מה עומד מאחורי המלחמה בין סבן להאצ'יסון

ההחלטה של השופטת חנה פלינר לאשר את עסקת רודב-גבאי בפרטנר השתקפה אתמול (ב') היטב בדיון בבית המשפט. אי אפשר היה לטעות בביקורת של השופטת על קבוצת סבן, כאשר כמה פעמים במהלך הדיון קראה להם להעמיד ערבות ולו מופחתת על מנת להבטיח את המכרז למכירת המניות שכה רצו. היום ברור שהייתה זו טעות גדולה לא להעמיד את הערבות. ההחלטה לסרב להצעת השופטת אימתה את החשש שהבקשה של סבן נובעת משיקולים שונים שהם לאו דווקא כלכליים.

השופטת פלינר נתנה אתמול תצוגת תכלית של דיון משפטי יעיל וממצה. אם להמשיל את הדיון לשפה הצבאית, אז פלינר הראתה מה זה חתירה למגע. לא הסכימה להתעכב על התפלספויות משפטיות, על משחקי אגו בין עורכי דין, ושידרה שהיא באה לפתור בעיות ומי שלא טוב לו יום טוב לו.

ברגע שהשופטת הקריאה בדיון ציטוט של פסק דין שבו היא מדגישה שלתובע (סבן) אין מה להפסיד, היה ברור שמדובר בבקשת סרק שהיה מוטב לו לא הוגשה בכלל. איפה "ההצעות שאתם מדברים עליהם" כותבת השופטת שנדמה שהיא צועקת את הדברים.
לא לחינם אחד מהבכירים שהיו בדיון, ולא מטעם הכונס, ספק כפיים ואמר "הכל כאן עניין של עורכי דין".

רצון לנקום

מה שמסתתר מאחורי הבקשה של קבוצת סבן זה רצון לנקום את הסירוב של האצ'יסון להאריך לה את המועד להחזר ההלוואה שנתנה לה. קבוצת סבן ניסתה כמה וכמה פעמים לדחות את המועד להחזר ההלוואה בסך 300 מיליון דולר ונתקלה בסירוב. גם דרישות לדחייה בתשלומי הריבית נדחו ובקיצור - האצ'יסון הפגינה ביטחון ודרשה את ששלה ובמועד בתחילת ינואר 2020.

כעת, כשהאצ'יסון מוכנה למכור את המניות ומוותרת על הריבית, אין יותר משפיל מזה עבור קבוצת סבן שרואה זאת ועיניה כלות. די היה לראות את המתיחות והריב בין עורכי הדין בסוף הדיון כדי להבין שיותר משיש במאבק צידוק משפטי, יש פה הרבה אמוציות וענייני כבוד בין עורכי דין ומשרדים גדולים.

אך מעבר לכעס העצום שיש בין החברות, גם בפן האישי יש כאן מטענים. פרשנים לקבוצת סבן טוענים שבקבוצה כועסים על שלמה רודב שדווקא הוא מוביל את הרכישה. רודב כזכור עזב את פרטנר בנובמבר 2013 אחרי שקבוצת סבן צירפה אותו לגרעין השליטה ומינתה אותו כיו"ר הדירקטוריון. היא גם דאגה לו יפה בבזק כשהיה יו"ר דירקטוריון מטעמה בסיבוב הראשון שלו שם. זה החזיק חצי שנה בלבד ורודב עזב אחרי שלא הסכים עם קבוצת סבן על עתיד פרטנר שגם רכשה ממנו את חלקו במחיר מלא.

גורמים המצויים בנסיבות הפרישה מציינים שבקבוצת סבן כועסים על כך שרודב שהתנגד למהלכים גדולים שנעשו בפרטנר כמו שיתוף הרשתות עם הוט מובייל שדה פקטו הצילה את פרטנר מקריסה, והכניסה לטלוויזיה במודל של שיתוף פעולה עם נטפליקס, מקבל היום את השליטה בפרטנר ב-300 מיליון דולר בלבד ואחרי שהחברה הושבחה ורווחית הודות להם, בעוד שהם נשארו עם הפסד כבד של כחצי מיליארד שקל על ההשקעה בפרטנר ועם הרבה כעס.

קבוצת סבן גם לא משכה דיבידנדים לכל אורך התקופה שלה בפרטנר והיום החברה מתחילה לתכנן לחלק דיבידנדים, וזאת על רקע מהלכים קודמים להשבחת החברה שבוצעו בתקופת סבן, וזו עוד נקודה רגישה ומכעיסה.

ישראל הפסידה

בשורה התחתונה, פרטנר יוצאת לדרך חדשה אחרי שתחליף ידיים ותעבור לידי משקיעים חדשים שינסו בתורם להגדיל ולשפר את רווחיות החברה מתוך מטרה לעשות את הסיבוב שעשה גיל שרון בגולן טלקום שביחד עם אלקטרה צריכה רכש את גולן טלקום ב-350 מיליון שקל ומכר אותה אחרי מספר שנים ב-550 מיליון שקל לסלקום תוך שהוא גורף לכיסו כ-65 מיליון שקל. זה המודל המנחה היום את המשקיעים בשוק התקשורת.

משקיעים מוסדיים שיש להם הרבה כסף פנוי להשקעה, מגייסים בכירים ובעלי ניסיון בשוק התקשורת, קונים שליטה בחברת תקשורת, משביחים אותה ומוכרים אותה הלאה. עבור כל אלה מדובר בהשקעה פיננסית נטו. מעטים בעלי השליטה בשוק התקשורת שניתן להגדירם כאסטרטגיים. אולי רק פטריק דרהי בהוט עונה על ההגדרה.

ולגופו של עניין, אחרי שמנקים את האמוציות ואת כל שאר הפרטים העסיסיים, שוכחים דברים יותר חשובים. בסופו של דבר ישראל הפסידה. הפסדנו משקיע זר דוגמת האצ'יסון, ענק בקנה מידה בינלאומי, עם ידע וכסף והבנה עמוקה בעולמות הטלקום. במקביל וללא כל קשר ביניהם, ספק אם קבוצת סבן תיכנס להרפתקאה נוספת בעולם הטלקום בישראל. וגם זה חבל מאוד.