הצעדה בעזה היא תסריט הבלהות של ההסברה הישראלית

במונחי הסברה ישראלית, מדובר בתסריט בלהות: מחאה עממית לא אלימה בדמות אלפי פלסטינים לא חמושים הצועדים אל עבר גדר ההפרדה בין רצועת עזה לישראל ומנסים לעבור אותה. הסצנה הראשונה התרחשה היום (ו') וכפי שיאסר ע', מכר מרצועת עזה, הסביר לי, "זו דרישתנו הצודקת לחופש לחיות בכבוד בערב חג החירות שלכם".

למה מצעד אל הגדר עם ישראל? "כי רק ישראל יכולה באמת לתת פתרונות למצבנו הכלכלי. בבת אחת היא יכולה להקל את המצב ההומניטרי הקשה ברצועה, ורק לה יש אינטרס לזה". למה לא הרשות הפלסטינית? "אבו מאזן הזקן המושחת נטש אותנו וכל מה שהוא רוצה זה לשלוט על הכסף הבינלאומי". ולמה לא חמאס, הרי הוא השליט ברצועה? כאן התשובה זהירה יותר, ועם ההתניה לעילום שם: "חמאס לא היה מעוניין לשלוט אזרחית, הוא דואג רק לאנשיו, הם לא רעבים. הוא גובה מסים שהם בעצם דמי חסות מהתושבים ובעיקר מהסוחרים, ומנצל את הכסף רק למטרות צבאיות".

סמי, מכר אחר המקפיד לקרוא את הטורים שלי ב"גלובס", שלח לי הודעה ולפיה הוא וכל חבריו שיגיעו לגדר ידרשו מישראל לקבל אותם כמבקשי מקלט, תעודות זיהוי כחולות ואזרחות. "אלה שבאו מאפריקה מקבלים אצלכם יחס הרבה יותר טוב מהשכנים שלכם, הרעבים לאוכל".

 כמה פלסטינים יש

הפלסטינים רואים בעיניים כלות כיצד השמאל הישראלי מתגייס לטובת המסתננים בניסיון למנוע את גירושם, בעוד תושבי הרצועה לא מעניינים אותו כלל. ואולי זו עוד מטרה חשובה של המצעד אל הגדר - העלאה מחדש של המודעות בישראל לבעיית רצועת עזה. יוזמי המצעד היו ראשי ארגונים חברתיים ברצועה, המבקשים להביא את הסוגיות הכלכליות וההומניטריות לעיני העולם האדיש. חמאס תפס טרמפ והכריז כי יקים ביום שישי מחנות אוהלים לאורך הגדר, והוא מעודד את התושבים להגיע לשם.

יום שישי נבחר לתחילת אירועי המחאה גם בשל היותו "יום האדמה", שבו מציינים ערביי ישראל את אירועי 30 במארס 1976 שבמהלכם בהפגנות ובהתפרעויות עקב הפקעת אדמות נהרגו שישה אזרחים ערבים. אירוע השיא צפוי להיות ב-15 במאי, יום ה"נכבה", קרי התאריך הלועזי של ההכרזה על הקמת מדינת ישראל.

בשעות הצהריים עדכן דובר צה"ל כי: "כ-17,000 פלסטינים מצויים בחמישה מוקדים לאורך הגדר. הפלסטינים מבעירים צמיגים, משליכים בקבוקי תבערה ומיידים אבנים לעבר הגדר ולעבר כוחות צה"ל. הכוחות מגיבים באמצעים לפיזור הפגנות ובירי לעבר מספר מסיתים מרכזיים. לא נאפשר פגיעה בריבונות ישראל או בתשתיות ההגנה בגדר".

