לוקסי, אימת החברות המדממות בבורסה, לא מתכוון לעצור

הוא נכנס למלחמת עולם עם שרי אריסון ומשפחת דיין ב-ADO • הוא פיטר את אילן בן דב מסאני והשתלט עליה • וזה מה שיש לו לומר על אנטרופי: "רצו ליצור חומה סינית, אבל כולם עומדים מאותו הצד של החומה" • יעקב לוקסנבורג, אימת ההשתלטויות העוינות של שוק ההון הישראלי, לא יעצור עד ש"יהיה סדר בעיר הזאת"

 יעקב לוקסנבורג / צילום: יונתן בלום
יעקב לוקסנבורג / צילום: יונתן בלום

בינואר השנה יצא יעקב לוקסנבורג לטפס על האקונקגווה בארגנטינה, ההר הכי גבוה בעולם, למעט שרשרת ההימלאיה, שגובהו נושק לגובה של 7,000 מטר. המטפסים עליו סופגים מכות רוח שבאות מהאוקיינוס השקט, סובלים מקור של מינוס 30 מעלות, ישנים באוהלי סיירים, וכשהם הולכים, הם צריכים לנשום שתי נשימות על כל צעד. "זה אגרסיבי, זה קשה. לומדים שם שכל דבר לוקח זמן וכל יום זה מלחמה, אבל הסיפוק הוא כל-כך גדול, שהוא דומה לסיפוק שארגיש אם אצליח לקחת תיק עקום כמו חברת ADO - עם אנטרופי, קבוצת אריסון והפניקס - וליישר אותו. לעשות שיהיה סדר בעיר הזאת".

אכן, כל יום הוא מלחמה בסיפור של לוקסנבורג (לוקסי), בעל השליטה בלפידות, ושל חברת הנדל"ן ADO בבעלות שרי אריסון, משפחת דיין וקרן אפולו. אם אפשר היה לחשוב שלוקסי, איש ההשתלטויות העוינות ומלחמות שוק ההון, יירגע קצת עם הפיכתו לאיש עסקים משמעותי בהרבה, עם סאני המחזיקה בייבוא סמסונג ללקוחות פרטיים, ועם פעילות הולכת וגדלה מול אמזון, לצד קידוחי הנפט והמים הוותיקים - המציאות מלמדת שלא. הקרב הגדול שהוא מנהל ב-ADO, מעיד שהוא נשאר אותו שועל קרבות של שוק ההון שהיה - וניכר שהוא גם נהנה מזה.

"אני", אומר לוקסנבורג, "לא במיליה של אצולת הממון, ואין לי 20% מבנק הפועלים. אני בימי העצמאות לא נמצאתי אצל יוסי מימן ולא אצל שרי אריסון, ואני גם לא רואה את האנשים האלה. אם תהיה לי הזדמנות כלשהי למצוא או לרכוש חברות שהן תחת השווי בהשתלטות עוינת, אני לא אעצור רגע. אלא אם כן זה ידיד קרוב שלי. לגבי כל איש עסקים אחר פה - לא מעניין אותי, אם העסקה טובה - אני לא רואה בעיניים ואעשה כל מאמץ לקחת אותה, בכל דרך שהיא, כל עוד היא חוקית".

נשמע מאוד אגרסיבי.

"בהשתלטויות כאלה יש הרבה אמוציות ואגרסיות. התחום מבטא הרבה דחפים בסיסיים שיש לנו במוח, של כוחנות אולי. לארץ זה הגיע רק לאחרונה, וגם זה בעיקר דרך קרנות זרות, אבל בארצות הברית זה תחום סופר-מוערך. לא צריך לראות באקטיביזם משהו רע. אנחנו פה קצת נשארנו בתקופה של בין נהלל לבית אלפא - והסוציאליזם הזה לא בדיוק מתאים. אם אתה מנהל או בעלים של חברה ציבורית - תדאג שבעלי המניות יהיו מרוצים ולא שהבורד יישב לו נינוח, יאכל קרקרים ויקבל את הצ'ק.

אילן בן דב / צילום: יתמר מצפי
 אילן בן דב / צילום: יתמר מצפי

"תראי דוגמה הפוכה, חברה כמו פרוטרום, שעבדה נכון וכך הגיעה למצב שבמקום שיוכלו להשתלט עליה, היא זו שרכשה סדרה אינסופית של חברות. מי שהשכיל לקנות מניות ולשבת ולתת לאורי יהודאי לעשות מה שהוא יודע, עשה תשואה פנומנלית".

