הנקראות ביותר

"אם לא נהיה יותר קריאטיביים, לא נהיה סטארט-אפ ניישן"

ענף היזמות הישראלי הלך ונעשה עם השנים יותר רדוד, רודף-בצע ופחות מונחה אידיאלים, קובעת מימי צמח, עורכת הדין החזקה בהייטק ● מי שמתמודדת עם כרישי הענף, מסבירה בראיון ל"ליידי גלובס": "היום בסטארט-אפים מצמוץ אחד ואתה מחוץ למשחק, כבר לא רלוונטי"

מימי צמח / צילום: איל יצהר
מימי צמח / צילום: איל יצהר

לפני עשר שנים ייצגה עורכת הדין מימי צמח חברה קטנה בעסקה מול בנק ההשקעות הגלובלי הענק, גולדמן זקס. הבנק ביקש לבצע מהלך אגרסיבי שהיה מוחק בעלי מניות אחרים בחברה, ובעיקר את היזמים שייצגה צמח, והיא נאלצה להילחם מול שורת עורכי דין אמריקאים. בשיחות הראשונות שניהלה עמם נתקלה שוב ושוב באמירות כי הצעותיה הן בלתי אפשריות. "אולי בישראל זה אפשרי, אבל לפי החוק בדלוור לא ניתן לעשות את מה שאת מציעה", אמר לה עורך הדין הניו-יורקי הבכיר, ודחה כל הצעה שהעלתה.

אחרי השיחה השלישית צמח החליטה לצרף לשיחה עורך דין אמריקאי שלמד איתה ב-NYU, ולא היה קשור לתיק. רגע לפני השיחה ביקשה ממנו צמח, "בכל פעם שעורכי הדין יגידו שמשהו בלתי אפשרי לפי החוק בדלוור, תגיד 'אני מצטער, אבל זה כן אפשרי'". שעה אחרי, ההצעה של צמח התקבלה.

הזירה שבה שוחה צמח, 49, עורכת הדין החזקה בענף ההייטק, אינה הזירה המשפטית הרגילה, שבה סעיף חוק או פסק דין תקדימי יכולים לייצר פתרון דרמטי. העבודה שלה מתבצעת, בדרך כלל, מחוץ לקופסה המשפטית. "אני צריכה להפעיל חשיבה יצירתית, לייצר קופסה חדשה לגמרי בכל פעם", היא אומרת בראיון ל'ליידי גלובס'. "הרבה פעמים אתה נלחם ברעים גדולים וחזקים, והדרך היחידה לפעול מולם היא לעשות פוקר פייס ולהילחם באותה שפה. אחרת אין סיכוי".

צמח, שפועלת בתחום כבר 25 שנה, מלווה סטארט-אפים צעירים משלב העוברות ועד להגשמת חלום האקזיט, ובמקביל מייצגת עשרות קרנות הון סיכון וחברות הייטק מהגדולות בארץ. בין לקוחות המשרד שהקימה נמנים פיטנגו, גיזה, אוורגרין, שמרוק טרילוג'י, סימפוני ונצ'רס וסינגולריטים. למרות שהשנה היא 2018, צמח היא עדיין מעורכות הדין הבודדות בתחום - אבל מסרבת להסכים עם האמירה שמדובר במועדון גברי סגור. "זה פשוט לא נכון. לדעתי הסיבה שאין הרבה נשים בהייטק היא לא אפליה או תקרת זכוכית, אלא בחירה שלהן. זו עבודה מסביב לשעון, ולהרבה נשים זה לא מתאים, כי הן מעוניינות להקדיש זמן לניהול חיי המשפחה".

לא פעם חברות הייטק אינן ידידותיות לנשים, ומציגות דרישות שחוסמות אותן.

"הן ידידותיות לנשים בתפקידים מסוימים. כאשר לאישה יש תפקיד מוגדר, היא תבוא ותעשה אותו מאוד יעיל ומאוד נכון, אבל בחברת הייטק הרבה פעמים אין תפקידים מוגדרים. כשמתחילים, כולם עושים את הכול כל הזמן. מרגע שיש רעיון ועד להוצאה לפועל אתה חייב לרוץ מהר, כי הרעיון הזה רלוונטי עכשיו. בעוד חודשיים מישהו אחר יחשוב עליו, בעוד שלושה למישהו אחר כבר יהיה דמו, ובעוד כמה חודשים כבר יהיו לו שני מנגנונים. אני חייבת לרוץ עם כולם. אם אני לא יכולה לתת מעצמי 24/7 לדבר הזה, אז אני לא יכולה להיות שם".