שימוש ציני בענישה כלכלית

הגורם העיקרי שמבעיר את האש ברצועה הוא יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. העיתונאי שלומי אלדר העריך ב"אל מוניטור" כי אבו מאזן נמצא במלכוד חסר מוצא: הוא לא רואה שום סיכוי למהלך מדיני על רקע מדיניות טראמפ המצדדת בישראל. גם שאר העולם לא ממש מסייע לבד מאמירות תמיכה כלליות, והפיוס עם חמאס לא נראה באופק, ואף חמור מכך, את חמאס הוא מאשים בניסיון ההתנקשות בראמי חמדאללה, ראש ממשלתו, בביקור ברצועה לפני שבועיים. את האמריקאים הוא מגדף בנאומיו אבל - כך משוכנעים גורמי ביטחון ישראליים - מול חמאס וישראל, יריביו האחרים, הוא נוקט בצעדי נקמה על ידי שיסוי ארגון הטרור האסלאמי בישראל מתוך מטרה להביא לעימות צבאי.

אבו מאזן הכריז בנאומו ברמאללה (19.3.18) כי ינקוט מה שהגדיר "צעדי ענישה" מול חמאס. מדובר בשורה של עיצומים חדשים וישנים, שהבוטה והקשה שבהם הוא הפסקה מלאה של תשלום המשכורות לעובדי הממשלה ברצועת עזה. במהלך השנה האחרונה היו הפסקות בתשלומים אלה, אבל לא עצירה מוחלטת. צעד נוסף יהיה קיצוץ בתשלום עבור הסולר להפעלת תחנות הכוח ברצועה, מהלך שמשמעו אספקת חשמל מינימלית לתושבים, בין שעתיים לארבע ביממה.

השבוע התקשר חסיין א-שייח', השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים, אל שר האוצר כחלון ובישר לו על הצעדים הללו. כחלון הזהיר כי עצירת התשלומים תביא לקריסה כלכלית והומניטרית מוחלטת. ראשי הרשות יודעים זאת, ומשמעות המהלכים הללו היא שימוש ציני ואכזרי במיוחד של צעדי ענישה כלכליים כלפי בני עמם בניסיון להשיג הישגים פוליטיים.

והעולם, גם הוא עם אבו מאזן: דוח פנימי של עיריית עזה שהגיע לידינו חושף כי כמעט כל הסיוע הבינלאומי לפרויקטים מוניציפליים ברצועה הושעה מראשית השנה. לפי הדוח, דווקא קטאר, שלאחרונה עשתה סימנים של הגברת המעורבות באזור, ביטלה לחלוטין את השתתפותה בכל הפרויקטים המוניציפליים בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות והתשתיות. מדובר בסיוע בהיקף של עשרות מיליוני דולרים בשנה. תחום התשתיות משמעותי במיוחד, כי הוא עסק בצורכי חיים מיידיים של תושבי הרצועה, גנרטורים לאספקת חשמל למשל, אספקת מים לשתייה והקמת מערכות ביוב.

פרויקט רב-חשיבות אחר שנפגע מאוד בשל הקפאת הכספים מקטאר הוא הסיוע למרפאות מקומיות על רקע קריסת בתי החולים. הדוח מספר כי רבות מהמרפאות צמצמו את שעות פעילותן והן כבר לא מספקות תרופות ומפנות את החולים אל בתי החולים. למה זה קרה? הרי אך לפני חודשיים הודיע מוחמד אל עמאדי, העומד בראש ועדת הסיוע של קטאר לרצועה, כי ארצו תעניק 9 מיליון דולר לסיוע מיידי לבתי החולים. יש ברצועה מי שתלה את הפסקת הסיוע בהתקפת האבנים והנעליים שבה נתקל אל עמאדי בעת ביקורו ברצועה בינואר. ייתכן גם שמדובר במהלך שהוא חלק מהמאבק הפנים-ערבי בין קטאר ליתר מדינות המפרץ, או בהבנה של קטאר שאולי אולי באמת הגיע הזמן לקרב את שלטון החמאס ברצועה אל קצו. מה שבטוח הוא שבהתמדה ניתקים אחד-אחד צינורות החמצן המדולדלים גם ככה של כלכלת רצועת עזה.

