הנדלניסט שחי בסרט: אורן רוגובין על הפקת "מוטלים בספק"

אחרי שהפיק את הסרט הראשון שלו באורך מלא, אורן רוגובין מספר על התהליך, ומסביר למה עשיית סרטים ותכנון בניינים הם לא כל-כך שונים זה מזה ■ ראיון

אורן רוגובין / צילום: ענבל מרמרי
אורן רוגובין / צילום: ענבל מרמרי

אורן רוגובין היה בן 28 כששני המסלולים בחייו התנגשו לערב אחד ביולי 2017. "מוטלים בספק", הסרט שהפיק לבמאי אלירן אליה, עמד לערוך את בכורתו בפסטיבל ירושלים, כאשר הוא עצמו היה צריך להתייצב למחרת להגשת פרויקט הגמר בלימודי האדריכלות של בצלאל. הסרט זכה לשבחים וקטף את פרס סרט הביכורים הטוב ביותר של הפסטיבל, מתניע את דרכו לפרסי האופיר של אותה שנה, שם היה מועמד לתשעה פרסים, כולל בקטגוריית הסרט הטוב ביותר; והלימודים מגיעים לסיומם בקרוב. "אמא שלי תמיד אמרה לי שאפשר למצוא את האיזון הנכון בין התשוקות", הוא אומר ל-G בראיון לקראת צאת הסרט לבתי הקולנוע בסוף השבוע. "גם בקולנוע וגם באדריכלות יש רעיון אבסטרקטי, ודרך מערכת של אילוצים אתה נותן לו ביטוי פיזי במציאות ובשניהם יש שילוב של מסחרי והומני".

את התשוקה לבנייה רוגובין נושא בגנים. סבו אפרים הקים ב-1936 את חברת הנדל"ן המשפחתית, ואשר הקימה לאורך השנים מבני מסחר ומגורים רבים - ממתחם שרונה בתל אביב ועד לסינמה סיטי בנתניה. "סבא שלי אמר, שאמנם אף אחד לא יכנס לעסק אם הוא לא מסחרי, אבל המוטיבציה האמיתית היא שאנחנו בונים את הארץ, וגם המשיכה שלי לתחום היא משם. אתה בורא סביבה פיזית, אלטרנטיבה שאתה יכול לספק לאנשים, ובצד ההומני אתה צריך לתת את אותו הדבר.

"נדל"ן זה ביזנס אבל יש בו תהליך יצירתי מטורף. אתה חופר בור באדמה ויוצק לתוכו תוכן שצריך להיות חיים של אנשים. זה לא רק פלדה ובטון. בתור ילד לקבלן גדלתי באתרי בנייה אז תמיד הצד של הביצוע היה קרוב אלי יותר, כי לא הייתי במשרד. היום התקרבתי יותר לתחום ניהול התכנון ואני נורא נהנה מזה. בזמן האחרון גם יזמים וגם אדריכלים התחילו להבין אחד את השנה. אם אתה לוקח חלק מהסביבה ושם בה משהו, חייב להיות בזה ערך מוסף. הגבול הזה בין אדריכל ויזם מתחיל להיטשטש".

פרס אופיר לליהוק

רוגובין מדבר בקצב מהיר, קופץ מנושא לנושא, תמיד באותה מידה של התלהבות - מה שיכול אולי להסביר איך הוא יכול להתנהל בכמה תחומים תובעניים במקביל עוד לפני גיל 30. אבל אם לאדריכלות הוא פחות או יותר נולד, לקולנוע הגיע כמעט במקרה. לאחר השירות הצבאי התחיל מכינה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, שם התגלגל להפקה של במאי צעיר בשם אלירן אליה. "הגעתי לצילומים וישר התאהבתי בצוות ובסט", הוא נזכר, "גם בצד שמול העדשה וגם במה שקורה מאחוריה. התחלתי לעזור שם גם בענייני ההפקה ובפוסט, ואז בפרויקט הבא של אלירן, 'דפיקה בדלת' (שהיה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית הסרט הקצר) כבר קפצתי למים כמפיק ראשי וכמפיק בפועל. זה היה בית הספר לקולנוע שלי".

התחנה הבאה, "מוטלים בספק", התחילה מרגע מטלטל בחייו של אלירן אליה, שהיה מורה לקולנוע בסדנאות לצעירים. "ערב אחד אלירן הגיע אלי במצב של הלם", מספר רוגובין. "הוא גילה שחניך שלו בסדנה דקר למוות בן אדם - שכן שלו, שביקש ממנו להיות בשקט. הוא הראה לי בידיים רועדות קלטת של הילד הזה מביים את החברים שלו, במסגרת הסדנה, בסצנת רצח. הוא הכריז שזה יהיה הפיצ'ר (סרט באורך מלא) הראשון שלו, נעלם לשבועיים וחזר עם דראפט ל'מוטלים בספק'".

