"תקווה היא לא אסטרטגיה": האזהרה של הכלכלן הבכיר שנתניהו רצה למנות לנגיד

פרופ' מרטין אייכנבאום, המלמד באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, הוא כלכלן מאקרו בעל שם, שייעץ לפדרל ריזרב ולקרן המטבע הבינלאומית, ומכיר היטב גם את כלכלת ישראל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אף הציע לו בעבר לכהן כנגיד בנק ישראל. בשבוע הבא, יגיע אייכנבאום לארץ, כדי לקחת חלק בכנס השנתי של מכון אהרן למדיניות כלכלית בבית הספר טיומקין לכלכלה באוניברסיטת רייכמן, שבו הוא מכהן בוועד המנהל.

● האיום הלא מתומחר על הדולר: נסיגת הדמוקרטיה האמריקאית 
● "לראשונה בחיי אין לי חלומות": המנהלת שמגיל 3 חלמה להיות רופאה 
● 100 נרצחים בחצי שנה: מאיפה מגיע הנשק לחברה הערבית? 

האם הייתה לו הזדמנות לשוחח עם ראש הממשלה נתניהו על המצב הכלכלי הנוכחי או על יוזמות החקיקה של הקואליציה? אייכנבאום מעדיף "לא להתייחס לעם מי בדיוק דיברתי". אבל כאשר הוא נשאל איזה עצות היה נותן לראש הממשלה, בתור כלכלן, יש לאייכנבאום המלצות ברורות.

"קודם כל, והוא עשה את זה, צריך להגן על בנק ישראל ממתקפות פופוליסטיות, ולתת להם לעשות את העבודה העיקרית שלהם, שהיא להשתלט על האינפלציה. הבנק ספג ביקורת מאנשים שונים בכנסת, וראש הממשלה גיבה את הנגיד אמיר ירון, ואת הבנק המרכזי - וחשוב מאוד שזה יימשך.

"נושא נוסף, לו הייתי מייעץ לו (ואני לא), ואנחנו כן רואים תזוזה מסוימת שלו בכיוון: התייחסות רצינית להשתלטות על יוקר המחיה בישראל, היא דבר חיוני להצלחת חיי היומיום. אני לא מדבר על האינפלציה, אלא על רמת המחירים בישראל, שגבוהה באופן קיצוני. זה משקף במידה רבה היעדר תחרות בהרבה תעשיות, והאתגר עבור הממשלה הוא איך להתקדם במישור הזה, כך שהישראלי הממוצע לא יצטרך לשלם כך כל הרבה יותר עבור אותם מוצרים, בהשוואה למישהו באירופה או באמריקה.

"לבסוף, החוב והגירעון של ישראל סבירים בסטנדרטים עולמיים, בטח בהשוואה לארה"ב. אבל תמיד יש סכנה שהתהליך ייצא משליטה. הגירעון יגדל בגלל התקציב הנוכחי, ואולי זה סביר, אולי לא. אם זה חד פעמי, זה לא סוף העולם. אבל אפשר לתאר בקלות מצב שבתחום האחריות התקציבית, שישראל הצטיינה בו, נגלוש למשטר אחר, ונחזור לעידן הרבה יותר גרוע. ואני מקווה שכל המעורבים מאוד מודעים לסכנה הזאת".

להבחין בין הנסיבות מאחורי הכלכלה

ברקע מרחפת, כמובן, המהפכה המשפטית שאותה החלה לקדם הממשלה עם תחילת כהונתה. אייכנבאום עצמו היה אחד החותמים על מכתב הכלכלנים הראשון, מינואר השנה, שהתריע כי מהלכי הממשלה "יגרמו לנזק חסר תקדים לכלכלה הישראלית". אייכנבאום, שמסביר כי בתור מי שאינו חי בישראל הוא נמנע מהבעת עמדה בנוגע לעניינים ביטחוניים, למשל, אומר כי במקרה הזה, "הסכנה נראתה לי כל כך גדולה - כאמריקאי שמעריך דמוקרטיה באשר היא, וכיהודי שמעריך את הדמוקרטיה והמוסדות בישראל, שאותה אני אוהב עמוקות - שחשבתי שאני חייב לומר משהו. ולא רק ככלכלן".

