מה באמת קורה במוח בזמן קבלת החלטות?

בכל יום מחדש אנחנו מקבלים החלטות רבות - כמנהלי משקי בית, כצרכנים, כבעלי תפקיד בארגונים ואף כקובעי מדיניות. אבל במקרים רבים, למרות המאמץ שאנו משקיעים בקבלת ההחלטות והניסיון שאנו צוברים לאורך החיים, ההחלטות אינן עקביות.

מקובל להתייחס למקבלי החלטות שאינם עקביים כ"לא רציונליים". אבל אין הכוונה להתנהגות יוצאת דופן כמו הליכה ברגל ממטולה לאילת בחום של 40 מעלות ללא מים ואוכל, או הימור בסכומים גדולים כשהסיכוי לזכות בפרס הוא מזערי. במדעי החברה, בעיקר בכלכלה ובפסיכולוגיה, התנהגות לא רציונלית משמעותה קבלת החלטות ללא עקביות פנימית.

  

כך למשל, נניח שבסיטואציה אחת בחרנו תפוח על פני תפוז - ובסיטואציה הבאה העדפנו תפוז על פני אגס. אם אנו עקביים בהחלטותינו, כשניתקל בבחירה בין תפוח לבין אגס - נעדיף את התפוח ונבחר בו. לעומת זאת, בחירה באגס נתפסת כבחירה שאינה עקבית עם בחירותינו הקודמות.

משלל מחקרים שנערכו ב-70 השנה האחרונות, אנו יודעים לומר שכולנו מקבלים החלטות לא עקביות - כך שכולנו במקרים רבים לא רציונליים. אם כולנו כאלה, מדוע לחקור את הנושא? הסיבה היא שהתנהגות רציונלית מתארת קבלת החלטות שמוציאות לפועל בצורה הטובה ביותר את הרצונות שלנו. כלומר, אם המידע שבידינו היה שלם; תשומת הלב שלנו לכל הפרטים הייתה מושלמת; יכולת החישוב הייתה בלתי מוגבלת והיה לנו את כל הזמן שבעולם - היינו יכולים להתנהג כמו מקבלי החלטות רציונליים.

הבנת ההתנהגות הרציונלית מאפשרת לנו להבין ולמדוד את גודל הפער בין הרצוי (החלטות עקביות) למצוי (החלטות בפועל) במצבים בהם המשאבים שבידינו מוגבלים - ובכך להבין טוב יותר את מנגנוני קבלת ההחלטות האנושיים. זה יכול לסייע לנו בקבלת החלטות בארגונים, במערכות בינה מלאכותית, במניעת טעויות קשות שיכולות לעלות בחיי אדם או בכסף רב, ובניבוי טוב יותר של החלטות עתידיות.

מה לאכול ובמה להשקיע

אחד הכיוונים המבטיחים בתחום זה הוא חקר המוח: שם הפער בין המצוי לרצוי נחקר בעזרת התכונות הפיזיולוגיות של המוח והתהליכים המתרחשים בו. האבחנה המרכזית היא שמערכת העצבים פועלת תחת מגבלות ביולוגיות של מקום (כמות תאי המוח), זמן (זמן לקבלת החלטה) ואנרגיה (תהליכי החישוב במוח דורשים אנרגיה רבה). למעשה, מערכת העצבים פועלת בעזרת מערכת חוקים מוגדרת בכדי למקסם את יעילות פעולתה ושרידותה. אך במצבים רבים, מטרות אלה יבואו על חשבון התנהגות רציונלית.

בשני העשורים האחרונים הצליחו מדעני מוח לזהות מספר אזורים מוחיים הקשורים בקבלת החלטות: הם הבחינו כי באזורים אלו מתבצע חישוב הערכים הסובייקטיביים של כל אחת מאפשרויות ההחלטה שעומדות בפנינו, בין אם מדובר בהחלטה כמו מה לאכול - סלט או פסטה, ובין אם בהחלטות כבדות משקל כמו במה להשקיע - מניות או אג"ח ממשלתי למשל. מחקרים נוספים הראו כי פגיעה או ניוון באזורים אלו גורמים למידה רבה יותר של חוסר עקביות בהשוואה לרמת חוסר העקביות שנמדדה בקרב קבוצות ביקורת של נבדקים בריאים.

