"כדי ליהנות מהשפעתם המיטיבה של עצים על המרחב העירוני - מניעת אי החום העירוני, סינון מזהמים מהאוויר, האטת קצב הנגר העילי והחדרת מי תהום - יש צורך בכמות משמעותית של עצים, כיסוי צמרות של כמחצית מהשטח העירוני הפנוי מבנייה, כולל הכבישים", אומרת האדריכלית נעמה מליס, בעלת משרד מליס אדריכלים ומתכנני ערים ומקימת תנועת "עיר יער", המקדמת נטיעת עצים מרובה בערים.
"לכן המטרה שצריכה לעמוד לנגד עיני העיריות היא להבטיח שתוך כדי השינוי הרדיקלי שהעיר עוברת, יפותחו או יותאמו התנאים לנטיעה של עצים חדשים, כך שיוכלו לשגשג. לצערנו, במקרים רבים גם כורתים את העצים במרחב הציבורי, וגם לא דואגים לתנאים שיאפשרו כמות גדולה של עצים חדשים", היא מוסיפה.
● למה לא תמצאו בכיכר הבימה טיפת צל, וכמה זה עולה לנו
● המרדף אחר הצל הולך ומתלהט: לאן נעלמו אלפי עצים מרחובות ישראל
עכשיו, כשנפתחת שנה עברית חדשה שמסיימת שנת שמיטה שעצרה במקרים רבים שתילה של עצים חדשים, ריכזו עקרונות לתכנון נכון של שתילת עצים במרחב העירוני.
לתת לעצים מרחב מחיה
"רבות מן הנטיעות החדשות בערים לא מצליחות עקב בתי גידול קטנים מדי", אומרת מליס. "בתי הגידול, הנמצאים בעומק הקרקע, נלחמים על מקומם עם התשתיות העירוניות הנמצאות מתחת למדרכות ולכבישים ועם המרתפים. כך יוצא שרוב העצים ניטעים ב'עציצים', אשר לא מספיקים להם, ולא מספקים להם את כמות הקרקע ואת איכות הקרקע הנדרשת לשורשים שלהם.
"בעקבות כך, עצים רבים בסביבה העירונית נותרים קטנים, או מתים לחלוטין. גם עלויות התחזוקה שלהם גבוהות בהרבה מאשר של עצים הנטועים בקרקע טבעית, משום שהם זקוקים לאספקת מזון ומים באופן קבוע, שכן הם לא מקבלים אותם מבית הגידול המצומצם שלהם".
מליס מעלה נקודה מעניינת, שלפיה השטחים הפרטיים בערים, הם שמספקים צל רב במרחב האורבני, לפעמים יותר מהעצים שהעיריות נוטעת. "חלק משמעותי מאוד מהחופה העירונית הקיימת ומיכולות החלחול של המים לקרקע מקורם בעצים אשר נטועים בקרקע טבעית במרחב הפרטי, בין הבניין לרחוב".
הבעיה היא שבערים רבות ישנה מגמה של צמצום המרחבים הקדמיים. לדברי מליס, "בשנים האחרונות קטנו מאוד אזורים אלו, בעיקר עקב הגדלת אותם מרתפים בתת־הקרקע מעבר לתחום הבנייה. כך, במקרים רבים, אנו בכיסוי קרקע מלא או כמעט מלא על ידי אספלט, בטון או תשתיות תת־קרקעיות, כך שאין כמעט קרקע טבעית בעיר". התוצאה: לעצים החדשים אין די מרחב כדי להתפתח.
דרושה שקיפות רבה יותר
שנת השמיטה הביאה איתה בשורה טובה שכן היא הובילה לכריתה פחותה כנראה. כריתות העצים צפויות להתעצם כעת, לאחר תחילתה של שנה עברית חדשה. הבעיה היא שקשה לדעת כמה עצים באמת נכרתים ברחבי ישראל בכל שנה, ומהי הסיבה לכך. שי הרשקו, גיאוגרף וממפה רישיונות כריתה ברחבי ישראל, הפך את העניין הזה לסוגיה מרכזית בחייו. לדבריו, אחד הקשיים בתחום הוא איתור כל רישיונות הכריתה בישראל: "אין נתונים מלאים", הוא אומר. "בשנה שעברה הצלחתי לשים יד על רישיונות לכריתת כ־300 אלף עצים, אבל זו רק תמונה חלקית. רישיונות כריתה לחקלאים, למשל, הם משהו שאין לציבור גישה מלאה אליו.