אתה עשית את זה?

"אני לצערי לא השכלתי לראות את זה. אני בא מהאסכולה האחרת. אני מגיע לחברות שהן בקשיים. שם יותר קל לי להבין אם יש נכס או אין נכס".

ראש בראש עם אריסון

מאבקים משפטיים ואחרים מלווים לא מעט את פעילותו של לוקסי. הוא יותר "משיג" חברות מאשר בונה אותן - החל מלפידות הוותיקה, עבור דרך סאני תקשורת, שעליה השתלט בהסדר חוב ענק ותוך הימור לא קטן בעת קריסתו של אילן בן דב; לצד אינוונטק שבה זכה לאחר שניצח במאבק שליטה, מכר אותה ליולי עופר, בשלוש פעימות תשלום - ועכשיו היא ממשיכה לככב בבית משפט בתביעה של לפידות נגד רות עופר, אלמנתו של יולי, כדי שתשלים את התשלום האחרון. "נוח להטיל את האשמה עליי", אומר לוקסי, "להגיד 'רימה את האלמנה והיא בוכה בבית משפט'. אבל יש לנו הסכם".

זאת, לצד תביעות שהוגשו נגדו, למשל זו של יעקב הרץ שטוען כי הוא חייב לו דמי תיווך על עסקות ברומניה והביא אותו עד לפת לחם, או של משקיע בלפידות שלא אהב את הכניסה של לפידות חלץ - אחד הגופים שדרכם נרכשו המניות - ל-ADO. "בגלל שאנחנו בחברות ציבוריות ונתפסים כקפיטליסטים ואגרסיביים, וגם מוכרים בשוק ההון, אז ברוב המקרים לוקחים אותנו לתביעות קנטרניות שאין מאחוריהן דבר", לוקסי מתייחס. "רוצים לדפוק לנו את השם כדי שאתפשר ואשלם להם משהו, ולא צריך יותר מכותרת בעיתון בשביל לפגוע בשם. מה גם שהשם שלי מושך אש - לוק-סנ-בורג. אם היו קוראים לי לוי, לא היו עושים לי כלום".

במקרה של ADO, הפעילה בנדל"ן בגרמניה, ללוקסי אין שום כוונה להשתלט על החברה, אבל הוא בהחלט נותן לה שיעור כואב באקטיביזם, שכולל גם פניות לבית משפט, ותקיפה חזיתית של קבוצת אריסון, של חברת הייעוץ למוסדיים אנטרופי ושל בית ההשקעות הפניקס (ראו מסגרת בהמשך). הוא נכנס אליה בהשקעה לא מבוטלת של 130 מיליון שקל, שבוצעו על-ידי לפידות קפיטל, לפידות חלץ ובכסף פרטי של לוקסנבורג, ברגע מסוים שבו התפתח מאבק שליטה בין המחזיקים העיקריים, שיכון ובינוי ומשפחת דיין (דרך חברת dune דיון שלהם) בשיתוף קרן אפולו.

אלא ששני הניצים ניסחו הסכם שיתוף פעולה, והחשיבות של האחזקה של לוקסי, שיכלה לשמש לשון מאזניים, ירדה. בסמוך לאותו אירוע, שתי דח"ציות סיימו את כהונתן והיה צריך או להאריך אותה או לבחור אחרים. לוקסי טרפד את המשך כהונתן, ומנגד טרפדו לו את הדח"צים שהוא עצמו הציע, וכך נמשכת סאגת הדח"צים שתיפרס בהמשך ותסלים, תוך שהצד השני מאשים את לוקסי במובלע במעין סחטנות שנועדה לגרום למישהו מהצדדים או לשניהם לקנות את חלקו במחיר שהוא רואה אותו ראוי. הוא מצדו, מאשים אותם בקיפוח הזכויות שלו כבעל מניות מיעוט, ואת אנטרופי - כפי שנכתב בהמרצת פתיחה שהגיש לפני שבוע לבית המשפט - בניגוד עניינים, שכן היא נשכרה, כך התביעה, על-ידי בעלי השליטה של ADO כדי להמליץ להם באילו דח"צים לבחור.

