1. חודשים ארוכים ניהלה רשות ניירות ערך את חקירת בזק בצנעה, במקצועיות, ביעילות ועם מיעוט הדלפות. חודשים ארוכים ניהלה הרשות את חקירת בזק בלי להעביר את החשודים (למרות החשדות הכבדים) את קרקס ופסטיבל המעצרים בבתי המשפט, את קרקס ההשפלות, את קרקס הפלאשים של המצלמות, את טקס הכנסת החשודים לספסל "הנאשמים" כדי לאפשר לצלמם ברגע הכי נמוך בחייהם, כמו בגן חיות, תוך שהם מאפשרים לחלק מבאי בית המשפט להטיח קללות ומיני עלבונות בנאשמים.
חודשים ארוכים ניהלה רשות ניירות ערך את חקירת בזק בלי שאחד החשודים יישב בבית הסוהר ולו לדקה אחת ויתלונן על מיעוט שעות שינה, על הטחת עלבונות ועל סוג של סחיטה באיומים כדי לשבור את רוחו. חודשים ארוכים ניהלה רשות ניירות ערך את אחת החקירות הכלכליות המסועפות רק באמצעות מעצרי-בית, כמעט בלי הדלפות יומיומיות, תוך שמירה על זכויותיהם וכבודם של החשודים, יהיו החשדות הכבדים נגדם אשר יהיו.
חודשים ארוכים ניהלה רשות ניירות ערך, בראשותו של שמואל האוזר, את אחת החקירות הכלכליות החמורות ביותר, בלי שמהדורות החדשות ייפתחו מדי יום (או מדי שעה) עם הדלפה כלשהי, למרות שכל חומרי החקירה שמככבים היום בתקשורת (כולן הקלטות של אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה") היו בידי הרשות.
חודשים ארוכים ניהלה רשות ניירות ערך את החקירה נגד שאול אלוביץ', בנו אור, המנכ"לית סטלה הנדלר, מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר, מנכ"ל yes רון אילון וסמנכ"ל הכספים שלו - בצורה יעילה ומקצועית מאוד - ובסופה, בתחילת נובמבר, הגישה תיק סגור עם המלצות מפורטות לפרקליטות מחוז תל-אביב מיסוי וכלכלה.
ההמלצות כללו חשדות כבדים על קבלת כספים במרמה במסגרת עסקת בעלי העניין בזק-yes, על "בישול" דוחות ובישול התזרים של חברת yes, כדי להזרים לכיסו של אלוביץ' כמה שיותר כסף. הרשות הגדירה זאת כ"שורה ארוכה ושיטתית של פעולות מלאכותיות במערך התשלומים, הרכישות וההשקעות של החברה, אשר כל תכליתן, על-פי החשד, הייתה להעשיר את קופת בעל השליטה (אלוביץ'). ההמלצות כללו גם תשתית ראייתית על הדלפת חומרי הוועדה הבלתי תלויה לעסקת בזק-yes לאלוביץ' ולמקורביו, וגם קידום אינטרסים של בזק במשרד התקשורת, כמו העברה שיטתית של מסמכים מסווגים וניירות עמדה פנימיים לחברת בזק, תוך הסתרה מגורמים מקצועיים במשרד התקשורת ומגורמים רלוונטיים אחרים.
חודשים ארוכים אספה רשות ניירות ערך ראיות רבות נגד אלוביץ, פילבר, הנדלר, אילון ועוד - בלי צורך להשפילם, בלי להביאם למעצר בבית הכלא, בלי להזמין עדת צלמים כדי לשדר קבל עם ועדה את מצוקתם, לעיני קרובי משפחתם.
חודשים ארוכים הוכיח שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך היוצא, לרוני אלשיך, מפכ"ל המשטרה וזרועות החקירה שלו - שאפשר להשיג ראיות כבדות בלי לרמוס את זכויותיהם וכבודם של החשודים בטקסי זובור תקשורתיים. האוזר הוכיח לאלשיך שאפשר להגיש המלצות חמורות בלי לעשות פסטיבל תקשורתי מהם, עוד קודם להגשתם, במטח של הדלפות.
חודשים ארוכים ניהלה רשות ניירות ערך את תיק בזק והגיעה לתוצאות מרשימות - עד שהגיעה משטרת ישראל יחד עם פרקליטות המדינה. נדמה לי שהרעב התקשורתי של המשטרה ושל הפרקליטות, שלא יודע כנראה שובע, משבש את דעתם את החוקרים ומשבש את שיקול-דעתם. לא אלשיך, לא אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, ולא שי ניצן, פרקליט המדינה, מסוגלים להשתלט על הרעב הזה של עובדיהם. מהרגע שנכנסה משטרת ישראל ופרקליטות המדינה לתמונה, ההדלפות נשפכות כיין, על בסיס שעתי, תוך איבוד כל פרופורציה, וגרוע מכל - תוך איבוד כל צלם אנוש.
ושוב, זה כרגע לא חשוב באילו עבירות צווארון לבן כל המעורבים נחשדים ונחקרים - לכל אדם מגיעה קצת טיפת כבוד, קצת טיפת אנושיות, קצת טיפת חמלה - במיוחד כשהוא נמצא באחד מרגעי השפל של חייו.
2. הסיפור של מסרוני השופטת וחוקר רשות ניירות ערך, שחשף אמש דורון הרמן בערוץ 10, הוא חמור כשלעצמו, אבל מספר סיפור הרבה יותר גדול לטעמי בתיק בזק. זה הסיפור על המתח בין מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך לבין מחלקות החקירות של המשטרה.
