הבלשים הגדולים שייסדו את ספרות המתח הפופולרית

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים

אני חייבת להודות שבזמן הסגרים של הקורונה קראתי ספרי בלשים ותעלומות. על פי הדומיננטיות של הספרים האלה ברשימות רבי המכר, נדמה שכך עשו כולם. בזמנים לא בטוחים, ספרי פשע מציעים וודאות ונחמה.

יסודות הז'אנר ביוון העתיקה. המחזה "אדיפוס המלך" של סופוקלס, שנכתב בערך ב־429 לפני הספירה, הוא במהותו תעלומת רצח. המחזה מתחיל באדיפוס שנשבע שלא ינוח עד שיגלה מי רצח את לאיוס, המלך הקודם של תבאי.

כמו בלש מודרני, אדיפוס חוקר עדים ועוקב אחרי רמזים, עד שהאמת האיומה מתגלה: הוא גם החוקר וגם הפושע, לאחר שהרג את אביו לא ביודעין והתחתן עם אימו.

הבלש אוגוסט דופאן של אדגר אלן פו

הסינים היו הראשונים שנתנו לספרות פשע שם משלה: "גונג'אן" או ספרות "משולחן השופט". היא התפתחה בזמן שושלת סונג  (960-1279) והתבססה על סיפורים מסוכנים שסיפרו שופטים.

ספרות הפשע המערבית המודרנית אימצה גישה יותר אינדיבידואליסטית, והפכה חובבנים לגיבורים. Mademoiselle de Scuderi, הנובלה משנת 1819 מאת הסופר הגרמני א.ת.א הופמן (1776-1826), היא אבטיפוס מוקדם של ז'אנר ספרי הבלשים: הגיבורה, סופרת מבוגרת, עוזרת לפתור מקרה של רצח סדרתי הקשור לגניבת תכשיטים.

אלא שעל פי חוקרי הספרות ישנה הסכמה שאדגר אלן פו הוא אבי ספרות הבלשים. במרכז "הרציחות ברחוב מורג", סיפור קצר פרי עטו שפורסם ב־1841, בלש חובב בשם אוגוסט דופאן הפותר רצח מסתורי ואכזרי של שתי נשים (ספוילר: הרוצח הוא קוף אורנגוטן שנמלט מהכלוב).

 אדגר אלן פו / צילום: ויקיפדיה

בסיפור הקצר הזה אדגר אלן פו הניח כמה מיסודות הז'אנר, כולל "תעלומת החדר הנעול": הבלש פותר תעלומות רצח בלתי אפשריות, כאלה שלא היתה אפשרות לרוצח להיכנס או לצאת מזירת הפשע.

הבלש שרלוק הולמס של ארתור קונן דויל

לקראת סוף המאה ה־19, סדרת ספרי שרלוק הולמס של ארתור קונן דויל הוסיפה חידושים שהפכו לקונבנציות: העוזר הנאמן, יריב העל והשימוש במדע פורנזי.

 ארתור קונן דויל / צילום: ויקיפדיה

שרלוק הולמס הוא בלש, נגן כינור חובב, המכור לסמים. דויל יצר פרסונה מורכבת מבחינה פסיכולוגית שריגשה את הקוראים. כנראה יותר מדי מבחינת המחבר: בגלל ששאף כל חייו להיחשב לסופר רציני, הוא הרג את הולמס ב־1893, רק כדי להחיות אותו 12 שנים אחר כך בעקבות לחץ הקהל.

כשדויל פרסם בשנת 1927 את הספר האחרון על הולמס, ספרות הבלשים הבריטית הייתה בדור הזהב שלה. סופרות כמו אגתה כריסטי ודורותי ל. סיירס בראו דמויות של בלשים מעודנים שפתרו "פשעים נוחים". הם זכו לפופולריות ולאינספור חקיינים. אחד מהם הוא הסופר האמריקאי ס.ס. ואן דיין (S. S. Van Dine), אבי דמות הבלש פילו ואנס, שפרסם גם רשימה של "עשרים כללים לכתיבת סיפור בלשי".

הבלש פיליפ מרלו של ריימונד צ'נדלר

כשהאלימות והשחיתות גברו בתקופת היובש בארה"ב, ספרי בלשים אמריקאיים פנו לכיוון ריאליסטי חברתי קשוח. ביצירותיהם של דשיל האמט (אביו הספרותי של סם ספייד, גיבור "הנץ ממלטה") וריימונד צ'נדלר (אביו הספרותי של פיליפ מרלו, גיבור "השינה הגדולה" ועוד), גופות שנמצאו בעבר בספרייה התחלפו בגופות שהתגלו במכוניות חונות.

בזמנו, התווכחו המבקרים איזה סוג של ספרות פשע עדיף. הסוגים שצוינו כאן עלולים להיראות מיושנים בהשוואה לשפע ספרי המרגלים והמותחנים הפסיכולוגיים של ימינו. מספר התת־ז'אנרים בספרות הבלשים נראה כבלתי נגמר.

 ריימונד צ'נדלר / צילום: ויקיפדיה

אבל דבר אחד לעולם לא ישתנה: הרצון שלי לקרוא על גיבור שהוא, במילותיו של ריימונד צ'נדלר: The best man in his world and a good enough man for any world.