הדילמה בין טעים לזול ואשליית הריבית השלילית

מצוין: טעים או זול

מילא המחאה על מחיר הפסטה הנמצאת בכל בית ישראלי, אבל מחאת מחיר אוזני המן שהתנפחה השבוע בחסות התקשורת והרשתות החברתיות המחישה היטב עד כמה איבדנו פרופורציה. ראשית, בפופוליזם שחישב את מחיר אוזן המן לפי מחיר הקמח, המרגרינה והפרג, ולא למשל לפי מחיר השכירות, הארנונה, החשמל ומשכורת העובדים שהביאו לנו אותו טרי ומחומם. ושנית, בפופוליזם שבחר לשכוח שבתנאי שוק חופשי יש אחריות ועוצמה בידיים של כל צרכן. ירצה יקנה קמח ופרג, ירצה יקנה אוזן המן בסופר, ירצה יקנה אוזן המן בקונדיטוריה. לא תמיד כיף להתפשר על מחיר או על איכות, אבל זה הכי טוב שיש לכלכלה החופשית להציע.

וכן, אני רוצה לחיות במדינה שבה אפשר למצוא אוזני המן במחיר של 140 שקל לקילו. בתנאי שאפשר, כמו בישראל, למצוא בקלות אוזני המן גם במחיר של 15 שקל לקילו (מוזמנים לסופר השכונתי). מי שלא רוצה קשת של מחירים ואיכויות לכל מוצר שהוא מבקש לקנות, מוזמן להרהר בשיטה השנייה - אוזני המן אחידים וזולים בסבסוד ופיקוח של המדינה. רק שאז, המחיר האמיתי יהיה כנראה דומה לזה של רולדין והטעם כמו בקופסה שקניתם בסופר ליד הבית. 

בלתי מספיק: אשליות ריבית שלילית

בדיוק לפני שנתיים, בפברואר 2020, עשתה חברת הנדל"ן גב ים היסטוריה מקומית, כשהייתה ראשונה לגייס בשוק ההון המקומי 777 מיליון שקל חוב בריבית שלילית - 0.01%-. נוכח העדר אלטרנטיבות נושאות תשואה סבירה וחסרות סיכון, המשקיעים הסכימו להלוות כסף לענקית הנדל"ן המניב, גם אם יקבלו בסוף היום פחות ממה שהלוו לה. החברה גייסה חוב עם משך חיים ממוצע של כמעט 6 שנים, לאחר שהדפה ביקושים מהציבור לסכום גבוה פי שניים. הריבית השלילית הוצמדה אמנם למדד המחירים לצרכן, אבל שנת 2020 הסתיימה בירידה של 0.7% במדד, כך שהחברה יכולה הייתה לחגוג על חשבון המלווים, שבחרו ביטחון על פני תשואה.

שנתיים אחרי, כדאי לחכות עדיין עם התשבחות ועם הסיכומים. חוכמה קטנה לנתח בדיעבד (ובאמצע הדרך), אבל כשהמדד של שנת 2021 הציג עלייה של 2.8%, ולאחר שבינואר האינפלציה עלתה בעוד 0.2%, החיוך של גב ים (כמו חברות אחרות שגייסו חוב צמוד מדד) הרבה פחות רחב. ודאי אם זוכרים שבאותם ימים של תחילת 2020, היא יכלה לגייס חוב בריבית שנתית ולא צמודה של 1.5%. אבל תודו שריבית שלילית נשמעת הרבה יותר מלהיבה.