לא נופל מריו: הקרנבל השני בגודלו בעולם מחכה לכם בקנריים

איך קשורים עקבים גבוהים למחאה חברתית, שהיא כולה חגיגה אחת גדולה? ומה הקשר בין קובה התוססת לטאלק לבן שמפוזר בכמויות אדירות? ואיך קשור כסף מזויף המונח במזוודות, לרוחב לב, נדיבות ושוויון בין מעמדות חברתיים? נו, טוב, הבנתם את הפרינציפ. המכנה המשותף לכל השאלות טמון באיים הקנריים, השוכנים בארכיפלג ייחודי, בין העולם הישן והעולם החדש, על מסלול רוחות הסחר שדרכו הפליג קולומבוס אל גילוייו.

המכנה המשותף הוא קרנבל נפלא, שמח וצבעוני, המתרחש כאן בכל שנה והופך עם השנים לביצת הזהב התיירותית של האיים בכלל ושל טנריף, הגדול והמפורסם שבהם, בפרט. כמו בקרנבלים אחרים, גם כאן מתקיימים תהלוכות, ריקודים, תחפושות וכמובן הרבה אלכוהול - כמו בתקופות שלפני הנצרות, כשחגגו את חגיגות הבכחנליה לאל היין.

 דמות בקרנבל / צילום: רויטרס

העניין התיירותי הבינלאומי הגובר משנה לשנה לא קרה מעצמו. הצטרפות ספרד לאיחוד האירופי, נגישות הטיסות והקרוזים, פיתוח תשתיות כמו בתי מלון ושאר צורכי התיירים ותקציב יחסי ציבור נדיב - הפכו את האי הגדול ממקום שהיה מזוהה בעיקר עם נופש "בטן-גב", ליעד שבו מתקיימת חגיגת הקרנבל השנייה בגודלה בעולם אחרי זו של ריו דה ז'ניירו, ברזיל.

חגיגות הקרנבל באיים הקנריים מתועדות אומנם כבר מהמאה ה-16, אבל הן עברו מאז שינויים רבים. בסוף המאה ה-19 גדלו והתרחבו, ובמאה ה-20 עברו התאמות לעידן החדש, בעיקר לאחר שספרד הפכה לחלק מהאיחוד האירופי ב-1986 (בזמנו בגרסתו המצומצמת). במאה ה-20, בשנות הדיקטטורה של הרודן פרנקו, נאסר קיום הקרנבל. אבל תושבי האיים לא אפשרו לאף אחד לקלקל להם את החגיגה, והמשיכו במסורת הקרנבל תחת כותרת אחרת: חגיגת חורף.

בובת הברבי של הכומר

הקרנבל הוא אחד המאפיינים המובהקים של הארצות הקתוליות. הנצרות כבשה לה מעמד באיים הקנריים עם השתלטות ספרד על האיים, בתהליך שארך כמאה שנה במהלך המאה ה-15. מהאיים הראשונים שאליהם הגיעו אנשי אצולה ונווטים - לנזרוטה (1402), אל היירו (1405), גראן קנריה (1478) ועד לכיבוש טנריף (1496), ביוזמתם ובחסותם של מלכי ספרד איזבלה ופרדיננד, כתקדים לכיבוש יבשת אמריקה. המשמעות המעשית: 1,000 קילומטר מספרד, כ-85% מתושבי האיים הם נוצרים קתוליים והאיים הקנריים הם חלק מאירופה, אף שהם נמצאים כ-120 קילומטר מחופי אפריקה.

אחד משיאי הקרנבל הוא טקס קבורת הסרדין, המתקיים לקראת סופו. מה צריך? להתלבש בשחור, להצטרף לתהלוכת האשכבה ולהיות מוכן לקונן ולהיאנח, להביע צער ועצב בדרמטיות ובקול רם, ולצעוד עם חבורות מקומיים עד למרכז העיר התוססת פוארטו דה לה קרוז שבאי טנריף. שם מתקיים טקס הלוויה מרשים: שורפים את הסרדין. בכל שנה הופכת העגלה שעליה מונח הסרדין למרשימה, מושקעת ויצירתית יותר.

 הסרדין / צילום: רויטרס

 נזירות מחופשות בתהלוכת הלוויה של הסרדין / צילום: רויטרס

מה כבר יכול להיות יצירתי בלבוש אבל שחור, תשאלו? זו הזדמנות פז לאביזרים, לדמיון ובעיקר לביקורת לעגנית על הכנסייה הקתולית, מוסדותיה ועמדותיה המוסריות. וכך תוכלו לראות "נזירות" חסודות בגלימות שחורות ובכובעי משולש צחים מלובן, מכוסות מכף רגל ועד ראש, אבל אופס, האחוריים חשופים לגמרי. "כמרים" בגלימות שחורות כשעל צווארם תלויה, לא כמצופה שרשרת עם צלב, אלא בובת בארבי עירומה. זה קרנבל, ומותר ואף רצוי להתפרע ולעשות ההפך מהיומיום הרגיל. מותר ללגלג על הכנסייה ומותר לגבר ללבוש בגדי אישה. כך, למשל, גברים רבים לובשים שמלות, אבל מהודרות מתחרה שחורה, או לבושים כנזירות.

