בעקבות היסטריית "ברבי": הצבע וורוד עושה את הקאמבק הגדול של הקיץ

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב

ברבי והצבע הוורוד הם שמות נרדפים. עד כדי כך שהסרט "ברבי", שהגיע בחודש שעבר לבתי הקולנוע, עיכב את שרשרת האספקה העולמית של הצבע. זו מהומה רבה סביב צבע שלרוב מתייחסים אליו כאל יפה, אך באופן פשטני למדי.

● על אומץ, חוסן ותושייה יוצאי דופן שגילו בני האדם לאורך ההיסטוריה
● הקללה שפוגעת במחפשי אוצרות
● כשחזאי מזג האוויר חילצו את אירופה מידי הנאצים: קיצור תולדות המטאורולוגיה

מניפסט לקלילות וחיים חושניים

סיב צבוע בתוך חרוז שנמצא במואנג'ודארו בפקיסטן המודרנית, הוכיח שחברות קדומות ידעו איך להכין צבע ורוד מצמח הפואה (Rubia tinctorum), כבר ב־3,000 לפנה"ס. רק בימי הביניים הצבע הזה הגיע למרכז הבמה. ביפן, בתקופת הייאן (794-1185), האליטה לבשה ורוד כדי לבטא רגשות מעודנים.

הגישה האירופאית לוורוד הושפעה מהנצרות. אמן הרנסאנס פרה אנג'ליקו, שהיה חדשן בכל הנוגע לסמלים וצבעים, צבע את גלימות המלאכים בציוריו בוורוד. את צבע העור והכנפיים שלהם צבע בזהב, זאת כדי להראות איך רוח הקודש חוצה את הגבול בין שמיים לארץ.

הקישור של הצבע הוורוד עם כוח אלוהי הפך אותו לפופולרי במעגלים מלכותיים, בייחוד לאחר גילוי מקורות צבע חזקים יותר כמו עץ ברזיל. עבור חלק מהאנשים, לא יכול היה להיות דבר כזה יותר מדי ורוד: הדיוקן המפורסם של ג'ובאני בטיסטה מורוני מהמאה ה־16, "האדון בוורוד", מתאר אציל איטלקי בשם ג'ובאני ג'רולאמו גרומלו לבוש בוורוד סלמון מכף רגל ועד ראש.

הוורוד הגיע לשיאו בתקופת הרוקוקו באמצע המאה ה־18 באירופה. יותר מצבע, הוא היה כעת מניפסט של חיים חושניים, קלילות ויוקרה מוגזמת. המלך לואי ה־15 והפילגש שלו מאדאם דה פומפדור חיו ונשמו ורוד, והוסיפו את הצבע להכל, מכלי אוכל ועד טפטים.

להפוך את ברבי לנשית יותר

רק במאה ה־20 הוורוד איבד את גווניו הגבריים והפך לצבע נשי באופן מובהק. ב־1918, ירחון הגברות הבריטיות עדיין ייעץ לאימהות להלביש את הבנים בוורוד, "שהוא צבע יותר החלטי וחזק", ואת הבנות בכחול, "שהוא יותר עדין ונשי". ב־1937 מעצבת האופנה אלזה סקיאפארלי אתגרה את הנורמות האלה כשצבעה את אריזת הבושם שלה, "Shocking", בוורוד לוהט.

חיש מהר עבר הוורוד את גדר המגדר אבל לאו דווקא באופן אליו התכוונה אלזה סקיאפארלי: הגברת הראשונה מיימי אייזנהאואר הוסיפה כל כך הרבה ורוד לבית הלבן שעובדיו כינו אותו "הארמון הוורוד". בשנות ה־60 העליזות היה לצבע הזה גוון רטרו. ב־1959, כשבובת הברבי הראשונה יצאה לשוק, חברת "מאטל" איזנו את האישיות המשוחררת והחופשית שלה על ידי עטיפתה בצבע "נשי". ברבי יכלה לטוס לירח, כל עוד ספינת החלל שלה היתה ורודה.

הצבע שנוצר בהשראת סירופ נגד צרבת

בסוף שנות ה־70, הפסיכולוג האמריקאי אלכסנדר שאוס המציא את הצבע "ורוד בייקר־מילר", בהשראת צבע הסירופ נגד צרבת "פפטו ביסמול". הוא שכנע את הרשויות שהצבע ירגיע אסירים ומתמודדי נפש, ויפגע במוטיבציה של ספורטאים בקבוצות יריבות. למרות הנוכחות של הצבע הזה במתקני כליאה, אין הוכחות לקביעתו של שאוס. היום הצבע נהנה מהרגע שלו, או אולי גם מרגע הנקמה שלו, תלוי בנקודת המבט שלכם. צבע השנה של פנטון הוא - ניחשתם נכון - ורוד לוהט בשם Viva Magenta.