"צריך לזכור שרישיון כריתה משמעותו כריתת עץ בוגר, שכבר מספק לסביבתו את כל היתרונות. לעץ צעיר יידרשו חמש־שש שנים עד שיתחיל להשפיע על המרחב סביבו. לכן יש חשיבות גדולה למעקב אחר רישיונות כריתה, ונדרש להפוך זאת למשהו שקוף הרבה יותר מהיום".
יש מה ללמוד מנת"ע
אתגר נוסף הוא הגישור על פער השנים שנוצר מרגע שתילת העץ ועד להפיכתו לעץ בוגר, כזה שמספק צל בכמות משמעותית ומשנה באמת את התחושה במרחב הציבורי. במסגרת עבודות הקמת הרכבת הקלה הצליחה נת"ע להציע פתרון מעניין לכך: גידול העצים מראש במשתלה ייעודית.
מדובר על משתלה שנמצאת באזור אשדוד, ומגדלת עבור נת"ע אלפי עצים המיועדים לנטיעות לאורך קווי הרק"ל. המהלך יצא לדרך כבר בשנת 2016, ובמסגרתו העצים נבחרים על ידי נת"ע והרשויות המקומיות הרלוונטיות, על סמך סקר עצים ותוכנית נופית ספציפית לכל אזור, לצד היוועצות באגרונומים מומחים. הם גדלים במשתלה הייעודית במשך שלוש עד ארבע שנים, ולאחר מכן נשתלים במרחב שאליו יועדו - כך שבתוך כשנתיים הם כבר מתחילים לספק צל משמעותי.
"מדובר בעצים המיועדים לנטיעה גם במקומות שלא היו בהם עצים קודם לכן, וגם כפיצוי על עצים שנאלצנו לכרות", אומרת גלי גלט־שמחי, סמנכ"לית חדשנות בחברת נת"ע. "אלו עצים שיגיעו לשיא צמיחתם בתוך שנים ספורות. גם שלב הנטיעה חשוב כאן לא פחות, שכן אחד הקשיים של עצים במרחב העירוני הוא שהם צריכים להתגבר על 'יער תת־קרקעי' של תשתיות. לכן הגדרנו מפרט ייעודי לבית גידול לעצים במרחב הרק"ל, שונה ממה שהיה בעבר. מפרט שמדבר על המרחב לעץ, על האספלט סביבו שצריך להיות שונה, על אוויר לשורשים. לימדנו את הקבלנים איך לעבוד עם המפרט הזה, כדי להבטיח שגם העצים החדשים ישגשגו".
המפרט כולל העדפת עבודות תשתית "בקידוח אופקי, לפגיעה מינימלית בגוף שורשי העץ", כך על פי "מסמך ניהול עצים בקו האדום" של נת"ע. עוד הוא קובע תכנון של ריצוף מחלחל לכל אורך הרצועה המרכזית של קו הרק"ל, ניקוז עילי של הריצוף בשדרה לכיוון העצים הקיימים לקבלת מי גשם, ותכנון מרחב מחיה חשוף לעץ ומערכת השקיית עומק.
במשתלה גדלים אלפי עצים מסוגים שונים, וכבר כיום ניטעים בכל שנה כמה מאות מהם, לאורך תוואי הקו האדום, שבו תתבצע בסך־הכול נטיעה של כ־6,000 עצים, ולאורך הקו הירוק. בשנה האחרונה לא התבצעו נטיעות, בשל שנת השמיטה, ובימים אלו - עם כניסתה של השנה העברית החדשה - הנטיעות מתחדשות.
"בסופו של דבר מה שחשוב הוא המשתמש", מסכמת גלט־שמחי. "אנחנו לא 'רק' בונים רכבת, אלא מסיעים נוסעים. נכון שהמושב ברכבת חשוב, אבל גם הדרך לרכבת חשובה. בין תחנה לתחנה במקטעים העיליים של הרק"ל יש מרחק של כחצי קילומטר, ואם ההליכה מתקיימת באזור מוצל היא נוחה יותר. אנחנו רוצים לייצר מרחב עירוני שיהיה נעים להשתמש בו ולשהות בו. רחוב מוצל שנעים ללכת בו ישפיע דרמטית על הרצון ועל תדירות השימוש במערכת שלנו".