לכאורה, זו תחרות בריאה בין מחלקות חקירות, אבל מאחורי הקלעים זה יותר ממה שזה נראה: זה מתח של קנאה. מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך היא מחלקה קטנה יחסית לזו של המשטרה, אבל היא מחלקה מאוד מקצועית, יעילה, עם שיעורי הצלחה גבוהים - כפי שראינו בתיקים של נוחי דנקנר, ג'קי בן-זקן ועוד. בתיק המתוקשר של דנקנר, למשל, החשוד המרכזי מעולם לא הובא לטקס המשפיל בבית המשפט - ובסופו של דבר דנקנר הורשע.
תיק בזק שהגישה רשות ניירות ערך לפרקליטות מיסוי וכלכלה הוא תיק סגור, שהיו בו כל חומרי החקירה, כולל הקלטות אילן ישועה, שהיום מודלפים בגלל הרעב שלא יודע שובע לחנופה תקשורתית. כמו בכל תיק, הפרקליטות דורשת השלמות, ולתוך הוואקום הזה נכנסה בכל הכוח משטרת ישראל, הרבה מאוד בגלל שיקולי אגו, שיקולי קנאה, רק כדי להראות שרשות ניירות ערך לא עשתה עבודה שלמה ומקצועית, והנה אנו באנו, משטרת ישראל, להציל את המצב. מהרגע שנכנסה המשטרה לתמונה - החל הקרקס התקשורתי.
עו"ד ערן שחם-שביט, מי שמופקד על החקירה מטעם רשות ניירות ערך, כשל בשיקול-הדעת שלו בתכתובת עם השופטת רונית פוזננסקי-כץ, אבל במשפט האחרון שנחשף הוא כתב לשופטת משפט שממחיש יותר מכל את המתח בין רשות ניירות ערך למשטרה: "זה עלה לי בדם", הוא כתב, "כמעט הרביצו לי או עצרו אותי בלהב".
שחם-שביט ורשות ניירות ערך לא מאמינים במעצרים בכלא ובפסטיבלים של הארכות מעצר, בלהב 433 מאוד אוהבים את זה. כאמור, שילוב של אובססיה תקשורתית, אטימות אנושית תוך עיוותי דין חמורים.
3. יחסים מלטפים בין גורמים פוליטיים לבין כלי תקשורת ותמורתם - הוא אחד הנושאים שנחקרים בפרשת בזק-וואלה. לכן, יחסים מלטפים בין המשטרה לפרקליטות ובין גורמים בתקשורת הם גם נושא לדיון ציבורי נוקב. זה יחסים של תן וקח, שמור לי ואשמור לך, הדלפות תמורת מחמאות. זה לא ממש משרת את הציבור, זה בעיקר משרת את המשטרה והפרקליטות וכמה עיתונאים. היחסים הללו מסוכנים מאוד לדמוקרטיה וממש לא משרתים את זכות הציבור לדעת, כפי שכל המעורבים בעניין מנסים לצייר לנו. חקירת רשות ניירות ערך בתיק בזק הוכיחה כי זכות הציבור לדעת נשמרה יחד עם זכויות החשודים. אפשר אחרת ורצוי אחרת.
4. במסגרת היחסים המלטפים הללו ניסו כמה גורמים המקורבים לפרקליטות לצייר את המקרה האחרון כ"אנקדוטה" או כמקרה חריג מאוד, שלא מעיד על הכלל. הפרקליטות אמנם פעלה מהר מאוד בהשעייתם של המעורבים בפרשה, אבל זה בהחלט לא מספיק.
יותר ויותר אנשים שמבקרים בבתי משפט ועדים לפסטיבלי המעצרים מתחילים לאבד אמון במערכת השיפוטית והמשטרתית ומתחילים להרהר בכך שהפכנו למדינת משטרה - ולא מדובר באזרחים שאוטומטית חושבים כך מתוך אינטרסים.
כל אזרח, כל מי שחרד למעמדה של מערכת המשפט, כל מי שחפץ במערכת משפט עוצמתית, עצמאית, בעלת יוקרה; כל מי שחושש מפגיעה קשה באמון הציבור במערכת המשפט; כל מי שמאמין במערכת הצדק הישראלית; כל מי שחושש מההתקפות, חלקן בוטות, על הפרקליטות, על המשטרה ועל בתי המשפט - חייב להיות מוטרד, מודאג ואף מזועזע מהאירועים האחרונים.
הניסיון של המערכת השיפוטית להציג את המקרה כחמור אבל כ"אנקדוטלי" שיסתיים בהשעיית או הדחת המעורבים, איננה ראויה. חשיפת המקרה הזה מעידה שזו כנראה שיטה, ולא יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. מערכת המשפט היא הנכס הכי יקר של הדמוקרטיה, היא התשתית הדמוקרטית של כל מדינה. אם המערכת הזו לא תלמד לבקר את עצמה ולחקור את עצמה - והיא מאוד מתקשה לעשות זאת - היא תמשיך לאבד ולשחוק את האמון בה.
כל העדויות שמגיעות מתוך בתי המשפט, מתוך הקרקס המשפטי, מתוך פסטיבל המעצרים, מתוך עיוותי הדין ומתוך האכיפה הבררנית - אינן יכולות להיפטר במילה המגוחכת שזו "אנקדוטה". תיק בזק שהגישה רשות ניירות ערך הוא תיק סגור, שהיו בו כל חומרי החקירה שהיום מודלפים בגלל הרעב שלא יודע שובע לחנופה תקשורתית. כמו בכל תיק, הפרקליטות דורשת השלמות, ולתוך הוואקום הזה נכנסה בכל הכוח משטרת ישראל, הרבה מאוד בגלל שיקולי אגו וקנאה, רק כדי להראות שרשות ניירות ערך לא עשתה עבודה שלמה ומקצועית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
