מצרים הופכת ליעד מרכזי לתעשיית הנשק הגרמנית

מצרים תחת שלטון הגנרל עבד אל-פאתח א-סיסי הופכת לאחת מיבואניות הנשק הגרמני המובילות בעולם; כך עולה ממידע שהתפרסם בחודשים האחרונים בתקשורת הגרמנית, בתשובה לשאילתות שהגישו חברים באופוזיציה לממשלת גרמניה ומדוח של ארגון שבדי לא ממשלתי המנטר מכירות נשק ברחבי העולם. בין השאר, סיפקה גרמניה בשנה האחרונה למצרים צוללת חדישה ומשוכללת, כ-330 טילי אוויר-אוויר, כלי נשק קלים, נגמ"שים ועוד. א-סיסי, שתפס את השלטון בהפיכה צבאית ב-2013, נבחר לפני שבועיים שוב לנשיאות מצרים.

סוגיית יצוא הנשק הגרמני למצרים - ובמיוחד הטענה שפורסמה לפיה ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר לברלין למכור לקהיר צוללות מאחורי גבה של מערכת הביטחון - היא חלק מהדיון הציבורי סביב "תיק 3000", תיק הצוללות.

בינתיים, הנתונים שנחשפו מראים כי גרמניה - בין אם באישור ישראלי או בלעדיו - מתמקדת במכירת נשק למצרים ומגדילה בהדרגה את היצוא אליה. מצרים מופיעה בשנה האחרונה, בפעם השנייה ברציפות, ברשימת ארבע המדינות אליהן מייצאת גרמניה נשק בשווי הרב ביותר, ביחד עם ישראל, יוון ודרום קוריאה. 37 בקשות ליצוא נשק למצרים אושרו בשנת 2017 על ידי ממשלת גרמניה, וסך היצוא הביטחוני של גרמניה למצרים בשנה שעברה עמד על כ-708 מיליון אירו. בחמש השנים האחרונות זינק היצוא הביטחוני הגרמני למצרים ב-205%, לעומת סך היצוא בחמש השנים שלפני כן.

החברות המרכזיות המעורבות, לפי תשובה שסיפקה בתחילת החודש ממשלת גרמניה לשאילתה שהגישה חברת מפלגת "הירוקים" מהאופוזיציה בעניין הן: החטיבה הימית של תאגיד "תיסנקרופ" (TKMS), שסיפקה בשנה החולפת צוללת בשווי של כ-250 מיליון אירו (אחת מארבע צוללות שממשלת גרמניה אישרה לספק למצרים, בעלות של כמיליארד יורו). חברת "דיהל דיפנס" (Diehl Defense) שמכרה 330 טילי אוויר-אוויר לחיל האוויר המצרי, חברת "איירבס דיפנס אנד ספייס", חברת "הקלר אנד קוך", המייצרת כלי נשק קלים וחברת "קראוס-מאפיי ווגמאן", המייצרת נגמ"שים וטנקים.

"בולמוס מצרי של קניית נשק"

בניגוד לנעשה במדינות אחרות, תעשיית הנשק הגרמנית מורכבת מחברות פרטיות בלבד, אך עדיין דרושים אישורי יצוא ביטחוניים מהממשלה. יצוא ביטחוני יכול לכלול כל פריט המוגדר ככזה לפי החוק הגרמני - החל מצוללות, דרך טנקים ועד לצבעי הסוואה. יש לציין, כי יצוא הנשק הגרמני למצרים עדיין נמוך יחסית לרכישות הנשק של מצרים מצרפת, מרוסיה ומארה"ב.

מגמת העלייה ביצוא הנשק הגרמני למצרים נמשכה גם בחודשים האחרונים, כאשר מאז הבחירות האחרונות בספטמבר 2017 ועד להשבעת הממשלה החדשה לפני חודש, בזמן כהונתה של ממשלת מעבר בגרמניה, אישר הקבינט הביטחוני בראשות הקנצלרית אנגלה מרקל עסקאות נשק בשווי כולל של שני מיליארד אירו. סכום זה, לפי שאילתה נפרדת שהגיש חבר מפלגת השמאל "די לינקה", כולל ככל הנראה את העסקה למכירת צוללות לישראל שעומדת במרכז חקירת תיק 3000 - בשווי 1.4-1.5 מיליארד אירו. בין המדינות האחרות המובילות את הרשימה נמצאת גם בתקופה זו מצרים, עם 285 מיליון אירו ביצוא ביטחוני בשישה החודשים האחרונים. שאר המכירות היו לאלג'יר (261 מיליון אירו), ארה"ב (167 מיליון אירו), קטאר (67.6 מיליון אירו) ופקיסטאן (66 מיליון אירו).

"מצרים נמצאת בבולמוס של קניית נשק וציוד ביטחוני מאז עליית הגנרל א-סיסי לשלטון, וגרמניה משתלבת בו", אומר ל"גלובס" ד"ר שטפן רול, מומחה למצרים במכון המחקר לענייני ביטחון בברלין (SWP). לדבריו, השלטון המצרי בראשות א-סיסי הבין כי "באמצעות קניית נשק מסיבית ממדינות כמו צרפת, רוסיה, ארה"ב וגרמניה, הוא יכול לקבל תמיכה פוליטית ולגטימציה לשלטון".