 מלכות הפרחים של הקרנבל / צילום: שאטרסטוק

מול מי המפרץ הקטן מצטופפים אלפי חוגגים. שם, מול מי האוקיינוס הנצבעים בזהרורים של פסי אורות, עולה בלהבות הסרדין. זיקוקי דינור מאירים את השמיים. השלב הבא הוא להטביע את היגון בהרבה אלכוהול, באחד או יותר מעשרות הברים שבאזור. המקוננים והמקוננות לוקחים את שלב האלכוהול ברצינות וביסודיות רבה.

לחגוג בלי חשבון

ב-1980 הכריזה עיריית פוארטו דה לה קרוז שהקרנבל של העיר הוא "פייסטה עם אינטרס תיירותי בינלאומי". ב-1987 כבר קבעה שיא גינס: 200,000 איש חגגו ורקדו באוויר הפתוח של סמטאותיה העתיקות. יש לה מתחרה, עיר הבירה סנטה קרוז. עשרות אירועים וחגיגות מתקיימים גם בקהילות הקטנות הפזורות במרחבי האי ההררי.

אחת האטרקציות הפופולריות של הקרנבל הזה היא מירוץ העקבים. קשה לדמיין סיוט גדול מזה לריצה בעקבים גבוהים: ירידה חדה דרך סמטאות מרוצפות אבני בזלת קטנות, אל קו החוף. אך בכל זאת, מה שהחל כיוזמה מקומית קטנה שהשתתפו בה כ-75 גברים מקומיים לפני שנים אחדות, הפך לאחד האירועים הכי הזויים, יצירתיים ומשעשעים מבין אירועי הקרנבל בטנריף. ב-2017 השתתפו בו כבר כ-300 איש, פי 4.

מירוץ העקבים התחיל כהתארגנויות קבוצתיות של כמה חברים, שכנים וקולגות לעבודה בקבוצות שמתחרות ביניהן, ויש כמובן שופטים ופרס. כל קבוצה מתגבשת עם רעיון משלה איך להפוך לנשים על עקבים גבוהים, בין שזה שלושה-ארבעה חברים או קבוצה גדולה יותר. הם משקיעים שעות רבות והרבה מחשבה בנושא התחפושת והפאנץ' המלגלג. רובם מכינים במו ידיהם את התחפושת - אביזרים, עגלה או כל אביזר נוסף בחודשים שלפני הקרנבל, וכמובן על חשבונם.

יש ביניהם גברים שעובדים בבנקים, במשרדים, בתחומי עצוב וכדומה, ולא, ממש לא כולם גייז! כדי להיות מסוגלים לרוץ על עקבים גבוהים של נעליים הזויות שרובם עיצבו בעצמם, הם מתדלקים בהרבה אלכוהול וחוש הומור, שמאפשר דיאלוג נפלא עם הקהל שגודש את צדי הסמטאות בהמוניו. שכנים ובני משפחה, מכרים, אנשי השכונה ולקוחות, מעודדים את הקבוצות ומשתפים פעולה. ככל שההשתטות וההומור העצמי של הרצים גוברים, האינטראקציה עם הקהל הופכת להיות יותר מרתקת. וכך גם היצירתיות בנושאים שאותם בוחרים המתחרים להציג. ביקורת על הפוליטיקה הספרדית והמקומית, גאווה ופטריוטיות בתחומי ייצור מקומיים, לגלוג על סלבריטאים והיפוך משחקי תפקידים של גברים כנשים הם עצם העניין.

אם בעבר היה זה פשוט מירוץ, כמות המשתתפים הפכה את העניין לקצת מתיש, שכן קודם לכן צועדות כל הקבוצות במסלול המותווה אל הכיכר, עולות על במה ומוצגות בידי כרוז משעשע לפי מספרים. ורק אחר כך מתחיל המירוץ. לקראת קו הגמר, כמו במירוץ מכשולים אולימפי, מונחים מכשולים, והאתגר לדלג מעליהם בעקבים גבוהים ובתלבושות כבדות, מהווה מקור אדיר לצחוק ולשעשוע. בסיומו של המירוץ, הופכת הכיכר Plaza Del Charco למרחב ריקודים פתוח ונפלא, כשעל הבמה מנגנים מוזיקה לטינית קצבית המרעידה את האוויר המלוח ורווי האלכוהול.

איך הפך האירוע להצלחה כזו? התשובה טמונה כנראה קודם כול באופיים של תושבי האי. באהבתם לצחוק ולחגוג את החיים ולבטא את עצמם בלי חשבון, לא למסורת ולדת הקתולית, לא למשפחה ולקהילה, ולא לאף אחד אחר.