קיראו עוד ב"גלובס"


איך זה מתחבר לרוח הפמיניזם 2018?

"זה הכי 2018. זה כמו שתגידי לי 'יש לך בחירה לנשום או לא לנשום'. בפועל, זה צורך. יש צורך לנשים להיות בבית וגם להחזיק קריירה, אז יכול להיות שיהיה ויתור על משהו. זו בחירה. תקרת הזכוכית היא שלנו, הנשים עם עצמן. זה לגמרי בסדר.

"זה כמו שנגיד שנשים מבחירה לא מרימות משקולות באותם משקלים שגברים מרימים. הן לא יכולות, גברים ונשים שונים. אני ובעלי רצנו ביחד מרתון, אחד ליד השני לאורך כל הריצה, וגמרנו באותו זמן - ואז השעון שלי הראה ששרפתי 2,500 קלוריות, ושלו הראה שהוא שרף 6,000. זה פייר? זו המציאות".

אין דרך לשנות אותה?

"היחס של נשים כלפי עצמן צריך לעבור שלב. הגיע הזמן שנפסיק לראות עצמנו קורבן וכמי שמופלה, ואז העולם יתייחס אלינו יותר ויותר כרגיל. כשנשים יאמינו שהן שוות, ושהן לא נופלות מהגברים, זה יגשים את עצמו".

"היחס של נשים כלפי עצמן צריך לעבור שלב. הגיע הזמן שנפסיק לראות עצמנו קורבן". עו"ד מימי צמח / צילום: איל יצהר
 "היחס של נשים כלפי עצמן צריך לעבור שלב. הגיע הזמן שנפסיק לראות עצמנו קורבן". עו"ד מימי צמח / צילום: איל יצהר

תרבות של ריצה

צמח, בתם של פרופסור לפיזיקה גרעינית ומפקחת במשרד החינוך לשעבר, נולדה בארה"ב, בתקופה שהמשפחה שהתה בשליחות ארוכה מטעם עבודתו של אביה. בגיל 7 כבר חשבה על הסטארט-אפ הראשון שלה. "היינו באילינוי, ובכל מקום היו פרסומות - ברדיו ובטלוויזיה ועל כל שלט אפשרי. כששאלתי את אבי על כך, הוא הסביר שזה מממן את התוכניות שמשודרות, אז עניתי לו, 'למה אין פרסומות בטלפון?'. באותה תקופה אחותי נשארה בארץ, כי היא כבר הייתה נשואה, והיינו מתקשרים אליה רק פעם בשלושה חודשים, זה היה נורא יקר. הצעתי לו, 'אם אתה אומר שפרסומות מממנות את העלויות, שיעשו פרסומות בטלפון, ואז נוכל לדבר עם תלמה כל הזמן, ופעם בכמה דקות תהיה הפסקת פרסומת'. ההורים שלי היו בהלם".

הסיפור הזה הפך בהמשך ל'פספוס המיליונים' של המשפחה. "כל השנים דיברנו על 'הרעיון של מימי', עד שהכרתי את יגאל (צמח, יזם נדל"ן. יש להם שלושה ילדים, אל"ו), אהבת חיי. התחלנו לדבר על זה, והוא אמר לי 'רעיון גדול, אנחנו חייבים לעשות אתו משהו'. זה היה 20 שנה אחרי, ב-1995. מצאתי משקיע, ויגאל ואני נסענו לארה"ב לרשום על זה פטנט - רק בשביל לגלות שחודש לפני כן מישהו אחר כבר רשם את הפטנט. בהמשך גילינו שהוא הריץ פיילוט בקנדה ובצרפת, אבל אז התחילו שיחות טלפון דרך האינטרנט במקום קווי הטלפון, וזה הוריד את מחירי השיחות - והרעיון שלו נפל".

