המערכת הפוליטית בארה"ב מתמקדת בעניין אחד בלבד, והסיוע לישראל בסכנה

ביטחונה הלאומי של ארה"ב ויחסי החוץ שלה נחטפו בלילה שבין שלישי לרביעי, והם מוחזקים בני ערובה במנהרות של משכן הקונגרס בוושינגטון (זו אינה מטאפורה. יש שם הרבה מנהרות).

● שאלות ותשובות | ארה"ב הקפיאה חשבונות ישראליים בצו. האם בנקים בישראל מחויבים לו?
● שאלות ותשובות | ארה"ב במתקפה רחבת היקף: האם איראן תישאב למלחמה בקרוב?
● יואב קרני, פרשנות | לתקוף את איראן בחזרה או לא: הנשיא ג'ו ביידן ו"המלחמה הארורה הזו"

המערכת הפוליטית האמריקאית מאותתת שהיא איבדה כל עניין בניהול ארה"ב או בהגנה על האינטרסים שלה, והיא מתמקדת בעניין אחד בלבד: בניסיון לקדם את סיכוייהם של מועמדים פוליטיים בבחירות של חודש נובמבר. אין לה כל חשק לפתור בעיות, אלא אדרבה, היא מעוניינת להעמיק אותן.

ישראל, אוקראינה וטייוואן נופלות עכשיו בין הפטיש הרפובליקאי לסדן הדמוקרטי. קריאות של קרב מגע בוקעות מגרונה של האופוזיציה הרפובליקאית, השולטת בבית הנבחרים; אבל היא עצמה אינה יכולה לסמוך עוד על תמיכת חבריה.

מה שקרה ביום שלישי בלילה חשף את הנהגת המפלגה הרפובליקאית במלוא חולשתה. למען האמת, היא היתה ללעג ולקלס. יו"ר בית הנבחרים, מייק ג'ונסון, שהוא המנהיג הרפובליקאי רם־הדרג ביותר בוושינגטון, ניסה לגלגל שני כדורים באוויר בעת ובעונה אחת. כל אחד מכדורים אלה היה כבד וחמקמק. שניהם נחתו על בהונותיו, וזה כאב מאוד.

להדיח את השר לביטחון לאומי

הכדור הראשון, לפי הסדר הכרונולוגי, היה ניסיונו לגייס את תמיכת בית הנבחרים בהעמדת השר לביטחון לאומי למשפט הסנאט. זה האקט החוקתי המכונה 'אימפיצ'מנט' (Impeachment). הוא פותח תהליך משפטי, בו הסנאט מתפקד כחבר מושבעים. אם הסנאט מרשיע, הנאשם מועבר אוטומטית מן הכהונה הפדרלית בה הוא מכהן.

הנידון הפוטנציאלי כאן הוא אלחנדרו מיורקאס, השר (היהודי) למה שהאמריקאים קוראים "ביטחון המולדת". הוא נמצא על הכוונת הרפובליקאית זה חודשים רבים, בגלל אחריותו המיניסטריאלית למשבר החמור בגבול הדרומי עם מקסיקו. הגבול הזה קרס תחתיו, ומאות אלפים הסתננו דרכו באופן לא חוקי בחודשים האחרונים.

 השר האמריקאי לביטחון המולדת, אלחנדרו מיורקאס / צילום: ap, Alex Brandon

היסוד הפלילי להעמדת מיורקאס לדין היה רעוע מלכתחילה. ארבעה רפובליקאים סירבו להצטרף, והרוב הזעיר של מפלגתם התפוגג. יוזמת האימפיצ'מנט הובסה ברוב של 216 נגד 214. היושב ראש שגה כאשר התעלם מן האריתמטיקה.

התרגיל של ג'ונסון

ההצבעה על הסיוע לישראל הייתה כרוכה בתרגיל פרלמנטרי עם פוטנציאל ניכר לכישלון. חוקים עוברים בדרך כלל את ועדת הנהלים (Committee on Rules) של בית הנבחרים, לפני שהם מונחים על שולחן הבית. אישורם מצריך רוב פשוט. אבל היושב ראש ג'ונסון החליט לדלג על הוועדה, ולהגיע במישרים אל מליאת הבית. דא עקא, שמהלך כזה מצריך רוב מיוחס של שני שלישים. הסיכוי היחיד היה בהצטרפות מסיבית של דמוקרטים. ההפרש בין שתי המפלגות עומד על ארבעה מושבים מתוך 435.

פתוחה לוויכוח היא השאלה מה בדיוק קיווה ג'ונסון להשיג: האם הוא האמין שדי דמוקרטים יצטרפו, כדי שלא יואשמו בהכשלת הסיוע לבעלת הברית ההיסטורית ישראל; או שהוא ידע שלא יהיו לו די קולות, אבל קיווה שהשתמטות הדמוקרטים מלתמוך בחוק תקל עליו להאשים אותם בבגידה בישראל, בשעה שהוא, ג'ונסון, מארח את יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ואת קרובי החטופים.

