זיהום הקישון: ועוד לא הגיעו לבוצה

הזרמת השפכים החלה עוד מימי המנדט הבריטי, עת הוקמו בתי הזיקוק. אפיק הנחל שימש פח הזבל של כל פסולת התעשיות הכימיות שהתפתחו באיזור, ובמשך עשרות שנים ניקזו המפעלים את שפכי התעשייה שלהם לתוך הנחל. פתרון קל וזול. חלקם של השפכים הוכחו על ידי מומחים כמסוכנים לבריאות הציבור, ואף מסרטנים.

רק משהתפוצצה פרשת הצוללנים, בה הוכח הקשר בין מקרי הסרטן בקרב צוללני חיל הים למימי נחל הקישון בהם התאמנו, והוקמה ועדת חקירה בעניין - עלה הנושא על סדר היום הציבורי, ולמרות ההכחשות הראשוניות, כיום כולם מודים, שיתכן ויש קשר בין מחלת הסרטן ומחלות אחרות לבין המים העכורים של הקישון. בשל הסערה הציבורית, החליטה גם עיריית חיפה, ששיעורי הימאות של תלמידי בתי הספר בעיר לא יתקיימו יותר בקישון. בשנת 1988 נחקק חוק, שעסק בנושא השלכת פסולת למימי נחלים וים בארץ - חוק "מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988". החוק הגדיר מה מותר ומה אסור לשפוך לים, וקבע את הקמתה של ועדה למתן היתרים להזרמה לים. תפקידה של הוועדה הוא לתת היתר, על פי תרכובות החומרים, להזרמת שפכים מהמפעלים למימי הנחל ואל הים.

למרות החוק, המשיכו מפעלים רבים להזרים שפכים תעשייתיים, ולהעכיר את מי הקישון. כדי להזרים פסולת פחות רעילה חייבים היו המפעלים להשקיע סכומי כסף במתקנים מיוחדים, המנקים את הפסולת מחומרים רעילים. מאידך, עמדה פתוחה השאלה, כיצד ניתן לתקן את הנזק שנגרם עד היום, כשחלק ממנו הצטבר בקרקעית אפיק הנחל, והפך לבוצה רעילה.

משנחקק החוק, התאפשר לגופים שונים להגיש תביעות משפטיות. כיום מתנהלות מספר תביעות בבית המשפט המחוזי בחיפה בנושא זיהום מי נחל הקישון, כשנתבעים הם המפעלים והגורמים הקשורים לנחל. תביעה אחת הוגשה ע"י צוללן שחלה בסרטן, תביעה שנייה בשם 30 דייגים לפיצוי על נזקי גוף, תביעה אחרת של דייגים לנזקי רכוש, ספינת הכרמלית תובעת אף היא על נזקי רכוש, ומועדון חתירה בקישון תובע על פי חוק מניעת מפגעים סביבתיים.

המשרד לאיכות הסביבה החליט להחמיר באכיפת החוק, ולפעול לאישור תקנות חדשות ומחמירות יותר בנושא זיהום מי הקישון. מיקי הרן, יו"ר הוועדה למתן היתרי הזרמה לים, מבטיחה כי החל מ-1 בינואר 2002 יתפרסמו תקנות חדשות, וכל המפעלים יחויבו להזרים תימלחת, דהיינו שפכים שעברו סינון מיוחד להוצאת הרעלים מתוכם.

פרופ' יורם אבנימלך, דיקן הפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון, ובעבר המדען הראשי של המשרד לאיכות הסביבה, טוען, כי "אין דבר כזה תימלחת. את רמת השיירים התעשייתיים ניתן להקטין ע"י טיפול, אך לא להגיע לאפס. בכל טיפול תישאר רמה מסוימת של חומרים מסוכנים שאינה מבוטלת. מבחינה תעשייתית, לא ניתן להגיע לתימלחת בלבד, כך שלא ניתן להזרים לקישון, אם רוצים שיהיה נקי, את השפכים שעברו טיפול".

בשבוע שעבר הוציא בית המשפט המחוזי בחיפה צו מניעה נגד המשכת הזרמת שפכים לקישון ע"י חיפה כימיקלים. פסק דין זה ניתן באחת מהתביעות שהוגשו בנושא זיהום הנחל. במקרה זה, הצו ניתן לבקשת דייגים, התובעים נזקים בגין פגיעה בסירותיהם. במקביל, הודיע המשרד לאיכות הסביבה, כי פתח בחקירה נגד חיפה כימיקלים וגדיב, בחשד לזיהום נחל הקישון. בבדיקה התגלתה חריגה של 536% מתנאי היתר ההזרמה לים.

גלובס: מה עושה המשרד לאיכות הסביבה בנושא הנ"ל?

הרן: "ברגע שנתגלתה החריגה, עשינו שימוע ופתחנו בחקירה, ובהתאם לתוצאות החקירה נחליט באם להגיע תביעה או לא".

- מדוע עד עכשיו לא נעשה דבר? כמה זמן זה לוקח?

"משנת 1995 המשרד עקב באופן צמוד על פעילות המפעל, וניכרת הפחתה המשמעותית בכל הפרמטרים. איננו יכולים לסגור מפעל תעשייה מהיום למחר. אנחנו צריכים להפעיל שיקול דעת, וכן לבדוק מה ניתן לעשות באיכות סבירה בנתונים הקיימים ובמגבלות הקיימות. אכיפה לוקחת בין חצי שנה לשנתיים".