אבל, כאשר אני שואל אותו על ההתפתחויות הכלכליות מתחילת השנה, והקשר שלהן לחקיקה, אייכנבאום מביע עמדה מסויגת בהשוואה לעמיתיו בארץ.

הוא מזכיר שבלי כל קשר, "שערי הריבית עולים, וזה מאתגר הרבה מודלים עסקיים. קרנות הון סיכון, הייטק: יש שינוי מהותי אמיתי בכל רחבי העולם עם עליית הריביות. ולישראל יש בבירור 'תיק השקעות' לא מאוזן. היא נשענת מאוד בכבדות על ההייטק, וכל מה שמשפיע על הייטק משפיע באופן לא פרופורציונאלי על ישראל".

"יש את הסוגייה הנפרדת, של כמה אנשים מודאגים ממצב המוסדות בישראל. ומאוד קשה להפריד את שני הדברים. אפשר לטעון שיש אנשים שאומרים 'אם אני צריך להשקיע את הכסף שלי איפשהו, למה שאשקיע אותו דווקא בישראל? ניתן לעניינים להירגע, ואז נראה'. זה סביר לחלוטין. אבל סביר לחלוטין גם שההייטק נפגע בכל מקום, כולל בארה"ב, וזה משפיע באופן לא מידתי על ישראל".

גם בכל מה שנוגע לשער השקל אייכנבאום שומר על זהירות, ומסביר שבלתי אפשרי לחזות תנועות מטבע בטווח הקצר. אבל בטווח המעט יותר ארוך, אייכנבאום מצטרף לחששות בנוגע "להשלכות הרעות" של החקיקה. "סוג האנשים שמוביל את הכלכלה הישראלית הם מאוד עירוניים, מאוד גלובליים, יש להם קשרים מסביב לעולם. הם יכולים לחיות בכל מקום. קשה לחיות בישראל, ואני משבח את מי שעושה את זה. העובדה שאנשים שולחים את הילדים או הנכדים שלהם לצבא היא הירואית".

"השאלה האם תגיע נקודת מפנה עבור אותם האנשים עם פריון העבודה הגבוה, שיכולים לחיות בכל מקום? החשש שלי הוא שאם הערכים הדמוקרטיים יהיו ממש בסכנה, הם יעזבו, ואם לא הם אז הילדים שלהם. וזה יתחיל מעגל קסמים נוראי, שבו כאשר סוג אנשים מסויים עוזב, חוסר האיזון נעשה גדול יותר ויותר, ותוך חמש, עשר, 15 שנה, נראה סוג מאוד שונה של ישראל. כשמנועי הצמיחה יעזבו, היא פשוט תהיה פחות פרודוקטיבית. וזאת נראית לי הסכנה האמיתית. לא אם שער השקל ישתנה מחר או מחרתיים".

מה בנוגע לחקיקה עצמה? אייכנבאום מבהיר שהוא אישית "דווקא חושב שצריכה להיות רפורמה משפטית" - אבל שונה מזו שיזמה הקואליציה. כך למשל, הרעיון שחוקי יסוד יהיו חסינים מביקורת שיפוטית "לא נראה לו מופרך", בתרחיש שבו החוקים האלה עוברים ברוב של 80 חברי כנסת, ולמעשה מהווים חוקה.

"אבל אי אפשר לבצע שינויים חוקתיים ברוב של 50% ועוד אדם אחד. זה הנתיב שהאבות המייסדים של ארה"ב הזהירו מפניו, הסכנה של פופוליזם".

