האם המשבר הנוכחי בסודאן ימוטט את הכלכלה שלה?

אי יציבות פוליטית היא מנת חלקה של סודאן מאז תום 30 שנות שלטונו של הדיקטטור עומאר אל־באשיר ב־2019. בארבע השנים שעברו, המצב הפוליטי הלך והחמיר. בזווית הישראלית הצרה, שלושת הלאווים מוועידת ח'רטום ב־1967: לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל ולא לשלום עם ישראל, בוטלו בהובלת ההנהגה הצבאית של סודאן בהסכמי אברהם ב־2020 - אולם המצב הכלכלי של סודאן רק הלך והחריף.

● אבו דאבי וסין רוצות ChatGPT משלהן. איך זה ישפיע על יחסי הכוחות בעולם | ניתוח 
● האם מעמדו של הדולר בתור מטבע המסחר העולמי מתחיל להתערער? | ניתוח 
● התוכנית לפתרון משבר הדרכונים: מכונות להנפקה עצמית וגיוס עובדים 

תחת הנהגת הגנרל עבד אל־פתאח אל־בורהאן וסגנו מוחמד חמדאן דגאלו, האינפלציה המשיכה להאמיר בקצב אקספוננציאלי (250% ב־2022), כל נתון שמעיד על ניהול תקציבי סביר מעידים בכלל על מינוס, אך אם ממש מנסים למצוא שביב של אור - המדינה עברה, כנראה, ב־2022 לצמיחה חיובית של 0.5% בלבד. זה קרה על אף שבשנה שעברה סבלה סודאן אנושות משיטפונות יוצאי דופן שנובעים, כמובן, מההתחממות הגלובלית. מי שסבלו מאותן הצפות במיוחד אלו 65% מאוכלוסיית המדינה שחיה מתחת לקו העוני, כך לפי דוח של האו"ם משנת 2020.

 הגנרל עבד אל־פתאח אל־בורהאן שליט הצבא והמדינה בפועל / צילום: Reuters, MOHAMED NURELDIN ABDALLAH, STRINGER

קרב על כתר ההנהגה

שנת 2023 הייתה אמורה להיות חיובית עבור סודאן, בטח ובטח ברמה הפוליטית, לאחר שבדצמבר האחרון הצליחו ליצור הסכם מסגרת לקידום תהליך העברת השלטון בח'רטום למשטר אזרחי. זאת, בעת שבה האינפלציה עמדה על 87% - לעומת 318% בחודש המקביל ב־2021. אולם, תכנונים לחוד והמציאות בסודאן לחוד, וכעת הצבא בהנהגת אל־בורהאן מוצא עצמו נלחם מול מיליציית "התמיכה המהירה" שמוביל סגנו דגאלו.

דגאלו והמיליציה בהובלתו הם לוחמים מנוסים שסייעו למשטר אל־באשיר ברצח העם בדרפור, שיתפו פעולה עם חיילי צבא אל־באשיר במלחמת האזרחים בתימן, ואף בהזדמנויות נוספות. בסופו של דבר, דגאלו שמכונה "חמדתי" השתתף בהפיכה נגד אל־באשיר - מה שהוביל אותו לעמדת הכוח בה נמצא היום.

 מוחמד חמדאן דגאלו ראש המילציה / צילום: Reuters, MOHAMED NURELDIN ABDALLAH, STRINGER

מעבר למעמדו הפוליטי המשמעותי, מדובר באדם עמיד מאוד במושגים מקומיים. דגאלו נולד למשפחה ענייה בחבל דרפור המשוסע, ועזב את מערכת החינוך בכיתה ג'. הוא החל את חייו העסקיים ממסחר בגמלים, אולם כיום הוא ומשפחתו חולשים על אחזקות במכרות זהב, תשתיות וצאן. כל אלו מובילים את דגאלו, שצמח מהמיליציות, לרצון לכבוש את "כתר" ההנהגה.

מנהיג המורדים, ככל הנראה, לא בוחל באמצעים ומאז ה־8 באפריל מתנהלים קרבות בין הצבא לבין המיליציה בהנהגתו - במיוחד בבירה ח'רטום ובאומדורמאן הסמוכה. אותם הקרבות עלו כבר בחייהם של יותר מ־400 איש, ביותר מ־3,500 פצועים, ב־20־10 אלף פליטים שלפי נתוני האו"ם ברחו לשכנה צ'אד, וחמור לא פחות מכך מבחינת ח'רטום: הימלטות אזרחים זרים ודיפלומטים.

באמצעות ההון האישי שלו, דגאלו פחות הושפע מהמצב הכלכלי החמור במדינה - וכך גם היום. "כוח הקנייה ירד באופן משמעותי בחצי השנה האחרונה", סיפר בסוף חודש ינואר לסוכנות AFP בעל חנות בשם עומאר (43) מח'רטום. "המכירות שלי ביום צנחו מ־500 אלף פאונד סודאני (877 דולר) ל־200 אלף (350 דולר)".

מחירי הנפט בסכנת עלייה

בניגוד ל"חמדתי", מי שמעוניינים ביציבות בסודאן אלו הגורמים הבינלאומיים, ולא רק מדינת ישראל שהפיכה נוספת בח'רטום עלולה להוביל אותה למצב של ניתוק מחודש ביחסים בין המדינות. ירושלים אמנם סייעה לסודאן במשלוח קמח, במומחי חקלאות ואף ברופאים, אבל ספק גדול אם היא יכולה ליצור תלות כלכלית בה.