אבל לא רק קטאר הקפיאה את הסיוע. הדוח מספר על הקפאה כמעט מוחלטת של רוב הסיוע הבינלאומי המגיע ממדינות המערב. וכך בנק הפיתוח הגרמני (KFW) הקפיא מענק מובטח של 50 מיליון דולר שנועד לשיפור אספקת מי השתייה לתושבי הרצועה. בדיקה שלנו העלתה כי אחד ממניעי ההקפאה הוא דרישה של הרשות הפלסטינית לעצור את העברת הכספים, שכן חלק לא קטן ממנו מגיע לידי חמא, ומועבר למטרות אחרות. ישראל אף היא מתריעה בפני המדינות והגופים התורמים כי חמאס נוטל את המעשר שלו מכל סכום המגיע לרצועת עזה, ומשתמש בכספים לבניית מנהרות ולייצור ורכישת נשק.

העזתים ייצאו מגדרם?

סעוד אבו רמדאן, כתב סוכנות הידיעות בלומברג ברצועה, אומר כי יש קונצנזוס בין כלל הארגונים והגורמים ברצועה, כי על המחאה להיות לא אלימה. אין קריאה רשמית לעלות על הגדר ונקבע כי המחאה תכלול שביתת שבת מרחק של 700 מטר מהגבול, 400 מטר רחוק יותר מטווח הביטחון שקבע צה"ל. כן נקבע כי יוצבו מאבטחים האמורים למנוע מהקהל לצאת לעבר הגדר ולהביא להסלמה. אבל בפועל הסיסמאות קוראות "לצעוד לאשקלון", וסרטונים המופצים ברשתות החברתיות מתארים ניסיונות קודמים של פלסטינים לחדור לישראל.

אבו רמדאן מתאר מצב כלכלי קשה והולך. לדבריו, העוני ניכר ברחובות, ואמנם אין רעב של ממש, אבל רמת התזונה נמוכה. המחסור הוא בפירות ירקות ועוד מוצרי מזון חיוניים, ויש מי שמתקיים מלחם ותה בלבד.

במנהל האזרחי, בשב"כ ובצה"ל מעריכים כי שביתת השבת תגלוש במקרים מסוימים לעימותים על הגדר ומחפשים דרכים שימנעו הסלמה, הוראות פתיחה באש מדוקדקות וזהירות, שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. גורם ביטחוני אומר ל"גלובס" כי צה"ל יקפיד על טווח הביטחון של 300 המטרים מהגדר - אבל ברור שחמאס ינסה לגרום לעימותים כדי ליצור את תמונת הירי על אזרחים לא חמושים לצורכי תעמולה.

כמה פלסטינים באמת יש בשטחים?

השבוע רגשו הכותרות בשל דיווח סגן ראש המנהל האזרחי, אל"מ חיים מנדס, לוועדת החוץ והביטחון כי מספר הפלסטינים ביהודה, שומרון ורצועת עזה הגיע ל-5 מיליון נפש. מנדס סייג את דבריו והבהיר כי מדובר בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית, וכי הם כוללים גם פלסטינים רבים שנולדו בחו"ל. נתוני הלשכה הפלסטינית מעידים על 4.816 מיליון נפש לפני פחות משנתיים, ובקצב גידול האוכלוסייה של כ-3.5% המשמעות היא שמספרם מגיע ליותר מ-5 מיליון. גורמים בימין מציגים נתונים המעידים על עוד הטיות, כמו למשל אי מחיקה של פלסטינים מתים והתעלמות מנתוני הגירה שלילית. הם מעריכים כי מדובר בעיוות של כמיליון איש, כלומר ש-4 מיליון פלסטינים נמצאים ביהודה, שומרון ורצועת עזה.

