"אין לי רגע פנוי, רק הכסף קובע. בעשר בלילה הספר בא לעשות לי פן; לא מסוגלת ללכת עם הילדים שלי לג'ימבורי; להיות בבית כל יום בחמש? הייתי אדם מת"

אביבית פלג הקימה בית השקעות בלי להבין במספרים, בלי הון עצמי, בלי קשרים ■ השנה הרוויחה 5 מיליון שקל ■ "המודל שלי זו זהבית כהן" ■ הראיון המלא

היא השאירה הרבה הודעות במשרד של ישי דוידי, אבל הוא לא חזר אליה. היא רצתה לעניין אותו בחברות להשקעה, אבל לא נענתה.

ואז, באיזה בוקר, היא גילתה שהוא בלנדרובר לידה בפקק בגלילות. היא צפצפה לו שיפתח את החלון.

"אני אביבית פלג", אמרה לו, "השארתי לך כמה הודעות במשרד ואתה לא חוזר אליי". "לא קיבלתי", השיב לה.

עכשיו, פנים מול פנים, לא הייתה לו ברירה. בכל זאת, בחור אלגנטי ואדיב, לא ישיב את פניה ריקם. היא לקחה ממנו את מספר הנייד וקבעה פגישה.

חמש שנים מאוחר יותר היא סגרה את עסקת מרחב-פימי. פימי של דוידי מכרה את השליטה במרחב הבורסאית ליואב גולן, בייצוגה, לפי שווי של 310 מיליון שקל.

פלג נחשבת לאישה היחידה שהקימה בית השקעות לרכישות ומיזוגים. בעולם של רכישות והשתלטויות נדרשת מבנקאי ההשקעות יכולת ניתוח גבוהה, במיוחד כשמדובר בעסקה בין שתי חברות ציבוריות, תחום שהוא סבוך ומתוחכם במיוחד. "היחסים עם הלקוחות שלי הם אינטימיים. אני רואה אותם במצבים הכי רגישים".

החסך

- את יכולה לראות את הילד הקטן באיש העסקים הכריש מולך?

"בטח. אני מכירה את העצבים שלו כשהוא לא משיג מה שהוא רוצה. אני נותנת בו מבט חם בעיניים, לחזק אותו. הדרייב של הגברים האלה נבנה מחוסר ביטחון משווע בילדות. מזה שהם לא היו הכי יפים, הכי מקובלים".

אצלה זה היה חסך אחר. היא גדלה ברמת השרון, במשפחה מהמעמד הבינוני - אבא חשב בקופת חולים, אימא עקרת בית - אבל היא התאוותה להשיג יותר. בגיל 14 היא ביקשה שיקנו לה נעלי ספורט אדידס, אבל נתקלה בסירוב. "אימא שלי אמרה שהיא תקנה לי נעלי גלי, שעלו כשליש מחיר. לא הסכמתי והחלטתי שאני יוצאת לעבוד". וכך, בכיתה ח' היא קיבלה את הג'וב הראשון שלה כמוכרת בחנות נעליים, במקביל ללימודים.

עם הזמן היא התחילה ליהנות מהרעיון שיש לה כסף משלה והחלה למלצר בשעות הערב. להורים היא סיפרה שהיא הולכת ללמוד עם חברה למבחנים, ובפועל מלצרה שלושה ערבים בשבוע. התוצאות לא בוששו לבוא. לאחר תקופה הגיעו הציונים שהצביעו על ירידה משמעותית בהישגים הלימודיים. רק אז גילו ההורים שבעצם בכל תקופת "הלימודים למבחנים", היא הייתה עסוקה בלפרנס את עצמה. המחנכת שלה אמרה להורים ש"הילדה מאוד חכמה ואינטליגנטית, אבל בקצב הזה לא יצא ממנה הרבה. אולי כדאי שהיא תלך ללמוד ספרות או קוסמטיקה".

בגיל 16 היא פרשה מהתיכון העירוני ועברה לתיכון אקסטרני כדי שתוכל להתמקד בדבר האחד שהעסיק אותה: עצמאות כלכלית. בגיל 18 היא מימנה רישיון נהיגה ורכשה לעצמה את הרכב הראשון, פיאט אונו חדשה.

