו המאפיר משוך לאחור ושפת גופו נינוחה, גם כשמחוץ לחלון משתוללת סערה תל-אביבית בלתי צפויה.

גדלת בבית אוהב אמנות?

"אני לא מגיע ממשפחה של אספנים, אבל היו לי הורים שהתעניינו בשדות שונים באמנות כמו תיאטרון ומוזיקה. אני פיתחתי תשוקה לאמנות בגיל צעיר מאוד. לא למדתי אמנות, אבל זה תמיד היה בראש סדרי העדיפויות שלי".

 היצירה: Nympheas en fleur האמן: קלוד מונה / צילום באדיבות: Christies images LTD

במשך חמש שנים ניהל סרוטי את מרכז ז'ורז' פומפידו לאמנות מודרנית בפריז. פרק הזמן הזה, הוא מודה, עיצב גם את טעמו האישי באמנות: "יש לי משיכה לאמנות של המאה העשרים ולאמנות עכשווית. שם אני מרגיש בבית. אבל אני אוהב גם אמנות אפריקאית, אוקיאנה וגם אמנות דקורטיבית", הוא חושף.

לאחר שסיים את לימודיו במכון לחקר הפוליטיקה של פריז, כיהן גם כראש המטה של ז'אן ז'אק איאגון, שר התרבות הצרפתי בשנים 2004-2002, ומילא שורה נוספת של תפקידים הנושקים בין כלכלה לתרבות. ב-2007 הגיע למגזר הפרטי עם מינויו כמנכ"ל סות'ביס צרפת (בית המכירות המתחרה). בשנת 2015 עזב את סות'ביס כדי להצטרף לכריסטיס, כנשיא אירופה, המזרח התיכון, רוסיה והודו. שנה וחצי מאוחר יותר מונה למנכ"ל כריסטיס העולמית והוא ממלא את התפקיד מאז ינואר 2017.

מניסיונך, מה משפיע יותר על עולם האמנות - המגזר הציבורי או הפרטי?

"תלוי מאוד במדינה. אני גדלתי בצרפת, מדינה שהסקטור הציבורי חשוב בה מאוד בעולם האמנות, שהמוזיאונים הציבוריים הם הכוח המוביל והמניע, אבל שוק האמנות הפרטי חזק גם כן. אם תסתכלי על ארצות-הברית, שם ברור שהיוזמות הפרטיות חשובות הרבה יותר ממוזיאונים, וגם המוזיאונים ממומנים בעיקר על-ידי תרומות של אנשים פרטיים. בישראל המצב דומה: במוזיאון תל-אביב רואים כמה האספקט הפרטי הוא מפתח להתפתחות. דיברתי אתמול עם סוזן לנדאו (מנכ"לית מוזיאון תל-אביב), שאמרה לי שבתערוכה של האמנית לואיז בורז'ואה המוצגת בימים אלה במוזיאון, המימון הפרטי היה חיוני ובלעדיו לא ניתן היה לקיים את התערוכה בתל-אביב".

עד כמה זה חשוב לדעתך שהממסד יתמוך באמנות המקומית? אולי השוק הפרטי מספיק?

"אני חושב שזה אלמנט קריטי. בזמן הנוכחי ובמצבים הפוליטיים, הגלובליים והכלכליים שבהם אנחנו נמצאים, חשוב לייצר משמעות למה שקורה וזה בדיוק מה שתרבות ואמנות עושות. לכן, זה לא רק תפקידה של המדינה לתמוך ולהקצות מספיק תקציב לפעילויות האלה, גם הסקטור הפרטי צריך להבין שיש לו אחריות ואנחנו מעודדים את הפטרונים לתת חסויות לפעילויות אמנות".

במחצית הראשונה של שנת 2017, הסתכמו המכירות בכריסטיס בסך של 2.8 מיליארד דולר, עלייה של 29% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. אמנות היא תמיד השקעה טובה לדעתך?

