שופטים עליונים, עיתונאים תחתונים

אלה הזקוקים לתזכורות על קרעיה של החברה האמריקאית קיבלו אותם בימים האחרונים בשפע.

השבוע שעבר עמד בסימן המחלוקת המרה על הפרדת ילדיהם של מהגרים לא חוקיים מהוריהם; בסימן ההקצנה הגוברת בתוך שתי המפלגות העיקריות, ימינה אצל הרפובליקאים, שמאלה אצל הדמוקרטים; בסימן מאבק הענקים על כיווניו של בית המשפט העליון; ולבסוף, ביום חמישי, בסימן הטבח במערכת The Capital, עיתון יומי בעיר אנאפוליס, בירתה של מדינת מרילנד, שעתיים נסיעה מוושינגטון הבירה הפדרלית.

גבר בן 38 נכנס אל משרדי העיתון ב-2:33 בצהריים עם רובה טעון ועם רימוני עשן. הוא נעל את הדלת מאחוריו, והתחיל לירות. בשוך האש ובהתפזר העשן היו שרועות חמש גופות על רצפת המערכת: שני עורכים, שני כתבים ואשת מכירות. זו הייתה ההתקפה הישירה הקטלנית ביותר על כלי תקשורת אמריקאי אולי מאז ומעולם.

ברור בהחלט שזה היה מעשה ידיו של יחיד, ששמר טינה לעיתון זה שנים, וגם תבע אותו בשעתו על הוצאת דיבה (הוא הפסיד). אבל קשה להימנע מלקשור את הטבח באנאפוליס בהסתה כללית נגד העיתונות, בייחוד מצד פוליטיקאים של הימין, מן הנשיא ומטה.

"אויבת העם"

התקפותיו המרות של טראמפ על כלי התקשורת נעשו סימן ההיכר שלו עוד בזמן מערכת הבחירות של 2016. אף כי הוא יצא נשכר מתשומת-הלב הנדיבה של המדיה, הוא לא חדל להאשים אותה בעיוות שיטתי של האמת.

הוא הכניס לשימוש את המלים fake news, או "חדשות כוזבות". הוא כינה את העיתונות "אויבת העם" (למשל, בנאום בפני פעילי ימין, ב-24 בפברואר 2017, שדווח בהרחבה בתקשורת. באותו הנאום הוא גם אמר לפעילים, "סוף סוף יש לכם נשיא משלכם").

הוא תקף רטורית עיתונאים שסיקרו את עצרותיו. פעם מפורסמת אחת הוא לעג בפומבי לנכותו של כתב מן ה"ניו-יורק טיימס". הוא אמנם לא קרא במפורש לתומכיו לנקוט אלימות נגד עיתונאים, אבל הוא קרא להם להשתמש בכוח נגד מתנגדים, ואפילו הבטיח לכסות את הוצאותיהם המשפטיות אם ייעצרו.

זמן קצר לאחר הטבח באנאפוליס, כאשר שב למשרדו בבית הלבן, ניתנה לנשיא ההזדמנות להביע צער על ההתקפה. עיתונאים הפנו לעומתו שאלות בצעקות רמות, פעם אחר פעם. המצלמה ליוותה את מסלול הליכתו, מן המסוק הנשיאותי אל דלת הלשכה הסגלגלה, באגף המערבי של הבית הלבן. הוא נמנע במפגיע מלהגיב. אחר-כך, כאשר שיגר ציוץ, המלים "עיתונאים", או "עיתון", או "תקשורת" לא הופיעו בו. הוא רק הודה לצוות העזרה הראשונה שהגיע למשרדי העיתון, כדי לאסוף את הגופות.

הצהרתו למחרת הייתה קצת יותר נדיבה. "ההתקפה היכתה את מצפונה של ארצנו בהלם", הוא הכריז, מבלי להסביר ומבלי להכות במפורש על חטא. לא נותר אלא להמתין ולראות כמה זמן יידרש לטראמפ לפני שיחזור לתקוף את העיתונות. כיוצא בזה, מעניין אם הטבח באנאפוליס יעשה רושם כלשהו על מחקיו של טראמפ מעבר לים, אלה שצירפו את "פייק ניוז" אל אוצר הביטויים שלהם, ואינם חדלים להטיח אותו בתקשורת כל אימת שהם מנסים להשתמט מתשובות.

17 חודשים ושני שופטים

טבח העיתונאים היה רק סימפטום של קיטוב. המאבק על דמותו של בית המשפט העליון הוא לב-לבו של הקיטוב, ותוצאותיו יהיו דרמטיות והיסטוריות. בבית המשפט יש רק תשעה שופטים, ובניגוד לישראל הם מתמנים לכל חייהם.

