"אנשים איבדו את הבושה": עו"ד רלי לשם יוצא נגד הקולגות

"אנשים איבדו את הבושה. אובדן הבושה ותרבות הפייק ניוז משפיעים על הצפת בתי המשפט בתביעות סרק. תרבות הפייק ניוז השפיעה על כך שאנשים מוכנים לטעון בפני בית המשפט מבלי להניד עפעף טענות, כשהם יודעים שלא יוכלו להוכיח. בשנות ה־70, עו"ד לא היה קם וטוען טענה שהוא יודע שהיא לא נתמכת בעובדות". כך אומר ד"ר ישראל (רלי) לשם, שותף במשרד מיתר הגדול ביותר בארץ ומנהל מחלקת הליטיגציה של המשרד המונה כ־100 עורכי דין.

• האולטימטום של אילון מאסק לעובדי טסלה שלא רוצים לחזור למשרדים
• ביטולי הטיסות באל על: השבר באמון הציבור ומהן זכויות הצרכנים 

בנוגע לתביעות הסרק המוגשות לבית המשפט, לשם מוסיף כי "הגישה לערכאות בישראל לעיתים גבוהה מידי ומביאה לתביעות סרק. הטכנולוגיה, ושינוי התרבות שהביאה לאורך השנים, לחלוטין משפיעה על מערכת המשפט. בחברה הישראלית שמושפעת מהרשתות והשיח שם, יש לא מעט תרבות של פייק ניוז".

בראיון לגלובס מספר לשם על התשוקה לניהול תיקים בבית המשפט, כיצד מתנהל "מגה־משרד", מדוע אין גיל פרישה במיתר, ויוצא נגד תרבות דחיית הדיונים של עורכי הדין בישראל, שמביאה להימשכות הליכים בבתי המשפט. הוא מתייחס גם לעתיד משרדי עורכי הדין הבינוניים, ולמעמדה של לשכת עורכי הדין כיום.

"בחיים לא אוותר על ניהול תיקים"

לאחרונה מלאו ללשם 70 ובשבוע שעבר נישא לבת זוגו, היועצת המשפטית של בנק לאומי - עו"ד מור פינגרר (41). הוא אב לשלושה ילדים בוגרים וסב לשני נכדים. לאחר יותר מ־40 שנה בעולם הליטיגציה, לשם עדיין מלא תשוקה לניהול תיקים בבית המשפט ונהנה מתפקידו המשלב ניהול אנשים וניהול תיקים. "בחיים לא אוותר על ניהול תיקים.

ברמה המקצועית זה מה שגורם לי לקום בבוקר. אני במקצוע מיוחד. גם מנהל, וגם מנהל תיקים. כשעוסקים בליטיגציה, בתיקים מורכבים ומעניינים, השחיקה נמוכה".
לשם נחשב לאחד המומחים בתחומי סדר הדין האזרחי והבוררות המסחרית בישראל.

בימים אלו הוא מייצג את אנרג'יאן, המתחרה של נובל, בנוגע למאגרי הגז כריש ותנין; את פולקסווגן המתמודדת עם פרשה המכונה "דיזלגייט" ומתנהלת במקביל בכמה מדינות בנוגע לנזק שנגרם ממנועי דיזל מזהמים; וכן, לשם ייעץ בזמן אמת לאילן ישועה, מנכ"ל וואלה לשעבר ועד מרכזי במשפט נתניהו. ישועה פנה ללשם לאחר שהבוס שלו שאול אלוביץ' ורעייתו איריס ביקשו למחוק את ההתכתבויות ביניהם. הוא ייעץ לישועה לשמור את המידע ולא למחוק, ומשרדו אף שמר את החומרים בכספת. התכתבויות אלו מהוות את אחת הראיות המרכזיות בתיק. לשם נרשם כעד תביעה מטעם המדינה, אך הצדדים הסכימו להגיש את הודעתו ברשות ניירות ערך בהסכמה, וויתרו על זימונו לבית המשפט.

בין התיקים שבהם ייצג, נמנים תביעות נגזרות נגד הבנקים לאומי ומזרחי בפרשת הסיוע ללקוחות אמריקאים להתחמק ממס, איגוד הבנקים במסגרת עתירה לבג"ץ בעניין הגבלת שכר הבכירים, ומנכ"ל רמדיה לשעבר גדעון לנסברגר שהואשם בגרימת מוות ברשלנות. התיק הסתיים בהודאה בעבירה קלה יחסית (גרם הפצת מחלה ברשלנות) ובביצוע שירות לציבור.

