האם לתושבי איים בצרפת ופוארטו ריקו בארה"ב אין זכות הצבעה

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: עמית הלוי
מפלגה: הליכוד
תוכנית: גומרים הולכים, רדיו תל-אביב
תאריך: 2.6.23
ציטוט: "יש בצרפת איים מסוימים, (ובארה"ב) יש את פוארטו ריקו, שהם לא מקבלים (זכות הצבעה)"
ציון: לא נכון ברובו

חה"כ עמית הלוי התראיין לתוכנית "גומרים הולכים" של רדיו תל-אביב, ונשאל על החזון של הממשלה לגבי השאלה הפלסטינית. המראיין אודי סגל רצה לדעת אם בפתרון של החלת ריבונות בשטחי יהודה ושומרון הפלסטינים יקבלו אזרחות ישראלית. הלוי אמר שבתור התחלה ינהגו באופן דומה לזה שננהג עם ערביי מזרח ירושלים, להם יש תושבות בלבד. על כך הוא הוסיף שלא מדובר בתקדים עולמי: "אגב, זו לא המדינה היחידה שיש מדרגות, לא תמיד אפשר, יש גם בצרפת איים מסוימים ששייכים לצרפת, ופוארטו ריקו ומקומות אחרים שהם לא מקבלים את ההצבעות לכל הדבר הזה, וזה בגלל כל מיני נסיבות ובעיות".

צרפת

אתר משרד הפנים של צרפת מונה 12 טריטוריות צרפתיות: גוואדלופ, סן ברתלמי, סן מרטן, מרטיניק, גיאנה הצרפתית, ראוניון, מיוט, פוליניזיה הצרפתית, ואליס ופוטונה, קלדוניה החדשה, סן פייר ומקלון והארצות הדרומיות והאנטרקטיות של צרפת. בארצות הדרומיות והאנטרקטיות אין תושבים קבועים. באתר הסנאט הצרפתי מוסבר שבחלק מהטריטוריות (גוואדלופ, גיאנה הצרפתית, מרטיניק, ראוניון ומיוט) המבנה השלטוני ומערכת החוק "זהות או דומות" לאלו שבצרפת המטרופוליטנית (ארץ האם). באחרות (סן ברתלמי, סן מרטן, סן פייר ומקלון, ואליס ופוטונה ופולינזיה הצרפתית), הנקראות "קולקטיבים", בהן חלק מהחוקים הם מקומיים. קלדוניה החדשה היא בגדר קולקטיב מיוחד, ומעבר לאוטונומיה גם ניתנו לה שתי הזדמנויות במשאלי עם לצאת לעצמאות, אך בשתיהן הרוב היה בעד הישארות כחלק מצרפת.

פנינו לבודקי העובדות של AFP, סוכנות הידיעות הצרפתית, ושאלנו אותם על זכויות ההצבעה של תושבי הטריטוריות. קיבלנו מהם את התשובה הבאה: "ראשית, תושבים צרפתים של הטריטוריות הם אזרחים באותו אופן בו אזרחים צרפתים שחיים בצרפת הם אזרחים. שנית, כל האזרחים הצרפתים זכאים להצביע. שלישית, בחירות בצרפת מאורגנות גם ברמת הטריטוריות".

הדבר מקבל אישור גם כשבוחנים את המצביעים הרשומים בטריטוריות (שרוכזו בטבלה הבאה), כפי שהם מופיעים באתר משרד הפנים של צרפת. בבחירות לנשיאות צרפת כ-71% מתושבי הטריטוריות הללו היו רשומים להצביע, לא שונה בהרבה משיעור המצביעים הרשומים בצרפת (כ-72%). כלומר, בניגוד לדבריו של הלוי, רוב תושבי הטריטוריות הם בעלי זכות הצבעה. למעשה, בשבע טריטוריות אחוזי הרשומים להצביע קרובים ל- או מעל 80%, וארבע טריטוריות מורידות את הממוצע: גיאנה הצרפתית (34.7%), מיוט (36.1%) וסן מרטן וסן ברתלמי (48.9% ביחד).