את דמותו של המורה בסרט מגלם רן דנקר - אדם שבעקבות תאונת דרכים נשפט לעבודות שירות כמורה לקולנוע לנערים בסיכון, ושם מפתח קשר עם עדן (אדר חזאזי גרש, באחת מההופעות הטובות של הקולנוע הישראלי השנה) - אחד הילדים המועדים לפורענות בחוג, שמכניס אותו לעולם שלו ושל אמו החד-הורית בבאר שבע. מעבר לכך שמדובר באחד מהסרטים הישראלים החזקים של הזמן האחרון, עם סצנת סיום שלא תעזוב אתכם זמן רב לאחר הצפייה, "מוטלים בספק" בולט בזכות ליהוק הילדים, נון-אקטורים שהובאו לאחר מהלך ליהוק אינטנסיבי בניצוחה של אורית אזולאי, שזכתה על כך בקטגוריית הליהוק בפרסי אופיר. הצילומים התקיימו על פני 21 יום, אבל התהליך עצמו מרגע הכתיבה ועד לקולנוע ארכה חמש שנים.

בתשובה לשאלה מה היה התקציב לסרט, רוגובין שומר על ערפול. "התקציב סרט ישראלי ממוצע הוא מיליון דולר, אז שלנו היה קצת פחות", הוא אומר. "בחרתי במסלול של הפקה עצמאית כדי לשמור כמה שיותר את השליטה על הנכס. הייתה לנו החלטה יחסית מוקדמת לשמור על כסף ישראלי, עשייה מקומית כמה שיותר בלי קופרודוקציות. בחרנו בדרך הזו בגלל האופי של הפרויקט שהוא מאוד על ישראל של כאן ועכשיו, בגלל שזו פעם ראשונה שלי ושל אלירן, וגם בגלל הילדים. לא רצינו להכניס עוד שיקולים זרים".

מתוך "מוטלים בספק" / צילום: ורד אדיר
 מתוך "מוטלים בספק" / צילום: ורד אדיר

ממי גייסת את המימון לסרט?

"דרך משקיעים פרטיים. עשיתי רשימה של כשלושים אנשים ופשוט באתי אליהם. הראיתי להם את החומר שאלירן צילם בסדנה שלו, את הילד הזה שמראיין חברים שלו ואז חצי שנה אחר כך דוקר מישהו. יכולתי להיכנס ולדבר על האספקט החברתי של הפרויקט, על מה שרצינו להעביר ולדבר על החברה שלנו, אבל באמת שזה חמוצים בפיתה. הלכתי להרבה אנשים, לא רק חברים או שותפים עסקיים, אלא לאנשים עשירים שיכולים להרשות לעצמם השקעה כזאת. הרוב כמובן אמרו לא, אבל מהרגע שקיבלנו את הקרן כבר היה יותר קל - עד אז אתה פשוט רודף אחרי כולם, אבל ברגע שזה קורה מתחילים לבוא אליך".

עם הפנים לפריפריה

הקרן היא קרן הקולנוע הישראלי שהשקיעה בסרט יחד עם yes, וקרן גשר, כאשר יונייטד קינג הצטרפה בשלבים מאוחרים לשלב ההפצה. השלב המסחרי הבא, עכשיו שהסרט עולה לאקרנים בארץ וכבר זכה לשבחים, הוא לחפש את השווקים הזרים ואת פלטפורמות המכירה השונות. "בגלל שלא התחלנו בהפקה משותפת עם מדינה אחרת, זה קצת מורכב יותר, אבל יש דברים על השולחן", מספר רוגובין שחזר לאחרונה משוק הסרטים של פסטיבל ברלין. "כבר סגרנו פסטיבל גדול באירופה בקרוב מה שבוודאי יעזור לשוק האירופי, ואנחנו מחכים לראות מה יהיה עם ארצות הברית".

מה הלקח שלך לסרט הבא שתפיק?

"קודם כל, בלי הגיבוי של קרנות הקולנוע קשה מאוד לעשות משהו, אלא אם כן אתה פונה לקומדיית קיץ-נעורים, ואז השוק הפרטי נענה יותר בקלות. אני הייתי שמח בפעם הבאה לא לבוא עם פרויקט אחד ספציפי, אלא להציע השקעה במין חבילה של תוכן, שאולי תדרוש השקעה יותר גבוהה אבל תעניק יותר. זה יעזור לכאלו שיש להם גישה מסחרית לנושא ורוצים לתמוך בתרבות הישראלית.

"הלוקסוס לעשות סרט ארט בשנה זה אחלה, אבל בשביל להתקיים אתה צריך לבנות עסק רווחי. מכיוון שהסיפור של 'מוטלים בספק' הוא על ישראל של הכאן והעכשיו, הצצה להתנהלות של פריפריה חברתית, שם יש לי מוטיבציה לפעול. אני לא יודע אם גרעין האשמה נמצא ברחוב או בפוליטיקה, אבל זה מרגיש כאילו אנחנו מתרחקים אחד מהשני - מה שלא היה פעם. וזה חלק מהדברים ש'מוטלים בספק' מכוון אליהם זרקור, אל הילדים שלא מאמינים בעצמם, כי אף אחד לא האמין בהם. וצריך להבין שאין איך לברוח מזה, כי אם אין את הסולידריות הזו, זה בסופו של דבר יתפוצץ לנו בפנים".