את דרכו המקצועית התחיל לשם כמתמחה של השופט שלמה אשר בבית המשפט העליון, ושל אמנון גולדנברג במשרד ש. הורביץ, שאותו העריץ. לאחר שקיבל את רישיון עריכת הדין בשנת 1978, שימש כיועץ משפטי בבורסה לניירות ערך. לאחר שנה, לשם הבין כי הוא לא בנוי להיות עו"ד של חברה, ופתח משרד עורכי דין. כעבור שלוש שנים נסע לארה"ב במטרה לעשות דוקטורט במשפטים, ועבד בפירמת Cravath, Swain & Moore הוותיקה במשך שנתיים. עם שובו לישראל ב־1985 הצטרף למשרד צדוק, ומשם עבר לליפא מאיר. בתום שש שנים הקים את לשם ברנדיין, וב־2003 התמזג המשרד עם מיתר עם כ־60 עורכי דין - והיה למשרד החמישי בגודלו באותה עת.

"גודל מעולם לא היה שיקול בפני עצמו"

בשנים האחרונות נמשכת מגמת המיזוגים והקונסולידציה בשוק עריכת הדין, וניכר כי שיקול הגודל משחק תפקיד. השנה, משרד מיתר כבש ממשרד הרצוג פוקס נאמן את התואר המשרד הגדול בישראל עם 448 עורכי דין. "גודל מעולם לא היה שיקול בפני עצמו. אנחנו לא משתתפים בתחרות מיהו המשרד הגדול ביותר, אנחנו כן משתתפים בתחרות מיהו המשרד האיכותי ביותר. הגודל נדרש בשל הצורך לפתח תחומי מומחיות רבים, למשל קריפטו. לפני עשר שנים לא ידעו מהו". לשם מוסיף כי כדי לספק שירות לכמה לקוחות במקביל בעסקאות מורכבות, חייבים להתמחות בתחומים רבים.

האם יש למיתר כוונות לבצע מיזוגים?
"תמיד שמחים להרחיב במקומות שהדבר נדרש. אנחנו לא בוחנים מגה־מיזוג, זה לא מעשי בגלל ניגודי העניינים. בנוסף, אם היינו עושים מיזוג עם משרד גדול אחר - יש חשש שיצטרכו לעשות מיזוג תרבויות".

האם משרד יגאל ארנון־תדמור הממוזג מהווה תחרות?
"יש מספיק עבודה בשוק. התחרות היא באיכות ובמוניטין, ברשימת הלקוחות. אנחנו, תודה לאל, במקום טוב. אני מאחל להם בהצלחה. אנחנו לא חוששים מתחרות".

מה אתה חושב על מגמת המיזוגים והיעלמות המשרדים הבינוניים?
"אני מעריך שזה עניין של זמן שהבינוניים (120-40 עורכי דין) לא ימצאו את עצמם. אני לא מתכוון למשרדי הבוטיק האיכותיים. היום זה בולט שהיכולת של משרד בינוני לגייס אנשים איכותיים, לקבל לקוחות מחו"ל ולהיות מעורבים בתיקים גדולים - הולכת ונהיית מצומצמת. לכן, משרדים בינוניים צריכים להחליט מה האסטרטגיה שלהם והזהות שלהם. במובן מסוים הם חסרי זהות ייחודית, וזהות היא דבר הכרחי להצלחה". לשם מסייג את דבריו. "אני מדבר בהכללה ויש ביניהם משרדים מצוינים, אבל לא כולם. אני חושב שזה מה שהניע את תדמור להיכנס לקבוצת הגדולים".

מה ההבדל בין המיזוג שעשית בשנת 2003 עם מיתר להיום?
"סדרי הגודל, המספרים שונים. במיתר היו 35 עורכי דין ובלשם ברנדיין 25. קל למזג משרד כשהקשר אישי. כשאתה ממזג שני משרדים עם מאות עורכי דין, אתה נמצא במקום אחר. השאלה היא עד כמה התרבויות שונות. במקרה של מיתר ולשם ברנדיין היה דמיון, לכן המיזוג הצליח".

"מליאת השותפים" במשרד מונה 160 אנשים

ניהול משרד עורכי דין שונה ממשרד למשרד. לשם מספר כי מיתר מנוהל על ידי אקזקוטיבה המונה עשרה שותפים. במשרד אין תואר "שותף מנהל" כפי שיש, למשל, במשרדים גדולים אחרים. את הניהול האסטרטגי מבצע עו"ד דני גבע, ועל הניהול היומיומי אחראי עו"ד יורם מובשוביץ.

בה בעת, קיימת במיתר "מליאת השותפים" הכוללת 160 שותפים, מרביתם שותפי הון וחלקם שותפי שכר. לדברי לשם, המליאה מקבלת החלטות משמעותיות. "זו שותפות חריגה - כל השותפים מרגישים שהם מעורבים בה. כל השותפים חולקים את המידע הפיננסי של הפירמה. מי שמחליט על מינוי שותף שכר זו מליאת השותפים. אם לשותף יש הסתייגויות משמעותיות לגבי מינוי, הוא לרוב לא ימונה כשותף", מסביר לשם. את שותפי ההון (המחזיקים באחוזים בשותפות במשרד - נ.ש.) ממנה האקזקוטיבה. לדברי לשם, לעורכי דין בפירמה לוקח בין 10-8 שנים כדי להתקדם לרמת שותף שכר. על השאלה מתי מגיעים לשותפות הון (אקוויטי)? לשם לא משיב.