היא שירתה בצבא כרל"שית בלשכתו של עמירם לוין, אז ראש אוגדה 36. אחרי השחרור השלימה את מה שהחסירה בלימודים התיכוניים, ובהמשך, בהחלטה של רגע, נרשמה ללימודי תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב.

עם סיום הלימודים נקטפה לעבודה בקבוצת אמנת, כיועצת עסקית לחברות. במקביל נישאה לבן זוגה לאחר ארבע שנות זוגיות, מה שלא מנע ממנה להתגרש בתוך חודשיים בלבד. כעבור ארבע שנים התמנתה לחברת ההנהלה הצעירה ביותר בקבוצה וקיבלה גם אופציות למניות. אחרי שמונה שנים בחברה החליטה לפרוש ולהפוך לעצמאית. "שמתי מכתב התפטרות והם היו בשוק, כי נתנו לי אופציות למניות ומשכורת של 22 אלף שקל. אבל השיקול שלי היה פשוט: אם אני מספיק טובה לעשות חיבורים עסקיים עבור אחרים, אני מספיק טובה כדי לעשות את זה לעצמי".

היא הקימה את חברת אתאזא (אם תרצו אין זו אגדה), אשר לימים הפכה לינאי, פלג ושות'. ההתחלה הייתה כמעט בלתי אפשרית. "אמרתי לעצמי: 'על אפם וחמתם, תוך שנה אני עוברת אותם, את החבר'ה מפועלים שוקי הון ולאומי פרטנרס. את כל אלה שההורים מימנו אותם והלכו לעבוד בליהמן ברדרס, ולכולם חיכה ג'וב מדהים בארץ'".

בהמשך חברה לקבוצת ינאי שבבעלות גיורא ינאי ושותפים נוספים. הם מיזגו את פעילויות הבנקאות להשקעות והקימו את ינאי, פלג ושות'. כיום היא מחזיקה ב-50% מהחברה ובשנה האחרונה ליוותה כעשר עסקאות רכישה, בהיקף של כ-750 מיליון שקל (ראו מסגרת). היא נשואה לצור פלג, מנכ"ל אנליסט שירותי בורסה, ואימא לשני ילדים.

"תמיד התייחסתי אל עצמי כאל פורצת דרך. הקמתי חברה עצמאית, ויתרתי על משכורת טובה וביטחון תעסוקתי. יש הרבה נשים לא פחות מוצלחות מעופרה שטראוס ולא יודעים עליהן. מי שבא מהפריפריה ולא גדל איתנו, באליאנס, ולא הסתובב עם אקירוב ולא התחבר לאנשים הנכונים - הסיכוי שלו להגיע לקדמת הבמה קלוש. אם הוא לא ייקח פטרון, הסיכויים שלו קטנים. אנחנו מדברים הרבה על גיוון (דייברסיטי), אבל בסוף אוהבים להיות עם אנשים כמונו. מי שלא מבין את קודי ההתנהגות של מדינת תל אביב - איפה לשבת, עם מי להיראות, באיזה אירועים להיות - הסיכוי שיפרוץ הוא קלוש, כי מקבלי ההחלטות לא יתנו לו לחדור לאליטה הכלכלית של תל אביב".

- מוזר מה שאת אומרת, התחושה היא דווקא שיש מוביליות גבוהה במשק הישראלי.

"יש מועדון סגור של המושכים בחוטים, ומי שלא מתנהל לפי הקודים הבלתי כתובים ייפלט. אלה שבאים מהפריפריה ולא מאובזרים בשם המשפחה הנכון - יישארו בחוץ. בתל אביב החיים הם בחוץ, מחוץ לתל אביב החיים הם בבית".

מקום של הישרדות

התשוקה להתעשרות נשתלה במוחה בגיל צעיר. "בשנת 82' יצאנו כל המשפחה לגדרה לראות וילה גדולה שנבנתה שם בלי אישור, והועמדה להריסה. זה היה אירוע מכונן מבחינתי, אמרתי לעצמי אז: 'כשאהיה גדולה - אהיה עשירה'. רציתי לא להיות תלויה באחרים".