לצורך ההשוואה, פגישה בין אל־בורהאן לבין נסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן בשולי ועידת האקלים של האו"ם בשארם א־שייח' בנובמבר, הובילה להתחייבות סעודית להשקיע במדינה 3 מיליארד דולר. אותם היחסים נובעים, בין השאר, משיתוף הפעולה הצבאי בין הצדדים שהחל בתימן עוד בימי עומאר אל־באשיר. ריאד ואיחוד האמירויות השקיעו בשנים האחרונות בסודאן מתוך אמונה ביכולת לנצל את שטחה הגיאוגרפי העצום לטובת מיזמי חקלאות ונמלי תעופה.

מצב שבו אל־בורהאן ייאבד כליל את אחיזתו בסודאן עלול להיות מסוכן במיוחד לארה"ב, שבאוגוסט אשתקד החזירה את שגרירה לח'רטום בסיומן של 25 שנות נתק. וושינגטון קיוותה כי תהליך המעבר האיטי מאוד לדמוקרטיה יוביל בסופו של דבר לדמוקרטיה של ממש, אך בפועל הוא מוביל, כאמור, לחוסר יציבות שלטונית.

ארה"ב מוצאת עצמה במצב שבו היא לא רק נדרשת להוציא מהמדינה דיפלומטים, אלא גם לחלץ ממנה 16 אלף אזרחים. וושינגטון עוד זוכרת את הביקורת הרבה שספגה בעקבות הנסיגה המהירה שלה מאפגניסטן באוגוסט 2021.

הגורם הבינלאומי שייתכן כי מעורב בניסיונות להרגעת הרוחות בח'רטום זו סין, שנמצאת בצמרת שותפות המסחר של סודאן. היחסים הכלכליים בין המדינות אמנם פרחו במיוחד בתקופת עומאר אל־באשיר, אבל המגמה נמשכה גם לאחר מכן. בין השנים 1995 ל־2021 היקף הייצוא של סין לסודאן עלה בקצב שנתי של 14.7% - מ־51.9 מיליון דולר ב־1995 ל־1.82 מיליארד דולר ב־2021.

אדרבה, סודאן היא בעלת 0.3% מעתודות הנפט בעולם (5 מיליארד חביות). סין, שמושפעת מעליות מחירי הנפט, לא תשמח שחברת אופ"ק פלוס - אף שהיא הקטנה ביותר מבחינת תפוקה עם הפקה של 60 אלף חביות ביום - תביא למצב של התייקרות הזהב השחור.

אותה התייקרות עלולה להיות משמעותית בהרבה, והסיבה אינה רק 60 אלף החביות ביום שסודאן מפיקה. דרום סודאן מובילה את כ־160 אלף חביות הנפט שהיא מפיקה ביום לים סוף דרך ח'רטום, מוקד הקרבות. עבור דרום סודאן, פגיעה בתשתית ההובלה בסודאן תהיה מכה אנושה משום שלא פחות מ־95% מתקציבה השנתי בנוי על ההכנסות מנפט.

רוסיה מביטה מרחוק

מי שבוודאי עומדת בצד ומחכה להבין את ההתפתחויות זו מוסקבה, ששקועה עד צוואר בפלישתה לאוקראינה. רוסיה, בניגוד למרבית מדינות העולם, לא הייתה מרוצה מנפילתו של עומאר אל־באשיר ב־2019. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין תכנן להפוך את פורט סודאן, עיר הנמל המרכזית של המדינה ששוכנת במיקום אסטרטגי לחופי ים סוף, לבסיס ימי מרכזי - בפורמט דומה לזה שקיים בטרטוס שבסוריה.

לאחר ההפיכה ב־2019, רוסיה עוד המשיכה לשלוח ציוד צבאי להקמת המתקן, עד שבאפריל 2021 החליטו בח'רטום להפסיק את התוכנית. הסיבה הייתה דרישה אמריקאית לתמורה ראויה להסרת סודאן מרשימת המדינות התומכות בטרור, צעד שנעשה כבר ב־2020. מאידך, לפי דיווחים רבים, "כוח וגנר", הארגון הצבאי למחצה שמשרת את פוטין ברחבי העולם, ממשיך להיות פעיל מאוד בסודאן. בצל הסנקציות, חיילי כוח וגנר משתמשים בסודאן כאמצעי נוח להברחת זהב, הן באוויר דרך ח'רטום והן באופן רכוב לרפובליקה המרכז אפריקאית - מדינה שהפכה למוקד הפעילות של כוח וגנר באפריקה.

לפי רשת CNN, הן אל־בורהאן והן דגאלו הם בעלי יחסים עם כוח וגנר. אולם, במקרה של מנהיג המורדים בסודאן, יש דרך לדעת כי הוא לא פוסל על הסף אפשרות שבה רוסיה אכן תקים בסיס ימי משמעותי בפורט סודאן. כאשר פוטין החל את הפלישה לאוקראינה, "חמדתי" נכח בביקור במוסקבה וסיפר כי "אין לו בעיה" עם הקמת בסיס ימי רוסי לחופה של סודאן, כל עוד הוא לא מהווה "איום" על הביטחון הלאומי של מדינתו.

הקמת בסיס רוסי שכזה בים סוף מנוגדת לאינטרס של מצרים, שבמילא חוששת כי גל פליטים ממלחמת אזרחים קשה בסודאן יגיע אליה ויחזק את תנועת האחים המוסלמים המקומית שאותה הנשיא עבדל פתאח א־סיסי משתדל לדכא ככל הניתן. ובסיכומו של דבר, פגיעה פוטנציאלית בביטחונה של מצרים עלולה להתרגם לפגיעה ביטחונית בישראל.