פרשת חטיפת הבנות בישראל - מה צפוי לאם?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

השבוע נקרא הציבור לסייע למשטרה בחיפושיה אחר שתי בנות תושבות ארה"ב, שהגיעו עם אימן הישראלית לביקור בארץ, אך לא נמסרו לידי אביהן, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט האמריקאי, כשהתיר את נסיעתן עם האם. בתום יומיים מאומצים של חיפושים, אותרו הבנות, וכפי הנראה הן תשובנה עם אביהן לארה"ב. מה צפוי כעת לאם?

השימוש במילה "חטיפה" ביחס לילדות נובע מתרגום המונח "Abduction", מתוך אמנת האג, שעוסקת במקרים של העברת ילדים ממדינה למדינה ללא הסכמה של אחד מהוריהם. האמנה קובעת הסדר פשוט: כאשר ילד נלקח על ידי אחד מהוריו ללא הסכמת ההורה השני מהמדינה שהיא מקום המגורים הרגיל שלו למדינה אחרת, בית המשפט במדינה האחרת נדרש להורות על השבתו המידית של הילד למדינת המוצא שלו (בכפוף למקרים חריגים ויוצאים מן הכלל). לאחר ההשבה, יוכלו ההורים לנהל הליכים משפטיים במדינת המוצא לגבי מי זכאי להחזיק בילד וכיוצ"ב.

השלב הראשון אם כן הוא השבת הבנות לארה"ב, שם יוכל האב לפנות לבית המשפט ולבקש צו עיכוב יציאה מהארץ שישלול את היכולת להוציאן שוב, וכן לבקש להטיל הגבלות על מפגשיהן עם האם, לדוגמה כך שייערכו תחת פיקוח.

מבחינת המשפט הפלילי, בחוק העונשין מצוי סעיף מיוחד העוסק בהוצאת ילדים ממשמורת הורה ללא הסכמתו, וקובע עונש מאסר של עד עשרים שנה על כך, אולם יש לומר כי סעיף זה הופעל עד כה במספר מצומצם מאד של מקרים. בפרשת שמייביץ משנת 2002, אב הסתתר עם בנו בן החמש במשך מספר חודשים, לאחר שהיה עליו להשיבו להסדרי השהות אצל אימו. בית המשפט העליון קבע באותו מקרה כי "העבירה של חטיפה ממשמורת אינה סובלת פירוש מרחיב באופן שהאחריות לביצוע העבירה תוטל גם בגין מחדל להעביר את הקטין לרשותו של הורה שהוכר על ידי בית המשפט כהורה משמורן".

אפשרות לתביעה אזרחית נגד ההורה החוטף

בשנים לאחר מכן הורחבה פרשנות סעיף החוק, והוא יושם עבור מקרים קיצוניים של העלמת ילדים על ידי הורה במשך שנים ארוכות. הפרשה הזכורה ביותר בעניין זה הייתה הרשעתה של ד"ר בלפר, סבתה של קטינה, אשר יחד עם אימה הבריחו אותה לרוסיה, ובכך ניתקו אותה מאביה הישראלי. אל האם, שנותרה ברוסיה, לא הגיעה זרועו הארוכה של החוק, אולם הסבתא נתפסה כשחזרה לארץ, נידונה לשש שנות מאסר, שקוצרו על ידי בית המשפט העליון לשלוש, וקוצרו שוב על ידי חנינה מהנשיא.

אפשרות נוספת היא העמדה לדין פלילי בגין העבירה של הפרת הוראה חוקית, והיא מתאימה למקרים שבהם כבר ניתנו צווים משפטיים אודות המועד או המקום אליו יש להשיב את הילד, וההורה הפר אותם. גם כאן מדובר כמובן במקרים קיצוניים ולא על הפרה של מספר שעות בהעברת הילד מהורה להורה.

בנוסף לדין הפלילי, עומדים לרשות ההורה הנפגע דיני הנזיקין. ההורה הנפגע יכול להגיש תביעה אזרחית נגד ההורה החוטף, הן להשבת כספים שהוציא בשל החטיפה: כרטיסי טיסה, שהות במלונות, שכירת שירותים משפטיים, חוקר פרטי, הפסד ימי עבודה וכיוצ"ב, וכן לפיצוי על עוגמת הנפש והנזק הנפשי. כך למשל בשנת 2016 נדונה תביעה שהגיש אב כנגד אימה של בתו בת הארבע, אשר נחטפה על ידה לטורקיה, ולאחר שהאם הפסידה בכל הערכאות המשפטיות בחו"ל, היא העלימה את הבת למשך שלוש שנים נוספות. בית המשפט חייב את האם לשלם לאב, בנוסף לכל ההוצאות הכספיות שהוכיח, סך של 330 אלף שקל עבור הפסד ימי עבודה, וסך של 650 אלף שקל עבור הסבל שנגרם לו.