- הגעת לזה?

"כן. אני חושבת. בגיל 25 אמרתי לעצמי שאם תהיה לי דירה עם חדר שיוקצה כולו רק לספרים, עשיתי את זה. בגיל 30 היה לי את זה".

- את עדיין חושבת שכסף הוא חזות הכול? זה לא מרדד את המחשבה?

"אני יושבת לפעמים עם החוקרים במרכז הרפואי רבין, שם אני חברת הוועד המנהל של אגודת הידידים, שומעת על הפיתוחים החדשים ואומרת: זה העולם החשוב. מצד שני, העולם האמיתי הוא עולם הכסף. זה נורא נחמד להיות רופאה, אבל צריך לזכור שהכסף מניע את העולם, גם את המחקר. בעולם שלנו אנחנו צריכים להיות יפים, חכמים ומצליחים. הצלחה בעולם הבנקאות להשקעות בסופו של דבר מתורגמת לכסף, כי זה שאני מקבלת ריטיינר של 15 אלף שקל מלקוח זה לא מספיק. אני מקבלת 4% על עסקה שאני סוגרת, והסיכוי שאסגור היום עסקה שאני נכנסת אליה הוא 90%".

- בנקאות להשקעות זה תחום משמעותי מאוד בשווקים גדולים, אבל במשק קטן כמו המשק הישראלי, שבו כולם מכירים את כולם, בשביל מה צריך אותך?

"יש הרבה חברות משפחתיות שלא יודעות להוביל מהלך של רכישה ומיזוג, שלא מחוברות למיליה הכלכלי. שטראוס ואסם לא צריכות אותי, אבל רוב המשק זה חברות בינוניות. אני מטפלת בחברות של 200 מיליון שקל ומעלה, ומובילה את כל המו"מ, החל מהערכת שווי".

"המון תמימות"

"הקמתי את החברה שלי, כי ב-2003 הבנתי שאם אמשיך כשכירה אהיה מבוססת, אך לא אצליח להיות עשירה. מעבודה קשה לא מתעשרים. ידעתי שמישהו אחר יתעשר מזה שאני שכירה מורעלת, שמתייחסת לחברה כאילו היא שלה.

"הקמתי חברה למיזוגים ורכישות בלי להבין כלום במספרים. חשבתי שזה פשוט: מפגישים בין שני אנשים ויש עסקה. מספיק שאפגיש את יוסי מימן עם מר פלוני, שיש לו חברה מדהימה, הם יחתמו ובזה ייגמר העניין. הקמתי את החברה שלי בהמון תמימות".

- איך גישרת על פערי הידע?

"בתחילת הדרך התוודעתי לאביב אלגור. איך קינאתי בו שהוא יודע לקרוא דוחות כספיים. אחרי שתי דקות הוא היה יכול לקבוע אם חברה טובה או לא. החלטתי שגם אני רוצה להיות כזו. כדי להבין מה שהוא הבין בשתי דקות לקח לי אז שבוע להתעמק בחומר. לא הבנתי מה זה יחס שוטף, הון עצמי, הון למאזן.

"התחלתי ללמוד. לקחתי ספרים ולמדתי לבד איך לעשות הערכות שווי. היו לי כל הזמן כאבי ראש מרוב שהייתי יושבת ולומדת. כל פעם שנתקלתי במושג שלא הבנתי, הייתי רושמת בצד והולכת ללמוד. ככל שהתעמקתי בלמידה לקחתי גם קורסים - באג"ח, בקריאת דוחות, קורס דירקטורים, אופציות. כששאלו אותי בטלפון שאלות על דוחות כספיים לא ידעתי מה לענות. לא הראיתי שאני לא מבינה, פשוט הסטתי את נושא השיחה למקום אחר, למקומות של הסינרגיה, לפן האנושי.

