החברה הערבית | טור סופ"ש

תוכנית החומש לחברה הערבית הופכת מהישג פוליטי של רע"ם לסכנה אמיתית

המשרד לשוויון חברתי והרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית קיבלו בתחילת השנה 32 תוכניות עבודה מכלל המשרדים, אך בכל הנוגע לתקציבים לא נרשמה התקדמות • משרד החינוך נראה כגורם מרכזי בהערמת הקשיים, וברע"מ מפרשים זאת כעמדה פוליטית של השרה שאשא־ביטון שמזניחה את החברה הערבית

יו''ר רע''ם, מנסור עבאס / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
יו''ר רע''ם, מנסור עבאס / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

הכותב הוא ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ופרשן חדשות 12

יותר משלושה חודשים עברו מאז שריקת הפתיחה של תוכנית החומש לפיתוח הכלכלי־חברתי בחברה הערבית, או בשמה הפחות קליט "תקאדום", וכרגע היא רק על הנייר. ההישג הפוליטי הגדול ביותר של מנסור עבאס ורע"ם נראה כסכנה אמיתית.

בתחילת השנה ובסמוך להשקת התוכנית, המשרד לשוויון חברתי והרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית קיבלו 32 תוכניות עבודה מכלל המשרדים, על מנת להניע את תוכנית החומש. מדובר בתוכנית מורכבת שקשורה במספר רב של גורמים פוליטיים ומקצועיים, ומפוצלת בין שלל משרדים ותחומים: החינוך עם תקציב של 9.4 מיליארד שקל; התחבורה - 3 מיליארד; דיור - 2.8 מיליארד; תרבות וספורט: 1.05 מיליארד; תעסוקה - 1.4 מיליארד; בריאות - 650 מיליון; רווחה - 615 מיליון; והרשימה עוד ארוכה ומפורטת.

השבוע כינסה השרה לשוויון חברתי מירב כהן את ועדת השרים לענייני החברה הערבית לדיון מעקב אחרי התקדמות יישום התוכנית במשרדים השונים. השרים שנענו להזמנה והגיעו הם עיסאווי פריג', אלעזר שטרן, חמד עמאר, נחמן שי ועמר בר לב. בסקירה בפני השרים ניכר שעיקר העבודה שנעשתה היא הוצאת קולות קוראים והכנת תוכניות עבודה, אך בעניין התקציבים לא נרשמה התקדמות משמעותית.

השרה כהן דואגת להתוות מדיניות

גם ברמה הפוליטית הדברים לא עוברים חלק. רע"ם שעיגנה בהסכמים הקואליציוניים את התוכנית ותקציביה, דורשת קרדיט וגם מעורבות בעבודה השוטפת. בד בבד, השרה כהן דואגת להתוות מדיניות שלא תמיד מסתדרת עם רע"ם. אבל על החריקות האלה עוד מצליחים להתגבר.

משרד החינוך נראה כגורם המרכזי שמערים קשיים על יישום חלקו בתוכנית. וזאת, אף שהחינוך הערבי נמצא במצב אנוש לאחר שנתיים של קורונה ושני עשורים של הזנחה. מי שנושאת באחריות היא שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון. ברע"ם מפרשים את חוסר שיתוף הפעולה מצד שרת החינוך כעמדה פוליטית, שמזניחה את החברה הערבית. גורמים אחרים בממשלה מסבירים שמדובר במשרד שההתנהלות שלו מייסודה פגומה. על כל זה אפשר להוסיף את חוסר ההתרשמות מביצועיה של שאשא-ביטון באופן כללי. זה הסבר יותר מתקבל על הדעת אם מתייחסים לעובדה ששר שמגיע מאותה מפלגה, שאת עמדותיו הימניות אי אפשר לפספס (זאב אלקין), דווקא מתייחס לתוכנית בכובד ראש ומקדם אותה בעקביות בתחום משרדו.

ולמרות זאת ברע"ם ובוועד ראשי הרשויות הערביות משוכנעים שהכל פוליטי. מבחינתם ההוכחה החותכת היא התנהלות שרת הפנים איילת שקד שחוסמת ומעכבת ביצוע פרויקטים והזרמת תקציבים, כך לטענת גורם בכיר בוועד ראשי הרשויות הערביות. "לשקד יש את המפתחות. גם אם יש תקציבים, מה זה יעזור?", אומר אותו גורם. בה בעת, ראשי הרשויות מעריכים את עבודת המשרד לשוויון חברתי והשרה כהן.

דווקא שר האוצר זוכה לתשבוחות מרע"ם

הגורם המפתיע ביותר בסיפור הזה, הוא לא אחר משר האוצר אביגדור ליברמן. האיש שזוכה לביקורת עזה משותפיו בקואליציה לאחרונה קוטף תשבוחות מחברי רע"ם. אלו לא מפספסים הזדמנות להגיד שהוא ממלא את כל ההסכמים איתם. "זאת כנראה עוד הוכחה שלא כל האגף הימני בממשלה הזאת מתנהל בצורה זהה", אומר גורם בכיר ברע"ם.

אבל בסוף העניין הוא לא רק פוליטיקה. תוכנית החומש הכלכלית לחברה הערבית היא אינטרס של המדינה ולא רק של האזרחים הערבים. הממשלה שמדברת יומם ולילה על משילות לא יכולה להרשות לעצמה לא ליישם את החלטת ממשלה מספר 550 ולפספס הזמנות נדירה של צמצום פערים שישפיעו על דורות בחברה הישראלית כולה. אם ישראל רוצה להיות מעצמת הייטק, היא לא יכולה להישאר עם 2% ערבים בחברות ההייטק ופחות מ־12% של ייצוג ערבים במשרדים הממשלתיים.