מה עושים שני בני נוער שחולמים לעבוד בתקשורת ולא מצליחים?

מה עושים שני בני 17 שחולמים לעבוד בתקשורת אבל אף אחד לא פותח להם דלת? מקימים אתר תוכן משלהם. אתר "פרוגי", שהקימו אלכס נסטר ואלון אלבכרי בחדר שינה בערד, הפך בתוך ארבע שנים לאתר המוביל בישראל לבני נוער, שנרכש על ידי אתרynet ומפרסם תוכן של עשרות כתבים צעירים. העיתונאים מעלים אייטם בהפסקות, המידע מגיע בוואטסאפ האדום, וכוכבי "גאליס" עומדים בתור לריאיון. אפילו כתבות כמו "איך להשכיב גבר?" עשו רק טוב לבאזז. נסיכי הביצה

אתר "פרוגי" / צילום: איל יצהר
אתר "פרוגי" / צילום: איל יצהר

לכס נסטר חלם להיות עיתונאי. אמנם העיתונות סובלת מיחסי ציבור גרועים, הענף כולו מאוים על ידי הטכנולוגיה המתפתחת ועיתונאים לא מצליחים להתקיים מהמשכורת - אבל נסטר נדבק בחיידק. "הייתי בן 17, ובכל מקום שפניתי אליו אמרו לי 'לך מפה, אתה ילד'", הוא מספר. "גרתי אז עם ההורים בערד, ומי ייתן לי שם במה? הדלת הייתה סגורה בפני ילדים כמוני. החלטתי להקים פלטפורמה שבה חבר'ה מכל הארץ יוכלו להביע את עצמם".

קיראו עוד ב"גלובס"


מכל המקומות, דווקא בתור לקופה בחנות בגדים הכיר נסטר את מי שהפך לשותפו, אלון אלבכרי. "אלון הוא מתכנת, ולי הייתה זיקה לתקשורת מתחום התוכן, אז הצעתי שנקים יחד אתר שייתן במה לבני נוער - שהם גם יכתבו בו וגם יהיו הצרכנים שלו", משחזר נסטר.

המפגש בין השניים, כיום בני 21, הוביל להקמת האתר "פרוגי" (www.frogy.co.il), אתר המכסה חדשות רלוונטיות וכמובן עוסק גם בבידור, פנאי, יחסים וכל מה שאמור לעניין בני נוער. האתר נחשב כיום למוביל בקרב גילאי 13-18, עם 320 אלף יוניקים (מבקרים ייחודיים) בחודש, לא כולל כניסות מהמובייל, שמהוות נתח משמעותי.

"למדתי תקשורת והתעסקתי תמיד עם אתרים ומחשבים - פתחתי וסגרתי אתרים בתור תחביב", מספר אלבכרי. "אחרי שהכרתי את אלכס דיברנו על הקמת אתר. רצינו אתר שיספק לבני נוער כתבות מכל מיני מקומות לפי תחומי עניין. לקח לנו ארבעה חודשים לפתוח את האתר בגרסה הראשונית. ישבתי שעות ארוכות ולילות לבנים ועבדתי על זה, והאתר אפילו נמחק לי פעם אחת מרוב עייפות בלי שהיה גיבוי. אבל לא התייאשתי, כי היה חזון".

ב-1.1.2011 עלה "פרוגי" לרשת. נסטר עזב את ערד באותה תקופה ועבר לחולון, שם למד בבית הספר לאמנויות וגר בפנימייה. מבית הוריו של אלבכרי בהוד השרון אפיינו השניים את האתר והעלו את התכנים. בהמשך, הם גייסו כמה בני נוער שיעזרו, אבל עדיין לא היה מבנה היררכי מסודר של עורכים וכתבים. "לאט-לאט האתר התחיל לתפוס תאוצה", אומר אלבכרי. "פתאום אנשים רצו להצטרף ולקבל עוד תכנים. האתר מיצב את עצמו ומצא את הכיוון".

השמועה על האתר עברה מפה לאוזן, והצטרפו ככתבים ועורכים נערים ונערות שגם הם חולמים להיות עיתונאים. חצי שנה לאחר שעלה לאוויר, נרשמו באתר כניסות של 500 יוניקים בחודש, ונסטר ואלבכרי חיפשו דרך להרחיב את המעגל ולהמשיך לתפעל את האתר.