"ככל שהתחלתי ללמוד את תחום המספרים - קיבלתי אומץ. אז גם הבנתי שבשוק הזה מדברים אנגלית, מתכתבים איתך באנגלית. אנשים כמו רון לובש, ישי דוידי, יובל כהן. ואז אמרתי: 'הלו, אין לי אנגלית רצינית, צריך ללמוד'. לקחתי מורה פרטי ולמדתי אנגלית עסקית. במדינת ניו יורק, שהיא תל אביב, מתכתבים וחושבים באנגלית. הפוזה הזו נועדה לשדר שאנחנו אנשי העולם הגדול".

היא סימנה את בכירי המשק ושלחה לכולם מיילים שבהם הציגה את עצמה. "לא היה לי שום רקע בתחום. רק חוצפה ותעוזה ו-1,500 שקל לשלם למתרגם שיכתוב את המכתב באנגלית.

"היום, כעשר שנים אחרי, אני כבר ספצית בדוחות כספיים. אף אחד לא יכול למכור לי סיפורים. כשאני נכנסת לחברה תעשייתית, תוך 10 דקות אדע מה מצב החברה. אני הגוף שמוביל הכי הרבה עסקאות מיזוגים ורכישות". בשנה אחרונה היא הרוויחה משכורת של למעלה מ-5 מיליון שקל.

- למה התחברת עם שותפים קיבוצניקים ולא עם בנקאי השקעות תל אביבים?

"בולדוזרית אקסטרימית כמוני לא יכולה להתחבר עם עוד אחד כמותה, כי זה יכול היה לייצר פיצוצים. העדפתי ללכת עם חבר'ה שכבר עשו את זה. הם יותר רכים ממני. אם היה לי שותף מטורף כמוני לא היינו חוזרים הביתה בכלל".

- למה לא לחזור הביתה?

"בגלל הריגוש, בגלל הרצון לכבוש. העבודה שאני עושה היא לנפש. אני אוהבת את זה, חושקת בזה. להגיע לליבה, להתמודד על העסקאות הכי גדולות במשק. בעבודה הזו אני חיה כל הזמן בריגושים".

זהבית - המודל

זהבית כהן אמרה בראיון ל"ליידי גלובס", שהיא לא ראתה את התינוק שלה חצי שנה בתקופת הדיו דיליג'נס על עסקת רכישת פסגות.

"גם אצלי בתקופות שאני מנהלת משאים ומתנים, אני חיה ככה. גברים מתים על משאים ומתנים בלילה, כי אז הם לא צריכים לחזור הביתה. בלילה שקט להם, אין את המולת היום.

"אני עובדת בסביבה של גברים. ברגע שהם מזהים שיש לך פחות משמעת מאשר להם - הם לא יתייחסו אלייך. נשים צריכות להתנהג כמו גברים בעולם העסקים בהיבט של הזמינות. רוצה להיפגש בעשר בלילה? ניפגש אז.

"לא מזמן היה לי שבוע משא ומתן שהתחיל בעשר בבוקר והמשיך עד ארבע בבוקר כל יום. זה קורה הרבה. ואם כבר, אז בואו נקפוץ לאכול ארוחת בוקר בדיקסי, הרי אין בשביל מה לחזור הביתה. את מרגילה את עצמך לצרוך הרבה פחות שעות שינה מכפי שאת צריכה.

"אני צריכה רק חמש שעות שינה, כי הרגלתי את עצמי. אני לא מרשה לעצמי להיות גמורה למחרת. אעשה מקלחת מצוינת ואומר לעצמי: 'לא מעניין את הלקוח שישנת ארבע שעות. את חייבת לאסוף את עצמך ולעשות סוויץ' בראש'".

- סגנון חיים נוקשה וסגפני, משמעת ברזל.

"אני יכולה להכניס את עצמי בדקה לדיכאון של החיים, ובאותה מידה אני יכולה לומר לעצמי: 'את מדהימה, תיראי מיליון דולר בפגישה, תהיי הכי טובה, אל תוותרי לעצמך".

- שווה את זה?

"לא יודעת לחיות אחרת. אם הייתי צריכה להיות כל יום בבית בחמש, הייתי בנאדם מת.