"אני לא חושב שצריך להסתכל על אמנות רק כעל השקעה, מי שמסתכל רק כך על אמנות עושה טעות. אמנות יכולה להיות, בנוסף, גם השקעה טובה, אבל בעיקר צריך לאסוף ולקנות אמנות מתוך תשוקה. אם מישהו חושב שהוא יכול לקנות או לאסוף אמנות כדי לעשות רווח, אז שידע שאמנות היא לא סחורה וקשה מאוד לצפות אותה. צריך לחכות ממכירה למכירה, זאת השקעה לטווח ארוך וצריכה להיות סבלנות. יש הרבה דוגמאות לאמנים שמחירם יורד ועולה באופן משמעותי, ומהר מאוד".

בשני העשורים האחרונים זה קורה בעיקר בשוק האמנות העכשווית שפעיל מאוד, עם אמנים כמו איי ווי ווי או דמיאן הירסט ששוברים את השוק. יש מי שיתריעו מפני בועה כלכלית. מה דעתך?

"בתוך שוק האמנות יש שווקים שונים ששונים זה מזה. שוק האמנות העכשווית שונה משוק האמנות הדקורטיבית או האמנות האפריקנית, למשל. זה נכון שהעליות והמורדות או המחירים הגבוהים והשיאים שנשברים בזמן קצר קורים הרבה בשוק האמנות העכשווית. אבל חשוב לזכור שהתבנית הזאת בעולם האמנות העכשווית לא מאפיינת רק את הזמן הזה. בכל רגע בהיסטוריה של האמנות, האמנות העכשווית היא תנודתית מאוד. כשמדברים על בועות, צריך להסתכל על ההיסטוריה של שוק האמנות, וזה כמובן גם עניין של היצע וביקוש. מה שכן השתנה בשנים האחרונות זאת העוצמה של המצבים. עכשיו הכול יותר ספקטקולרי. זה קשור לעובדה שהשוק הוא גלובלי ומספר האספנים היום גבוה יותר ממה שהיה לפני חמישים שנה. אנחנו גם חיים בעולם של מדיה, הכול מתועד ומפורסם וזה משפיע על השוק".

אם אמנות עכשווית היא הטרנד הנוכחי, מה לדעתך תהיה המגמה בשנים הבאות?

"לפני עשור, המצב היה שונה והשוק התרכז יותר ביצירות המופת, שם אנחנו רואים עצירה. האמנות המודרנית והעכשווית, העיצוב והצילום וכל מה שמיוחס למאה ה-20 וה-21 מתפתח מאוד מהר. אבל בתוך הטרנד הזה יש תתי קטגוריות כמו עיצוב, אמנות אפריקאית ואמנות מיבשת אוקיאניה שכדאי לשים לב אליהם".

לאילו עוד עולמות תרצה שכריסטיס תתפתח?

"בשנים הקרובות נשקיע יותר במחלקת החינוך לאמנות, כדי שהציבור יבין מה זה אומר להיות בעל אוסף או בעל אובייקט אמנות. אולי זה קשור לכך שאני מגיע מרקע של מוזיאונים, אבל אני מרגיש שלנו, כחברה, יש אחריות לחנך לאמנות. למשל, לפני המכירה של הסלבטור מונדי הצגנו את היצירה ללא תשלום לציבור, היה בזה מרכיב של חינוך ואלפי אנשים הגיעו לראות את הציור הזה. אז נכון, אנחנו לא מוזיאון כי אנחנו חברה ואנחנו מונעים על-ידי מטרות עיקריות שונות, אבל אנחנו גם נותנים גישה לאמנות, וזה אחד מסדרי העדיפויות שלנו לשנים הבאות. אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו לא מאיימים על אנשים, שהם ידעו שאנחנו פתוחים לציבור והם יכולים לבוא אלינו בכל זמן. לא צריך להירשם או להיות קליינט כדי להיכנס אלינו, ואת זה אנחנו נפתח בשנים הקרובות. בפעם הבאה שאגיע לישראל נדבר גם על זה".

 היצירה: Marly Rouge, סרוויס קינוח מפורצלן / צילום באדיבות: Christies images LTD

רקע | אוסף רוקפלר

"אוסף רוקפלר נחשב לאוסף האמנות מספר 1 בעולם שנמצא בידיים פרטיות וכריסטיס כנראה עבדו קשה מאוד כדי לקבל אותו למכירה", אומר רון קונר, אוצר ויועץ אמנות, "זה אוסף כל-כך משמעותי, שבתי המכירות יהיו מוכנים לשכב על כביש סואן בשביל לקבל אותו".

