"כשאני אומר 'גן עדן' מצטיירת לי בראש ספרייה"

יורם טהרלב - האיש שכתב כמעט אלף(!) פזמונים שרובם המכריע נטמעו במחזור הדם של הזמר העברי, רואה בתקופה האחרונה את מפעל חייו מונצח ונארז בצורות שונות. במסגרת הכנס המיוחד "מי אני? שיר ישראלי", הוענק לטהרלב אות הוקרה על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר אילן, בצוותא תל-אביב הועלה המופע "אתה לי ארץ" ובו מיטב שירי טהרלב ובנוסף, חברת התקליטים הד ארצי הוציאה לשוק מארז מרובע תחת השם "אין כבר דרך חזרה" עם 92 שירים נבחרים שלו, שהם רק כ-10% מהפזמונים שכתב.

"על כפיו יביא", "גבעת התחמושת", "ישנן בנות", "היה לי חבר היה לי אח", "יעלה ויבוא", "אינך יכולה" ו"בפרדס ליד השוקת", הם כמה נציגים לאוצר בלום של שירים שכתב טהרלב אשר נטמעו עמוק בחוויה הישראלית הקולקטיבית.

"זה לא רק אני", טהרלב מצטנע. "אני חלק מדור שלם של כותבי פזמונים שחיברו הרבה מאוד טקסטים. דן אלמגור, חיים חפר, נעמי שמר, אהוד מנור ואני כתבנו המון שירים. אנחנו הענקנו שירות לכל מי שרצה טקסטים. אני אישית כתבתי כמעט אלף שירים שהולחנו אבל זו כמות שלא תחזור על עצמה יותר. היום זמרים כותבים לעצמם ואין דרישה כל-כך גבוהה לפזמונים ולכותבים חיצוניים".

"אני לא יכול באמת לנוח"

טהרלב (70) חי בהרצליה, אב לארבעה וסב לשישה נכדים. לאור הנכסים שכתב ניתן היה לצפות שכמו שלאהוד מנור יש 12 אוספים שונים משיריו, גם לטהרלב יהיו כעשרה תקליטי אוסף בארון. אך מתברר שלא. זהו האוסף הראשון שלו וטהרלב גאה ביותר. "אני איש נורא עסוק, אני כל הזמן רץ ואין לי זמן לטפל בעריכה ובריכוז הדברים שאני עושה. לא נורא, אז הנה עכשיו אני בן 70 ויש לי אוסף".

וספר, ומופע, והרצאות...

"כן. אני לא יכול באמת לנוח. זה לא אני".

זקנו הלבן, סמלו המסחרי, משווה לו מראה של יהודי גלותי. טהרלב גם מרצה, מנחה, מספר מעשיות וחוקר את ספרות המוסר היהודית, או מדבר על ארץ ישראל הישנה והטובה שמככבת במאות מהן. הוא מגלם שילוב מעניין בין יהודי חכם לבין אמן סטנד אפ, מדריך לידיעת הארץ ופזמונאי עברי מרתק ביותר. הוא נולד כטרלובסקי ועיברת את שמו לטהרלב כשכתב בעיתון "במחנה". אז גם החל לחבר פזמונים ללהקות צבאיות, לתיאטרון ולפסטיבלי זמר ופזמון, לפי דרישה. "זה נורא מצחיק אותי שאנשים מעקמים את אפם כשהם שומעים ששיר מסוים נכתב בהזמנה. הרי גם יוהאן סבסטיאן באך הלחין לפי הזמנה, מיכלאנג'לו צייר את הקפלה הסיסטינית לפי הזמנה ובלזק כתב רומנים לפי הזמנה. זה חלק בלתי נפרד מהאמנות, לענות על ביקוש ליצירה".

אבל נוסף לכל הפזמונים, טהרלב פרסם ספרי שירה, אסופות פזמונים, מדריכים לכתיבת ביוגרפיות של הזמר העברי ועוד, והשנה - במסגרת חגיגות ה-70 לטהרלב וחגיגות ה-60 למדינת ישראל - ראה אור גם ספרו החדש "איזו מדינה!" בהוצאת משרד הביטחון. "הספר 'איזו מדינה' מרכז 100 שירים שמתעדים את הזהות הישראלית. חלקם, 'אליעזר בן יהודה', 'גבעת התחמושת', 'באב אל וואד', הם היסטוריים. חלקם מתעדים פשוט את החוויה הישראלית, הפלאפל, השוטר, השופט. רוב השירים במוזיקה הישראלית הם שירי אהבה, אבל אותם לא לקחתי בכלל. חיפשתי רק שירים שמוכיחים את התזה שאיש מעולם לא כתב".

ומהי התזה הזו?

"שהשירים העבריים הם התיאור החזק והאמין ביותר של ההווי הישראלי והתחושה של הזרות הישראלית. יותר מכל צורת אמנות אחרת, דווקא הפזמונים המוכרים והפופולריים, מתעדים באופן המדויק ביותר את חיינו כאן ב-60 השנה האחרונות. כתבתי את הספר בהומור, עם הרבה אנקדוטות ופריטי טריוויה וצילומים מדהימים. הספר מציג את הישראליות כפי שאני רואה אותה".

איזו דמות יהודית או ישראלית הכי היית רוצה לפגוש?