"היינו בסך הכל שני תלמידי תיכון", אומר אלבכרי, "לי ולאלכס לא היה כסף. אני עבדתי שעות בכל יום כדי להכניס כסף להפעיל את האתר, ובמקביל הלכתי לבית הספר. פחדנו שהאתר יקרוס, נלחמנו בשיניים להחזיק אותו".

ושוב, מפגש מקרי הביא לתפנית חיובית. היה זה כאשר איש יחסי הציבור יוני וולף העביר הרצאה בתיכון בכפר סבא. "בהרצאה נפתח לפניי עולם שלא הכרתי - השקות, אירועים, שיווק", מספר אלבכרי. "הראיתי ליוני את האתר אחרי ההרצאה, והוא התלהב. הוא התחיל לעזור לנו, להפגיש אותנו עם עיתונאים בכירים, וגם הכניס כסף למערכת ושיפר את ההתנהלות".

וולף, 36, שותף במשרד יחסי הציבור "גלאי תקשורת", זיהה את הפוטנציאל. "אלון סיפר שנורא קשה להם לקיים את האתר לבד, שהוא צריך להבין איך מגייסים אנשים וכסף, ואיך מפתחים את האתר. אמרתי לו שהוא לא צריך לחפש יותר - אני המשקיע שלו".

אלבכרי: "ישבנו שעות אצלו בבית ועשינו ישיבות וחשיבה. כל אחד שם כסף - יוני את הרוב וגם אנחנו קצת, ופתחנו חשבון בנק בלי לחתום על כלום. זה היה הכי חברי".

וולף השקיע באתר למעלה מ-50 אלף שקל מכיסו הפרטי ואחרי שגירדו מכאן ומכאן, סכום ההשקעה באתר הגיע בסופו של דבר לסכום של כ-200 אלף שקל. "כל חודש השקעתי קצת", מספר וולף. "שרת חדש, שדרוג, שיתופי פעולה. אני נתתי את רוב הכסף, אבל על כל סכום שנתתי הם גם השתתפו. דאגתי לזה גם מהקטע החינוכי, שירגישו חלק מהעסק. ככה גם אני חונכתי".

השיפור באתר בא לידי ביטוי גם במספר הגולשים. בסוף אותה שנה היו לאתר 1,500 יוניקים, והמספר המשיך לעלות במהירות והגיע ל-150 אלף בתוך כשנתיים וחצי מיום ההקמה. החותמת הרשמית להצלחת האתר נרשמה לפני כשנה וחצי, עם רכישתו על ידי ynet, מבית "ידיעות אחרונות", עסקה אשר הכניסה לא מעט כסף ושיתופי פעולה מסחריים למערכת. כיום פועלים באתר - בהתנדבות - כ-100 כתבים ועורכים בגילאי 14-20 מכל הארץ.

סקס בבית הספר

העסקה עם ynet מורכבת היות שהיא בנויה גם מכך ש"פרוגי" יכולים לפרסם באתר, התכנים שלהם מקודמים בו משמעותית, אך פרטי ההסכם המלא חסויים.

"לא חשבתי שמהלך כזה יקרה", מודה אלבכרי. "הגיעה הצעה מאתר תפוז וסירבנו לה, כי לא רצינו שמישהו יתערב לנו בתכנים ויגביל אותנו באיזושהי צורה. כשהגיעה ההצעה מ-ynet כבר היה קשה לסרב לזה. להיות בליגה של הגדולים, בזירה של התקשורת הארצית, זו הצעה של פעם בחיים".

התעשרתם?

"לא, אבל החלטנו ללכת על זה בידיעה שהם יאפשרו לנו להמשיך לשמור על הקו".