גרפיטי / צילום: רויטרס -  Fabrizio Bensch
 גרפיטי / צילום: רויטרס - Fabrizio Bensch

תאר למה החלטת לקנות מניות ב-ADO.

"קודם כול, אנחנו מאמינים גדולים בנדל"ן בגרמניה ובפרט בברלין. צעירים מכל רחבי אירופה וגם מישראל נוהרים אליה, הממשל הגרמני סימן אותה כעיר שהוא רוצה לקדם, והברקזיט באנגליה גרם לכך שהרבה מרכזים מסחריים ופיננסיים יחפשו לעבור למקום אחר באירופה - וברלין היא אחלה מועמדת. בנוסף, במונחי אירו למטר, זו הבירה הכי זולה באירופה עבור יזמי נדל"ן.

"כך שזה התאים לנו לתיק ההשקעות, ולצד זה, שמנו לב ששיכון ובינוי הגישה הצעת רכש כדי להגדיל את חלקה ב-ADO, לפי שער של 56 שקל, ואילו דיין ואפולו התחילו לקנות ב-75 שקל למניה - אז אמרנו, לנו זה טוב, נצטרף למהלך".

בקיצור, ראית שני בעלי מניות עם אחזקות דומות שלא מסתדרים, וחשבת שזו הזדמנות לנצל את המאבק?

"ההזדמנות היא קודם כול כלכלית. אם העסקה לא הייתה ראויה, זה לא היה מעניין אותנו. אבל כאן אמרנו, שני גופים רבים, אנחנו ניכנס לפוזיציה, ירצו - יקנו. לא ירצו - נישאר, זה טוב לנו. הם הגיעו להבנות כאלה ואחרות, והמשכנו בדרכנו".

ההבנות האלה והאחרות שאליהן הגיעו שני גושי בעלי המניות של ADO, הנסחרת כיום לפי שווי שוק של 1.78 מיליארד שקל, כללו ניסיון לגבש הסכם שיתוף פעולה. אלא שההסכם הזה לא מקבל תוקף מסיבה פשוטה: החוק מחייב הצעת רכש לבעלי מניות המיעוט במקרה כזה, אבל בין בעלי מניות המיעוט שלהם ישב לוקסי עם כ-7% (מתוך כ-20% בכלל) והסכמתו למחיר נדרשה. כמה שוות המניות של ADO? אתם יכולים לתאר לעצמכם שללוקסנבורג יש מחיר אחד בראש, ולאחרים מחיר אחר.

אם האחזקה הזאת כל-כך טובה, למה אתה מתקוטט איתם כל הזמן?

"כרגע נכנסנו לעימותים כבעלי מניות על מינוי דירקטורים, ועל הסכם שנערך, שאחר כך בוטל בין דיין ואפולו לשיכון ובינוי - כי הם לא הציעו הצעת רכש מתבקשת של 5%".

בגללך הם לא הציעו אותה, חשבו שאתה תרצה הרבה כסף.

"הצעת רכש זה לכל הציבור. נכון שהיו צריכים לשאול לדעתי לגבי המחיר, אבל זה החוק. זה שיש גוף שאומר שהוא חושב שהשער הראוי של החברה הוא 80 שקל למניה (נסחרת כיום לפי 64 שקל למניה), לא מוליך אותה לפתרון שלא תעבוד לפי החוק. אז הם ביטלו את ההסכם, אבל צורת ההתנהלות שלהם מראה שיש ביניהם הסכמות שבעל-פה".

אדם המעורה בענייני ADO מבהיר, כי כל גוף מקבל את החלטותיו בצורה עצמאית, אבל מודה כי שני הגושים חדלו "לשים רגליים" זה לזה.

פסול לי ואפסול לך

הדבר השני שעומד על הפרק הוא מינוי דח"צים לחברה. לא נעבור על כל השמות שעלו וירדו, אולם היה ביניהם משה ריינס, בעבר יו"ר סאני, שהוצע בידי לפידות ונפסל על-ידי אנטרופי, לדברי לוקסנבורג, "בשל זיקה לבעלי מניות המיעוט".

היה לך משהו אמיתי נגד הדח"צים שהם הציעו - נראה היה שמדובר באנשים ראויים - או שפשוט החלטת ששום דח"צ שיוצע על-ידיהם, אתה לא תיתן לו להיבחר?

