נדחתה תביעת דיבה נגד חיים הכט ו"יצאת צדיק" - אך נקבע: "נכשלו בגילוי נאות"

אלפרד חננאל טען בתביעתו, באמצעות עוה"ד נירה ליפשיץ ואבנר רון, כי בפרק התוכנית שהתמקד בטכנאי שירות למדיחי כלים, הוצב בבית הלקוח מדיח כלים משופץ, כאשר מומחה מטעם התוכנית גרם לתקלה במדיח באמצעות סתימת מסנן כניסת המים בעלים יבשים.

חננאל הוזמן לתקן את התקלה ובעלת הבית טענה ש"הכלים לא מתנקים, לא נכנס מים". חננאל התבונן בחלקו האחורי של המדיח והפעילו ולאחר כמה פעולות הודיע שהתקלה מצויה ברכיב הטיימר, הגורם להתחממות גוף החימום מבלי שנכנסים למדיח מים. מסקנתו של הכט היתה שחננאל אינו מקצועי ואינו אמין, ועלות השירות שהציע יקרה. בתביעתו טען הטכנאי, שאכן הטיימר היה מקולקל ושלא היתה לו שהות לבצע בדיקה נאותה של המדיח, שהוא מכשיר ישן כבן 16 שנה שעבר תיקונים ושינויים רבים.

סגנית הנשיא, השופטת שושנה אלמגור, קבעה כי הפרסום אכן מהווה לשון הרע, אולם לנתבעים עומדת הגנת אמת בפרסום. היא קבעה שחננאל לא עמד במבחן המקצועי שהועמד בו בשידור, משום שהדבר הראשון שהיה עליו לבדוק הוא הסיבה לאי-כניסת המים למדיח.

לאור זאת, הוסיפה, "נכשל התובע גם במבחן האמינות", משום ש"התעלם מתלונתה המפורשת של הלקוחה על כך שהמים אינם נכנסים למדיח, ובחר לבדוק ולאבחן תקלות אחרות, שאינן פותרות את הבעיה שבגללה נקרא.

לדבריה, חננאל גם נכשל במבחן המחיר "שכן המחיר שביקש לגבות עבור בדיקת תקלה, שתיקונה לא היה פותר את הבעיה שנתבקש לבדוק, גבוה פי שלושה ממחיר תיקון התקלה האמיתית".

עם זאת, מתחה השופטת ביקורת על התוכנית ועורכיה, שהציגו כביכול מדיח "מיד ראשונה" שמצב פעולתו מצוין, למרות "שהיה מכשיר ישן, בן 16 שנה, שנרכש תמורת 250 שקלים וששימש את המומחה מטעם התוכנית בעסקו ככלי ניסוי לבדיקת מנועים ששופצו. חלה חובת הגילוי הנאות על מגישי התוכנית להביא עובדה זו לידיעת הצופים".

הנתבעים יוצגו על-ידי עוה"ד דרור ורסנו, נדב העצני ועידן מילר. (ת.א. 45384/04).