לדבריו, "הטון הגרמני השתנה לחלוטין מאז שנחתמה עסקת ענק בשווי שמונה מיליארד אירו ב-2015 על ידי סימנס (הגרמנית, א.א.) להקמת שתי תחנות כוח במצרים, ומאז הפשרת עסקת הצוללות ועסקאות נשק אחרות". ד"ר רול מוסיף, כי "אם בעבר דיברו בחריפות על משטר א-סיסי, על דיכוי האופוזיציה ועל אלימות נגד מפגינים - היום זה השתנה".

למיטב ידיעתו, אומר ד"ר רול, סוגיית יצוא הנשק הגרמני למצרים הייתה אכן נושא לדיונים בין ברלין לירושלים, כאשר הישראלים כלל לא התנגדו למכירת נשק למשטר א-סיסי, השומר על יחסים טובים עם ישראל, כולל ביטחוניים. "ממה שאני יודע ומההתרשמות שלי מהמשלחות הביטחוניות הישראליות שביקרו בגרמניה אחרי ההפיכה הצבאית של 2013 במצרים, אפשר לומר שהן לא הביעו כל התנגדות לאספקת נשק גרמני למצרים, אולי אפילו להיפך", אמר.

לפי מכון המחקר השבדי SIPRI (Stockholm Peace Research Institute), שפירסם בתחילת החודש דוח על תעשיית הביטחון העולמית, מכירות הנשק למצרים הן חלק מהרחבת היצוא הביטחוני הגרמני למזרח התיכון ולמדינות צפון אפריקה בכלל. בין השנים 2012 ל-2017, לפי הנתונים, חתמה ברלין על עסקאות למכירת נשק למצרים, לאלג'יר, לתוניסיה ולמרוקו בשווי 11.2 מיליארד אירו. בנוגע למזרח התיכון, הרי שיצוא הנשק הגרמני לאזור זה זינק ב-109% בחמש השנים האחרונות, למרות ירידה ביצוא הגרמני לאזורים אחרים. לפי נתוני מכון המחקר, כיום כמחצית מהנשק למזרח התיכון מגיע מארה"ב, ורבע מגרמניה.

חשש גרמני מפליטים ממצרים

"מסע הרכש הביטחוני של המצרים מאז 2013 מאוד חריג, משתי סיבות", אומר ד"ר יגיל הנקין ממכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, שפירסם בתחילת השנה מחקר שכותרת המשנה שלו היא "ההתעצמות הגדולה של צבא מצרים בשנים האחרונות היא חידה". לדבריו, "הסיבה הראשונה היא נפח הקנייה. המצרים החלו ברכישות מסיביות של מערכות נשק, והם הרי לא במצב הכי טוב מבחינה כלכלית. זה נראה כאילו הם מרוקנים את מדפי תעשיית הנשק העולמית. הסיבה השנייה היא שהם קונים דברים שונים ומשונים, שיהיה קשה מאוד להשתמש ולתחזק אותם באופן שוטף. ספינות מלחמה מצרפת, טילים מרוסיה, מטוסים מתוצרת אירופאית, אמריקאית ורוסית - קשה מאוד לנהל צבא שמשתמש בכל כך הרבה מערכות שונות".

עם זאת, שני המומחים מסכימים כי יכול להיות הסבר נוסף לגל הרכישות: העובדה כי בכירי הצבא המצרי עשויים להרוויח מעסקאות ביטחוניות. לדברי ד"ר רול, "א-סיסי מבוסס לגמרי על הצבא, והצבא במצרים תמיד אומר שהוא צריך נשק, בין השאר משום שתמיד יש מישהו בו שירוויח מכך. אני לא אופתע אם יש תשלומים לגנרלים".

מבחינת האינטרס הגרמני ליצוא הנשק, מלבד התרומה לכלכלה, פרשנים בגרמניה ציינו כי בשנים האחרונות סוגיית הפליטים והחשש של גרמניה מפניהם משחקת תפקיד. לפי דיווחים בתקשורת, קהיר איימה על ברלין בשליחת מאות אלפי פליטים אפריקאים לאירופה במטרה לקבל חבילת סיוע בינלאומית. מרקוס ביקל, עיתונאי גרמני שכתב עבור "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" בקהיר, כתב בעיתון השמאל TAZ, כי גרמניה חוששת מגלי מהגרים מצרים, ולכן יוצרת ברית אסטרטגית עם משטר א-סיסי. הוא ביקר את שיתוף הפעולה בין ברלין לקהיר על רקע מצב זכויות האדם במצרים.