למה בעצם?

"משפחת רוקפלר היא אחת המשפחות העשירות בארצות-הברית (הונו של דייוויד רוקפלר הוערך על-ידי מגזין פורבס לאחר פטירתו בחודש מארס 2017 ב-3.3 מיליארד דולר). אביו של דיוויד הוא מי שייסד ותרם את מוזיאון רוקפלר בירושלים בשנת 1935 שמוקדש לארכיאולוגיה והוא חלק ממוזיאון ישראל. היום הם שבט של 150 איש, לפגי ולדיוויד יש שישה ילדים. אביו של דיוויד ודודיו אומנם התעשרו מעסקי הנפט, אבל דיוויד כבר עשה את הכסף שלו מעסקים משפחתיים ומעסקי הבנקאות. הזוג רוקפלר היו נדבנים ברמות שקשה לנו לדמיין: מהקמת אוניברסיטה ללימודי ביולוגיה ורפואה ועד הקמת ה-MOMA, מוסד האמנות החשוב ביותר בצפון אמריקה. ברגע שמבינים את הקשר שלהם למומה, אפשר להבין שהשליטה, ההבנה והידע שלהם באמנות הם בעצם חלק מהסיפור".

הם לא רק תרמו כסף לעולם האמנות, הם חיו את זה.

"הם התחנכו בעולם שיש בו קשר בין הון ואמנות, וזה אומר לגדול בבית עם אוספים. כשמסתכלים על צילומים שכריסטיס מפרסמים מתוך הבית שלהם, רואים איך הפריטים הופיעו בחדרי המגורים. אפשר להבין שהם באמת חיו עם האמנות הזאת והיא לא שכבה במחסן, זה היה סטנדרט של חיים. זה מעניין מאוד לחשוב איך אנשים חיים בבית עם ציורים שמוערכים במיליונים או עשרות מיליוני דולרים ואוכלים בצלחות סרוויס שמוערך ב-50 אלף דולר".

הכנסות האוסף מיועדות לתרומות?

"כן. לכן יש שורה של מובילי מוסדות בעולם שיש להם אינטרס משמעותי במכירה הקרובה, כי הם יודעים שהכסף הולך להיכנס אליהם (לפי צוואתו של רוקפלר, בין המוסדות שאליהם יועברו ההכנסות ממכירת האוסף ניתן למנות את אוניברסיטת רוקפלר, אוניברסיטת הרווארד, ה-MOMA בניו-יורק ועוד). לכן, האסטרטגיה של כריסטיס ביחס למכירה מעניינת. הם לא חושפים כרגע את כל האוסף, אלא נותנים לראות רק היי-לייטס, מתחילים לייצר הייפ סביבו, אולי בודקים לאן הרוח נושבת. מהמעט שפרסמו, יש באוסף דברים שאפשר להגדיר אותם יצירות מופת של ציירים כמו פיקאסו, מונה, מנה ועוד לצד אמנות דקורטיבית וחפצי פורצלן, ומעניין לראות אם היצירה אודלסיק של מאטיס תהיה היצירה הבאה שתשבור שיא משמעותי. הזוג רוקפלר ידועים בתור אספנים חשובים של אימפרסיוניזם ופוסט אימפרסיוניזם, ויחד עם זאת, ידוע שהם גם קנו אמנות פוסט מודרנית".

יש למה לצפות?

"לפי התמונות של הבית שלהם, נראה שיש להם טעם טוב מאוד. הם אספנים שונים מסוג האספנות שמדברים עליה היום, שהיא מאוד מסחרית עם איזו ציפייה להחזר. המטרה שלהם באוסף היא לא למכור אותו ולהגדיל את ההון אלא הוא נבנה באמת מתשוקה לאמנות. זאת אספנות איכותית שמבוססת על טעם טוב, עין חדה וקשרים עם יודעי דבר. אלה האוספים הכי טובים בדרך כלל".