קלגסבלד הוא לא פטמן

גם הפעם הזו, כמו לפני חקירתו הקודמת, הוכן שרון לחקירה בידי עורך דינו, דורי קלגסבלד.

קלגסבלד החל לייצג את שרון בפרשת העמותות מול מבקר המדינה. באותה פרשה קבע המבקר, אליעזר גולדברג, ששרון צריך להחזיר את הכסף שהתקבל מחברת אננקס מחקרים, לצורך מימון מסע הבחירות שלו.

הדוגמא של פטמן

כשהוחלט להעביר את נושא העמותות לפסים של בדיקה וחקירה פליליות, המשיך קלגסבלד לייצגו, וכן בכל שאר הנושאים הנחקרים, לרבות ההתפתחויות בפרשת העמותות (סיריל קרן), פרשת האי היווני ופרשת גינתון.

בד בבד, מתקיימת חקירת בנו של שרון, גלעד, בפרשת האי היווני. על-פי החשד, גלעד, שהועסק על-ידי דוד אפל כיועץ לפרוייקט האי היווני, קיבל מיליוני דולרים באופן פיקטיבי - כספים שיועדו למעשה כתשלום לשרון האב, על סיועו לכאורה קידום עסקיו של אפל.

בין היתר מדובר על הצטרפותו של שרון, אז שר החוץ, לארוחת ערב חגיגית עם בכירי הממשל היווני בביתו של אפל, שנועדה להעמיק את קשריו של אפל בקרב הממשל היווני, וכפועל יוצא מכך - לקדם את פרוייקט האי.

גלעד מנהל כעת מאבק בבית המשפט על דרישת המשטרה והפרקליטות למסור מסמכים מסויימים. לצד המאבק המשפטי, מתנהלת אסטרטגיה תקשורתית: סניגורו, עו"ד מיכה פטמן, מופיע בכל הזדמנות בתקשורת, וטוען את טענותיו - לפני דיון, בתום דיון, בין דיון לדיון. ללא ספק, פטמן משחק גם בזירה התקשורתית.

וגם וינרוט ודרשוביץ

לא כך נוהג קלגסבלד. בסביבתו של שרון היו דווקא רוצים לראות את קלגסבלד בתקשורת, בהגנה על האינטרסים של הלקוח. במיוחד בזמנים שבהם הסקרים לא מבשרים טובות, ונראה שהמניות של שרון בציבור יורדות קצת.

אין זו המצאה חדשה, שהפרקליט יתפקד פה ושם גם כדובר, במיוחד אם מדובר בפרקליט של ראש הממשלה או אישיות בכירה אחרת. כך נהג בזמנו עו"ד יעקב וינרוט, בעת שייצג את ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, בפרשת המתנות, ובעת שייצג את נשיא המדינה לשעבר, עזר ויצמן, בפרשת סרוסי.

ולהבדיל: כך נוהג גם פרופ' אלן דרשוביץ, המייצג את דוד אפל, שותפו לחשד של שרון. כך גם עושה, אמנם לעיתים רחוקות, פרקליטו של ראש הממשלה בעניינים האזרחיים, עו"ד יורם ראב"ד. אבל לא קלגסבלד.

בשיחות בין הדמויות הסובבות את שרון, בתחילת התנהלותו של התיק, וגם בהמשך, הבהיר קלגסבלד, שהוא לא מתכון להופיע בתקשורת בכל הנוגע לענייניו של שרון. פשוט, כי הוא לא מאמין בזה. יותר מכך: הוא חושב שזה מזיק ללקוח. הגישה של קלגסבלד היא שפרקליט צריך לעסוק בעניין המקצועי נטו, ולא להתרחב לזירות אחרות מעבר לזירה המשפטית.

לא לחשוף את הקו

על-פי הגישה שלו, הוא כסניגור צריך לבוא נקי לפרקליטות, כשהוא ממוקד בעניין המקצועי, ולא אחרי שהשמיץ את הפרקליטות בתקשורת. וגם לראיונות טלוויזיונים הוא ממאן ללכת - כי הוא לא יכול להתחייב בשם דברים שלגביהם הוא יודע מהלקוח; וגם כי התפשטות בתקשורת חושפת את קו ההגנה. אם היה הולך, זה היה סיכון משולב: הן לפגיעה במוניטין שלו כעורך דין, והן לפגיעה באינטרס של הלקוח.

ופטמן? פטמן זה גלעד שרון. הקו של שרון האב, לאורך כל הדרך, הוא: לא ידעתי מכלום. גלעד הוא אדם עצמאי. ההיחשפות התקשורתית של גלעד, אל מול השתיקה התקשורתית של הצד של שרון, למעשה מחזקת את הקו של הניתוק בין שני החשודים - האב והבן.

העצה של קלגסבלד

בסביבתו של שרון מזכירים, כי פרשת סיריל קרן נולדה למעשה מכך ששרון החזיר את הכסף אותו נדרש להשיב על-פי דרישת מבקר המדינה. קלגסבלד יעץ אז להחזיר את הכסף, לאחר שהבהיר שעל-פי המצב המשפטי, החזרת הכסף פותרת את הפגם. כתוצאה מהצורך להחזיר את הכסף, נולדה פרשת סיריל קרן. בסביבתו של שרון יש האומרים, כי בדיעבד, לו שרון היה נמנע מהחזרת הכסף, לא היו נוקטים כנגדו כל סנקציה, כפי שהיה לגבי אחרים שלא החזירו כסף על-פי דרישת מבקר המדינה.

האמת היא, שזה הרבה יותר מורכב ממה שזה נשמע. ראשית, מבחינה חוקית אין ספק שהיה צריך להחזיר את הכסף. שנית, בפרשת עמותות שרון, שלא כמו בפרשת עמותות ברק, היה מדובר בפריימריס לראשות הממשלה, ולא בבחירות לראשות ממשלה, ולכן זה שונה. פה, בפרשת שרון, החוק הרלבנטי הוא חוק המפלגות; שם - חוק מימון מפלגות.

זה לא ברק

לכן, אי אפשר ללמוד מפרשת ברק על המקרה של שרון. לכן גם אי אפשר לדעת מה היה קורה אם שרון לא היה מחזיר את הכסף: הרי אם היו מחליטים להעמיד אותו לדין, אז היו בוודאי טוענים נגד ייעוץ שלא להחזיר את הכסף.

ושלישית, בתחילה, ולמעשה גם בהמשך, דובר על כך שלצורך החזרת הכסף תמושכן החווה. כלומר - היה מקור להחזר הכסף. אם לא היה - היו חושבים מה לעשות. אך היתה החווה, והיא אכן מושכנה, לצורך החזר הכסף. כל מה שהתרחש לאחר מכן - ההלוואה מסיריל קרן לצורך מימון ההחזר ומה שקרה בעקבותיה - הוא התפתחות מאוחרת, שלא היתה ידועה מראש.