פטריות ששוות מיליונים

"ציידי" הפטריות המשוגעים לדבר ודאי שמעו את שמעה, גם במסעדות יוקרה שמעו עליה ושפים רבים כמו גם אניני טעם ברחבי העולם מחפשים אחריה ללא לאות. פטריית המורצ'לה או בשמה העברי המדעי גמצוץ חרוטי ובשם העממי יותר - מורל, היא פטרייה נדירה ויקרה, הן לאספנים והן לאניני חיך. מחיר קילוגרם אחד של מורצ'לה הוא 400-100 דולר, תלוי אם היא טרייה או מיובשת.

בניגוד לפטריית הכמהין, שאותה לא הצליחו עדיין לגדל בתנאי חממה, את המורצ'לה מגדלים - ודווקא בארץ. תנאי הגידול שלה ייחשפו בפעם הראשונה בתערוכת "ביוטק 2003", שתתקיים בתאריכים 15-13 במאי בתל אביב, ע"י חממת גביש, לא לפני שהפטנט יירשם במדינות רבות.

חממת גביש, שהוקמה בשנת 2000, פועלת לזיהוי טכנולוגיות בעלות פוטנציאל מסחרי ולמימושו באמצעות חברות בנות, שותפויות אסטרטגיות ומתן זיכיונות. בין השאר, היא מחזיקה בזכויות הבלעדיות לטכנולוגיה ולקניין הרוחני של מכון המחקר מיג"ל, האחראי לסיפורה של פטריית המורצ'לה.

לדברי ד"ר סגולה מוצפי, ראש צוות המחקר במיג"ל, הפטרייה גדלה ביערות ובתנאי אקלים מיוחדים, ומופיעה בעיקר לאחר הפשרת שלגים. עיקר הייצוא שלה נעשה מהודו, פקיסטן, נפאל וטורקיה, ועומד על כ-150 טון בשנה.

עד היום נתקלו החוקרים בקושי רב לגדל את הפטרייה באופן מבוקר, והשיטה שפותחה במיג"ל מאפשרת שליטה ובקרה אופטימליים. במיג"ל קיימת מחלקה לגידול פטריות מאכל, הפועלת מאז שנת 1982. העיסוק במורצ'לה, לפיכך, היה טבעי לגמרי. "הצורך בפיתוח מורצ'לה נובע מנדירות הפטרייה ומהתלהבותם של אנשים", מספרת ד"ר מוצפי. "יש בה מסתורין, ובמדינות רבות אף קיים 'מועדון ציידי המורצ'לה'. איש אינו יודע איך ואיפה היא תופיע, ומתקיים מין משחק של 'חפש את המטמון' למציאתה".

מזה חמש שנים - והשנה הייתה זו הפעם האחרונה - תומכת לשכת המדען הראשי של משרד החקלאות בניסיונות לגדל את המורצ'לה בסכום קבוע של 250 אלף שקל בשנה. המחקר קיבל תאוצה, כשהתברר כי בניגוד לכל הסיכויים, בישראל צומח זן ייחודי ומוצלח של מורצ'לה. "בשנים האחרונות מצאנו פרטים בודדים בגליל ובשמורת תל דן, שמופיעים גם בסתיו, בניגוד לכל הפטריות בעולם, הצומחות בחודשי האביב", מספרת ד"ר מוצפי. "הפטרייה בארץ חיה בסימביוזה עם עץ ששמו מילה סורית".

מכיוון שהתמיכת משרד החקלאות מסתיימת, מיג"ל תנסה להשיג בקרוב משקיעים חדשים. מדובר בעיקר במגדלי פטריות מהגליל, הבונים על ייצור מסחרי ויצוא לאירופה. "המגדלים מחכים בקוצר רוח, שנוציא את הפטנט לאור", אומרת ד"ר מוצפי.

בבדיקת היתכנות נמצא, כי לפטרייה יש פוטנציאל מסחרי גדול. "לא חסר לה שוק בארץ ובעולם", מציינת ד"ר מוצפי.

"בשלב זה איננו בונים על השוק הפרטי, שכן הקהל הרחב אינו מכיר אותה. עיקר הדרישה הוא מצד מסעדות יוקרה, שמייבאות היום את המורצ'לה המיובשת".

לדברי מוצפי, חברות ביוטכנולוגיה שונות בעולם מנסות לגדל את הפטרייה, אבל האיפול המלא, המוטל על הניסיונות, אינו מאפשר לדעת באיזה שלב הן נמצאות. אם הפטנט הישראלי יגיע ראשון לקו הסיום, הוא יגרוף את כל הקופה. אך גם כשהגידול יועבר ליצרנים "נמשיך לשמור על הקשר", היא מבטיחה. "המעבר מהחממה לגידול מסחרי קשה, וצריך ללמוד אותו. אנחנו רוצים לפתח בעיקר את הזנים המקומיים, כי להם יש פוטנציאל הרבה יותר גדול. הם טובים יותר מבחינת מופע, מראה, טעם וריח, ואלה פרמטרים מאוד חשובים". ד"ר מוצפי איננה חוששת מכך שהמונים יפשטו על שמורת דן, בחיפוש אחר הפטרייה. לדבריה, יכול הדבר להגדיל את המודעות לפטרייה ולגרום לכך שיצפו לה בקוצר רוח, כשהיא תצא לשוק.