"אני לא נוגעת בשום מטלה בבית, הכול נמסר לצוות מקצועי. הזמן המועט שלי בבית מוקדש אך ורק לילדים ולצור, בעלי. ענת לוין אמרה פעם שהיא הכי אוהבת להכין שניצלים לילדים בשישי. אני עושה חישוב עלות תועלת אם שווה לי לבשל שעה במטבח או להיות בזמן הזה עם הילדים. יש לי מנהלת משק בית שהיא האישה של חיי, טל. אם היא חולה, אדאג לשלוח לה את הרופאים הכי טובים הביתה. היא עושה הכול. ויש את מיטל שמטפלת רק בילדים. היו תקופות שהמטפלת שלי השתכרה יותר ממני, אבל ידעתי שרק ככה אתפתח".

- האם בתוך המערך התובעני הזה את גם מפצה את עצמך?

"בעשר וחצי בלילה אני לומדת פסנתר. זה הדבר היחיד שגורם לי להתנתק. בעשר בלילה הספר מגיע לעשות לי פן בשיער. את הריגושים אני מקבלת בחוץ. לא בא לי ריגושים גם בבית. בבית יש לי שלווה. זה מה שאני צריכה, להירגע. זה המקום שצריך לתת לי את הכוח. סופי שבוע מוקדשים לילדים, אנחנו עושים טיולי שטח. צור ואני נוסעים לבד פעם ברבעון".

- הוא חי בשלום עם אורח החיים שבחרת?

"הוא אקסטרימי לא פחות ממני, לא מסוגל לחיות עם מישהי קונבנציונלית. הוא מזמן הבין שאנחנו שווים. אמרתי לו: 'כמו שאתה רוצה אישה בבית, גם סחבק רוצה אישה בבית. גם אני רוצה שיטפלו בי'. אני לא מסוגלת ללכת עם הילדים לג'ימבורי בקניון. זו לא אני. מדורת השבט הזו לא עושה לי את זה".

- מי מעורר בך השראה?

"אנשים, שלפי נתוני הפתיחה שלהם היו אמורים להיות בשולי החברה, אבל כבשו מעוזים שהיו שייכים לאליטה. זהבית כהן מפתח תקוה, למשל. החלום שלי הוא לשלוף ילד מתחנת הרכבת בלוד, שימצאו אותו עוד עשר שנים נרקומן, ולתת לו את ההזדמנות של החיים. 'בנים של' לא עושים לי את זה. עושים לי את זה הכי וואחשים, חתולי רחוב, שהקימו אימפריות בזכות עצמם. הפשוטים שגדלו בשוק, שחורים ערסים שאבא שלי היה מפליק לי סטירה של החיים אם הייתי מביאה אותם הביתה. זכי שלום, רמי לוי".

התרסקות

- תחום העסקאות הסבוך זימן לך הרבה משברים. האם נקלעת לאירוע משברי קשה שגרם לך לומר: "עד כאן"?

"בספטמבר 2008 אחר מבכירי עולם העסקים ביקש לרכוש מפעל תעשייתי בקיבוץ. עבדנו קרוב לשנה על העסקה, ואז נודע שליהמן ברדרס מתרסקת, ואותו אדם קיבל טלפון שהתאיידו לו 150 מיליון שקל מהחשבון. העסקה התפוצצה. זה שבר אותי לגמרי. שנה שלמה ירדה לטמיון. התרסקתי. בניתי את כל התרחישים לסגירת העסקה. חשבתי שאני מניעה אנשים כמו בשחמט, שאני מושכת בחוטים, אבל גיליתי שיש אירועים גדולים ממני.

"נסעתי משם הביתה, סגרתי את עצמי בחדר, בכיתי, התפרקתי. אמרתי לעצמי: זהו, אני לא ממשיכה בזה יותר. ניתקתי טלפונים וביקשתי לא לראות אף אחד. רציתי לעזוב הכול ולחזור להיות שכירה. אבל חשבתי על המחיר שבני הבית שלי שילמו כדי שאצליח. הם שילמו מחיר על הקריזות שלי ועל זה שאני לא בבית. בסופו של דבר למדתי שזה בסדר להיכשל, שזה חלק מתהליך".

- את יודעת להצביע על רגע המפנה?