למה לא המשכת להמציא? למה להיות עורכת דין וללוות את חברות ההייטק מבחוץ?

"עדיין יש לי חלום להקים סטארט-אפ, אבל אני אדם מאוד פרקטי ואני גם עושה משהו שאני אוהבת. זה לא פשוט לעזוב. עד הצבא חשבתי שאלמד מדעים, בייחוד מתמטיקה. ואז גייסו אותי למצ"ח בעל כורחי, בעיקר בגלל שהם אהבו את האסרטיביות שבה אמרתי להם שאני לא מוכנה להיות שוטרת צבאית. עשיתי קורס מרתק, שכלל סקירה של תחומים משפטיים מעניינים, דיני ראיות ודיני עונשין, ונהניתי מכל רגע, ופתאום עולם המשפט קרץ לי. מה שהכריע את הכף הייתה העובדה שבמשפטים עובדים עם אנשים, ובמתמטיקה עם נייר ועיפרון. חשבתי שלא אוכל לשבת כל הזמן ולפתור תרגילים".

אחרי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל-אביב, עשתה תואר שני בדיני חברות ומימון חברות ב-NYU, והיא גם בוגרת קורס PE/VC (פרייבט אקוויטי והון סיכון) באוניברסיטת הרווארד. את ההתמחות עשתה בעליון אצל השופט יצחק זמיר, ובמשרד נשיץ-ברנדס. לאחר מכן עבדה בפירמה ניו-יורקית, וכשחזרה לארץ ב-2001 השתלבה במשרד צלרמאיר-פילוסוף. לפני כעשור החליטה להקים משרד עצמאי, יחד עם עו"ד אהוד שניידר. "ככל שהתקדמתי כשותפה במשרד גדול, כך הרגשתי שאני מתרחקת מהלקוחות ועוברת להיות מנהלת של עורכי דין. בהשאלה מעולם הבנייה - לא הגעתי יותר הביתה עם שחור מתחת לציפורניים, אלא נשארתי בחולצה הלבנה. וזה מאוד חסר לי".

עם השנים היא ראתה איך ענף ההייטק משתנה, מתפתח, מזניק את העולם קדימה בצעדי ענק, אבל גם - בנקודות מסוימות - הופך לרדוד, יותר רודף-בצע ופחות רודף אידיאלים. בשם הדהירה קדימה בקצב מסחרר, היא אומרת, יזמים כבר לא עוצרים לחשוב. "אצלנו, הישראלים, יש תרבות של לרוץ, ואם יש דברים קטנים אתה שם אותם בצד ומסדר אותם אחר כך. זה יעיל ומשרת את המטרה עד למקום מסוים שכבר צריך ללכת לאט יותר, כי יש מאחוריי 500 עובדים. בשלב הזה צריך לעשות סוויץ' לניהול אחר, וחברות אמריקאיות יודעות לנהל את זה יותר טוב".

מצד שני, אמרת שחייבים לזוז מהר.

"מצמוץ אחד ואתה מחוץ למשחק. בתחילת הדרך זה היה הפוך - אלה שזזו מהר מדי לא החזיקו מעמד, כי השוק עוד לא היה מוכן להם. כשגרתי בארה"ב ייצגתי סטארט-אפ, שהיה לו מודל איך להכניס פרסומות לאתרים באינטרנט והוא נכשל, כי לאן שהם לא הלכו, המשקיעים אמרו להם שאי אפשר לעשות מזה כסף. היום זה מצחיק, אבל אז זה נשמע דמיוני. החברה נפלה, למרות שהייתה לה טכנולוגיה חדשנית. הם הקדימו את השוק בכמה שנים, רצו מהר מדי ולא הצליחו. היום אתה חייב להקדים את השוק. אם לא - אין לך קיום".

העתיד ברכב ופיננסים

ישראל אמנם מתגאה כבר כמה שנים בהיותה מדינת הסטארט-אפ, אבל צמח מזהירה מבריחת מוחות גם בהייטק. "היום יש נגישות גדולה ונורא קל לעבור ממקום למקום. המוביליות כל כך גדולה, שהגבולות מיטשטשים, ומדינות אחרות יכולות לקצור את הפירות של המוח הישראלי. אם לא נמצא דרכים קריאטיביות להיות אטרקטיביים, נאבד את המובילות שלנו בהייטק ואת התואר סטארט-אפ ניישן".

