בעקבות פרשת בוריס אקונין: אנשי הרוח שנרדפים בשל דעותיהם הפוליטיות

1

משרד המשפטים של רוסיה הודיע בשבוע שעבר כי הוא מצרף את סופר המתח הרוסי בוריס אקונין, 67, מהכותבים הפופולריים ביותר כיום בעולם, לרשימת הסוכנים הזרים, בגלל התבטאויותיו נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה ונגד נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. לתיוגו כ"סוכן זר" השלכות הרסניות: חשבונותיו של אקונין ברוסיה יוקפאו והפצת ספריו שם תוגבל. בנוסף, מהרגע שהוכרז על ידי הממשל כ"טרוריסט וקיצוני", המפיץ "מידע כוזב על רוסיה וצבאה", הודיע בית ההוצאה לאור שלו שיפסיק לעבוד עימו, וכך גם חנות הספרים האינטרנטית המוכרת את כתביו. אקונין, המתגורר זה עשור בצרפת, הגיב לסנקציות שהגיעו היישר מהקרמלין: "מחבלים הכריזו עליי כטרוריסט".

● מיהי החוקרת נרי אוקסמן, העומדת במרכז המאבק נגד אוניברסיטאות העילית בארה"ב?
● כך הפכה יורשת לוריאל לאישה הכי עשירה בעולם

2

לעוינות המופנית כלפי אינטלקטואלים היסטוריה עתיקה, והיא קנתה אחיזה בכל מדינה בעלת אופי אוטוקרטי בעולם. בשנות השלושים, בימי מלחמת האזרחים בספרד, הגנרל הפשיסטי פרנסיסקו פרנקו ניהל מסע רדיפה אחר אנשי הרוח בארצו, כשבשיאו נרצח המשורר והמחזאי הספרדי פדריקו גרסיה לורקה, בשל דעותיו הסוציאליסטיות. ב־1968, לאחר הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, ואצלב האוול, המחזאי, הסופר ולימים נשיא הרפובליקה הצ'כית, הוחרם ונזרק לבית הסוהר על ידי הממשל הקומוניסטי, אותו האשים בהפרת זכויות אדם. ב־1974, ארבע שנים לאחר שקיבל פרס נובל לספרות, הסופר הרוסי אלכסנדר סולז'ניצין הוגלה מארצו ואזרחותו נשללה ממנו, לאחר שחשף בספריו את הזוועות שהתרחשו בגולאגים, מחנות העבודה הסובייטים. ואלו מקצת הדוגמאות לרדיפות אחר אנשי רוח במאה ה־20.

3

ישנם אנשי רוח המבקרים את המשטרים האפלים בארצם, וחייהם, בשל כך, תלויים על בלימה. כזה, למשל, הוא הסופר אורהאן פאמוק, 71, חתן פרס נובל לספרות ב־2006. שנה לפני, בריאיון שהעניק לעיתון השווייצרי Das Magazin, הוא התייחס להיסטוריה המושתקת של טורקיה: "30 אלף כורדים ומיליון ארמנים נרצחו כאן. כמעט אף אחד לא מעז להזכיר את זה. אני כן".

פאמוק הואשם ב"השמצת הזהות הטורקית" ונידון לשישה חודשי מאסר. בשעה ששרפו את ספריו במדינתו, מחוץ לה התחוללה סערה חובקת עולם. הנציב הממונה על הרחבת האיחוד האירופי, אולי רן, הודיע כי לאור העונש שהוטל על הסופר, תיבחן כניסתה של טורקיה לאיחוד. שלושה זוכי פרס נובל לספרות, ז'וזה סאראמאגו, גבריאל גרסיה מארקס וגינטר גראס, הביעו את תמיכתם באינטלקטואל הטורקי. "בלי קשר לשאלה אם רצח העם בוצע על ידי השלטונות העות'מאניים או לא", כתבו בהצהרתם, "פרשנותו של פאמוק לאירועים היסטוריים אינה יכולה להוות פשע כלשהו". הלחץ הבינלאומי עשה את שלו והאשמות נגד פאמוק בוטלו.

4

כבר מראשית דרכו הספרותית, נקלע המשורר והסופר הקובני רינלדו ארנס (1943-1990), מחבר הרומן "לפני שירד הלילה" (תורגם לעברית על ידי רמי סערי ויצא לאור בהוצאת "כרמל" ב-2008) לעימותים עם הממשלה הקומוניסטית בארצו. חוץ מהביקורת שהשמיע נגד פידל קסטרו, העובדה שהיה גיי הקשתה על חייו עוד יותר. ב־1974 הוא נכלא בגין "סטייה אידאולוגית". הוא הצליח לברוח מבית הסוהר ולהימלט מהמדינה, אך נלכד ונאסר שוב. ב־1976, תחת איומי מוות, אולץ להתכחש לכל ספריו ואמירותיו.

ארבע שנים אחרי, הוא גלה לארצות הברית, שם זכה לכל הכיבודים האקדמיים, אך אלו לא ביססו אותו כלכלית והוא סבל מחרפת רעב. לבסוף, מחלת האיידס והגעגועים למולדתו הכריעו אותו. במכתב שהותיר הסביר מה הוביל אותו להתאבד: "מחמת מצבי הבריאותי והדיכאון שאני שרוי בו מפני שאינני יכול להוסיף להיאבק למען החופש של קובה, אני שם קץ לחיי. ברצוני לדרבן את העם הקובני להוסיף להיאבק למען החירות. קובה תהיה חופשית. אני כבר חופשי".

5

ב־2015 עזב אַיי וֵייוֵיי, 66, האמן הסיני הידוע והמצליח ביותר כיום בעולם, את ארצו ולא שב אליה יותר. מאז התגורר בברלין ובקיימברידג', וכיום הוא חי בחווה רחבת מידות בפורטוגל. טרם עזב את המדינה, הרשויות הסיניות הספיקו להכות אותו, לאסור אותו, להרוס את הסטודיו שלו (בטענה שמדובר במבנה לא חוקי), לפרוץ לחשבונותיו ברשתות החברתיות ובהמשך לסגור אותם, ולשלול ממנו את דרכונו, זאת בגין הדעות שהשמיע בעניין זכויות אדם בסין, משנות התשעים ואילך. בריאיון ל"גרדיאן" באפריל האחרון, ציין העיתונאי באוזני האמן שבמקרה שלו הצלחתו הפנומלית, האמנותית והכלכלית, כרוכה ברדיפות, מכות ועקירה. "זה נראה לי מאוד הגיוני", הסביר איי וייויי, "זה היה גורל אבי, שלי, ואולי זה גם יהיה חלק מחיי בני. אבל אני אסיר תודה על כך. זה נותן משמעות לחיי".