"העסקה שבה רכש אבי ורטהיים 67% מרבינטקס, מיזוג של קרוב ל-30 מיליון דולר. המוכרים, משפחת רבינוביץ', בחרו בנו ואנחנו התמודדנו מול הגדולים בלי למצמץ. זו לא הייתה העסקה הכי גדולה, אבל זו הייתה העסקה שנתנה לי לגיטמציה שאני טובה במה שאני עושה. חודש אחרי זה הסתובבתי בג'ינס בעבודה, כי הרגשתי שאני כבר לא צריכה להוכיח שיש לי".

- את יודעת לזהות את החסך שקיים בך ושמניע אותך?

"העצמאות שלי נוצרה מסוג של הזנחה. כשהייתי ילדה בכיתה ו' רצתי יום אחד לאימא שלי הביתה, ואמרתי לה: 'שלושה בנים מתנפלים עליי, רוצים להרביץ לי'. במקום ללכת להגן עליי היא שלחה אותי חזרה אליהם, ואמרה: 'רדי למטה ותתמודדי'. את יודעת מה עשיתי? ירדתי בשיא הפחד והתחלתי לרכך אותם, לדבר אליהם יפה. גיליתי את היכולת לפצח אותם".

- כעסת על אימא שלך?

"בטח. אני לא מבינה איך אפשר לעשות את זה לילדה קטנה. דברים לא באו לי בקלות. אומרים לי: 'אצלך הכול לפי הספר', ואני אומרת: 'כל כך לא'. אני צריכה להילחם על כל דבר".

- הרגשת שהפקירו אותך?

"כן. כשהמחנכת שלי אמרה להורים שלי: 'לא יצא ממנה כלום', נפגעתי כל כך. איך הם מעזים להגיד לי לעזוב את הלימודים וללכת ללמוד קוסמטיקה".

- למה היה חשוב לך כילדה לצאת לעבוד?

"כדי לא להיות תלויה. כדי לא להפוך לאימא שלי, שהייתה עקרת בית ונהגה לבקש מאבא שלי: 'צבי, אני צריכה כסף'. זה משפט שהדהד לי בראש שנים וגרם לי להבין שאני אעשה הכול כדי לא להיות תלויה באחדים".

- איפה את בעוד חמש שנים?

"בעלת מפעל תעשייתי בתחום מוצרי הצריכה. התעשייה מרתקת אותי. בשביל זה אני צריכה לצבור עוד הון, ובעיקר בשלות".

- את רוצה לעשות מעשה מאיר שמיר, שקנה את תנובה.

"יש מאוויים שלא נמדדים בכסף. אצל מאיר שמיר זה ענה לו על צורך - לקפוץ לשורה הראשונה של אנשי העסקים, להיות בעלים של מותג המזון הכי גדול בארץ".

- זו גם המוטיבציה שלך?

"כן. שכולם ידעו שזו החברה של אביבית פלג. להטביע חותם. מיזוגים ורכישות זה עניין גברי של אגו. זה נובע מהרצון של אנשי עסקים להראות שהם גדולים. אני נכנסת שם בדיוק בתפר, לפצח את האגו הזה".

- זה משחק בשבילך?

"בטח. זה משחק מוחות, מלחמת מוחות. זה משחק חיי, סגירת עסקאות".

- את מפוצצת טסטוסטרון.

"כן. רציתי להיות רגילה כמו כולם, אבל הכול זה כימיה. ביצריות שלי אני כמו גבר, מאוד יצרית".

- את מכה על חטא? במה לא הצלחת?

"לא הצלחתי להיות מספיק בחיים. יש אצלי הרבה דם, יזע, דמעות. תהפוכות נפש. אני מובילה עסקה מדהימה למוכרים, ותוך כדי תהליך אשתו של בעלי העסק מאיימת שתתגרש ממנו. בסביבתו אומרים לי: 'אל תתייחסי, היא לא פקטור', ואז שבוע לפני הקלוזינג היא מודיעה שהיא קמה והולכת. העסקה מתפוצצת כי הוא נכנס למסע גירושים. ואני משתגעת: 'איך לא יייחסתי לזה חשיבות, איך לא ניתחתי נכון את הזירה'. את אומרת לעצמך: 'אתמול הייתי על גג העולם והנה היום פוף, שנה של עבודה התאיידה'. בתחילת הדרך התפרקתי כל הזמן. אמרתי לעצמי: 'למה את צריכה את זה'? תחום המיזוגים והרכישות זה התחום הכי מאני דפרסיבי שיכול להיות".