"קודם כול שיכון ובינוי, לצערנו ולא לשמחתנו, מעורבת באינסוף כשלים ארגוניים ברחבי העולם. זאת אומרת, הדנ"א של קבוצת אריסון זה בדיוק הדוגמה לשלטון מנהלים. אין ספק ששרי אריסון היא אישיות מעל ומעבר, תורמת, פעילה חברתית, אבל היא לא ביומיום של העסק - ואריסון השקעות מנוהלת על-ידי מנהליה. יש לשיכון ובינוי פה נכס יפה, נקי, ללא בעיות, ולא היינו רוצים שייעשו שם עסקות מתוך מצוקה של בעלי המניות".

זה די תיאורטי, האפשרות הזאת. בינתיים, ADO היא חברה שמתנהלת כמו שאמרת בעצמך יפה, וגם ללא עסקות בעלי עניין.

"אבל יכולות להיות תקופות קשות, עם בעיות נזילות וחיכוכים, ואז הדירקטוריון עלול לעמוד במצוקה, ואז חשוב שהדח"צים לא יהיו קשורים לבעלי מניות הרוב".

מהלכי הפסילה ההדדיים הביאו לכך שהדירקטורים הלא תלויים ב-ADO, דוד ברוך ונחמה רונן, הלכו לפתרון שעל-פיו, אנטרופי תציע רשימה של דירקטורים מתוך מאגר הדירקטורים, ומהם ייבחרו המועמדים.

זה נשמע פתרון טוב. מה רע בזה?

"אנטרופי זה סיפור של הגולם שקם על יוצרו. זה אימת שוק ההון. יש 450 חברות בבורסה, וכולן מפחדות להתעסק עם אנטרופי ולו מהטעם הפשוט שכל המוסדיים מתיישרים לפי אנטרופי. היא מתנהגת כאילו היא רגולטור, בעוד שהיא לא רגולטור, אלא חברה פרטית שמטרתה, כמו של כל חברה פרטית אחרת, למקסם את הרווח לבעלי מניותיה. אם מטרתך מקסום הרווח, ואתה עובד כרגולטור, יש לך קונפליקט. היא הרי הוקמה כדי לפתור בעיה שבה אותו מוסדי ניהל כסף עבור בעלי ההון, וגם הצביע באספות בעלי המניות שלהם. רצו ליצור חומה סינית בין הפעילויות האלה. אבל זה יצא יותר גרוע. עשו חומה סינית, אבל כולם עומדים מאותו הצד של החומה".

ג'ף בזוס, אמזון / צילום: רויטרס -  Fabrizio Bensch
 ג'ף בזוס, אמזון / צילום: רויטרס - Fabrizio Bensch

ניגוד העניינים המובנה של אנטרופי נידון לא מעט. אבל איך זה משפיע על הסיפור שלנו כאן? יהיו שיגידו שאתה מנצל את הביקורת שיש בשוק על אנטרופי כדי לתקוע מקלות בגלגלים של ADO בכל דרך שהיא ולמנוע מהחברה למנות דח"צים.

"אני לא צריך לתת להם למנות דח"צ. הם צריכים לתת לי למנות דח"צ. הם התבלבלו, הם נוסעים נגד הכיוון. דח"צ אמור לשמור על בעלי מניות המיעוט. לא על בעלי מניות הרוב".

וכל הכעס שלך על אנטרופי וכל מה שאתה רואה כאנומליה נולד בגלל הענייניים שלך ב-ADO?

"כן. אין לי שום נגיעה לאנטרופי".

השמועות אומרות שבאת מתישהו לשיכון ובינוי ואמרת, "קנו אותי".

"המצב הפוך, אחד משלושת השותפים הציע לקנות את חלקי בשווי יפה. הצעה שיש בה רווח שהוא יותר מהרווח הרבעוני, שהציגו חברות הסלולר ברבעון האחרון".

ובמילים שהן לא חידת היגיון שוק הונית?

"הציעו לנו הצעה רצינית, אבל אנחנו חושבים שהחבילה שווה יותר. התחלנו את המהלך כעסקה כלכלית, אבל ככל שהעמקנו בו והפעולות שננקטו מולנו הפכו להיות יותר ויותר חריפות, עברנו לפעול מתוך תחושה שהצדק חייב לצאת. אני רוצה שרשות ניירות ערך תגיד לי איך אנטרופי צריכה לפעול ומי ממנה דח"צים".