גיל הפרישה: "אין תשובה נכונה"

סוגיה נוספת המשתנה ממשרד למשרד היא גיל הפרישה. בניגוד למגזר הציבורי, שבו החוק מחייב לפרוש בגיל 67 - בפירמות עורכי הדין המצב שונה. בחלק יש מדיניות פרישה ובחלק אחר לא, בדומה למשרד מיתר שהוא צעיר יחסית, ולשם הוא היחיד שמלאו לו 70. הוא תומך בכך שלא יהיה גיל פרישה קשיח. "נתקלתי בשותפים בפירמות בינלאומיות שהיו עורכי דין יוצאים מהכלל ונאלצו לפרוש, והם די אומללים היום. הדרך היא למצוא את האיזונים מבלי לקבוע כללים נוקשים. במיתר אנחנו לא פועלים לפי 'מנואל'".

הוא מוסיף כי "במשרדים הגדולים בעולם גיל הפרישה נע בין 62 ל־65. היום תוחלת החיים היא ארוכה. אנשים מעל גיל 65 מתפקדים בצורה טובה ומביאים איתם את הניסיון שלהם. אין הצדקה אמיתית, למעט הרצון לקדם את הדור הבא. היום לשלוח אדם הביתה שהייתה לו קריירה אינטנסיבית, להגיד לו 'לך תמצא את עצמך', יכול להיות פגיעה לא מבוטלת".

האם אתה מעורב בפעילות לשכת עורכי הדין?
"אני לא מעורב כיום. אני חושב שלשכת עורכי הדין לא עושה מספיק. גוף שיש בו יותר מידי פוליטיקה פנימית. הלשכה לא בנתה לעצמה מעמד חברתי ציבורי שכאשר היא משמיעה קול - הוא מקבל משקל משמעותי". לשם מציין כי פרשת מין תמורת מינוי, שבה היה מעורבים אפי נוה ואתי כרייף, גרמה "נזק בל ישוער גם ללשכה, וגם לתדמית עורכי הדין ולבתי המשפט. זה גרם לזיהום אדיר".

מה דעתך על מינוי שופטים שנכשלו בקורס שופטים (קורס הנערך על ידי הרשות השופטת ומהווה המלצה לוועדה - נ.ש.)?
"הקורס הוא קורס מקצועי ויש לו יכולת ניבוי טובה לגבי כישורי המועמדים כשופטים. ברור שיכולות להיות טעויות אבל, בעיניי, אין הצדקה לקדם לשיפוט אדם שנכשל מובהק בקורס. הפרקטיקה לא ראויה". לשאלה בנוגע לאתי כרייף והשפעתה על המקצוע, הוא משיב כי "היא גרמה לפגיעה תדמיתית גדולה לתהליך מינוי שופטים, ולתדמית השופטים במדינה".

"עריכת דין זו לא עבודה במפעל, זה סגנון חיים"

מה אתה חושב על הגישה של הדור הצעיר של עורכי הדין?
"'וורק לייף באלאנס' זה משהו משמעותי עבור הדור הצעיר. כשהייתי עו"ד צעיר, העבודה הייתה במקום הראשון, אבל סדרי העדיפויות השתנו. מצד שני, מי שאצלו וורק לייף באלאנס זה יותר ה'לייף' ופחות ה'וורק', אולי לא מתאים לעבוד כעו"ד. זו לא עבודה במפעל, זה סגנון חיים".

בין לקוחותיו של לשם נמצאים, כאמור, חלק מהבנקים - בהם לאומי ומזרחי שאותם ייצג בפרשת הסיוע להעלמות מס של אזרחים אמריקאים. לשאלה כיצד מתמודדים בבית המשפט עם ייצוג גופים כמו בנקים, הנתפסים כ"רעים" בציבור, הוא משיב כי "לעיתים קרובות אני מייצג גורמים שפחות זוכים לאהדה ציבורית, כמו אנשים עתירי ממון. אני לוקח בחשבון כחלק מהאסטרטגיה בתיק את מידת האהדה בציבור ובמערכת, אילו טענות להעלות, ועם מה ללכת לבית המשפט".