- איך את מפצחת את זה?

"זה הסוד שלי: אני גורמת לצדדים להשקיע כל כך הרבה מעורבות רגשית, לראות את עצמם כבר כבעלים של החברה הנרכשת, כך שהסיכויים לנסיגה הופכים קלושים. כשאני סוגרת עסקה אני מרגישה שהעולם בידיים שלי, הנה אני מידאס, נגעתי והצלחתי".

- יש כמה מידאסים בינלאומיים בסביבה. אראל מרגלית, ישי דוידי.

"ישי דוידי הוא אלוף בלנתח עסקה ולתפור אותה. הוא יצירתי ברמות פנומנליות. הוא יודע מה הוא רוצה והוא יתפור את העסקה, לא ייתן לה להישמט מידיו. הוא ממוקד וחדור מטרה".

- מה למדת ממנו?

"יש לו יכולת מגנטית לשנות את עורו, להתאים את עצמו ליושב מולו בשפה ובהתנהגות, וזה כובש את הצד השני. הוא מדבר אל כולם בגובה העיניים".

- המשבר במשק מאיים עלייך?

"ב-2012 ניתן בוסט בעסקאות. בגלל שהשוק כל כך קשה נראה השנה הרבה יותר הזדמנויות. זה צורך הישרדותי. אני לא עוצרת לשנייה. כל הזמן שומרת על מתח בעסקאות, מתחזקת ולא נותנת להן להישמט מידיי".

הנראות היא כוח

- הילדה שבך עדיין לא שבעה. למה חשוב לך לנפנף בכל כך הרבה מותגים? בשביל מה את צריכה את זה?

"אני ממותגת מכף רגל ועד ראש - כריסטיאן דיור, אלכסנדר מקווין, מארק ג'ייקובס. פריטים קלאסיים. זה חשוב לי, כי זה עוד חלק מהרעיון לא להיות כמו כולם. לא כל אחד יכול להרשות לעצמו. זה חלק מחשיבה גברית. גברים שקונים רכבים מפוארים, עטים יקרים, שעונים יוקרתיים".

- הנראות חשובה?

"כן. כל חיי היה לי חשוב לקנות תמיד את הכי יקר, את הכי טוב. זה חלק מהפגנת הכוח".

- איך את מפעילה גברים?

"לפני שאפגש עם גבר אאסוף עליו מידע. אזרוק לו משהו מהעבר שלו, כדי שהוא ידע שיש לי ידע עליו, כוח עליו. אני צוחקת, מסתחבקת. יש בי גם משהו סקסיסטי. אני יכולה לזרוק לו: 'איזה חתיך אתה היום'. סביבת העבודה היא מרגשת גם בגלל שהממשק הוא עם גברים הכי מבריקים, הכי מצליחים, הכי חזקים, נאים, מוקפדים במשק".

- זה מסחרר?

"מאוד. כי את בקלות יכולה למצוא את עצמך נוסעת עם לקוח פגז בן 40 לבית מלון בבירה בחו"ל וללכת לאיבוד. הסיטואציה היא שאפשר לאבד את הראש. כל אשת עסקים תאמר לך את זה. החוכמה היא להיות כל הזמן בשליטה ומשמעת".

- אין זרימה, רק שליטה ומשמעת.

"משמעת מטורפת. לקום בחמש בבוקר, להתאמן אחרי שישנת רק ארבע שעות בלילה. בעשר בלילה אחרי יום עבודה להתחיל שיעור פסנתר, אחרי שעבדת 12 שעות בחוץ. לעמוד בכל הפיתויים, לנהל את הבית מרחוק ברמת דיוק גבוהה, להיות עם הילדים פעם בשבוע, ובלילה לחזור לפגישה בחוץ".

- הנפש שלך לא מתקוממת?

