המומחית שמסבירה: אין "שלום כלכלי" עם ארגון טרור

הקונספציה שבה החזיקה ישראל במשך שנים לגבי חמאס התבססה על קיומו של "מחיר הפסד" כלכלי, שחמאס לא ירצה לאבד. מדובר היה בהטבות כלכליות משמעותיות שישראל העניקה לחמאס, ובראשן הכנסת 18,000 פועלים פלסטינים מעזה לשטחי ישראל.

● הצוללת | "מלחמת עולם שלישית? זה תסריט הגיוני, אבל הוא לא סביר"
● המומחית שמסבירה: למה החות'ים תוקפים אותנו וממה כדאי להיזהר
● טליה לנקרי מעריכה: "הפגיעה בחמאס מאוד רחבה ועוצמתית"

לכאורה, התנפצות הקונספציה מוכיחה שיש חורים רציניים בתיאוריית "השלום הכלכלי". אבל פרופ' גליה פרס בר-נתן מדגישה שאין קשר בין הדברים. "מול חמאס, עשינו שימוש בכלים כלכליים כדי לנהל טוב יותר את הסכסוך. אפשר לשאול, כמה רחוק אפשר להגיע עם גזר כלכלי, או לחלופין עם סנקציות, מול ארגוני טרור. זה לא שלום כלכלי", אומרת פרס בר-נתן שחקר הקשרים בין כלכלה ושלום הוא אחד מתחומי המומחיות שלה. תנאי בסיסי לקיומו של "שלום כלכלי", שמכונה לעיתים גם "שלום מסחרי" הוא קיומן של מדינות ריבוניות שמקיימות ביניהן רשת של קשרים כלכליים ענפים. 

 גליה בר נתן / צילום: מכון דיויס ליחסים בינלאומיים, האוניברסיטה העברית

הרציונל של השלום הכלכלי

"הרציונל אומר כך: במצב של תלות גומלין כלכלית בין מדינות, גם אם פורץ ביניהן משבר, המחיר של ניתוק היחסים יהיה גבוה מדי ובגדר גורם מרסן. כדי שהשלום הכלכלי יעבוד, רצוי שתהיה חברה אזרחית שגם היא מעורבת ביחסים המסחריים האלה ויש לה מה להרוויח מהמשך שיתוף הפעולה. בהסדרה מול חמאס - הפועלים הרוויחו מהכניסה לישראל, אבל רק הם, ובידיעה שישראל יכולה להפסיק את כניסתם בכל עת". 

הסכמי אברהם, שעליהם חתמה ישראל בשנת 2020 מול שורת מדינות ערביות, ואפילו השלום מול מצרים - שבכולם התשתית הכלכלית משחקת תפקיד מרכזי - מסמנים את פוטנציאל ההצלחה של השלום הכלכלי. "גם בתקופה הקצרה שבה האחים המוסלמים ומורסי שלטו במצרים, בשנים 2012-2013, עדיין נמשך שיתוף הפעולה הכלכלי עם ישראל, כי הייתה הכרה בחשיבותו. המחשבה ששליטים במדינות ערביות לא מבינים שהרווחה הכלכלית של האזרחים, היא חלק מיכולתם להישאר בשלטון - היא לא נכונה".

לצד רעיון השלום המסחרי, מושג נוסף שקשור לעניין הוא "שלום קפיטליסטי". הוא מתייחס להשפעת קיומה של כלכלת שוק קפיטליסטית במדינה וליכולתם של האזרחים לצבור רכוש פרטי. כשהיכולת הזו מתאפשרת, גדל הסיכוי "שאנשים יחשבו יותר במושגים של טובתם האישית, הרכוש שהם רוצים לשמור עליו, ופחות במושגים לאומניים". 

גם בלי דמוקרטיה, אפשר לדבר על כלכלת שוק מתפקדת

דמוקרטיה היא לא תנאי לכך שתתפתח במדינה כלכלת שוק מסוג זה, כפי שקרה במדינות כמו סין וסינגפור. "דמוקרטיה וכלכלת שוק - אין ספק שזו חבילה טובה", אומרת פרס בר-נתן. "אבל גם בלי הממד הדמוקרטי, אפשר לדבר על בנייה של כלכלת שוק מתפקדת". 

לגבי הרשות הפלסטינית אומרת בר-נתן: "לבד מהתקופה הקצרה של סלאם פיאד כראש ממשלת הרשות - אז הייתה תחושה של בניית מדינה ברמה המוסדית - יוזמות שלום כלכלי לא טיפטפו מטה אל הציבור אלא נשארו אצל יאסר ערפאת ומקורבים שלו. בקיצור, שחיתות. זו בעיני אחת הטרגדיות בסיפור של הרשות".

עוד היא מוסיפה: "חשוב לזכור שביחסים עם שחקן לא מדינתי השואף לעצמאות, כלים כלכליים ללא מרכיב או אופק מדיני, לא יכולים לבדם להביא לשלום. אף יותר מכך, הם מציבים את הנהנים מהם במצב המורכב כמי שמוכרים את גאוותם הלאומית תמורת בצע כסף".