סיבה אחת לשוני בנתונים הם ערביי מזרח ירושלים, הרשות מודדת את "נפת ירושלים" בין בית לחם לרמאללה ומזרחית לכך עד יריחו. ובסך הכל לפי נתוניה היו 426 אלף פלסטינים בנפת ירושלים. לפי הקווים שתחמה ישראל לירושלים ומנתוני עיריית ירושלים עולה כי יש בדיוק 100 אלף פחות, 325 אלף פלסטינים בסך הכל. פרופ' סרג'יו דה לה פרגולה מהאוניברסיטה העברית מעריך כי הפער בין המצב האמיתי לנתונים שמציגים הפלסטינים הוא בין חצי מיליון ל-600 אלף בני אדם, קרי ביו"ש וברצועה יש כ-4.5 מיליון אלף פלסטינים, מהם כמעט 2 מיליון ברצועת עזה.

האיראנים מסתערים על הדולר, והממשלה בטהראן בפאניקה

בשבועיים האחרונים איבד הריאל האיראני 8% מערכו מול המטבעות הזרים, ו-25% בסך הכל בחצי השנה האחרונה. אתמול הוא נסחר בשוק השחור בערך של 50,860 ריאל לדולר, לעומת שער רשמי של 38,868 ריאל לדולר. האזרחים ממשיכים למשוך חסכונות ופיקדונות במטבע המקומי, ולקנות דולרים ירוקים ויציבים.

הסיבה העיקרית להסתערות על הדולר היא המדיניות של נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ כלפי איראן והצהרותיו נגד הסכם הגרעין. בעוד כחודש טראמפ אמור להחליט אם לאשרר את ההסכם או לא, ולפי הצהרותיו האחרונות הכיוון השלילי ברור. ההערכה הזו מתחזקת לנוכח שני המינויים האחרונים בממשל, מייק פומפאו למזכיר המדינה, מי שבעבר כבר אמר שבמקום הסכם צריך היה לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים, וג'ון בולטון הנץ לתפקיד היועץ לביטחון לאומי. בולטון היה מהדוברים היותר חריפים נגד הסכם הגרעין, וככל שזה תלוי בו ארצות-הברית תצא מהסכם זה בטווח הקרוב.

סגן שר החוץ האיראני איים שלשום כי אם אכן תיסוג ארצות-הברית מההסכם יהיו לכך השלכות בינלאומיות חריפות, וכי איראן מוכנה לכל תרחיש שכזה. אלא שההצהרות לא עושות רושם על הציבור. רוב הבנקים באיראן הודיעו אתמול על הגבלת סכום המשיכה, ודיווחו על מחסור חמור בשטרות כסף איראניים. תגובה אחרת של הממשלה בטהראן הייתה מעצרם של עשרות סוחרי מטבע חוץ בטענה כי הם הגורמים למרוץ אל הדולר מטעמים ספקולנטיים. לפי סוכנות הידיעות האיראנית, 370 מיליארד ריאל הוחרמו מחשבונותיהם של הסוחרים.

איראן נפגעה קשה מהעיצומים שהוטלו עליה בשל תוכנית הגרעין שלה, ותלתה תקוות רבות בביטול רוב העיצומים. מדינות אירופה חידשו לאחר חתימת ההסכם ביולי 2015 את קשרי הסחר והכלכלה עם איראן, והחרם על הבנקים האיראניים הוסר. ההקלות הללו טרם תורגמו לשיפור ממשי בכלכלה האיראנית וההפגנות נגד השלטונות מעידות על כך. גם אם רק ארצות-הברית תחדש את העיצומים, יהיו לכך השלכות קשות על הכלכלה האיראנית, בין השאר בשל דרישת האמריקאים כי מי שסוחר עמה לא יסחר עם איראן, וכך חברות בינלאומית רבות שאינן אמריקאיות ינתקו קשר עם איראן. עוצמתה הכלכלית של ארצות-הברית, כפי שהוכח לא אחת בעבר, יעילה אם כן לא פחות, ובדרך כלל יותר, מעוצמתה הצבאית, וטהראן בפאניקה.

סייעה בהכנת הידיעה: טל שניידר