הקהילה הבינלאומית עושה צחוק מהמאבק במשבר האקלים

המארגנים הבטיחו מונדיאל ירוק, נטרלי מבחינה פחמנית, אבל הכל היה בגדר דיבור חסר ערך • עוד מקרה של מצג שווא של אקולוגיה ירוקה

גלי חום / צילום: Shutterstock, leolintang
גלי חום / צילום: Shutterstock, leolintang

פרופ' שלומית זוטא היא חוקרת ומרצה בבית הספר לניהול וכלכלה, המכללה האקדמית ת"א־יפו. ברוך אסקרוב הוא יועץ אסטרטגי

בשבועות האחרונים עוסקת העיתונות העולמית באופן אינטנסיבי בשני נושאים: ועידת האקלים שהסתיימה זה עתה בשארם א־שייח שבמצרים והמונדיאל בקטאר. בחינת שני הנושאים הללו יחד מבהירה את המעגל המרושע (vicious circle) הכרוך במאבק בהתחממות הגלובאלית.

אחת האבחנות הרווחות בשיח האקלימי היא זו שבין מיטיגציה ואדפטציה. מיטיגציה, ובעברית: איפחות, היא ביצוע פעולות למזעור שינויי האקלים, ולדוגמה, תקנות שאושרו לאחרונה בקליפורניה הקובעות איסור מכירת מכוניות חדשות הפועלות על בנזין החל מ־2035. אדפטציה, ובעברית הסתגלות, או התאמה, היא ביצוע פעולות לא להפחתה כי אם להסתגלות לשינויי האקלים, ולדוגמה, בניית סכרים והעתקת בניינים כדי להגן על יישובים מפני הצפה בעת עליית פני הים הצפויה כתוצאה מההתחממות הגלובאלית.

ועידת האקלים שהסתיימה זה עתה עסקה יותר באדפטציה ופחות במיטיגציה, למרבה הצער. נושא הגבלת ההתחממות הגלובאלית, שהיה מרכזי בוועידות האקלים הקודמות, נדחק לשוליים. ההתייחסות לנושא נעשתה בשפה רפה, ולא סוכם על האצת המאמץ להגבלת ההתחממות הגלובאלית למרות ריבוי האורות האדומים בשנה האחרונה.

הסתגלות מוגבלת

אם כך, ראוי לבחון כיצד ייראו החיים בעולם הפועל להסתגלות לשינויי האקלים אך מבצע מאמץ מזערי בלבד להפחית אותם. האם יהיו אלו חיים בני קיימא, כלומר יכולת ההסתגלות היא בלתי מוגבלת כך שנוכל תמיד לבצע אותה ללא צורך במיטיגציה? אנחנו הרי זוכרים את הלקח של משל החמור: ניסו להרגילו לאכול פחות ופחות והוא הסתגל והסתגל, עד שמת. ובכלל, אם יהיו חיים בני קיימא, האם יהיו אלו חיים טובים?

תשובת המדענים לשאלה אם יכולת ההסתגלות היא בלתי מוגבלת הינה שלילית. אדרבא, המדענים הדגישו כי ככל שנבצע פחות מיטיגציה כן נידרש למאמצי הסתגלות הולכים וגדלים שיהיו כרוכים בהשקעות כלכליות עצומות. עולה מכך תמונה עגומה של סבל ונזקים שילכו ויחריפו.

כאן המקום לחזור למשחקי המונדיאל בקטאר. המראה העתידני של אצטדיוני הענק בלב המדבר הלוהט הוא סוריאליסטי. אין ספק כי כדי לקיים פעילות בסדר גודל כזה, באזור כזה, ברמה שתאפשר לשחקנים ולקהל ליהנות מן האירועים, נדרשות השקעות אנרגיה כבירות. מארגני האירוע הבטיחו מונדיאל ירוק, נטרלי מבחינת פחמנית, אבל לא במפתיע הסתבר שמה שירוק היה הטיוח, כלומר זהו מקרה קלאסי של גרינוושינג.

וכאן אנו מגיעים לשאלה השנייה. האם אלו חיים שאנו רוצים לחיות אותם? האמנם נרצה לחיות בתנאים סינתטיים, בהם אפילו הטבע סינתטי? מה שראינו בקטאר הוא רק ההתחלה. ערב הסעודית החלה לאחרונה בבניית עיר עתידנית ושמה נאום (Neom), אשר הפרויקט הראשון בה נקרא "הקו" (The line). הפרויקט הוא מבנה הבנוי כקו ישר שאורכו 170 ק"מ ורוחבו 200 מטרים. בגובהו הוא מורכב משלושה מפלסים - להולכי רגל, לתשתיות ולתחבורה ציבורית - שגובהם המצרפי חצי קילומטר. מתכנני פרויקט "הקו" טוענים ש־95% ממנו יוקדש לטבע מעשה ידי אדם אשר יוטמע בתוך הפרויקט. האם פיסות הטבע המלאכותי הנמצאות בתוך מגה־בניין מחופה זכוכית, בין אם הן מדמות קרחון, יער גשם או אלמנט טבע אחר, יהיו אכן טבע או שמא פרחי פלסטיק 2.0?

ועידה מאכזבת

ואם נחזור לשאלת הקיימות, הפרויקט אמור להיות בית ל־9 מיליון בני אדם, שיבלו את זמנם בחלל ממוזג היטב, micro climate, תוך שימוש באנרגיה אלטרנטיבית כמובן. האם כך אכן יהיה, או שמא מדובר בגרינווש כפי שהסתבר בקטאר? והאמנם העיר בנויה לטמפרטורות הגבוהות מן התחזית הנוכחית, או שמא המודל יקרוס במקרה כזה? למוחמד בן סלמאן הפתרונים.

הקצאת כספים לשתי המטרות חיונית. מסמוס עניין המיטיגציה בוועידת האקלים האחרונה מאכזב, ויותר מכך, מבשר רעות. אנחנו חיים, ונוסיף לחיות, בעולם של תמורות גיאופוליטיות ופגעי טבע, מן המלחמה באוקראינה ועד מגפת הקורונה. אסור שתמורות כאלו יהוו תירוץ לאי עמידה ביעדים, כך שוועידות האקלים יהיו פוטו־אופ למנהיגי העולם ותו לא.