בצירוף מקרים אומלל, באותו הזמן פחות או יותר שבו אברהם ברוך, בן 65, נשרף בשבוע שעבר למוות בדירתו שבערד, פרסם מינהל התכנון את הפרוטוקולים המלאים מהדיון שערכה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לפני כחודש, בנוגע להקמת חמישה יישובים בנגב - "יישובי מבואות ערד" (שאושרו, אלא מה). מה שנעשה כמובן במקרה, מוכרח להזכיר לנו ששאלות התכנון נוגעות בדיני נפשות ממש.
● לאן נעלם טופס 4? הלקונה בחוק שמאפשרת להיכנס לדירה חדשה גם אם לא חוברה לחשמל
● ניתוח | כך מעכב התיאום מול חברת החשמל פרויקטי תשתיות מרכזיים בישראל
ביולי האחרון פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דוח מיוחד על מערך הכבאות. לפי הנתונים, יש בישראל 123 תחנות לכיבוי אש. במדינה קטנה כמו ישראל זה יכול היה להיות סביר, אבל בפיזור שגזרנו על עצמנו זה פשוט לא מספיק. ד"ר נלי כפיר, שכתבה את המסמך, ציינה שמספר התחנות נמוך ב־18% מהנדרש, "בשל חוסר תקצוב לתקנים ולתחנות חדשות, בעיקר באזורי הפריפריה". שלא במפתיע, הפער הגדול ביותר בין הרצוי לבין המצוי במצבת לוחמי האש, של 31%, נמצא במחוז דרום.
ככה זה בערד, כמו ביישובים רבים בפריפריה. בחשבון קר ועצוב של עלות מול תועלת, ללא מאסה קריטית של תושבים ועם תקציבים ממשלתיים ועירוניים שאף פעם לא יספיקו לכל הצרכים שעל השולחן, אי אפשר לצפות שמערך כיבוי אש יהיה יעיל ואיכותי יותר גם מחר. תקציבי המדינה ותשומת הלב שלה מוקדשים שוב ושוב להתיישבות חדשה, ומבטיחים שאת הפער שניכר בכבאות נמשיך לראות גם בשירותי רפואה, בחינוך, ברווחה וכו' וכו' - הנוגעים ישירות בחיי אדם. ברוך ז"ל ישב על מפתן החלון בקומה הרביעית, זעק לעזרה, וידם של שכניו קצרה מלהושיע.
לפני שמקימים עוד, יש שכונות קיימות לאכלס
במסגרת הדיון הפנימי שערכה המועצה הארצית באוגוסט, דיברה חברת המועצה אילה גלדמן מהמשרד להגנת הסביבה על ההחלטה להקים חמישה יישובים נוספים ליד ערד. גלדמן דיברה על "כמות האנשים שמשקיעים פה כדי להקים שכונה מסכנה שתיתן מענה למספר מצומצם מאד של יחידות דיור, לעומת כמות ההשקעה שמושקעת באיכות הערים בדרום. איך מושכים לשם אוכלוסייה... הלוואי והלוואי והלוואי והמועצה הזאת הייתה משקיעה את אותן אנרגיות, את אותם משאבים, כדי לאכלס את שכונה ג' בבאר שבע ואת כל ההרחבות של באר שבע ושל ערד".
כבר נכתב פה שמשבר הדיור ומשבר התחבורה בישראל הם בראש ובראשונה משברים של תכנון. מה יועיל למשל המטרו של גוש דן בשעה שאנחנו ממשיכים לפזר פה יישובים הרחק מ־109 התחנות המתוכננות. מה תועיל רכבת מהירה לקרית שמונה או לאילת, אם וכאשר, אם ממילא רוב הישראלים שבאים לגור בפריפריה מתפזרים בדרך. אם אותה רכבת נפלאה תעצור ביישובים החדשים, היא תהיה בעיקר איטית ולא יעילה. ואם היא לא תעצור שם, אז מה הועילו חכמים ופוליטיקאים בהבטחתם? אבל השבוע, הטרגדיה של אברהם ברוך ז"ל מוכרחה להזכיר לנו שאלה לא רק שאלות שנוגעות לאיכות חיים, ליוקר המחיה ולמהירות הנסיעה שלנו לעבודה.