משאלות לב לא יגדילו את הפריון

לחשש של אייכנבאום מעזיבת האוכלוסייה היצרנית את ישראל אפשר להוסיף עוד היבט משלים: הצורך להכניס עוד אוכלוסיות בישראל למגזר ההייטק, או סתם לתעסוקה בענפים עם פריון גבוה. אלה נושאים שאייכנבאום עצמו כתב עליהם בעבר. אלא שתקציב המדינה האחרון, שכולל למעשה ויתור על הדרישה ללימודי ליבה במגזר החרדי, עבור מי שאינו לומד אותם היום, לא עולה בקנה אחד עם ההמלצות של אייכנבאום (ורבים אחרים).

"אני לא רוצה להיכנס לביקורת ספציפית של התקציב", אומר אייכנבאום. "אני כן חושב שאם מסתכלים על קצב גידול האוכלוסייה, אין ספק שהחרדים, ובמידה שונה גם המגזר הערבי, הם איפה שהגידול יהיה. ואז, אם פריון העבודה שלהם לא יגדל בממוצע, ישראל תהיה מקום הרבה יותר עני משהייתה. זה פשוט עניין של חשבון. זה משהו שישראל צריכה להתמודד איתו, באופן כזה או אחר. אם אנשים אומרים, 'לא אכפת לנו, אנחנו נהייה עניים יותר, אבל קדושים יותר'. אוקיי, זו הבחירה שלהם. ככלכלן, כל מה שאני יכול לומר הוא שתהיו עניים. וצריך לעשות את הבחירה".

לפעמים באמת אפשר לשמוע רמיזות ש'אנחנו יודעים שיהיה לזה מחיר'. אבל רוב הזמן הגישה היא שהדברים יסתדרו.
"תראה, אנשים יכולים לעשות החלטה מושכלת, שהם הסתכלו על המספרים, והם יודעים שהם הולכים להיות עניים, אבל שהם מרגישים שהם עושים את ההחלטה הנכונה על בסיס תרבותי או רוחני. ואז מי אני שאגיד להם שהם טועים? אבל פשוט להגיד שיהיה בסדר, כאילו תהיה התערבות אלוהית שתשנה את מספרי הפריון - זה לא לחשוב מספיק בקפידה על מה שקורה. תקווה היא לא אסטרטגיה".

הטענה בנוסח המנומק יותר היא שכוחות השוק ימשכו את הקהילה החרדית, שתרצה להיכנס לשוק העבודה. שזה יקרה מלמטה למעלה, ולא מלמעלה למטה.
"הכל אפשרי, ואני לא יכול לפסול את זה. אבל הייתי רוצה לתת לקהילה החרדית את מירב הכלים שאני יכול, בכדי שאם הם יבחרו להצטרף (לשוק העבודה), הם יעשו זאת בצורה שבאמת טובה עבורם".

מי יחליף את נגיד בנק ישראל?

כהונתו של נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, צפוייה להסתיים בעוד כחצי שנה, וסוגיית מינויו לכהונה שנייה, או מציאת מחליף, עולה בימים אלה לסדר היום.

אם הוא יהיה מעוניין בכך, אתה סבור שצריך להציע לנגיד אמיר ירון להמשיך לכהונה שנייה?
"אני חושב שלאמיר היתה תקופה מאתגרת באופן לא יאמן: קורונה, מלחמות, מחאות. והוא התמודד עם האתגרים האלה בצורה הטובה ביותר שאפשר. והוא גם יישם את המומחיות שלו בניתוח בנקים, באופן שהעלה את הרף עבור כולם. כך שכן, אני חושב שצריך להציע לו כהונה שנייה".

בהיבטים של תפיסה, למשל על ידי השווקים הבינלאומיים, כמה זה משנה האם הוא ימשיך לכהונה שנייה, במיוחד בצומת הנוכחי?
"זה משנה. אמיר הוא כלכלן ברמה עולמית, עם חיבור עמוק לקהילה הבינלאומית. אף אחד לא מטיל ספק בעצמאות שלו, ובמחויבות שלו למלחמה באינפלציה ולאחריות תקציבית".