ג'ונסון הניף חרב פיפיות. הדברים הגיעו לידי חוק נפרד על ישראל (17.6 מיליארד דולר) מפני שהרפובליקאים מסרבים לתמוך בחבילה גדולה יותר, הכוללת את אוקראינה (61 מיליארד דולר). בהיעדר סיוע צבאי, זו האחרונה מתקשה להוסיף ולנהל את מלחמתה נגד הפולשים הרוסיים.

 יו''ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון, לצד יו''ר הכנסת אמיר אוחנה / צילום: Associated Press, Manuel Balce Ceneta

מי בוגדים באיזו בעלת ברית היא עכשיו שאלה מורכבת ורבת סתירות. מדוע ישראל כן ואוקראינה לא? אל העיסה הזו נכנס משבר הגבול עם מקסיקו. הנשיא ביידן והשר מיורקאס מואשמים שהניחו למשבר לצאת מכלל שליטה; אבל הם הציעו להקציב 20 מיליארד דולר להטלת הגבלות מיידיות על כניסת מסתננים נוספים.

לכאן נכנס דונלד טראמפ, המתנגד מעיקרה לכל חקיקה בעניין הגבול ובעניין אוקראינה. הוא עושה כן גם מסיבות טקטיות, זאת אומרת כדי להגדיל את מצוקתו הפוליטית של ביידן, וגם מסיבות אסטרטגיות: אין לו עניין להוסיף ולתמוך באוקראינה.

רוב גדול של הדמוקרטים, 166 מתוך 212, הצביעו נגד הסיוע הבלבדי לישראל. הצטרפו אליהם 14 רפובליקאים מתוך 219. בעד החוק הצביעו 46 דמוקרטים ו-204 רפובליקאים (הנתונים הם של מזכירות בית הנבחרים, clerk.house.gov).

לא עוד פרה קדושה

אי אפשר לטפול את ההצבעה הדמוקרטית על "השמאל". השמאל הרדיקלי בבית הנבחרים כולל אולי תריסר צירים. האגף הפרוגרסיבי של המפלגה, בו דווקא יש לא מעט תומכים של ישראל, כולל 101 חברים. ממילא, 180 מתנגדים אינם יכולים להיות על טוהרת השמאל.

האם זו הצבעה "אנטי־ישראלית"? בהחלט לא. זו הצבעה נגד מה שהדמוקרטים חושבים לטקטיקות מפוקפקות של הרפובליקאים, שנועדו להביך, להכשיל ולהסיח את הדעת. "תעלול", כינתה צירת קונגרס אחת את יוזמת ג'ונסון.

מצד שני, תוצאות ההצבעה האלה מעידות על שחיקה הדרגתית במעמדה של ישראל. אני התחלתי לסקר את יחסי ישראל עם הקונגרס לפני 40 שנה. אני זוכר מה שאמר לי אז מחוקק דמוקרטי שמאלי מאוד ממדינת אייווה, טום הרקין, שנבחר אחר כך לסנאטור, והיה טוען לנשיאות. הוא התנגד חד משמעית לסיוע אמריקאי למשטרים לא־דמוקרטיים באמריקה המרכזית. אבל הוא גילה לי, שאם סיוע לאחד המשטרים האלה ייכרך בחבילה אחת עם הסיוע לישראל, הוא יצביע בעד החבילה כדי שלא להזיק לישראל. אלה היו ימי הזוהר של השדולה הפרו־ישראלית רבת הכוח בוושינגטון. מעטים העזו להתנגד לה, והרקין לא היה אחד מהם.

הנה כי כן, הרבה מים זרמו מאז בנהר הפּוֹטוֹמַק. אתמול (ג'), הצביעו שני שלישים של הדמוקרטים נגד חוק שעמד להבטיח סיוע לישראל. אין פירושו של דבר שישראל איבדה את בסיס התמיכה שלה. אם תימצא נוסחה מוסכמת של שתי המפלגות, רוב עצום של בית הנבחרים יתמוך בה, כולל כמעט כל הדמוקרטים. אבל ישראל אינה עוד פרה קדושה, אפילו לא בימי מלחמה.

מה יקרה עכשיו? ברור למדי שלא תימצא נוסחת פשרה שתאפשר את אימוץ מלוא החבילה שהציע ביידן. אין כמעט כל סיכוי להסכמה על החלק הנוגע לגבול מקסיקו.

רפובליקאים בכירים בשני הבתים מקווים שתימצא דרך להפריד את מרכיבי החבילה, ולהצביע רק על ישראל, על אוקראינה ועל טייוואן. אחד מהם הוא מנהיג המיעוט הרפובליקאי בסנאט, מיץ' מקונל, התומך בכל השלוש.

מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, צ'אק שומר, מצוטט באתר הרשת politico.com: "מקונל וסיעתו עשו פנייה של 180 מעלות. ברכיהם פקות מִפּחַד מפני דונלד טראמפ". וזו כנראה האמת על רגל אחת: ציפייה לטראמפ וחרדה מטראמפ מכתיבות את מהלך העניינים בוושינגטון.