הדבר לא בא לידי ביטוי רק בזכות הצבעה, אלא גם בייצוג בפרלמנט: לכל אחת מהטריטוריות האלו יש נציגים באסיפה הלאומית (הבית התחתון) ובסנאט (הבית העליון) וניתן לצפות בהם באתר משרד הפנים הצרפתי. לסן מרטן וסן ברתלמי יש נציג משותף באסיפה הלאומית, ולכל אחת סנאטור משלה.

שוחחנו עם ד"ר יובל טל, היסטוריון של צרפת והקולוניאליזם הצרפתי בפורום אירופה ובחוג ללימודים רומאניים באוניברסיטה העברית, כדי להבין את התהליך שעברו הטריטוריות האלו בשנת. "1946 זה תאריך מפתח בו הרבה מהטריטוריות האלו הפכו להיות מחוזות של צרפת. בקולקטיבים, בייחוד בקלדוניה החדשה, למעשה מחזיקים גם באזרחות מקומית וגם באזרחות צרפתית. לא מדובר באיזשהו מחסום משפטי שצרפת שמה, אלא בהחלטה של הקהילות המקומיות באמצעות הצבעות ומשאלי עם. מבחינה משפטית אין פה קולוניאליזם. במקום שבטריטוריות האלו יתרחש דה-קולוניזציה כמו שקרה במושבות בצפון אפריקה ובאסיה, היה כאן תהליך של אסימליציה וסיפוח מלא. הטריטוריות האלו הן למעשה חלק מצרפת, ולחלקן יש גם אוטונומיה ובכך מתבטאת הייחודיות שלהם".

פוארטו ריקו

זו לא הפעם הראשונה שהמשרוקית בודקת את נושא זכות ההצבעה של תושבי פוארטו ריקו. ב-2020 השר לענייני מודיעין דאז ושר החוץ דהיום אלי כהן העלה טענה דומה כדי להצדיק אוטונומיה פלסטינית ללא זכות הצבעה למוסדות הלאומיים.

פוארטו ריקו היא טריטוריה בים הקריבי המוגדרת כאזור מבודד של ארצות הברית. ההגדרה לאזור מבודד היא שטח בשיפוט ארה"ב שאינו מהווה חלק מאחת מחמישים המדינות או מהמחוז הפדרלי של קולומביה (וושינגטון די.סי). בשליטת ארצות הברית יש שטחים מבודדים רבים. פוארטו ריקו היא טריטוריה לא מאוגדת, כלומר שיש לה ממשל עצמי אך עדיין כפופה לקונגרס האמריקאי. כמו כן, רק חלק מהחוקה האמריקאית תקפה בהן. דוגמאות נוספות לטריטוריות הן גואם, איי מריאנה הצפוניים, סמואה ואיי הבתולה. פוארטו ריקו ואיי מריאנה הצפוניים גם נהנים מסטטוס של commonwealth, שלפי משרד הפנים האמריקאי מוגדר כ"אזור מבודד מאורגן של ארצות הברית, שייסד עם הממשל הפדרלי יחסים יותר מפותחים, לרוב בהסכם כתוב".

פוארטו ריקו נמצאת בשליטת ארה"ב מאז 1898. אז, כחלק ממלחמת ארה"ב-ספרד, פלשו כוחות אמריקאים לאי. פוארטו ריקו נמסרה באופן רשמי לאמריקאים בהסכם פריז שסיים את המלחמה. ב-1900 נחקק חוק פוראקר (Foraker Act), שקבע ממשל פנימי לפוארטו ריקו. ממשל זה כלל מושל ומועצה ביצועית שממונים על-ידי נשיא ארצות הברית, בית נבחרים שנבחר על-ידי תושבי האי, מערכת משפט וכמו כן נציב נטול זכות הצבעה שמדבר בשם פוארטו ריקו בקונגרס. במקביל, החוק גם החיל את החוקים הפדרליים של ארצות הברית על פוארטו ריקו. ב-1947 הקונגרס שינה את החוק, והפך את משרת המושל למשרה שנבחרת באופן דמוקרטי.