אז אתה בפרינציפ - ואם יציעו 80 למניה?

"תשמעו, לכל דבר יש מחיר. אנחנו לא באנו לפה למלחמת עולם. משפחת דיין הם עדיין חברים שלי".

שיכון ובינוי מקבוצת אריסון ואנטרופי בחרו שלא להגיב.

"לקחנו סיכון לא קטן"

חברים או לא, רוב החברות שלוקסי מעורב בהן הגיעו לידיו דרך מאבק שליטה או עימות מסוג אחר. הוא נחשב צייד הזדמנויות, ולא מתבייש בתואר. זה התחיל עם לפידות מחפשי נפט, אז בשליטת ברוס (ברוך) רפפורט המנוח. "בסוף שנות ה-90", משחזר לוקסי, "היא הייתה חברה נכסית שנוהלה בינוני ומטה, וזו גם הייתה תקופה של שפל בשוק ההון - כך שחברו כאן כמה פרמטרים שעזרו לכך ששער המניה היה עמוק מתחת לשווי החברה, וזה מצא חן בעינינו".

לאחר שהגיע לאחזקה משמעותית, החלו החיכוכים שלו עם רפפורט. לוקסי טען שהחברה אינה מנוהלת נכון, שככל שהיא מקבלת יותר עבודות, היא דווקא מפסידה יותר כסף, ועוד כהנה וכהנה ויכוחים. "התחלנו לריב על זה במשך שנתיים, ובסוף עשינו במב"י", הוא אומר. "הייתי בטוח שהוא ירכוש את החברה ולהפתעתי הוא אמר לי, 'בחור צעיר, קח, תנהל את החברה כמו שאתה רוצה'".

לפידות תחת לוקסי, הסיטה את פעילותה זה שנים לקידוחי מים: מתקני ההתפלה השונים נמצאים מטבע הדברים ליד ים, כאשר צפון הארץ אינו יכול ליהנות מתוצרתם - וכמו שרננה רז מזכירה לנו שוב בימים אלה, ישראל שוב מתייבשת. זה חמש-שש שנים עובדת לפידות צמוד לחברת מקורות ומבצעת קידוחי מים יבשתיים. "אנחנו זרוע הביצוע הבלעדית שלהם", אומר לוקסי. "מדובר על 450 קידוחים בעשר שנים. אני עומד להיערך לכך שנוכל לספק למדינה לפחות 15-10 קידוחים ושיקום בארות לשנה".

אבל הפעילות שהפכה את לוקסי ממחפש הזדמנויות שוק הוני לבעל עסק רציני ובר קיימא וצומח, ועל הדרך גם מקפיצה את שווי מניית הקבוצה כולה, היא סאני, המפיצה שמחזיקה את הזיכיון של סמסונג בישראל לשוק הפתוח (המכירות לחברות הסלולר נעשות ישירות על-ידי סמסונג).

כזכור, אילן בן דב חי שנים בהרמוניה עם סמסונג, ובנה עסק יפה בשם סקיילקס, שהרוויח היטב ממכירת המכשירים הסלולריים שלה. עד שהגיעה הרפתקת פרטנר שלו - חלומו הגדול להיות בעלי מפעיל סלולרי, שהכניס אותו לביצת חובות. כאשר בן דב שקע, לוקסי היה שם, עם חבילת אג"ח של סקיילקס ושל מה שהיה אז החברה האם, סאני.

כשהתחלת לאסוף אג"ח של סקיילקס וסאני, מה עבר לך בראש?

"זו הייתה הרפתקה בשלושה שלבים. בהתחלה רכשנו אג"חים עם ביטחונות של סקיילקס. וככל שהעסק הראה סימנים של תוצאות חלשות עם סכנה ליכולת פירעון האג"חים והירידות החריפו, בעיקר בסדרות הלא מובטחות - החלטנו שיכול להיות שזה מעניין להיכנס לסדרות הלא מובטחות, כדי להיות שחקן יותר משמעותי בבוא היום. השלב השלישי היה לרדת לסדרות הלא מובטחות של החברה האם, סאני, כי אמרנו שאנחנו רוצים להיות גם בקצה הפירמידה. הבנו שיהיה מתישהו הסדר חוב ורצינו להגיע אליו עם אחזקה משמעותית בסדרות המובטחות ובלא מובטחות. לפרטנר התייחסנו בחשדנות, אבל האמנו שסמסונג זה מותג-על שיחזיק גם ביום גשום. וחשבנו שאם יהיה הסדר, אנחנו יכולים לקחת אותו".