- הוועדה למתן היתרי הזרמה לים קובעת את התקנים, והנה מפעלים עובדים על התקנים. מה אתם עושים בנדון?

"כל נושא היישום בשטח לוקח זמן. בין השאר צריך היה לקבוע, כי מפעל המזרים שפכים לנחל דינו כמי שמזרים שפכים לים, ויש לדרוש ממנו היתר הזרמה לים. היתר הזרמה מאפשר למשרד לקבוע סטנדרטים ולאכוף אותם, דבר חשוב במיוחד לגבי מפעלי הקישון שאין להם רישיון עסקים. כבר הגענו לבג"ץ במקרים מסוימים".

- החוק חוקק עוד בשנת 1988, התקנות נכנסו לתוקף בשנת 1996, אך עוד היום יש הזרמות של שפכים. מתי נוכל להגיד שהקישון נקי?

"השיפור הוא הדרגתי. החוק הוא משנת 1988, אך בהתחלה לא הפעלנו אותו. מפעלים רבים הפסיקו את ההזרמה לים, אך זהו תהליך שלוקח זמן. התקנות החדשות שיכנסו לתוקף החל מ-1 ינואר 2002 יחייבו את המפעלים להפוך את השפכים לתימלחת, שתעבור לעומק הים בצינור מיוחד, ואז נוכל להגיד שמי הקישון נקיים".

- איך תנקו את הבוצה שבקרקעית אפיק הנחל? הבוצה היא חומר רעיל, וכשנחל עולה על גדותיו בימי הגשמים - היא יוצאת מחוץ לאפיק הנחל ומכסה איזורים רבים בחומרים רעילים.

"אין טעם לטפל בבוצה השקועה לאורך אפיק הנחל, עד שמי הנחל לא ינוקו. המשרד לאיכות הסביבה דואג שקודם כל יזרמו מים נקיים בנחל".

- ומה עם הבוצה?

"העיר חיפה והמפעלים לקחו על עצמם לנקות את הבוצה. זה עולה כסף רב. אנחנו חושבים שצריך קודם כל לנקות את המים".

- הדייגים הוסיפו את המשרד לאיכות הסביבה כנתבע בתביעתם, בטענה שהמשרד הינו אחראי ישיר למצב העגום בנחל.

"מי שעשה כל השנים משהו בשטח, זהו המשרד לאיכות הסביבה. אנחנו התחלנו את התהליך עוד לפני ועדת שמגר (קמה בעקבות עתירת הצוללנים שחלו בסרטן, ר.ה). אי אפשר לעשות הכל ביום אחד".

יובל תמיר, אחד העותרים בעתירת הצוללנים לבג"ץ, הוא פעיל מרכזי במאבק לשיפור מי הקישון. לטענתו, המשרד לאיכות הסביבה לא עושה די, ולאיש לא אכפת. "הם חושבים רק על התעשייה. עדיין רוב המפעלים שופכים את שפכיהם ללא שום טיפול נאות, כמו גדיב, כרמל אולפינים, גדות ביוטכנולוגיה וכן מפעלי הקיבוצים לאורך אפיק הקישון ונחל ציפורי. גם מפעלים באיזור התעשייה של הקריות, ששפכיהם מתנקזים לנחל גדורה, המתנקז לקישון, מזהמים אותו. בנוסף, בימי גשם בחורף אסור לשכוח את הבוצה המתפרצת מתוך הנחל ושוטפת איזורים שלמים בחומרים מסוכנים. יש שיפור, אך אין מהפך. התוצאה של ועדת שמגר, לפי דעתי, היא שלא צריך להפסיק את הצלילות באיזור הקישון - אלא את הזיהום, כדי שיוכלו להמשיך לצלול, וילדים יוכלו להמשיך לשוט".

נושא זיהום נחל הקישון לא יורד מהכותרות, ואירגוני הירוקים ממשיכים במאבקם. המשרד לאיכות הסביבה מנסה לאכוף את החוק וליצור תקנות חדשות.

האם התקנות הללו, שיכנסו לתוקף החל מ-1 ינואר 2002, יביאו למפנה? ישנה אפשרות שכן, אך רק במידה והן אכן תיושמנה ע"י המפעלים. אם לא, יהיה חייב המשרד לאיכות הסביבה להחמיר בעונשים, כדי ליישם את התקנות בשטח.

דובר חיפה כימיקלים אמר בתגובה ל"גלובס", כי "חיפה כימיקלים עומדת בכל הדרישות והתקנות המחמירות ביותר של המשרד לאיכות הסביבה בכל הקשור להזרמת הנוזלים לקישון. רשות נחל הקישון דיווחה, כי המפעל פועל בהתאם לכל הדרישות. יתרה מכך: המפעל ביוזמתו עומד בתקנים בהם התחייב לעמוד בשנת 2002".

דובר מפעל גדיב מסר בתגובה, כי גדיב נערכה בהשקעה גדולה בהרחבה טכנולוגית של המתקן לטיפול בשפכים, והיא מקיימת עתה מגעים עם המשרד לאיכות הסביבה, כדי לעבד את פרטי ההיתר שיינתן לה לקראת 1.1.02.