ב-1917 הקונגרס העביר את חוק ג'ונס-שפרות' (Jones-Shafroth Act). סעיף 5 לחוק קבע את מעמדם של אזרחי פוארטו ריקו (כלשון החוק) כאזרחי ארצות הברית, בתנאי שאין להם אזרחות זרה. החוק גם הרחיב את הרשות המחוקקת של האי ומסר את האחריות לשמירת זכויות האזרח של התושבים לידי הזרועות המחוקקת, המבצעת והשופטת שהוקמו ב-1900. בנוסף, הוא אפשר לנשיא ולקונגרס להתערב בנעשה על-ידי רשויות השלטון.

לפי ממשלת ארצות הברית, על-מנת להצביע בבחירות הפדרליות (כלומר, לנשיאות ולקונגרס) צריך לעמוד במספר קריטריונים. יש להיות מעל גיל 18, להירשם להצביע, להיות אזרחי ארצות הברית ולעמוד בתנאי הסף לתושבות במדינה בה מצביעים. יש לזכור שההצבעה לרשויות הפדרליות בארצות הברית נקבעת לפי המדינה: לכל מדינה יש חברי קונגרס וסנאטורים משלה. כמו כן, ההצבעה לנשיאות אינה ישירה, אלא לאלקטורים שמייצגים כל מדינה בנפרד, והם בוחרים את הנשיא. כלומר, טריטוריה אמריקאית שלא זכתה למעמד של מדינה לא יכולה לשלוח נציגים למוסדות הפדרליים או להשפיע על הבחירות לנשיאות.

מאחר שאזרחי פוארטו ריקו הם אזרחי ארצות הברית, פירוש הדבר הוא שאזרח פוארטו ריקו שיעבור לאחת מחמישים המדינות של ארצות הברית ויסדיר את התושבות שלו, יוכל להצביע בבחירות. כמו כן, אזרח ארצות הברית שהתושבות שלו היא באחת מהטריטוריות לא זכאי להצביע בבחירות לנשיאות. במילים אחרות, אם אזרח אמריקאי שנולד בטקסס יעביר את התושבות שלו לפוארטו ריקו הוא יאבד את זכות ההצבעה לנשיאות.

בנוסף, תושבי פוארטו ריקו, כמו תושבי טריטוריות אחרות, משתתפים בפריימריז של שתי המפלגות הגדולות על המועמדות לנשיאות. כלומר, למרות שתושבי האי לא יכולים להצביע בבחירות לנשיאות, כן יש להם השפעה על המועמדים שישתתפו בבחירות הנשיאותיות.

מתן האזרחות האמריקאית הביא להגירה גדולה מפוארטו ריקו למדינות ארצות הברית, ומאז אמצע שנות השישים היגרו לארצות הברית יותר ממיליון פוארטוריקנים. כיום, אוכלוסיית פוארטו ריקו נמצאת בירידה, בזמן שהאוכלוסייה הפוארטוריקנית החיה בארצות הברית נמצאת בעלייה מתמדת. הדבר מראה שלמעשה ההגבלה על הזכויות נגזרת מהשטח ולא מהאזרחות של בני האדם החיים בו.

בפוארטו ריקו יש דיון פנימי על הפיכת הטריטוריה למדינה אמריקאית מן המניין. עד היום התקיימו באי חמישה משאלי עם על שאלת הסטטוס של הטריטוריה: ב-1967, 1993, 1998, 2012 ו-2017. כולם אורגנו על-ידי ממשלת פוארטו ריקו. בשני משאלי העם האחרונים הושג רוב לתומכים בהפיכת פוארטו ריקו למדינה חברה בארה"ב (למרות שב-2017 אחוז ההצבעה היה פחות מ-30%). מעמדם של משאלי העם האלו לא היה מחייב מבחינת ארה"ב, ונכון להיום לא החלו תהליכים של הממשל האמריקאי להפוך את פוארטו ריקו למדינה ה-51.