אז בעצם, ערכם של האג"חים הראשונים שקנית ירד מאוד.

"כן. הייתה תקופה שהיינו מופסדים על האג"חים".

בתקופה ההיא נוצר משבר אמון בין בן דב לבין סמסונג, והאחרונה החליטה לעבוד ישירות עם פלאפון, פרטנר וסלקום, ולבן דב ולמה שהיה אז סקיילקס (והיום נקראת סאני תקשורת) נתנו "כדי להרגיע את המצפון", אומר לוקסי, הסכם בלעדיות לשוק החופשי למשך חמש שנים, עד סוף 2020.

רגע, אתה רוצה להגיד לי שההסכם שלך עם סמסונג נגמר עוד שנתיים בערך? איך אתה יכול להיות בטוח שהוא יחודש?

"נכון להיום, הם מאוד מרוצים. החברה ממשיכה להתרחב ולפתוח סניפי מכירה ברשת. ההכנסות צומחות וההשקות של המכשירים בישראל הן מהמוצלחות ביותר של סמסונג בעולם במונחי נתח שוק. לכן אנחנו לא רואים בעיה".

נחזור לסיפור: ההימור הצליח, ולפידות הובילה ב-2015 הסדר חוב בהיקף מיליארד שקל בסקיילקס, כולל תספורת משמעותית, והפכה לבעלת השליטה בחברה. אבל החיים לא היו קלים. "כולם היו בטוחים שאנחנו הולכים לקבל מחיקת חיים, כתבו 'לוקסי אכל אותה, הוא יפסיד'. אבל בטעות מצאנו שם בתוך סאני, החברה האם, איזו השקעה שאילן עשה - אחזקות לא קטנות במובילאיי. לא ידענו מה זה בכלל. התחלנו לבדוק". לדבריו, הם התאפקו וסירבו לארבע הצעות רכש של מניותיהם במובילאיי, ולבסוף מכרו בשערים יפים.

והיה גם שלב שפיטרת את אילן בן דב.

"אם אנחנו נפגשים היום, אין לי ספק שהוא מרגיש שעשיתי לו טובה ברמה האישית. בעלי האג"ח ואני פנינו אליו שיחזק את מבנה ההון של החברה, שיכניס 90-80 מיליון שקל וימשיך לנהל את החברה. אבל הוא היה במצב שהוא לא היה מסוגל נפשית להכניס כסף משלו לתוך החברה".

לדבריו, היכולת שלו לתת ערבות לחברה בתקופה הראשונה הקשה היא זו שהצילה אותה מהמשבר שבו הייתה נתונה. אבל היו לא מעט בעלי אג"ח שטענו אחרת, שזו דרך לעקוף את ההסדר ולקבל תנאים מועדפים על פני בעלי אג"ח אחרים. "אלה טענות הזויות", מתייחס לוקסי. "אנחנו לקחנו סיכון לא קטן, קפצנו לסיפון כשהטיטניק כבר פגעה בקרחון ולקחנו פה סיכון אדיר".

השותף הקטן של ג'ף בזוס

את לפידות קפיטל לוקסי מגדיר "מעין חברת אחזקות שנשענת על שלוש רגליים ריאליות, ולצדן פעילות הונית. בשנים האחרונות החלק הריאלי תפס יותר תאוצה, על חשבון תיק השקעות סחיר עם השגת תשואות דרך שוק ההון".

אחת הפעילויות הללו היא שירותים בעיקר לאמזון דרך חברות שיושבות באירופה, ויש גם קצת פעילות באוסטרליה, בפסיפי ובאמריקה הלטינית. "אנחנו מעין זרוע רכש ארוכה של אמזון, כאשר היא עצמה לא מצליחה להגיע לכמויות הרצויות עבורה של מותגי העל (בעיקר בתחום הלבשה והנעלה)".

למה היא צריכה אתכם? היא יכולה לקנות את המותגים היישר מהיצרנים, לא?

"בהרבה מקרים ישנם קונפליקטים בין הביג-גייז כמו אמזון, נייקי ואדידס לבין אמזון. יש הרבה אגו".