"האדם שהכי הייתי רוצה לפגוש הוא הרמח"ל - משה חיים לוצאטו. אדם לוחם, חכם יהודי שהיה במאבק נגד הסביבה כל הזמן. הוא השאיר אחריו כמה מהספרים החשובים ביותר, "מסילת ישרים", אחד מספרי המוסר החשובים של היהדות. אבל רדפו אחריו, בעיקר כי חשדו בו שהוא עוסק בקבלה. הפתיחות שלו הייתה יוצאת דופן. הוא הוציא ספר הדרכה לכתיבת שירה בעברית. עקרונות השירה שהוא אימץ היו מהשירה האיטלקית. הוא חיבר חידות הגיון מרתקות. השירה שלו, ספרות המוסר, הקבלה הם תרומה ענקית לתרבות שלנו, ולצערי הרב מעטים מכירים אותה".

לאיזה ספר אהוב אתה חוזר שוב ושוב?

"ל'שבט מוסר' של רבי אליהו הכהן מאיזמיר. ספר שנכתב בסוף המאה ה-17 והודפס ב-1712 בטורקיה. ספר עסיסי, כתוב בעברית ספרותית יוצאת מן הכלל, מלא חיות. אחרי מותו של בשביס-זינגר התפרסם ראיון איתו, והוא אמר 'שבט מוסר' היו מונחים על שולחנו כל חייו. שימח אותי לגלות שבשביס-זינגר אהב אותו מאוד. יש בספר הזה המון דוגמאות מהחיים. אמונה חזקה ויופי ספרותי שאין כדוגמתו".

העיסוק הרצוף הזה בעבר מעיד על געגוע חזק. למי, או למה, אתה מתגעגע?

"לאבא שלי שנפטר צעיר, ב-1964, רק בן 49. הוא הוריש לי את האהבה לעברית. למילה הכתובה. הוא העניק לי את ההומור הליטאי. אדם שלא זכיתי לחיות איתו כאדם מבוגר. הייתי רק בן 26 כשהוא מת. הוא לא אהב פזמונים, אלא שירה. היה מעניין אותי לדעת מה הוא חושב על הקריירה שלי כפזמונאי".

"לא תלוי במבקר זה או אחר"

מה הבילוי שלך?

"ללכת לספרייה. קראתי פעם משפט יפה, ואני מצטער שאני לא זוכר מי כתב אותו, שאומר: 'כשאני אומר את המילה גן-עדן, מצטיירת לי בראש ספרייה". ספרים הם העולם שלי. בניו-יורק, אני מיד הולך לספרייה בשדרה החמישית על רחוב 42, נטמע בתוך השקט של הספרייה, וקורא. אין יום בספרייה שאתה לא מגלה דברים שלא ידעת, גם אם זה תח ום ההתעניינות שלך. הייתי רוצה שבמערכת החינוך יעניקו לילדים את התאווה לקרוא. זה הכול. לא יותר".

אבל הצהרת לא פעם שאתה לא מתעניין בספרות יפה.

"אז מה? נכון, רומנים וסיפורים קצרים מעולם לא עשו לי את זה, אבל אני מתעניין בסוג אחר של ספרים. אני אוהב מטענים מילוליים ותשבצי היגיון. אני לא פותח מוספים לספרות, למרות שאני שמח שהם קיימים, אבל לי אישית אין עניין בהם. בגיל 50 החלה לעניין אותי ספרות החכמה, ספרות המחשבה, ספרות גיאוגרפית. אז אני לא קורא רומנים, אלא לעתים נדירות ביותר, אם יש רומן עברי חשוב שיש בו מחקר היסטורי. 'נוצות' של חיים באר או 'רומן רוסי' של מאיר שלו למשל".

אתה די זאב בודד, בתוך עולם הספרות הישראלית.

"הממסד הספרותי מתעלם לחלוטין מספרים שלי כמו 'הנשיקה הראשונה', למרות שעשרות אלפי אנשים התאהבו בהם. היה פעם מבקר ספרים בשם דן עומר, שכתב ב'העולם הזה', והוא נפטר מאוד מאוד צעיר, ותמיד אני זוכר שהוא כתב עליי דברי שבח שגרמו לי להסמיק. עומר טען ש'טהרלב כותב את השירה האמיתית שמתעדת את ארץ ישראל'. לשמחתי, אני לא תלוי במוצא פיו של מבקר זה או אחר. אני לא שייך לשום קליקה, ונעים לי ככה".

אתה מוכר טוב מהספרים שלך?

"אין לי תלונות. עד כה נמכרו מ'שמע בני' 25 אלף עותקים. 'הנשיקה הראשונה' נמכר ב-80 אלף עותקים. 'איזו מדינה' כבר מתקרב ל-40 אלף 'וטהר לבנו' - שהחרדים שפטו אותי לשריפה בגללו - הגיע ל-10.000 עותקים. 'מצע אישה מצא טוב', שיצא בהוצאת בבל, אזל ומחפשים אותו כל הזמן. זה מעורר בי סיפוק וממלא אותי שמחה".

מה מעורר בך השראה?

"ילדים קטנים. כל שיחה עם ילדים קטנים מציתה את דמיוני. באתי לגן ילדים למסיבת יום הולדת של הנכד שלי, וראיתי שהילדים מסתובבים סביבי עד שאחד בא ושאל אותי: 'הזקן הזה, גידלת אותו לבד? והשפם?' אמרתי לו שכן, והוא אמר: 'אם היה לך פה, היה אפשר לנשק אותך'. דברי חכמה מעוררים אותי תמיד. אני קורא המון דברים יפים שיש בהם מחשבה עמוקה ורחבה". *