"האופי הישראלי משליך על העומס בבתי המשפט"

אחת הבעיות הגדולות של מערכת המשפט בארץ היא העומס על רשויות אכיפת החוק. "בזה לא אשמה המערכת, אלא האופי הישראלי שעל כל דבר מוכן להילחם ולגשת לבית המשפט", אומר לשם ומפנה גם אצבע מאשימה לעורכי הדין שתורמים להימשכות ההליכים בבקשות דחייה. לדבריו, "כמות ההליכים שמוגשים היא פנומנלית. לא נולד המועד שנקבע שהצדדים לא יבקשו להזיז אותו. האופי הישראלי של אי עמידה בלוח זמנים עומד בעוכרי המערכת".

אחת הדרכים לטפל בעומס הוא הטלת הוצאות על הצד המפסיד. התקנות קובעות כי יש להטיל הוצאות בכל הליך ככלל. לשם אומר כי ההוצאות המוטלות בישראל לא ריאליות וכי כל שופט פוסק לפי תפיסת עולמו. "כל שופט עושה מה שנראה לו . זה פוגע באמון הציבור. ביהמ"ש העליון מעולם לא ניסה לעשות סדר. כי כשאתה מערער על הוצאות אתה חוטף מקלחת שאתה מבזבז את זמנו של ביהמ"ש". לשם מוסיף כי "אם יפסקו הוצאות ריאליות מספר התיקים ירד לחצי".

לשם הוא שותף בחברה הציבורית תורפז (7.3%), לצד גרושתו נורית המחזיקה ב-7.5%. החברה בשליטת קרן כהן חזון (44.3%), והיא נסחרת בבורסה לפי שווי של 2.2 מיליארד שקל. הוא משמש כדירקטור ומעורב בעניינים האסטרטגיים. לשם היה היועץ המשפטי של חברת אדמה שעוסקת בכימיה, וכך נחשף לתחום. "אחרי שהפסקתי לייצג את החברה ופרשו ממנה מנהלים בכירים, השקענו בחברת כימיה ארומור", הוא מספר. "עשינו אקזיט של קרוב ל־100 מיליון דולר. נוצרו יחסי שותפות עם קרן חזון. אחרי שמימשנו את ההשקעה שם אז רכשנו את תורפז, והתחלנו לפתח אותה. זה תחום שאני מבין את הצד העסקי שלו. האסטרטגיה של תורפז היא בגידול אורגני וגידול באמצעות רכישת חברות בעסקים. רכשנו עשר חברות".

החברה הגיעה לבורסה במאי 2021 לאחר הנפקה ראשונה, וגייסה 208 מיליון שקל לפי שווי של 675 מיליון שקל. החברה עוסקת בתמציות טעם וריח, ומייצאת לעשרות מדינות. לאחרונה רכשה החברה את פנטאור מתחום האפייה, בסכום של 10 מיליון שקל. וזאת, לאחר שרכשה עוד קודם לכן את השליטה (60%) בבאלירום, חברת תבלינים מבאר שבע, בסכום של יותר מ־16 מיליון שקל.

מהן השאיפות שלך?
"להספיק דברים שלא הספקתי. הייתי רוצה לעשות דברים פן־חברתיים. לנהל תיקים שלא עוסקים רק בכסף וכלכלה, שיכולים להביא לתועלת לחברה. וגם, ליהנות ולנצל את הדברים שהשגתי".

מאתי כרייף נמסר בתגובה כי "לפני שהאדון מחלק לי ציונים, שיחשוב על הפגיעה הדורסנית המתמשכת בזכויות יסוד של חפים מפשע ובזכות הבסיסית לפרטיות, לשם טוב ולחופש העיסוק. אני סמוכה ובטוחה שגם הוא ממרום ביקורתו, לא היה מוכן שיפשפשו במכשיר הטלפון שלו סתם כך מתוך סקרנות וישחזרו תכנים שנמחקו מלפני שנים, אלא אם הוא אחד מל״ו צדיקים. מפליא אבל גם שופטים הם בני אדם ולא בכדי לא הוא ולא שכמותו, מלין על המקצועיות והאנושיות שהיו לחם חוקי כעובדת ציבור נאמנה ומסורה לעבודתה משך 20 שנים".

רלי לשם

אישי: בן 70, נשוי טרי. אב לשלושה, סב לשניים. מתגורר בתל אביב
מקצועי: בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת ת"א, ודוקטורט מהרווארד. בתחילת דרכו שימש כיועץ משפטי בבורסה לניירות ערך, ועבד בפירמת Cravath בניו יורק בשנים 1983־1985. כיום, שותף וראש מחלקת ליטיגציה במשרד עורכי הדין מיתר. בין לקוחותיו נמנים פולקסווגן בפרשת דיזלגייט, אנרג’יאן בנוגע למאגרי הגז כריש ותנין, ומנכ"ל רמדיה לשעבר בהליך הפלילי שהתנהל נגדו
עוד משהו: גילה את אהבתו לסקי בגיל 50