תפקידן של העיריות
שחקן חשוב בשמירה על המרחב הציבורי־האורבני, ובהעשרתו בצל עצים, הוא הרשות המקומית. ישנן כמה עיריות שהציבו לעצמן יעדים מוגדרים מהבחינה הזו: בעיריית תל אביב־יפו, למשל, הציבו יעד של שתילת 100 אלף עצים עד לשנת 2030. לצד זה מקדמת העירייה את "חזון היער העירוני", לניהול משאב העצים בעיר, לאיסוף ולתיעוד העצים בעיר, להגברת נטיעות בבתי גידול איכותיים לעצים ולהגדלת שטחי הצל.
בעירייה ספגו ביקורת ציבורית חריפה על התוכנית לכריתת עצים לצורך סלילת שבילי אופניים, במסגרת פרויקט "אופנידן", על דרך נמיר, אולם לאחרונה השתנתה מעט התמונה: השבוע שלח פקיד היערות במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, ד"ר ארז ברקאי, החלטה באשר לכוונת עיריית תל אביב־יפו לכרות 386 עצים עבור השביל, וקבע כי רישיון הכריתה מבוטל. מדובר בעדכון משמעותי, אלא שיש להדגיש כי לא מדובר בעצירת הכריתה באופן מלא: 242 עצים לאורך השביל המתוכנן הם מסוג שיטה מכחילה, שאותה אישר פקיד היערות לכרות (שכן מדובר בסוג עץ שהוגדר מין פולש), כך שבפועל יינצלו מכריתה, על פי הנחיית פקיד היערות, 144 עצים במקטע השביל המדובר.
בתגובת העירייה שניתנה עוד קודם לכן צוין כי הושם דגש משמעותי על שימור עצים ושמירת מאזן עצים חיובי לאורך השביל המתוכנן, "כך שבתום הפרויקט יהיה מספר העצים (2,056 עצים) לאורך השביל גדול הרבה יותר מאשר זה שיש היום (1,572 עצים). הצלחנו לשמר את רוב רובם של העצים, וניטע עוד 870 עצים. כמות העצים לכריתה ירדה מ־1,030 עצים ל-386". כעת נראה כי ייכרת מספר נמוך עוד יותר.
בעירייה מציינים עוד כי ב־2022 ניטעו על ידה ברחבי העיר 8,532 עצים חדשים, לעומת 2,800 עצים שנכרתו. "750 עצים שנכרתו הם עצים מנוונים או חולים שלא ניתן לשקמם או עצים מסוכנים לציבור; 450 נכרתו במסגרת היתרים לשטחים פרטיים, בתחום קווי בניין או בסמיכות רבה אליהם, ובנקודות של תשתיות לחיבור המבנים; כ־1,600 עצים נכרתו לטובת עבודות פיתוח ותשתית רק"ל, פרויקט אופני דן, ובשכונות חדשות שבהן מפלס הקרקע משתנה משמעותית בגלל נגר ותשתית" .
גם בעיריית גבעתיים שיתפו בפעילות הנטיעות והכריתות לאורך שנת 2022: כ־650 עצים חדשים ניטעו בעיר השנה, לעומת 108 עצים שנכרתו - מהם 21 שהוגדרו מסוכנים. "בעקבות שנת השמיטה הוקפא בעיר פרויקט 'אמץ עץ', שבמסגרתו הוצע לכלל התושבים לאמץ עצי נוי בחצרות הבתים, והעירייה היא שסיפקה לתושבים את העצים", נמסר מהעירייה. "הפרויקט מתוכנן לצאת לדרך שוב בתקופה הקרובה, ובמסגרתו יסופקו עוד 350 עצים ל'אימוץ'. עיריית גבעתיים משקיעה רבות בפרויקטים סביבתיים ובמתן פתרונות לבלימת ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים".
נציין כי גם תוכנית המתאר הכוללנית של גבעתיים, שגובשה בהובלת אדריכלית נעמה מליס, מתייחסת לסוגיית העצים במרחב האורבני וקובעת כי חיזוק רחובות העיר יתבצע בין היתר באמצעות "שמירה על חופת העצים העירונית ותוספת עצים משמעותית". עוד היא מציינת כי הקמת חניונים ציבוריים תותר בתנאי שיתרת השטח הפנויה מבינוי "תהווה תכסית פנויה לחלחול לתת־הקרקע וכן בתנאי שנשמרו התנאים לגידול עצים בוגרים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