אותו "קו" בא לידי ביטוי גם בסדרת כתבות שערורייתיות שפורסמו באתר ועוררו סערה בשל תוכן שהוגדר כ"לא הולם". כך למשל, במארס 2014 בכתבה תחת הכותרת "איך תתקבלי למקום עבודה נחשק?", המליץ האתר לנערות: "בואי עם מחשוף לריאיון העבודה, לא מזיק ולגמרי מספק את הסחורה שהבוס מחפש - אשת אשכולות. אל תשכחי לספר על כישורי הלשון שלך... תראי לו שאת מוכנה לעשות הכול בשביל להתקבל לעבודה... חצאית מיני מכובדת תבהיר את העניין, במיוחד שמדובר בחצאית מיני שלא משאירה מקום לתהיות". מחשוף הומלץ גם לנערות ש"נדלקו" על המורה.

בכתבה "המקומות השווים לעשות סקס בבית ספר", הומלץ הלוקיישן "מתחת לשולחן המורה". על פי הכתוב, "למורה יש עיניים בגב אבל לא למטה, יש לה גם שיער בגב וזה הזמן לבדוק אם גם לא למטה".

הכתבות הללו, כמו גם אחרות תחת הכותרת, "איך תבגוד מבלי להיתפס", "10 פריטי הלבוש שימשכו את הגבר אלייך" ("את צריכה לשדר לגבר שאת פתוחה ומוכנה לסקס"), "סקס תחת השפעת אלכוהול - בעד או נגד?", וטור אישי שקרא לקוראות לפתח אנורקסיה ובולימיה כי "מושלם ורזה זה הכי יפה", הוסרו מהאתר, אבל הביקורת לא איחרה לבוא.

בשלוש מילים: מה עבר עליכם?

נסטר: "הכתבות ההן נכתבו בהומור בלבד וזה לא באמת מה שמשקף את המציאות. גם ציינו את זה בכתבה. אין להסיק מהכתבות האלה טיפים ממשיים לדברים שקורים ביומיום".

זה המקום לכתבות כאלה? באתר שמיועד לבני נוער?

אלבכרי: "בחלק מהמקרים ביקרו אותנו בצדק ולמדנו את הלקח. אני הייתי העורך באותה תקופה ואני לוקח את האחריות לזה. האויבים הכי גדולים של ynet, כמו מאקו, וואלה, העין השביעית, 'ישראל היום' - חגגו על זה. 'פרוגי' מעולם לא פגע, הכפיש או ירד על אף גוף תקשורת אחר. וכשאתרים שהם מתחרים מסחריים של ynet פוגעים ישירות בכתבים, אז יש בזה צביעות מסוימת".

וולף: "הייתה פה טעות שלנו בפיקוח. כיום הדברים עוברים עשרות אישורים ויש מערכת של איזונים ובקרה כי למדנו - זה גם הרחיק מאיתנו גופים מסחריים. מפרסמים שרצו לשים קמפיינים גדולים הדירו את רגליהם. שילמנו על הטעות הזו וזה עיכב את פיתוח האתר ועבדנו מאוד קשה כדי לתקן את זה".

מה אמרו על זה ב-ynet?

"ynet לא התערבו ולא אמרו לנו להוריד את הכתבות האלה, אבל הם כן לימדו אותנו איך להתנהל אחרי הדבר הזה. הפקנו לקחים".

לפני כארבעה חודשים הוחלט להכניס למערכת עורך ראשי בשכר, אדם מעט יותר בוגר ומנוסה, שידריך וילווה את צוות הכותבים והעורכים. לתפקיד מונה רן פינקלשטיין, שערך את אתר "ראש 1" במשך שנה וחצי ולפני כן עסק בתוכן לנוער בפרסום, שיווק ומדיה חברתית. פינקלשטיין, רק בן 25, משמש כיום כ"מבוגר האחראי" של האתר ואמור, בין היתר, למנוע פרסום אייטמים בעייתיים.

"אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה לרענן הנחיות מול כל הכתבים", אומר פינקלשטיין. "החלטתי שכל דבר שקשור בסקסיזם, יחסים, אידיאל היופי - מהיום עובר דרכי. אני לא מתכוון לצנזר אותם, אבל אני אכוון אותם איך לכתוב את זה נכון".