סוגיית יצוא נשק לאזורי עימות היא רגישה בגרמניה, בניגוד לנעשה במדינות אירופיות אחרות כמו צרפת או בריטניה, על רקע ההיסטוריה הנאצית של המדינה. בסוף השבוע האחרון, למשל, התקיימה בברלין הפגנה נגד מכירת טנקים נוספים לטורקיה, לאחר שאנקרה השתמשה בטנקים גרמנים לצורך הפלישה לאזורים הכורדיים בצפון סוריה. גם מכירת נשק לסעודיה צומצמה בעקבות התנגדות של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) ושל שר החוץ דאז מטעמה, זיגמר גבריאל, שהיו ועודם שותפים קואליציוניים בממשלה הרחבה השולטת בגרמניה. לא ברור כיצד ואם מעורבותה של מצרים בעימות הנוכחי בתימן תמלא תפקיד באישורי מכירת נשק עתידיים במסגרת הקואליציה הרחבה הנוכחית.

האם נתניהו אישר? ומאיזה מניע?

האם ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר לגרמנים למכור צוללות חדישות של חברת "תיסנקרופ" למצרים ומאילו מניעים? למרות שמפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, הבהיר בראיון לפני מספר שבועות כי נתניהו אינו חשוד בפרשה, שאלת האישור לגרמנים - אם היה - צריכה לעורר שאלות לגבי דרך קבלת ההחלטות במישור הביטחוני בצמרת המדינה.

לפי דיווח ב"ידיעות אחרונות" לפני כשנה, נתניהו היה זה שאישר לברלין למכור ארבע צוללות חדישות, מדגם מתקדם פחות לעומת אלו שנמכרו לישראל אולם עדיין בעלות יכולות מוגברות, בצעד שהפתיע את מערכת הביטחון ושלמעשה נעשה מאחורי גבה. לפי הדיווח, משרד הביטחון ביקש מנשיא המדינה ראובן ריבלין להביע בפני קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בביקורו במדינה ב-2015 את ההתנגדות הישראלית למכירה. ריבלין הופתע כשהקנצלרית בדקה את הסוגיה באופן מיידי ועדכנה אותו כי ישראל כבר אישרה את המכירה.

ברקע האישור הישראלי, אם אכן ניתן, נמצאים היחסים ההדוקים בין ישראל למצרים בראשות עבד אל-פאתח א-סיסי, והאינטרסים הביטחוניים של ישראל באזור. ישראל אישרה בעבר למצרים להכניס כוחות צבאיים לחצי האי סיני במסגרת המלחמה נגד דאעש באזור ולהפעיל את חיל האוויר שלה באזור. לפי דיווח בחודש שעבר ב"ניו יורק טיימס", ישראל אפילו ביצעה מאות תקיפות מל"טים על יעדי טרור עולמי בחצי האי, בתיאום הדוק עם הצבא המצרי. בנוסף, מצרים היא חלק הכרחי מיצוא הגז הטבעי שהתגלה במים הטריטוריאליים של ישראל, וכן שותפה בברית האזורית נגד איראן.

על רקע זה, ולמרות שבכיר בחיל הים אמר בעבר כי היה מעדיף שלא יהיו צוללות גרמניות חדשות בצי המצרי, נתניהו יכול לטעון באופן ברור כי מדובר באינטרס ישראלי ראשון במעלה - בין אם כחלק משיתוף הפעולה שנועד לבצר את שלטון א-סיסי ובין אם כדי להגן על הגז הישראלי, שאמור לזרום למתקני הנזלה במצרים.

הבעיה עם טיעון זה היא מעגל קבלת ההחלטות שהוביל לאישור, אם ניתן. במקרה הנוכחי, עולה יותר מחשד אחד שאינטרסים זרים היו מעורבים בהליך. לפי עדותו של נציג חברת "תיסנקרופ" בישראל, עד המדינה מיקי גנור - אבריאל בר יוסף, שהוכרז כמינוי של נתניהו לראש המטה לביטחון לאומי, קיבל כספי שוחד כדי לקדם את עסקי "תיסנקרופ" (בר יוסף מכחיש את החשדות). בכל מקרה, בר יוסף, שכיהן במשך שנים ארוכות כמשנה לראש המל"ל ועסק בנושא הצוללות, הוא מי שאמור לייעץ לתהליך. מי יודע כיצד ייעץ בר יוסף לראש הממשלה נתניהו במקרה המצרי?

בנוסף, לפי עדות גנור, עורך הדין דוד שמרון, בן דודו ופרקליטו של נתניהו, היה מעורב עמוקות בעסקאות עם תיסקנרופ. בכל מקרה, בין אם עבד כעורך דין לפי שעות, כפי שהוא טוען, או שעמד לגזור קופון שמן של 20% (כפי שטוען גנור), שמרון הוא שותפו למשרד וחברו של עורך הדין יצחק מלכו, שנחקר אף הוא בפרשה. מלכו, אם צריך להזכיר, הוא שליחו החשאי של ראש הממשלה למדינות ערב, וככל הנראה גם למצרים. מי יודע כיצד ייעץ מולכו לנתניהו במקרה המצרי?

אם אכן אישר ראש הממשלה את מכירת הצוללות הגרמניות למצרים, על רשויות החוק לבדוק לעומק את התפקיד שמילא המעגל שאמור לייעץ לראש הממשלה. אינטרסים ביטחוניים ישראלים הם אולי נימוק משכנע, אבל כפי שהדגימו מקרים רבים בעברה של מדינת ישראל, אסור שהם יהיו מעל לחוק.