נטע ריבקין: איך להפוך את השחיקה מאויבת לבת ברית?

כולנו מנסים להימנע משחיקה בעשייה המקצועית שלנו, אבל מה אם ננסה למצוא את הפתרון להתמודד איתה? בתור מתעמלת אולימפית באחד מענפי הספורט התובעניים ביותר, ענף ההתעמלות האמנותית, השחיקה ליוותה אותי מגיל צעיר וכל הדרך לפסגה.

הציפיות הגבוהות ממני, שעות האימון האינסופיות (התאמנתי 10 שעות ביום כבר מגיל 14), החזרה על אותן תנועות מאות פעמים ביום והידיעה שהחלטתי אי-שם בגיל 12 שאני רוצה להיות אחת המתעמלות הטובות בעולם, גרמו לי להבין כי החשיבה על הימנעות משחיקה לא תביא אותי אל היעד, ועל כן עדיף דווקא לחבור אליה ולהתיידד איתה. השתמשתי בשחיקה ככלי לבחינת הגבולות שלי, שגרם לי למתוח אותם בכל פעם עוד קצת, וכך טיפין-טיפין הכלי הזה גם הפך אותי לספורטאית טובה יותר.

לכל דבר בחיים יש תג מחיר, והשאלה שעלינו לשאול את עצמנו בכל פעם היא אם אנחנו מסכימים לשלם אותו. השחיקה היא חלק מהמחיר להשגת יעדים גבוהים - בעבודה, בדרך לאקזיט, בפריצת דרך מקצועית או בזכייה במדליה אולימפית.

אנשים הישגיים עם יעדים שאפתניים לרוב מאוהבים בתחום שגם שוחק אותם, אבל אם היו נמנעים ממנו - ומהדיאלוג עם השחיקה - ככל הנראה לא היו מגיעים להישגים הנכספים שאליהם הגיעו בסופו של דבר, ואם היו נמנעים מהשחיקה כנראה היו סובלים הרבה יותר ואף מרגישים חוסר סיפוק מהעשייה.

לאורך עשרים שנות הקריירה שלי בספורט ההישגי, התקיימה בתוכי כל העת מלחמה פנימית בין הניסיון לשמור על עצמי ולא להישחק לבין הרצון להגביר את הקצב עוד ועוד. למדתי עם השנים שישנם מתחים שלא נועדו שנכריע ביניהם, ושהמלחמה הפנימית ביני לבין עצמי סביב עניין השחיקה היא זאת שהביאה אותי בסופו של דבר לקצה גבול היכולת שלי.

אז מה עושים?

● משנים את הסיפור הפנימי שאנחנו מספרים לעצמנו על שחיקה.

● יוצרים תרבות חשיבה בה השחיקה היא כלי שמקרב אותנו אל היעד.

● "אם אינך יכול להילחם איתו, התיידד איתו" - שימוש בתופעה אנושית שכיחה לצורך העצמת העצמי היא אחד הכלים הפשוטים והחשובים להגעה לפסגה, ובוודאי להישארות שם לאורך זמן.

נטע ריבקין היא ספורטאית אולימפית, מרצה, יועצת ומאמנת לפיתוח חוסן מנטלי 

 נטע ריבקין / צילום: עידו איז'ק