לא על הסלב לבדו

"פרוגי" (מקור השם: צפרדע, המדווחת על כל מה שקופץ בביצה) מגדיר את עצמו כאתר חדשות נוער וצעירים. ברפרוף על האתר ביום מקרי הכותרות הראשיות הן: ראיון עם השחקן-דוגמן עומר דרור, "12 הסלבס שהלכו עם טרנד הגבות", ביקורת על משחקי מחשב עם זומבים וסינגל חדש של הילארי דף. בעמוד "חדשות" אמנם מסתתרות ידיעות על נער שצייר את מפת העולם מהזיכרון, חוזר מנכ"ל של משרד החינוך על אלימות ברשת, והעלאת שכר המינימום, אך אלה לא זכו להגיע לעמוד הבית. למרות זאת, מקימי האתר משוכנעים כי הקוראים הצעירים לא מתעניינים רק בסלבס, אלא גם בחדשות.

"מה שמעניין את הנוער זה הם עצמם", אומרת עורכת מדור החדשות של "פרוגי" בשנתיים האחרונות, שנהב דעבול, 16, מפתח תקווה. "דברים שקורים בבתי הספר שלהם - מחאות, קרינה בבית הספר, טיולים שנתיים".

ההומפייג שלכם לא תואם את תחומי העניין האלה.

נסטר: "הנוער מתעניין בבידור וברכילות יותר מאקטואליה וחדשות. למעשה, בעיקר בידור מעניין אותם".

פינקלשטיין: "המדור הכי נצפה אצלנו הוא בידור, אבל הם יתעניינו בכל דבר כל עוד יגישו להם את זה בצורה שהם יוכלו להתחבר אליה. גם דיגיטל, מוזיקה, וכן, גם חדשות".

סקס, סמים? זה מעסיק את הקוראים שלכם?

דעבול: "סקס, או סמים ואלכוהול הם נושאים שאנחנו מתעסקים בהם בבתי הספר. בני נוער מתעניינים בסמים ובמין, אין מה להיתמם. יש הרבה מדריכים באתר בהקשר למין. אני למשל העליתי מדריך 'איך תדעי שחברה שלך נפגעה מינית', בתקופה שהיו בתקשורת הרבה סיפורים על תקיפות מיניות. חשוב לנו להביא את המידע גם בנושאים כאלה כדי שבני הנוער ידעו להחליט בעצמם. לא להגיד בהכרח 'זה אסור' ו'זה מותר', אלא להגיד 'זה המידע ואתם תחליטו'. לא אעודד באתר צריכת סמים, אבל מצד שני, אנחנו לא ההורים שלהם ואני לא באה לחנך את הקוראים שלי".

פינקלשטיין: "לא נבוא ונגיד להם 'תשתו אלכוהול', אבל אנחנו לא יכולים לחנך אותם. בני הנוער עושים מה שהם רוצים, ואני לא חושב שפרוגי הוא מה שישפיע עליהם".

"אני לא מסכימה, יש לנו השפעה", אומרת דעבול מנגד. "אנחנו משתדלים להביא תכנים חיוביים, אבל אני לא יודעת איך להגדיר מה חיובי ומה שלילי. כל הנושאים שאנחנו מתעסקים בהם מעניינים בני נוער".

איזה תגובות אתם מקבלים מהקוראים?

פינקלשטיין: "אם יש כתבה על בריונות או אידיאל היופי, אז בני נוער יגיבו בצורה חיובית, עם תגובות כמו 'את יפה כמו שאת' או 'למה אנשים מתנהגים ככה'. אבל אם יש כתבה על ריב בין ג'סטין ביבר לג'סטין טימברלייק, פתאום הם יקללו אחד את השני וייצאו מהם תגובות אחרות לגמרי. יש דיסוננס מאוד מוזר".

איזה תגובות אתם מקבלים ממחנכים והורים?

נסטר: "אם ההורים יסגרו את המחשב, הילדים יפתחו את הטלפון. אם ההורים יסגרו את הטלפון, הם יפתחו את הטלפון של חבר שלהם. יש המון דרכים להגיע לפרוגי. אף הורה לא באמת יכול לחסום את הגישה של הילד שלו לזה, בניגוד ל'מעריב לנוער' שאפשר פשוט להפסיק את המנוי".

פונים אליכם בני נוער שהותקפו מינית או סבלו מאלימות כלפיהם?