זה מתאים לדפוס הפעולה שלך, לא? לראות שני ביג-גייז שלא מסתדרים ולהיכנס באמצע.

"במקרה הזה, אלה יותר חיכוכים על התנהלות", הוא צוחק. "אמזון עובדת בשיטה שבה אם לא תגיע עם המשאית בדיוק בשעה 9:15 למחסן בשטוטגרט, היא לא תוכל להיכנס כי ב-9:17 כבר נכנסת משאית אחרת. לאדידס, סקוני או פנדורה זה קשה ונוצרים חיכוכים, ולכן לאמזון יותר נוח לפעמים לעבוד איתי, כי אני - גם אם יגידו לי איחרת, המשאית שלך תיכנס רק בתשע בערב, אני לא נפגע אנושות. לא קוראים לי סקוני או ריבוק. אני מוסיף להוצאות שלי מוטל, ששם יחכו לתורם הנהג והמשאית".

לפעילות הזאת הגיע דרך חבר, שותף-מנהל בשם זאב פלקוביץ' שנמצא במקצוע זה למעלה מעשרים שנה והתמקצע ביכולות להשיג סחורות ברחבי אירופה. עסקי המסחר המקוון של לפידות באירופה יגיעו, כך הוא מקווה, לסביבות החצי מיליארד שקל. עד כה, שימשו רק כספק של אמזון עצמה, ולאחרונה פתחו חנות משלהם על זירת המסחר של אמזון. "עשינו זאת רק לאחרונה, מפאת השמרנות - אולי זה לא נראה לך ככה, אבל אני די שמרן בעסקים", אומר לוקסי. "כל המהלכים שלנו נתפסים אולי כאגרסיביים, אבל נשענים על שמרנות וכלכלה נקייה". החנות המקוונת שלהם פועלת, במתכונת של ניסוי בשלב הזה, זה חודשיים, כאשר הפעילות הזאת מתחלקת בין לפידות (שני שליש) לפלקוביץ' (שליש).

דיברתם על לאחד את חברות הסחר הללו תחת אחת מהן (ג'אבאל) ולצאת להנפקה.

"חשבנו על זה, היינו בכמה משאים ומתנים, אבל כרגע אני מנסה לחכות איזה שני רבעונים. במקום להבטיח הבטחות לשוק ההון שהחנות תסיים את השנה עם 15-10 מיליון דולר מכירות, אני רוצה לבוא עם מספרים מוחשיים ביד".

לוקסנבורג ואנשי סמסונג / צילום: אליק מוסוג'ניק
 לוקסנבורג ואנשי סמסונג / צילום: אליק מוסוג'ניק

כלומר, הרגשת שהשוק לא מתלהב בינתיים?

"כשאת באה לשיחות עם אנליסטים, בטח בישראל אבל גם בחו"ל, הם אומרים לנו 'בסדר, המראתם לשמיים. הסחורה טובה, השוק חם, אבל אתם עדיין תלויים בלקוח אחד'. אז נכון שאמזון היא אמזון, אבל אמזון UK ואמזון גרמניה הן שתי חברות שונות לחלוטין עם טעמים שונים ולקוחות שונים. ונכון שאם יחליטו בסיאטל (מטה החברה) שרוצים לעבוד בצורה אחרת תהיה בעיה. אבל עד היום אנחנו לא מצליחים לעמוד בביקושי הסחורה שהם רוצים".

אז בתור מומחה לאמזון, מה יקרה כשהיא תיכנס לישראל?

"לא יעזור כלום - תהיה פה פגיעה בקמעונאות, תהיה ירידה. הקניונים כבר נערכים לזה והתחילו להסיט פעילות לכיוון פנאי ובילוי. כנראה שחברות הנעלה ומוצרי טקסטיל פשוטים יצטמצמו, ויצטרכו לחפש דרכים אחרות להתקיים. סביר להניח שהתחרות תגדל".

ואם אמזון באה לפה, אתה נותן להם שירותים?

"יש סיכוי גבוה שכן. אנחנו עושים את זה עבורם באירופה, אז אין סיבה שלא נעשה את זה פה".

