מנוחה בשבת - לא רק למען השם

כשרואים את ההצלחה הכבירה של ישראל בשדה המדעי, גדלה התמיהה. מדוע אותה האומה שמדעניה וכלכלניה עומדים בראש החץ של הקידמה המדעית העולמית - ומדת נחשלת מאחורי שאר מדינות העולם הנאור כשזה מגיע לנושאים הנוגעים לרוח ולמדעיה. נוסף לכך שנדמה שההתקדמות האנושית פוסחת על הפקולטות למדעי הרוח בארץ, נראה כי אנשי הרוח בארץ, הולכים ופוסעים לאחור, לעבר לתפיסות חברתיות שרווחו בתקופות היותר חשוכות של האנושות. את השאלה הזו שאל כבר בעבר ד"ר אברהם פרנקל, רקטור האוניברסיטה העברית ומגדולי המתמטיקאים בדורו - מה שמצביע על כך שהפער הזה ימיו כימי האקדמיה העברית.

חוסר האונים וחוסר הבגרות המוסרי של עולם הרוח בישראל, התגלה במלוא כיעורו במאבק על צביונה של השבת במדינת ישראל, מדינת היהודים. השבת כיום מנוחה שבועי עוררה את זעמם של קבוצות רבות לכל אורך ההיסטוריה. קבוצות שלא היו מזוהות עם רעיון החירות והשוויון, כפי שהם נתפסים היום בעולם המודרני.

ביוון העתיקה העלו מחזות הלועגים לשבת היהודית. משוררים שרו בגנות יום המנוחה. מנוחה נחשבה לרעיון מסוכן, מכיוון שהיא חיזקה את תחושת האנושיות והקיום של העבד. במחזות מסוימים הוצג העבד הדורש מנוחה כרודה באדונו האומלל. כבר אז חשבו היוונים, שאין אדם עבד אם יינתן לו אפילו יום מנוחה אחד בשבוע, יום שבו יעמוד ברשות עצמו, ינוח, יחשוב.

השבת ביהדות היא חלק אינטגרלי מהבריאה. מצוות שבת קודש מגלה גם, כי רצון הבורא במנוחת הנבראים, והשבת היא יום קדוש המקדש את היהודי ומוסיף בו נשמה יתרה. אמנם מושגים אלו אינם שייכים לעולם המנותק מן התורה, אך הצד החומרי של יום מנוחה חילחל לאט לתרבות המערב, ולאחר אלפי שנים של לעג ודחייה, הבינו המתקדמות שבאומות את חשיבותם של השבת ושל מושג המנוחה לזכויות האדם.

ובזמן שבעולם מתקדמים, פה הולכים לאחור. מתוך שנאה עיוורת לכל מה שקשור ליהדות, אנשים "ליברלים", שומרי זכויות האדם ומגיני הפועלים, עמלים לביטול יום המנוחה של המעמדות החלשים ביותר, ובכך להחזיר את העבדות, דה-פקטו, למדינת ישראל.

הסיבה לכך פשוטה. העשירים מעוניינים בעיר תוססת ופעילה במשך כל השבוע. לדידם, סגירת החנויות אינה רצויה ומקשה על נוחות החיים. נותני השירות הם לרוב אנשים קשי-יום או צעירים חסרי פרוטה הזקוקים לכסף למחיה בסיסית או ללימודים - עובדים כל השבוע, וזקוקים מאוד ליום החופשי הבודד, שבו ינוחו, וישקיעו בעניינים שמעבר למעגל העבודה וחובות היום-יום. דברים שהופכים את האדם ממכונה אוטומטית, מעבד, לאדם חופשי.

בין שניהם נמצא המעסיק, הגורף את הרווחים בפועל, בין שיקולי הרווח לשיקולי הרווחה. ללא הגבלה חוקית, יש להניח שרבים, רבים מדי, יבחרו בלחץ הלקוחות העשירים ובשיקולי הרווח. כתוצאה, יעמיקו הפערים בין המעמדות, כשאלו נהנים משירות מלא ומימי חופשה רבים, ומנגד אלו שעובדים ללא הפסקה, כדי לספק את הראשונים.

האמירה כאילו ישנה פגיעה בזכויות הפרט והצגתה כדעה מודרנית ומתקדמת, מעידה יותר מכול על הידרדרות התפיסה הפילוסופית בישראל לתקופות עתיקות וחשוכות אליליות ופרימיטיביות בעליל.

כנראה, התפיסה הפילוסופית והחברתית של אנשי הרוח בארץ עודנה אותה תפיסה פרימיטיבית המתאימה לתרבויות המשעבדות של העולם העתיק. תרבויות שראו את הפועל ככלי שרת למילוי רצונותיהם של מעמדות חזקים ממנו, וכאמצעי לאספקה רציפה של "לחם ושעשועים" לעם. נקווה שעכשיו, המאבק על השבת יצליח, והתפיסה החברתית והפילוסופית בארץ תתקרב במעט לתפיסות העולם המערבי, שגם הוא כבר לפני מאות שנים אימץ מבני ישראל את רעיון יום המנוחה.

■ הכותב הוא עיתונאי סופר ופובליציסט חרדי, חוקר ועורך במכון "טוב הלבנון" להוצאת כתבי-יד תורניים.