"קורה מדי פעם שאנחנו מקבלים פניות כאלה. אנחנו משתדלים להפנות לגורמים רלוונטיים שיכולים לעזור, וכמובן לטפל בזה במסגרת החדשותית, בעילום שם אפילו".

יש פסיכולוג או איש חינוך בצוות האתר?

"לא".

המתחרה המרכזי של פרוגי באינטרנט הוא אתר "ראש 1", שמגיע כיום לכ-200 אלף יוניקים. לעומת "פרוגי", אתר "ראש 1" מספק רק בידור. "מאקו ניסו לעשות נישה לצעירים, אבל זה לא הצליח", אומר אלבכרי. "היה אתר בשם 'טיפו', שנסגר. היו כל מיני אתרים קטנים וזניחים, אבל אף אחד לא עלה על השיטה".

שהיא?

"לעשות משהו טהור, אמתי".

מה "פרוגי" עושה ש"ראש 1" ו"מעריב לנוער" לא עושים?

פינקלשטיין: "בתור מי שהגיע מ'ראש 1', אני יכול להעיד שמגוון הערוצים בפרוגי רחב יותר. בנוסף, אחד היתרונות הגדולים שלנו זה שעות הפעילות לתוך הערב, משהו שלא מוצאים בהרבה אתרי נוער".

ב"פרוגי" "עובדים" עשרות בני נוער שאמנם לא מקבלים שכר, אבל מקבלים שפשוף רציני בעולם התקשורת. "מדובר בבני נוער שחוזרים מבית הספר ויושבים לעבוד על כתבות. זו אמורה להיות הפלטפורמה הראשונה שלהם לעולם התקשורת, במטרה שיתפתחו לאחר מכן בזירה התקשורתית", אומר וולף. "יש כתבים שהגיעו מ'פרוגי' לכלי תקשורת אחרים ואפילו הפכנו לדלת לגלי צה"ל. יש לנו מערכת של עורכים, צלמים וכותבים שמגיעים לאירועים ועומדים לצד גיא פינס ו'חדשות הבידור'. בהתחלה היינו באים לאירועים ולא התייחסו אלינו או שנתנו לנו לראיין אחרונים. היום כל כוכבי הנוער כבר מכירים אותנו והם מגיעים להתראיין קודם כל אצלנו. אין ספק ש-ynet נתן לנו דחיפה חזקה".

אין ספק שבני הנוער שעושים צעדיהם העיתונאיים הראשונים במסגרת האתר, לומדים הרבה על עולם התקשורת - בין היתר גם את הצדדים הפחות חיוביים שלו. כמו למשל שלא כדאי לבנות במקצוע על משכורות גבוהות, אם בכלל. היחידים שמקבלים שכר באתר, הם פינקלשטיין ונסטר.

למה הכסף שנכנס למערכת מאז רכישת ynet לא משמש גם לתשלום, אפילו סמלי, לכתבים הצעירים?

וולף: "אנחנו מפנקים אותם כמה שאפשר. הם הולכים למסעדות, הצגות, סרטים והשקות, אבל אנחנו עדיין לא מספיק רווחיים בשביל לשלם משכורות. בכסף המועט שנכנס עד כה אנחנו משתמשים לשיפור המערכת".

משפיעים, לא מחנכים

אנשי המערכת של "פרוגי" מודים, כי בני הנוער לא תמיד מצליחים להתמסר במאה אחוז לתפקיד, אבל עדיין, אומרת דעבול. "אנשים שבוחרים להגיע ל"פרוגי" ולכתוב באופן סדיר לומדים גם איך לנהל את הזמן שלהם. אני לומדת בשתי מגמות טכנולוגיות ובכל זאת אני עורכת מדור חדשות שכל הזמן צריך לעדכן. כבר קרה שערכתי והעליתי אייטם בהפסקה בביה"ס. בפעם אחרת העליתי אייטם כשביקרתי את סבתא שלי".

כתבי "פרוגי", שנבחרים ביום מיון שמתקיים אחת לרבעון, פרושים ברחבי הארץ, מרמת הגולן ועד לדרום. "דווקא מתל אביב אין לנו כתב, אז את יכולה לכתוב שאנחנו מחפשים", אומרת דעבול.