לפני סיום, נחזור להר בשרשרת האנדים, האקונקגווה, ששימש לנו בתחילה משל לעולם העסקי הקשוח שבו חי לוקסנבורג. לאחר טרק של 22 יום, המשימה לא הושלמה והפסגה נותרה רחוקה. "לומדים שם שלא תמיד מצליחים", הוא מספר. "נתקענו שם חמישה ימים בין שני מחנות - האחד נקרא קן הנשרים והשני נקרא חולירע. היו תנאי מזג אוויר זוועה, והתקפלנו".

אז אתה גם מוותר לפעמים.

"נחזור לשם בינואר הבא".


לוקסי נגד הפניקס | "עסקה כזאת לא נולדת ביום ולא בשבועיים"

בתחילת השנה, בעוד קרבות הדח"צים נראים ללא סיום, בעלי המניות הגדולים של ADO מכרו כ-5% ממניות החברה (שיכון ובינוי מכרה 2.6% ואילו משפחת דיין מכרה 2.5%), כדי להחליש את כוחו של לוקסנבורג בהצבעה על הדח"צים - מה שקורה כאשר יש יותר בעלי מניות מיעוט מאשר קודם, ולכן חלקו היחסי של לפידות קטן. המכירה, להפניקס ולמנורה, נעשתה תוך הנחה על מחיר השוק, מה שגורם ללוקסי כעס גדול. לטענתו, הדבר הזה גרם להפניקס ומנורה להצביע בעד הדח"צים שהוצעו על-ידי אנטרופי בסיבוב האחרון.

מה רע בעצם המכירה, חוץ מזה שזה מקטין את הכוח שלך באספות?

"במקרה המניות נמכרו עמוק מתחת לשווין בבורסה".

אלה מניות שלהם. זו זכותם לתת הנחה, לא?

"לא. זו זכותו של מיקי דיין (משה המכונה מיקי, מי שמנהל את עסקי משפחת דיין) כי זו חברה פרטית, אבל זו לא זכותה של שיכון ובינוי. כי אם היא מוכרת נכס בזול, היא גורמת נזק לבעלי המניות שלה".

זו בעיה של בעלי המניות של שיכון ובינוי ולא שלך, לא?

"גם שם יש לי מניות, וזה גורם לי נזק".

בנוסף, מצביע לוקסנבורג על כך שהפניקס הייתה מעורבת לאחרונה בעסקה גדולה (עם פסגות) של רכישת מניות של חברת גולדן קפיטל של משפחת דיין, ולדבריו, היה על הפניקס להודיע על הכוונה הזאת בעת ההצבעה על הדח"צים (שנערכה לפני סיום העסקה). "הם הצביעו בעד בעלי השליטה ללא שום הודעה על כך שהם מנהלים מו"מ עם החברה האם (של משפחת דיין) לרכוש במאות מיליוני שקלים", אומר לוקסי. "עסקה כזאת לא נולדת ביום ולא בשבועיים".

ביום ג' השבוע הגישו הגופים שנכללו בבקשה לצו מניעה של לפידות את תגובותיהם לבית המשפט. ADO טענה שם כי הטענות מכפישות ועומדות בסתירה לעובדות וקבלת הבקשה תביא לפגיעה חמורה בחברה וכי היא נגועה בחוסר תום לב קיצוני. כמו כן היא האשימה שם את קפיטל ב"מאמצים חוזרים ונשנים לגרור את החברה לזירת התגוששות", ומוסיפה כי הטענות כאילו הדירקטורים הוצעו על-ידי בעלות השליטה מנוגדות לעובדות.

אנטרופי כתבה כי "למרבה הצער הבקשה שלפנינו היא מאותן בקשות נפסדות אשר מנסות להטיל דופי בגופי ייעוץ מקצועיים" וביקשה למחוק אותה מהבקשה.

הפניקס ומנורה קראו לבקשה הטוענת, כי הצבעתם בנושא הדח"צים הוטתה בשל חבילת המניות שנמכרה להן, "בליל של השערות והנחות חסרות יסוד" והוסיפה כי העסקות לרכישת כ-2.5% חברת ADO על ידי כל אחת מהן נעשו בתום לב, בתנאים סטנדרטיים ולאחר מו"מ.

ל-G נמסר מהפניקס בתגובה, כי "הפניקס דוחה את כל טענותיו של מר לוקסנבורג. הואיל והעניין מצוי בדיון משפטי, החברה תפרוס את עמדתה בפני בית המשפט".