ההייטקיסט שהפך לנפח, ומגדל היום דור שלם בעקבותיו בקיבוץ שבדרום

אמנון גרינשפן (63), גר בלהבים. בעל הברזליה - מרכז ללימוד נפחות, שבקיבוץ רוחמה

העסק: "חלק מהתלמידים שלי כבר הקימו נפחייה בבתיהם"

המפגש הראשון של אמנון גרינשפן, פיזיקאי שעבד 30 שנים בחברת הייטק, עם עולם הנפחות היה בשנת 2000 במהלך טיול באוסטרליה, אז ביקר במוזיאון שהציג בעלי מלאכות עתיקות. "מצאתי את עצמי מהופנט מעבודת הנפח. צפיתי בו הופך חומר קשה לרך, וחוויתי הארה. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי".

● שולה בישלה למבקרים בביתה בגבול לבנון. עכשיו היא מציעה אוכל מוכן לשבת
● עינב לוי נאלצה לעצור את העסק בנתיבות בגלל המצב. עכשיו היא מתחילה מחדש, קצת אחרת
● לתומר ושחף הייתה מסעדה גדולה באכזיב. היום מוכרים את המאפים שלהם בדוכן בנהריה

גרישפן מתגורר ביישוב להבים שבדרום, וכשחזר לארץ חיפש נפח ללמוד ממנו ומצא את אמנון גולץ מקיבוץ רוחמה שבנגב הצפוני. "הוא לימד אותי את תורת הנפחות, והמשכתי לפתח את זה כתחביב. לפני שבע שנים הוא נפטר, וידעתי שאני רוצה להמשיך את דרכו, אז שכרתי את הנפחייה שבקיבוץ רוחמה, שילבתי בה ציוד חדש, שיפצתי ושידרגתי אותה. בזמן הפנוי מעבודתי בהייטק עבדתי שם, ולפני ארבע שנים החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי ועזבתי את העבודה".

 אמנון גרינשפן, בעלי הברזליה - מרכז ללימוד נפחות / צילום: גון מונמקר

"הברזליה הוא עסק שמנגיש את עולם נפחות הברזל. אני מציע בה סדנאות יומיות, שבהן במשך ארבע שעות אנשים יוצרים משהו שימושי לבית. מגיעים אליי זוגות, משפחות וחברות שמחפשות יום גיבוש לעובדים שלהן. המוצר השני הוא קורס נפחות למתחילים בן שמונה מפגשים. שם אני מלמד את תולדות הנפחות בשילוב עבודה מעשית.

"יש לי תלמידים מכל הארץ וחלקם כבר הקימו נפחייה קטנה בביתם. אני גם עורך הרצאות על עולם הנפחות. הן מתמקדות בהיסטוריה של התחום וכוללות הדגמה ושיתוף הקהל. עד המלחמה הגיעו לכאן הרבה קבוצות".

7 באוקטובר: "לא יצאתי מהבית במשך שלושה ימים"

"בבוקר אותה השבת הייתי בביתי בלהבים. שמענו את המטוסים והבומים. הדלקנו רדיו והבנו שמדובר במטח טילים לא רגיל. ארגנו את הממ"ד לשהייה ממושכת. שלושה ימים לא יצאתי מהבית, גם לא לסדנה שלי בקיבוץ רוחמה. עד כמה שזה נשמע מוזר, למרות מיקומו, מדרום לשדרות, הקיבוץ לא בטווח הטילים, לא הייתה אפילו אזעקה אחת ברוחמה.

"לאחר שלושה ימים בבית יצאתי לסדנה. הגעתי לשם כדי ליצור שם את עבודות האמנות שלי, כי את הקורסים שהייתי אמור לפתוח מובן שלא פתחתי. העסקתי את עצמי בהכנת תשורות קטנות לחיילים - 100 פותחנים, מעצורים לידיות הממ"ד, מוצרים נדרשים באותם שבועות. הכול בהתנדבות. הכנתי גם יצירה לזוג הורים שהילדים והנכדים שלהם נרצחו בכפר עזה. הילדים של אותם הורים למדו אצלי נפחות בעבר. נוסף כל כך, העברתי סדנאות נפחות לילדי רוחמה".

קונספציה ושברה: "ייקח לי זמן להתאהב שוב בשקט"

"מה שקרה ב-7 באוקטובר שינה את התפיסה שלי לגבי הביטחון האישי. סמכתי על הצבא ומערכת הביטחון במאת האחוזים. עד המלחמה הייתי הרבה יותר אופטימי. כיום, למרות שאני לא אדם כזה, אני חש מידה מסוימת של חרדה. העיוורון שהמערכת הייתה נתונה בו משגעת אותי.

"להבים ממוקם כ-12 ק"מ מדרום הר חברון. סביבנו יש יישובים שאי אפשר לדעת מה יקרה בהם. לפני כן לא חשבתי על זה יותר מדי, כי תפסנו את הביטחון האישי כמובן מאליו. התאהבנו בשקט, ועכשיו יהיה קשה מאוד להתאהב בו שוב".

הפרק החדש: "מקווה שהשיווק יעזור לחזור למתכונת הקודמת"

"לאחרונה אני מרגיש התעוררות מחודשת. כבר הזמינו אצלי שתי סדנאות ואני אפילו מתניע שוב את הקורסים שלי. אנשים מחפשים לצאת ולעשות משהו אחרי תקופה ארוכה ומתוחה, ואני מקווה שהעסק יתאושש.

"הסדנה חייבת להתקיים ברוחמה, כי שם אני מדגים ויוצר. אי אפשר להוציא את העסק מכאן. יש כאן גם עמותה שתומכת בעסקים קטנים ועוזרת לי לעשות את השיווק במדיה. אני מקווה שהשיווק והרגיעה ההדרגתית בדרום יגרמו לעסק לחזור לפעול במתכונתו הקודמת.

"אחרי שבמהלך השבועות הראשונים לימדתי את ילדי הקיבוץ נפחות, נתבקשתי ללמד אותם מעכשיו באופן רשמי וקבוע. הקיבוץ מחפש רעיונות להעסיק אותם, והם יבואו אליי לסדנה אחת בת שבוע ללימוד מעשי".