"אנחנו רוצים לראות ניצוץ קטן שיוכל להפוך ללהבה", אומר פינקלשטיין בלהט. "לא חשוב לנו שתהיה עיתונאי-על, לפעמים יש להם קשרים ומקורות, וזה גם טוב. קודם כל שיבואו, אנחנו כבר נלמד אותם איך".

אפשר לתהות לגבי איכות הלימוד, כיוון שבאתר יש לא מעט שגיאות כתיב ושיבושי לשון. מקבץ ממבט שטחי: "הכרתה את חברה שלך", "זו מסוג התכנית שאוהבים לראות ואין סיבה מדוייקת ל-למה?", "הכרתם מישהו חדש, וגם הוא מקסמים וגם הוא גורם לכם לחייך לפלאפון", "קיים מישהו פה בקרבה שעליו הם הכי סומכים ויכולים לברוח עליו בעת צרה".

פינקלשטיין: "לא תפתחי אתר בארץ שלא יהיו בו דברים כאלה. אנחנו בעידן של 'יאללה, בואו נעלה כתבה זריז' ובאינטרנט חייבים להיות ראשונים. הכתבות עוברות שלוש עיניים: של הכתב, של העורך ושלי. לפעמים יש פספוסים".

וואטסאפ במקום "מייל אדום"

לאחרונה מתמקדים וולף ונסטר בקידום האתר מבחינה מסחרית, מתוך רצון לפתח אותו עוד יותר ולהשיק גם אפליקציה חדשה, כדי להיות עם בני הנוער כל הזמן, בכל מקום. לצד שיתופי הפעולה המסחריים הבולטים, וולף, שמצהיר שבתוכן הוא לא נוגע, לא מסתיר את העובדה שיש באתר גם פרסום סמוי.

"אנחנו מפתחים את הצד המסחרי והתחלנו להעלות קצת תוכן שיווקי, אבל מדובר בדברים שמתאימים לבני נוער", הוא אומר. "אם התוכן מגניב ומתאים לרוח האתר, נרצה אותו. הדבר המרכזי לא ישתנה: האתר ימשיך להיות מתופעל על ידי בני נוער ויסקר בני נוער. אם אנחנו יכולים להכניס תוכן שמעניין את הגולשים, ועל הדרך להרוויח כמה שקלים שיעזרו לפתח את האתר, למה לא?".

אחד הסממנים לכך שמדובר במערכת עיתונאית המנוהלת על ידי צעירים הוא גם האופן שבו הם מקבלים ידיעות. מכתבים למערכת או "המייל האדום" הוחלפו בוואטסאפ מיוחד שאליו מגיעות ידיעות ולידים מבני נוער ברחבי הארץ. את רוב הסקופים שלהם הם מקבלים משיטוט באינסטגרם ובפייסבוק.

היום בני נוער יכולים לדווח על הכל באמצעות הרשתות החברתיות והם לא באמת צריכים אתר בשביל זה.

נסטר: "האנשים שרוצים להיות כתבי נוער לא צריכים את 'פרוגי'. יש להם את האינסטגרם והפייסבוק. מי שעובר אצלנו רוצה להגיע אל גופי התקשורת הגדולים והמסורתיים יותר. אנחנו מלמדים מה זה לבקש תגובה ומה זה לא לפרסם מיד אייטם אלא לבדוק אותו קודם, גם במחיר של לוותר עליו. אני עדיין מאמין במודל של מערכת".

דעבול: "מישהי יכולה לכתוב מאה מילים בפייסבוק והיא מובילת דעה והיא תקבל לייקים, אבל אצלנו היא תלמד איך לכתוב את זה בצורה משכנעת ונכונה. אני מאמינה שחדשות זה דבר שיישאר, אבל הפורמט ישתנה".

אלבכרי: "העשייה חשובה לנו, זה שיש לאנשים כמונו מקום להתבטא בו. עולם התקשורת הוא לא מקום שקל לעבוד בו, ואנחנו שמחים שהכתבים שלנו מצליחים להתברג במקומות כמו גלי צה"ל ו'במחנה' בזכות הניסיון שהם צברו. בתיכון אף אחד מהחברים שלי לא האמין שהדבר הזה יצליח. מה שמצחיק הוא שהיום הם מתקשרים אליי לחפש עבודה".