אל תשכחו את הנכדים בצוואה

אנשים רבים נרתעים מכתיבת צוואה בשל הקושי הנפשי שמעוררות המחשבות על מותם, ואם קשה לאדם לדמיין את יום מותו הוא, קל וחומר שהדרישה להתמודד עם אפשרות מותו של מי מיקיריו קשה שבעתיים. משום כך, צוואות בדרך-כלל כוללות הוראות הורשה פשוטות לקרובים ולמקורבים, ואינן עוסקות בשאלה מה ייעשה בחלקו של יורש שנפטר בטרם קיבל את המגיע לו על-פי הצוואה.

בצוואה רגילה, שבה אדם ציווה את רכושו לילדיו לדוגמה, ולא נתן הוראות מיוחדות נוספות, אם חס וחלילה אחד הילדים הלך לעולמו בטרם נכנסה הצוואה לתוקפה - ירשו את חלקו של הבן יורשיו, שהם לרוב ילדיו, כלומר הנכדים מהבן או הבת יקבלו את החלק שהגיע לבן או לבת מן הירושה.

מדוע אם כן ילדיה של מ' מירושלים גילו בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר כי הם אינם זכאים לרשת את חלקה של אימם המנוחה בצוואת סבם? המוקש טמון בהבדל בין החוק הנוגע לצוואה רגילה - להוראות החוק העוסקות בצוואה הדדית.

צוואה הדדית היא למעשה צרוף של שתי צוואות הנערכות על-ידי בני זוג באותו מועד, והן מכילות תוכן זהה באופן סמטרי. בדרך-כלל מורות הצוואות ההדדיות כי בן הזוג שילך לעולמו ראשון יוריש את כל חלקו ברכוש לבן זוגו שנותר בחיים, והלה יזכה ליהנות מהרכוש במהלך חייו, אך לאחר מותו יהיה מחויב להוריש את הרכוש שיוותר לילדים ולא לכל אדם אחר.

הצוואה ההדדית עונה על צורך ציבורי נרחב: מצד אחד הורשה ישירה לילדים כובלת את בן הזוג שנותר בחיים, והוא אינו יכול ליהנות מהרכוש בחופשיות, במיוחד כשמדובר בדירת מגורים; אך מצד שני בהורשת כלל הרכוש לבן הזוג בלבד יש סיכון, שכן רבים הם המקרים שבהם בן הזוג שנותר בחיים נישא בשנית או חי כידוע בציבור עם בן זוג חדש, ולעיתים אף נולדים לו ילדים נוספים, וכתוצאה מכך בן הזוג החדש או הילדים החדשים יורשים גם את חלקו של בן הזוג הקודם, קרי המוריש הראשון.

צוואות הדדיות פותרות את שתי הבעיות, ומשום כך הן זוכות לפופולריות רבה בשנים האחרונות, במיוחד מאז שנת 2005, אז הוסדרו הצוואות ההדדיות בתיקון לחוק הירושה.

כך נהגו גם הוריה של מ' מירושלים, אשר חתמו על צוואה הדדית, במסגרתה הורישו את כל רכושם זה לזו, תוך התחייבות שלאחר מותם ירשו אותם ילדיהם, מ' ואחיה. למרבה הצער, לאחר מותו של האב, ובטרם לכתה של האם לעולמה, נפטרה גם מ', ובעקבות זאת האם שינתה את צוואתה והורישה את כל רכושה רק לבנה הנותר בחיים, תוך נישול נכדיה, ילדיה של מ'.

הנכדים עתרו לבית המשפט לענייני משפחה בטענה כי הם זכאים לרשת לפחות את החלק שהוריש סבם בצוואתו, אשר כללה כאמור את שני ילדיו לרבות מ', אך תביעתם נדחתה, וזאת יש לדעת: צוואה הדדית משנה את מעמדם של הילדים מיורשים ישירים ליורשים מדרגה שנייה, הנקראים "יורש אחר יורש".

על-פי חוק הירושה, בניגוד ליורש ישיר, כאשר יורש מדרגה שנייה הולך לעולמו בטרם קיבל את חלקו בעיזבון, הרי שחלקו אינו עבור ליורשיו, ואף אינו חוזר לעזיבון להורשה מחדש אלא עובר כולו ליורש הראשון, כלומר במקרה זה חלקה של הבת מ' בירושה עבר לאימה, ובכך ילדיה של מ' הפסידו את חלקה.

המסקנה מפרשה זאת היא שאדם אשר עורך צוואה הדדית, ומעוניין שאם חס וחלילה מי מילדיו ילך לעולמו בטרם קיבל את חלקו בירושה, יזכו באותו חלק נכדיו - חייב לכלול הוראה זאת בצוואה באופן מפורש, או באופן הפשוט ביותר להוסיף את המילים "או יורשיו" אחרי ציון פרטיו של הילד היורש.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".