לעתים קרובות חשיבותם של נשיאים בסולם ההיסטוריה מוערכת על יסוד מינוייהם לעליון. לרגל מיעוט השופטים ולרגל אורך כהונותיהם, נשיאים אינם מקבלים שפע של הזדמנויות למנות. כל אחד משלושת קודמיו של טראמפ מינה רק שני שופטים בשמונה שנים. טראמפ נמצא בבית הלבן פחות משנה וחצי, וכבר ניתנת לו ההזדמנות למנות שופט שני.

לטראמפ ניתנת ההזדמנות להטות את בית המשפט ימינה במידה שתשפיע על חייהם לפחות של שני הדורות הבאים. אם לפני 45 שנה היה לארה"ב בית המשפט העליון הליברלי ביותר בתולדותיה, הנה לפני סוף 2018 עשוי להיות לה בית המשפט השמרני ביותר זה 75 שנה. בית המשפט הוא המפרש העליון של החוקה, ומאחר שהחוקה נכתבה לפני 230 שנה, והרבה מכוונותיה מעורפלות מאוד, או לוקות בחסר, השופטים העליונים עסקו במרוצת השנים בייחוס כוונות. הם היו, בלשון הידועה עכשיו לישראלים, "אקטיביסטים".

הפסיקה ההיסטורית

בין התוצאות המפורסמות של עודף האקטיביזם היו הפסיקות ההיסטוריות לביטול האפליה הגזעית במערכת החינוך (1954), הכרה בזכותו של כל עציר להיחקר בנוכחות עורך דין (1966), לגליזציה של הפלות מלאכותיות (1973) ולגליזציה של הומוסקסואליות (2003).

על זו של 1973 אפשר להגיד ללא היסוס שהיא שינתה את מהלך ההיסטוריה הפוליטית של ארה"ב. ההתנגדות להפלות עמדה ביסוד כניסתו המסיבית של הימין הדתי לפוליטיקה. מאז, המצביעים הדתיים חזרו והכריעו את הכף לטובת המפלגה הרפובליקאית בשורה של בחירות - לנשיאות, לקונגרס ולממשל המקומי. ארה"ב התחילה לנטות ימינה מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 במידה רבה מכוח הפסיקה של 1973, זו המכונה בלשון המשפט "רו נגד ווייד".

רפובליקאים חזרו והבטיחו לימין הדתי למנות שופטים "שלא יחוקקו מן המדוכה", אלא יניחו לקונגרס ולמדינות האינדיבידואליות להחליט. בדרך-כלל לא אמרו, אבל רמזו, ששופטיהם יחזירו את הגלגל אחור, ויבטלו את פסיקת 1973.

הנחה כמעט כללית אומרת, שהרכב בית המשפט העליון היה הסיבה העיקרית להצבעתם של 20% מתומכי דונלד טראמפ. לשון אחר, אלמלא בית המשפט הוא לא היה נבחר. את זה כמובן אי-אפשר להוכיח חד-משמעית, אבל מעטים חולקים על הגיון הטענה.

פגישה עם הנצח

הדמוקרטים יכולים רק לנשוך את שפתיהם. עד זוב דם, במידת הצורך. עכשיו מתחוורת להם במלואה, במידה שעדיין לא התחוורה, המשמעות של תבוסתם בבחירות 2016. טראמפ אולי לא יחזור וייבחר ב-2020; הקונגרס אולי יחזור לידי הדמוקרטים; אבל את השופטים העליונים שממנה טראמפ (אחד בתחילת השנה שעברה, השני אולי כבר בשבוע הבא) הם יחזרו ויפגשו, כמעט ללא ספק, בשנת 2040, או אפילו 2050. זו פגישה עם הנצח.

בחירות מתקרבות והולכות לקונגרס בחודש נובמבר, כל מושבי בית הנבחרים ושליש מושבי הסנאט. בארץ עם שיעור הצבעה נמוך מאוד, משימתן העיקרית של שתי המפלגות היא לדרבן את תומכיהן להגיע אל הקלפי. גורל מערכת המשפט עומד להיות אחד האמצעים העיקריים.

בקצרה אפשר להגיד, שקיטוב פוליטי, חברתי ורעיוני משרת היטב את מטרות הפוליטיקאים. על המידה שבה הוא משדר את שלומה של אמריקה ואת שגשוגה אפשר בהחלט להתווכח. כך או כך, קיטוב הוא שם המשחק, ואמריקה תוסיף להיקרע לגזרים. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny