השאלה אינה האם המודיעין הישראלי יופתע שוב, אלא מתי

הכותב הוא מומחה לאמון ושיתופיות, משא ומתן וגישור, ומחבר הספר "עוצמת השיתופיות - מאגו סיסטם לאקו-סיסטם".

"לא בטוח שהרע ביותר מאחורינו. אנחנו לקראת ימים מורכבים."

ראש אמ"ן אמר את מה שכולנו יודעים. אזרחי ישראל מבינים שהחיזבאללה זה סיפור אחר, ואת מנהיגי איראן אנחנו שומעים היטב בעצמנו.

השאלה היא אחרת האלוף חליווה. השאלה היא האם נופתע שוב? זו השאלה שכולנו שואלים, ואליה צריך להתייחס. אנחנו, האזרחים, היינו מאד רוצים לדעת שלא נופתע שוב. שכל תרחישי הייחוס על השולחן. שאתם קשובים לכל תצפיתנית. שאינכם מותירים מידע שאינו מנותח ומעובד באופן מיידי. שאתם יודעים כעת לקשור בין כל הנקודות. 

● צה"ל עזב את ח'אן יונס. מה יהיה השלב הבא?
● המומחה שמרגיע: "לא נגיע לתרחיש של 5,000 טילים ביום"
● המילואימניק שנלחם עם מערכת ההגנה שהחברה שלו פיתחה

הנחת העבודה ההגיונית היא שקהילת המודיעין הישראלית נמצאת כעת בשיא מנעד הדריכות, תשומת הלב והזהירות, ולכן לא נופתע. הנחת העבודה המשלימה היא שזה מצב זמני. בשלב כזה או אחר נחזור לתבניות ולדפוסים שפוגמים ביכולותיו של המודיעין הישראלי.

ראשית - אוקסימורון ההיררכיה. אלו אירגונים היררכיים, וסממני סולם החשיבות והסטטוס ניכרים מכל עבר, כולל דרגות, תנאים, השפעה בדיונים, מגבלות השיח חוצה המעמדות ועוד. לא ניתן להתכחש לכך. למרות כל ניסיונות המערך המודיעיני לצמצמה ולשטחה, ההיררכיה מוטמעת עמוק בתרבויות האירגוניות של גופים אלו, ולעד תשבש תהליכי עבודה.

התבנית השנייה חמקמקה לא פחות, והיא הקונספציה. מה לא נאמר ונכתב עליה בחצי השנה האחרונה? טבע האדם להאמין ברעיון מארגן ולאורו לסדר את כל המידע. האינפורמציה הותאמה לקונספציה ב-1973 וכשלה שוב באותה דרך ב-2023. גם אנשים מאד חכמים מתנהלים עם דעות שמעוורות את המציאות, ולכן שיחזרנו את העיוורון בפעם השנייה וכך צפוי לקרות גם בעתיד.

אך העניין הוא לא רק כשל בפרשנות, אלא באי היכולת לדמיין מה שמעבר לעולם הרגשי-נפשי-ערכי שלנו. לא יכולנו לדמיין את מה שקרה בשבת השחורה כי זה מעבר ליכולת שלנו להבין את הטבע האנושי. רוע ואכזריות ברמות כאלו אינן נתפסות, ולכן גם בעתיד זה יהיה חלק ממרחב העיוורון הטבעי של מובילי המודיעין.

הדפוס השלישי הוא חטא היוהרה. בכדי לנתח מודיעין באופן העמוק והטוב ביותר נדרשת ענווה. אנחנו לא באמת יודעים מה עובר בראשו של האויב, בוודאי לא פונדמנטליסט אסלאמי. הענווה נדרשת גם כדי להקשיב ולקחת ברצינות חיילת צעירה שחסרה את הראייה המערכתית. אך נדיר למצוא בכיר במערכות הצבאיות והמודיעיניות שהינו חף מיוהרה. זה טבוע ב-DNA של הארגונים והאנשים. האתגר המנהיגותי הבא של פו"מ ומב"ל יהיה עיצוב מנהיגות מבוססת ענווה.

הכשל המצרפי של תבניות אלו מקשה על הצלחת המודיעין ואין זה רק הסיפור של המודיעין הישראלי ב-1973 וב2023. טובי ארגוני הביון בעולם לא חזו חלק גדול מהאירועים המשמעותיים ביותר - פרל הארבור, נפילת חומת ברלין, האביב הערבי ועוד.

המסקנה המתבקשת, בתקופה שבה נשבר האמון הבסיסי ביותר של אזרחי ישראל במערכות הצבא והמדינה, שגם בטווח הארוך אסור לנו להיות באמון עיוור כלפי סוכנויות המודיעין שתפקידן להגן עלינו. תחושת הבטחון המלאה לא תחזור. ובצדק. אמון צריך לתת במי שראוי לאמון - Trustworthy, ומובילי מערכות חשובות אלו חייבים לקחת את זה בחשבון ולא להניח אמון ציבורי עיוור.