"מה שמבדיל בין אנשים זו המשמעת. מה את חושבת, שלא בא לי לרבוץ במיטה ולראות את הסדרות שכולם מדברים עליהן, 'האח הגדול' נניח? אני לא רואה טלוויזיה. הייתי רוצה יום אחד בלי שום דבר בלו"ז, לזרום, אבל אין לי. אנשים בלי דרייב, אין לי סבלנות אליהם. אני גם אפגין את זה, אגב".

- לחברויות יש מקום בחיים שלך?

"אחת או שתיים. אין לי זמן לתחזק ואין לי זמן לבוא לבראנצ'ים ואירועים. אין לי זמן להיות עקרת בית נואשת, לעמוד בראש העמותה הנכונה ולארגן ערבי התרמה. הזמן אצלי מאוד מחושב ומנוהל. לא מוותרת לעצמי, אין קיצורי דרך, בלי זה אי אפשר להגיע. אני רוצה את הכי טוב, זו דרך החיים שלי".

- תקרת זכוכית?

"אף פעם לא הייתה. אם היא קיימת - אשבור אותה. אם מישהו פעם ניסה לחסום אותי, הוא חטף אותי מכל הכיוונים. מי שרוצה - תשיג. יש שם מחירים ואני מוכנה לשלם אותם".

- את מרגישה נרדפת?

"יש משהו שרודף אחריי כל הזמן. אימא שלי אמרה לי: 'אני מתביישת בך'. בגיל 11 גנבתי אופניים של השרת בבית ספר, כי לא היו לי אופניים. גילו שזו אני והזמינו את ההורים שלי לשיחה. עשיתי להם המון צרות, הייתי ברדקיסטית. הבטחתי אז לעצמי שאני אפצה אותם ושהם יהיו גאים בי. בא לי לבכות (מזילה דמעות) כשאני נזכרת בזה.

"עד היום אני יכולה להיות הכי חדה וקרה, אבל מתחת אני הילדה הקטנה שצריכה את החיבוק והאהבה. אני דואגת לא להראות את הצד הרך שלי, כי לימדו אותי שאם תראה את זה - יאכלו אותך".

- והמעגל עם ההורים נסגר?

"היום הם גאים. הייתי הילדה המאכזבת של המשפחה, הטראבל מייקרית. הילדה השלישית, שנלחמת במוסכמות, שעובדת על ההורים שלה שהיא הולכת ללמוד בזמן שהלכתי לעבוד. הילדה הברדקיסטית שלהם הפכה למטאור, מה שאף אחת מהמצטיינות של בית הספר לא הגיעה להיות. הן הפכו להיות עקרות בית. אבא שלי אמר לי: 'אם היה לי את האומץ שלך, הייתי היום מיליארדר'".

עשתה עשר העסקאות הגדולות שפלג הובילה בשנתיים האחרונות

■ מיזוג - בין ארקל בית זרע לעמיעד, לפי שווי של כ-340 מיליון שקל

■ רכישה - יואב גולן רכש את השליטה בקבוצת מרחב לפי שווי של 310 מיליון שקל.

■ רכישה - פוליכד רכשה 30% מחברת ברם תעשיות של משפחת ברמלי, לפי שווי של כ-110 מיליון שקל.

■ רכישה - צינורות המזרח התיכון רכשה את השליטה בחברת פלסים, לפי שווי של 50 מיליון שקל.

■ רכישה - עמי רוזנפלד רכש 30% מקבוצת דאטא לפי שווי של 45 מיליון שקל.

■ מיזוג - בין קואופרטיב ההובלה תבור לקואופרטיב בית שאן-חרוד, לפי שווי של 100 מיליון שקל.

■ רכישה - קרן טנא רכשה 18% מריקור תעשיות לפי שווי של 320 מיליון שקל.

■ רכישת מניות - קרן מיילסטון הפכה שותפה בארד דליה לפי שווי של כחצי מיליארד שקל.

■ רכישה - קרן השקעות מארה"ב רכשה חברה ביטחונית ישראלית לפי שווי של 100 מיליון שקל.

■ רכישה - מכירת עמגל לעודד פלר.