 פרופ' דינו לוי / צילום: חן גלילי

במחקר שביצענו במעבדה יחד עם ד"ר ורד קורץ-דוד ופרופ' ראיין ווב, הצלחנו להראות בעזרת הדמיה מוחית פונקציונלית (fMRI) שההתנהגות הלא רציונלית של הנבדקים מקושרת ל"רעש" בפעילות הנוירונים במוח, באותם איזורים שהוזכרו קודם.

במסגרת הניסוי זיהינו שבאזורים המוחיים האמונים על תחשיב הערך הסובייקטיבי, ככל שערך החלופה גדול יותר - כך הנוירונים פעלו בקצב מהיר יותר. מהצד השני, גילינו שקצב הפעילות של הנוירונים רועש למדי. כלומר, אם נציג לנוירון את אותו הגירוי והחלופה פעם אחר פעם ונמדוד את קצב הפעילות, נקבל בכל פעם תוצאה מעט שונה.

רעש במוח

תופעה זו של "רעש נוירונלי" מוכרת היטב במחקרי מוח העוסקים במוטוריקה ובראייה, אך לא נחקרה עד כה במחקרים מוחיים על קבלת החלטות. הסיבות לרעש נוירונלי הן רבות, אבל רובן נובעות מכך שפעילות הנוירונים היא תוצאה של תהליכים כימיים ופיזיקליים, שהם תהליכים "רועשים".

בעזרת מודל מתמטי וניתוח סטטיסטי הראינו שככל שהרעש הנוירונלי היה גדול יותר - כך גם חוסר העקביות בהחלטה. וכאשר המדידה של הפעילות המוחית מעידה על פעילות נוירונלית מוגברת, הרעש מתגבר - והעיוות משמעותי יותר.

במקרה כזה ייתכן שאגס, שערכו האמיתי עבור הנבדק הוא 3, ייבחר על פני תפוח שערכו האמיתי עבור הנבדק הוא 5. זה קורה בגלל שערך האגס עוות על ידי הרעש הנוירונלי ל-6 בעוד שערך התפוח עוות ל-4.

אם כך, המקור לחוסר עקביות בקבלת ההחלטות של הנבדקים נמצא באזורי קבלת ההחלטות עצמם - ולא באזורים אחרים במוח. כלומר, באותם אזורים בהם מחושב הערך הסובייקטיבי של החלופות השונות, מתהוות גם סתירות לעקביות בקבלת ההחלטות של הנבדקים, כתוצאה מאותו רעש נוירונלי. כך שלמעשה, הבסיס לחוסר העקביות שלנו נובע מהמגבלות הביולוגיות של המוח ומאפייניו הפיזיולוגיים.

 ד''ר דותן פרסיץ / צילום: ישראל הדרי

רשימת מקורות:

Samuelson, P. A. (Paul A. Foundations of economic analysis. (Harvard University Press, 1947).
Afriat, S. N. The Construction of Utility Functions from Expenditure Data. Int. Econ. Rev. (Philadelphia). 8, 67-77 (1967).
Eagleman, D. M. Visual illusions and neurobiology. Nat. Rev. Neurosci. 2001 212 2, 920-926 (2001).
Bartra, O., McGuire, J. T. & Kable, J. W. The valuation system: a coordinate-based meta-analysis of BOLD fMRI experiments examining neural correlates of subjective value. Neuroimage 76, 412-427 (2013).
Levy, D. J. & Glimcher, P. W. The root of all value: a neural common currency for choice. Curr. Opin. Neurobiol. (2012).
Kurtz-David, V., Persitz, D., Webb, R. & Levy, D. J. The neural computation of inconsistent choice behavior. Nat. Commun. (2019).

https://www.nature.com/articles/s41467-019-09343-2