במה אנחנו נופלים מול מדינות אחרות?

"המסים בישראל נורא גבוהים, גם ברמה האישית וגם ברמה של חברות, הביורוקרטיה כבדה, והמערכת לא זזה מהר כמו השוק. השוק טס והמערכת לא, היא רק מתאימה את עצמה".

צמח מאמינה ששני התחומים שיניבו שינויים וחידושים בשנים הקרובות הם עולם הרכב ועולם הפיננסים. כמי שמייצגת חברות רבות בתחום הפינטק (טכנולוגיות שתומכות בעולם הפיננסי) ברור לה כי בלוקצ'יין ומטבעות וירטואליים כאן כדי להישאר. "אם תאסרי בחקיקה את השימוש במטבעות וירטואליים, ויש מדינות שעושות את זה, השוק בסוף לא יקשיב ותאבדי את השיניים. המטבעות האלה יהיו קיימים אפילו אם הרשויות יאסרו את זה".

אנשים נוהרים לרכוש מטבעות וירטואליים בעיוורון כמעט. לא צריך פיקוח ומגבלות?

"אם מתייחסים לזה כאל נייר ערך, אז באמת יש מקום להגן על הציבור מהמטבעות הווירטואליים, כי כל הזמן יוצאים מטבעות חדשים ואנשים משקיעים רק כדי להיות שם. זה זמין נורא, הם לא מבינים בזה ואז מפסידים. במובן הזה יש צדק בבהלה, ויש הצדקה לכך שכל הרשויות לניירות ערך בעולם נערכות להגן על הציבור. מצד שני, אלה לא באמת ניירות ערך, זו לא מניה. כשאני קונה מניה, גם אם היא של מיקרוסופט, אני בעלים, אפילו בפרומיל של הפרומיל של האחוז. כשאני קונה מטבע אני לא בעלים של כלום. אז יש פה איזשהו זן חדש שלא ברור מי אחראי עליו, ומי ישמור על הציבור - והציבור צריך הגנה. בכל מקרה הדרך היא לא לחסום את זה. אתה לא יכול לחסום ציבור כל כך גדול. זה חלק מהעתיד".

ביום שמכניסים משקיע

כבר לא לבד. "יזם חייב להבין שהוא כבר לא יכול לקבל החלטות לבד, מהרגע להרגע, הוא חייב לדווח למשקיע על התפתחויות. לא רק שיזמים לא רגילים לזה, הקצב שבו סטארט-אפ מתנהל הוא כזה שהרבה פעמים יזמים לא מגיעים לכך. הם לא מעריכים עד כמה זה חשוב. אם מנסים למשוך ואולי לפתור דברים טרם הדיווח למשקיע - זה רק מתקבל בצורה יותר קשה, בסופו של דבר".

דילול. "כשיזם מנהל משא ומתן עם משקיע, וחושב שהוא סגר איתו שתמורת מיליון דולר המשקיע מקבל 20%, חשוב שיבין שישנם מצבים שבהם המשקיע יקבל הגנה מדילול עתידי, כלומר דה פקטו יצא שקיבל יותר מ-20%. לכן צריך להתעקש על אחוזים יותר נמוכים כבר בהתחלה, או על הגנה פחות אגרסיבית".

אופציות לעובדים. "יש להקפיד שהאופציות ניתנות תחת תוכנית המגינה על העובד בשתי רמות: ראשית, שזה לא יהווה עבורו אירוע מס, אלא שהחיוב במס יידחה ליום שבו הוא ייפגש עם הכסף ממימוש האופציות; ושנית, שהמס שישלם במעמד מימוש האופציות יהיה מס רווח הון ולא מס הכנסה. לשם כך חשוב לוודא שלחברה יש תוכנית אופציות בתוקף, ושהאופציות ניתנות לעובד תחת התוכנית ובמסלול ההוני".

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
היי טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
גלובס TV
פרויקט מיוחד
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתמעצב-העל רון ארד: המנהיגות החדשה זה גועל נפש