לעומת זאת, כשהלוי נתן את פוארטו ריקו כדוגמה, הוא הציג אותה כהוכחה לאפשרות לספק לפלסטינים אוטונומיה מבלי להעניק להם זכות הצבעה. הוא לא העלה את האפשרות שפלסטינים יוכלו לעבור לאזורים בהם כן תינתן להם זכות הצבעה, ועל כן יש בהשוואה לפוארטו ריקו משום הטעיה.

מדינות אחרות

עם זאת, חשוב לציין שאכן יש מדינות שלא מעניקות לתושבי הטריטוריות שלהן עצמאות מלאה. סקירה של תנועת הביטחוניסטים מציינת את הולנד כמי שלא מאפשרת זכויות הצבעה לתושבי הטריטוריות שלה, וגם לא מאפשרת הגירה אוטומטית לארץ האם. הדבר אושר למשרוקית על-ידי דוברות משרד הפנים של הולנד: "בונייר, סנט אוסטטיוס וסאבא: תושבי שלושת האיים האלו זכאים להצביע בבחירות הפרלמנטריות של הולנד (לבית הנבחרים) אם הם אזרחי הולנד, בני 18 ומעלה וזכות ההצבעה שלהם לא נשללה על-ידי בית משפט. אלו הם אותם קריטריונים התקפים לחלק האירופי של הולנד.

"ארובה, קוראסאו וסנט מארטן: האיים האלו הם ארצות נפרדות, אבל הם חלק מהממלכה ההולנדית. לכל אי פרלמנט משלו. לתושבי ארובה, קוראסאו וסנט מארטן יש זכות הצבעה לפרלמנט ההולנדי רק אם יש להם אזרחות הולנדית, הם בני 18 ומעלה וזכות ההצבעה שלהם לא נשללה על-ידי בית משפט. [אבל] יש גם קריטריון נוסף להצבעה לפרלמנט ההולנדי. תושבי האיים האלו זכאים להצביע רק אם הם היו תושבי הולנד במשך עשר שנים לפחות, או שהם חייבים להיות מועסקים על-ידי השירות הציבורי ההולנדי באיים האלו, או שאחד מבני משק הבית שלהם צריך להיות מועסק על-ידי השירות הציבורי ההולנדי באיים האלו. אם הם עומדים בקריטריונים האלו הם צריכים להירשם להצביע. הרשות המקומית של האג אחראית לרישום הזה".

הסקירה מעלה גם את סמואה האמריקאית שבשליטת ארצות הברית כטריטוריה שלתושביה אין אזרחות (בניגוד לפוארטו ריקו), מידע שנמצא גם באתר משרד הפנים האמריקאי. עם זאת, יצוין שבניגוד לפלסטינים שחולקים תא שטח עם הישראלים, הטריטוריות האלו הן איים מרוחקים מארץ האם.

מחה"כ הלוי לא נמסרה תגובה.

לסיכום, תושבי הטריטוריות הצרפתיות הם אזרחים לכל דבר, בעלי זכות הצבעה למוסדות הצרפתיים ובעלי ייצוג בפרלמנט. תושבי פוארטו ריקו אכן לא יכולים להצביע למוסדות הפדרליים של ארצות הברית, אך הם נחשבים לאזרחים ואם יעברו לאחת ממדינות ארצות הברית יוכלו להצביע. אכן יש מקרים אחרים בהם לתושבי טריטוריות אין זכות הצבעה או אזרחות, כמו בחלק מהטריטוריות ההולנדיות או בסמואה האמריקאית. לכן דבריו של הלוי לא נכונים ברובם.