"אנחנו יורים לעצמנו ברגל כל ישיבת מועצה"
התסכול הגדול הוא בהתקרנפות אנשי המקצוע. העובדה שגוף התכנון העליון החליט להקים עוד חמישה יישובים במבואות ערד, חודש אחרי שהחליט להקים את היישוב תילה בנגב, ובמקביל התכנסה ועדה ראשונה "חגיגית" לקידום העיר כסיף החרדית בכניסה לערד. וזו לא מסקנה שלי, אלא מה שאמר באותו דיון פרופ' אמנון פרנקל מהטכניון, חבר המועצה הארצית לתכנון ובנייה.
ובלשון החריפה של פרנקל: "אנחנו יורים לעצמנו ברגל כל ישיבת מועצה. אנחנו מכריזים כל הזמן שהמדיניות היא לא להקים יישובים חדשים, אלא לנסות להרחיב את הקיימים. בפועל, אין כמעט ישיבת מועצה ארצית שלא מקימים בה יישוב חדש, או לא מביאים הצעה ליישובים חדשים, כל פעם בגלל סיבות אחרות, שלכאורה, במיקרו, אולי נראות מוצדקות, אבל במאקרו זה ממש עומד בניגוד למדיניות הארצית... אז או שהמדיניות המוצהרת חדלה מלהתקיים והיא לא נכונה, או שנעשה דיון אסטרטגי שלם עד כמה אפשר. אחרת זה נראה הזוי. צריך לקבל החלטה עקרונית, ולא לעשות צחוק מהמדיניות הארצית שאנחנו קבענו".
שופט העליון יצחק עמית אמר השבוע בבג"ץ ש"דמוקרטיה לא מתה במכה, אלא בשורה של צעדים". את עקרונות התכנון שלנו אנחנו הורגים בצעדי ריצה. וזה הורג גם בני אדם.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. שנה טובה.
הכוכבים של השבוע
מצוין: ריבית הפריים כבר פחות מ־15% מהמשכנתאות
בבנק ישראל אוהבים להשוות את השפעת הריבית להגה של ספינה גדולה. גם אחרי שנטה את ההגה חזק, ייקח זמן ארוך עד שנרגיש את סיבוב הפרסה.
דוגמה נהדרת לזה ניתן היה לראות בנתוני המשכנתאות לאוגוסט. לראשונה בטבלאות שמפרסם הבנק ירד רכיב הפריים - זה שצמוד לריבית בנק ישראל - ממשקל של 15% בתמהיל המשכנתה. זאת, אף שריבית הפריים הגבוהה, 6.25% - 1.5% מעל ריבית בנק ישראל, עומדת באותו מקום מאז חודש מאי. ולמרות שכבר שנה וחצי ברור לכל בר דעת שמודל הריבית האפסית לא יחזור במהרה, ושעדיף על פי רוב להצמיד את החוב שלנו למסלולים רגועים פי כמה. אף על פי כן, בדצמבר 2022, כשריבית הפריים כבר עמדה על 4.75%, עדיין 35% מהמשכנתאות היו צמודים אליה. במרץ האחרון, כשהיא עמדה על 5.75%, שיעור הפריים עדיין עמד על 29%.
זה לוקח זמן, אבל נוטלי המשכנתאות סוף סוף מעכלים את העולם החדש.
בלתי מספיק: כשאימוג'י של ירח מריץ אותנו לבורסה
פה ושם מגיעים סיפורים נפלאים שממחישים עד כמה העולם מטורלל והמציאות עולה על כל דמיון. השבוע זה קרה בתביעה ובחקירת רשות לניירות ערך האמריקאית נגד המיליארדר ריאן כהן, שקנה מניות של חברת Bed Bath & Beyond ב־120 מיליון דולר והחליט לממש אותן ברווח של עשרות מיליונים. איפה הבעיה? שרגע לפני המכירה, לטענת המשקיעים, הוא הונה אותם כשצייץ אימוג'י של ירח, בתגובה לכתבה שלילית נגד החברה. לטענתם, זה היה איתות ברור לקנות. המניה טסה ב־12%, והוא מיהר למכור והפיל את המניה כל הדרך חזרה.
עכשיו עזבו את השאלה אם הוא אשם או לא, ותקלטו שמאות מיליונים עפים משווי חברות בגלל פרשנות לאימוג'י. של ירח! סמל נהדר לעיוורון ולתאוות בצע של משקיעים שרק מחפשים סימן. שברור להם למשל שירח פירושו "להגיע עד הירח", ולא נניח פתגם יפה פי כמה - "מי שמחפש ירח, לא יראה כוכבים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