 מרוץ עקבים / צילום: רויטרס

התותח שיורה טאלק

באיים גראן קנריה ולה פלמה מומלץ להצטייד לקראת הקרנבל בבגד לבן, שמלה אלגנטית, חליפה, כובע קש ומזוודה. את המזוודה יש למלא בשטרות רבים ככל האפשר של כסף. והאביזר הכי חשוב - אבקת טאלק לבנה. הלב ההיסטורי של עיר הבירה (בשני האיים) הופך להיות הוואנה, האלכוהול הכי נפוץ חוץ מבירה הוא כמובן המוחיטו, ועשרות להקות של מוזיקאים נותנות בראש. ברגע מסוים, יורה תותח שבלב העיר כמות אדירה של טאלק - סימן להתחלת החגיגה. אף אחד לא פטור מהטאלק, שכן כולם אוחזים בידיהם את האבקה הלבנה, מפזרים לכל עבר וממלאים את האוויר, הפנים, הבגדים והגוף. אז למה הטאלק? מקורו בסיפור על אוניות שעגנו בנמלים.

הנמל של האי גראן קנריה, הצמוד לעיר הבירה לאס פאלמס, היה מהנמלים הראשונים שהוקמו, כבר כשהגיעו משפחות האצולה הראשונות אל האי והשתלטו עליו ב-1483. קולומבוס עצר כאן והתארח בבית המושל עד שתוקנו התקלות שבאחת משלוש ספינותיו. גידול חיטה לא היה מעולם חלק מהחקלאות המקומית באיים ההרריים הללו (עניין של גיאוגרפיה) וקמח צריך היה לייבא. עקרות הבית שקנו את הקמח מהאוניות, גילו שהוא עבש כשעמדו במטבחיהן הקטנים, ונפטרו ממנו כשהן משליכות אותו לרחוב מהחלון.

ומה בעניין המזוודות והכסף? רצוי לפזר ברוחב יד, לתת לכולם ולחלוק את מזלך ששפר עליך והתעשרת. זו המשמעות האמיתית של "לעשות אמריקה" - להצליח. רבים מאוד מתושבי האיים לה פלמה וגראן קנריה היגרו לעולם החדש כשהחיים באיים היו קשים. בקולוניות הספרדיות היה להם חלון הזדמנויות. למעשה, המלוכה הספרדית במאות ה-16 וה-17 הכריחה רבים מהם להגר לעולם החדש כידיים עובדות. קובה הייתה אחת מאותם יעדים להגירה הכפויה, ובמאות ה-18 וה-19 המשיכה להיות יעד לאפשרויות פרנסה. הגעגועים לאיים הקנריים החזירו רבים מהמהגרים וצאצאיהם אל מקום הולדתם. אלו מהם שהצליחו, רצו כמובן להתפאר ש"עשו את אמריקה", וכך הופכת המזוודה שממנה מתעופפים בנדיבות שטרות הכסף לזיכרון ההיסטורי.

בין כל החוגגים שהצבע הלבן עוטף, בולטות דמויות נשיות (חלקן גברים מחופשים) בבגדים צבעוניים, בשיער אפרו כהה ומקורזל ובצבע עור שחור. זו דמותה של תומסה השחורה, המהדהדת את ההיסטוריה של העבדות, ואת צאצאי השחורים שהובאו מאפריקה, והיא דמות מרכזית בחגיגות הקרנבל, שנקראות לוס אינדיאנוס Los Indianos. לוס אינדיאנוס הוא הכינוי לכל המהגרים שיצאו לעולם החדש וחזרו לכור מחצבתם.

ומה עוד? בוחרים את מלכת הקרנבל, עורכים תחרויות תחפושות לפי נושאים, תהלוכות, אירועי במות מרכזיים והרבה שמחה בכל אחד מהאיים. בין שבחרתם לצפות באחת מהתהלוכות המרשימות בקרנבל, לקונן עם המקומיים בקבורת הסרדין, להצטרף ולשיר בקול עם חבורות זמר/פולקלור המכונות Murgas, לנסות לרוץ על עקבים גבוהים, לשוטט או לרקוד בקצב הלטיני בכל במה שבכיכר, מי צריך סיבה כשיש כזו מסיבה?

מידע מעשי

טיסות: למדריד כחמש שעות ומשם עוד כשעתיים לטנריף. אייר אירופה מציעה טיסות לטנריף החל מ-517 דולר, ניתן לשלב עצירה במדריד.
עונה: פברואר הוא חודש מצוין לחופשה באיים הקנריים. טמפרטורה ממוצעת של 21 מעלות כל החורף וכמובן הקרנבל.
הקרנבל: יתקיים השנה ב-7-18.2 .

אירועים נבחרים

מירוץ גברים על עקבים, טנריף - פוארטו דה לה קרוז, 16.2.
טקס קבורת הסרדין, טנריף - פוארטו דה לה קרוז וגם בסנטה קרוז, שניהם ב- 14.2.
תהלוכת יום סנטה קרוז (Day Time Carnaval), התהלוכה המרכזית הסוגרת את הקרנבל, פוארטו דה לה קרוז, 17.2.
אירוע מכוניות וינטאג', סנטה קרוז, 18.2.