הטייס והשפית: הכירו את זוג הישראלים שכבש את אתונה עם מיזם חדש

העסק: הטייס והשפית - סיורי קולינריה ותרבות באתונה והסביבה, המיועדים לפודיס וכוללים 13 מקומות לטעימות ולגימות. ישנה גרסה לאנשים שמבקרים לראשונה בעיר וכזו למתקדם, שכבר היו בסיורים קודמים שלהם. כמו כן מוצעים סיור לילי של ברים וגם סיורים לדרך היין היוונית, הריביירה היוונית ועוד. מאחורי המיזם עומדים עמית דונסקוי וחזי בועז, היא שפית והוא טייס אל על לשעבר.

הקהל: "ישראלים, אמריקאים וכל מי שדובר אנגלית, בדרך כלל בני 35 ומעלה, ללא ילדים, אוהבי אנשים, קולינריה ותרבות, ובעיקר כאלה שראו עולם ומחפשים משהו פיין, בוטיקי, אינטימי ושיקי".

השקעה: "כדי לנהל את הסיורים הבנו בשלב מסוים שאנחנו חייבים לגור פה בדירה משל עצמנו, במקביל לבית שלנו ברחובות. לכן ההשקעה הגדולה בעסק היא למעשה בדירת 50 מ"ר שרכשנו ב־75 אלף אירו והשקענו בשיפוץ שלה עוד 30 אלף אירו. מלבד זאת, אין לנו הוצאות על העסק, גם לא הוצאות שיווק. הסיורים עוברים מפה לאוזן".

איך הכול התחיל: "התאהבנו ביוון לפני 13 שנים. הרומן התחיל בכלל בחצי האי פיליון, שנמצא באמצע הדרך בין אתונה לסלוניקי. זו הייתה התאהבות ממבט ראשון. אחרי שביקרנו בחצי עולם מצאנו את פיסת האלוהים הקטנה הזאת, ולקראת הפרישה של חזי מאל על חשבנו שיהיה נחמד לארגן סדנאות קולינריות בפיליון. הרעיון המקורי היה להביא אנשים לשבוע ובכל יום בצהריים לבשל עם מאמא מקומית.

 עמית דונסקוי וחזי בועז. ''צריך להתרגל לקצב היווני'' / צילום: עמית דונסקוי

"כבר היו ממש רישומים לקבוצות, אבל אז, במרץ 2020, הופיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. בין הסגרים נסענו הרבה לאתונה, ובתקופה הזאת גילינו עיר מדליקה, תוססת, בלתי נגמרת. התאהבנו בה והבנו שאנחנו רוצים להדביק אנשים בתשוקה שלנו".

מרעיון לביצוע: בשלב הראשון עמית החלה לחפש ולדגום מקומות טעימים ומרתקים, כאלה שיש בהם גם סיפורים ומפגשים עם אנשים מעניינים. חזי, בעל תואר בגיאוגרפיה, התחיל ללמוד את ההיסטוריה והגיאוגרפיה של העיר וכן לטפל בכל הצד הלוגיסטי של בניית הסיורים. "ההכנות הללו לקחו יותר משנה וחצי כדי להגיע למוצר מדויק ואינטימי כפי שחלמנו עליו".

אתגרים: "לעמית אמא מבוגרת, מה שמחייב קפיצות לארץ. כל השאר מלאים גאווה ומעודדים אותנו מרחוק, ומגיעים כשזה אפשרי. היתרון של אתונה הוא הקרבה. פחות משעתיים טיסה ואנחנו בבית - באתונה או ברחובות.

"ביוונית אומרים 'סיגה סיגה', שזה לאט לאט. צריך להתרגל לקצב היווני, והדוגמה הכי בולטת היא זמן ההמתנה במסעדה או בכל מקום אחר. בגלל שאנחנו מדלגים עם קבוצה ממקום למקום, יכול להיות מאתגר לתווך בין הפתיל הישראלי לסיגה סיגה האתונאי. כך למשל, הגענו לבית קפה שאף אחד לא מכיר, פנינה של ממש. ידענו שהוא פותח רק ב־12:00, ובאמת התייצבנו עם הקבוצה בשעה היעודה. חיכינו בסבלנות וב־12:10 הוא יצא והסביר לנו שהוא עדיין לא ערני".

חוויות בדרך: "עוד לפני שחשבנו על אתונה, התגוררנו במלון קטנטן בפיליון, ומיד התחברנו לבעלי המקום, לנה ודימטרי. או אז התברר שדימטרי היה סגן מפקד חיל האוויר היווני והוא וחזי התחברו מיד. בהמשך הפכנו לחברים טובים ואפילו היינו אומרים שהם המשפחה שלנו באתונה.

"יש ביוונית מונח שנקרא 'פילוקסניה' שפירושו אהבת הזרים. הפרשנות של המקומיים לביטוי היא הכנסת אורחים מופתית. היוונים הם אנשים מאוד מקבלי פנים והם גדלים על מושגים שמדברים על עשייה מהלב ובכוונה שלמה".

ישראל מול חו"ל: "לפני שלוש־ארבע שנים היו פערים גדולים מאוד במחירים, בעיקר של מזון ומחיה. גם הדיור היה זול ביחס לארץ. אמנם עדיין המחיר למ"ר נמוך מאשר בארץ, אבל הפער הצטמצם. ברמת עלות המזון אין בכלל מה להשוות, ארוחה מלאה בטברנה פשוטה עולה 15 אירו לאדם, ומחיר הקפה בבתי קפה מקומיים הוא כ־2 אירו".

החלום הבא: "טרם מיצינו את החלום הזה, סיגה סיגה".