הנקראות ביותר

רפפות ורודות בחינם

רוצים להשתתף במכרזים של המדינה? הנה שיטה מנצחת לקביעת מחיר

עבודות בכביש / צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
עבודות בכביש / צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

במילניום הקודם, בכהונתי כחבר ועדת הכספים בכנסת, תהיתי כיצד ייתכן שחברה מסוימת זוכה, חזור וזכה, במכרזים מסוימים. משביקשתי לברר את התשובה, נעניתי במשפט לקוני: הם הכי זולים.

אלא, שמעשה שטן, התשובה הזו לא כל-כך הניחה את דעתי. איך ייתכן שחברה זו תמיד מגישה את ההצעה הזולה ביותר? החלטתי לצלול לעומק הסוגיה ואז, אחרי פגישות, חקירות ובירורים - גיליתי את התשובה.

מכרז רב היקף וממון מורכב, בדרך כלל, משתי הצעות מחיר לפחות. הצעת מחיר עבור עבודה והצעת מחיר עבור חומרים. טלו לדוגמה מכרז לסלילת כביש. במכרז כזה על המציע לנקוב במחירים המבוקשים על ידו לפי כתב הכמויות במכרז. לעניין חומרים יש לנקוב במחיר המוצע בגין כל מוצר. מה המחיר המבוקש בגין טון פלדה? בגין מ"ק של זפת לאיטום? וכיו"ב. אותו עיקרון חל על הצעת שעות העבודה. מה המחיר המבוקש לשעת עבודת מהנדס? מנופאי? פועל פשוט?

וכיצד מחשבים מיהו המציע הזול ביותר? אה... זה פשוט. מחשבים את ממוצע המחירים שכל מציע מגיש, ומי שהממוצע שלו הנמוך ביותר - זוכה.

ביקשתי אפוא לראות את הצעות המחיר. לאחר דין ודברים לא פשוט ("סודות מסחריים" "פרטיות" ושאר בוקי סריקי שכולם נועדו למטרות הסתרה ואי שקיפות) קיבלתי את ההצעות הללו. וראה זה פלא. החברה שזכתה כמעט תמיד, דווקא הציעה מחירים די גבוהים עבור חומרי הגלם העיקריים. עבור טון חצץ היא ביקשה מחיר ראוי וגם עבור שעת עבודה של מפעיל מכבש דרך. אלא שעבור הרפפות הוורודות - היא הציעה מחיר אפס. כלום. גורנישט. רפפות ורודות - יסופקו חינם אין כסף.

קיראו עוד ב"גלובס"


מה לרפפות ורודות ולסלילת כביש או להקמת מתקן תשתית? ובכן. אין בינן ובין נשוא המכרז דבר וחצי דבר. המזמין, כמובן, יכול לטעון שאולי יהא צורך ברפפות שכאלה (למשל, לצורך הצללת הכביש בשעות החום....) ולכן מבקש המתכנן הצעת מחיר גם עבור מוצר שכזה. אלא שהמציע (והתגנב אז החשש ללבי שגם מספר גורמים אצל מזמין המכרז) הבין וידע שמעולם לא יבקשו ממנו לספק, להתקין או להרכיב רפפות ורודות, ירוקת, אדומות או כל צבע אחר. כל-כולה של הזמנה לפריט כזה ודומיו - נועדה למטרה אחת. להפחית את המחיר הממוצע במכרז ולאפשר למציע המסויים לזכות, שוב ושוב, במכרזים עתירי הממון הללו כ"מציע הזול ביותר".

מבקר המדינה כבר כתב והתריע על הנוהל הנפסד הזה. החשב הכללי, שאליו פניתי אז, הבטיח שהנוהג הפסול הזה יעעקר מן השורש. נו? אז מה? איך אמר פעם לוי אשכול המנוח: "כבר אסור להבטיח במדינה הזו???"

ומדוע נזכרתי בעניין זה עתה, כחלוף שנים רבות? משום ידיעה שקראתי בעיתון "גלובס", פרי עטו של גד פרץ, לפיו חברת תקשורת מסוימת תמחרה מוצר מסויים בשקל אחד בלבד במכרז...

■ הכותב עורך דין ולשעבר שר התשתיות. 

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
היי טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
גלובס TV
פרויקט מיוחד
✓ הרישום בוצע בהצלחה!