ראש הממשלה נתניהו הציע פעמיים לאייכנבאום לכהן כנגיד בנק ישראל, ב־2013 וב־2018. בתרחיש שבו הנגיד ירון לא ימשיך בתפקידו (כפי שנטען בחלק מהדיווחים לאחרונה), האם הוא עצמו ישקול מינוי לתפקיד? אייכנבאום, בן ה־68, מבהיר שזה תפקיד לאדם צעיר יותר, ושהוא ממילא רוצה להישאר קרוב לנכדיו בשיקגו.

אבל האם בסיטואציה הנוכחית הממשלה יכולה בכלל לשכנע כלכלן בעל שם לעזוב למשל את ארה"ב ולבוא לישראל? אייכנבאום מסכים ש"זו סוגייה", אבל סבור ש"אנשים שאוהבים את ישראל" צריכים לשאול את עצמם "האם אני יכול לעשות יותר טוב מבפנים או מבחוץ? ואולי אני נאיבי, אבל אני מאמין שבסופו של דבר, ראש הממשלה נתניהו רוצה את הטוב ביותר עבור ישראל, ושכוונותיו טובות. כך שאני מאמין שניתן לעשות טוב משמעותי מבפנים". ובכל מקרה, הוא מזכיר, יש מאגר מועמדים ישראליים - בישראל ומחוצה לה.

"מאוד חשוב עבור ישראל לחזור לתקופה של אינפלציה יציבה", אומר אייכנבאום לסיום. "זה קשה, תהיה לכך עלות בטווח הקצר, אבל זו השקעה נהדרת בעתיד המדינה. כך גם עם הגירעון - זה קשה, אבל מאוד חשוב להיות אחראיים. ובנוסף חשוב להתקדם עם המשימה, המאוד קשה, של החדרת עוד תחרות לכלכלה הישראלית, לטובת האנשים העניים ביותר במדינה, שמשלמים מחירים ממש גבוהים".

עכשיו יש ועדה בנושא.
"אני יודע. וחבל שהוועדה לא הייתה העדיפות הראשונה, לא אחרי הרפורמה המשפטית. עכשיו, כשהתקציב עבר, וקשה לראות הצבעה שתדיח את ראש הממשלה מתפקידו, אולי נראה אותו דוחף דברים שאני אישית חושב שהם קרובים יותר לסדרי העדיפויות האמיתיים שלו".

"נחיתה רכה או מיתון? זה עניין סמנטי"

"אני לא חושב שהגענו לשיא שערי הריבית", אומר אייכנבאום כשאני שואל אותו על תמונת המאקרו בארה"ב. הוא מספר שבעבר חשב שריבית הפדרל ריזרב תגיע עד לסביבה של 6% (כרגע הטווח העליון שלה עומד על 5.25%).

"אני לא בטוח שנגיע ל־6%, אבל גם לא חושב שנעצור בנקודה הנוכחית".

האם הדרך להורדת האינפלציה עוברת בהכרח במיתון, או שהתרחיש של 'נחיתה רכה' של הכלכלה עדיין אפשרי, כמו שטוען למשל יו"ר הפד ג'רום פאוול?

זה תלוי בין היתר בכמה הפד מוכן לחכות עד שהאינפלציה תחזור ליעד של 2%, מסביר אייכנבאום, והאם הפד יהיה מוכן למשל לחכות עד 2025. כדי לחזור ליעד במהירות, "יהיה צריך לדחוף בחוזקה את שערי הריבית". אבל בנוסף, אומר אייכנבאום, התרחיש של נחיתה רכה ומיתון נמצאים על אותו רצף, וההבדל ביניהם לא כזה ברור. "ההערכה הנוכחית שלי לשנה הבאה היא צמיחה ריאלית של 1% בארה"ב. האם אתה רוצה לקרוא לזה נחיתה רכה או מיתון? זה עניין של סמנטיקה. בכל מקרה, זו תהיה צמיחה איטית".