הפסיכולוגית שמלמדת אנשי עסקים איך לא להיות אימפולסיבים

טובעים במיילים? אל תענו מהר רק כדי להשתחרר מהם. מקימים עסק? נסו להתמקד בהווה במקום להשקיע בתקציבים ותחזיות מכר. מקבלים החלטות אימפולסיביות? הפעילו משמעת סבלנות. הפסיכולוגית הארגונית דנה זליכה עזבה משרה בכירה בפיליפ מוריס כדי להתעמק במיינדפולנס לעסקים, והיא קובעת: הפחד משינוי לפעמים רק מעוות את המחשבה ומשתק

דנה זליכה  / צילום: איליה מלניקוב
דנה זליכה / צילום: איליה מלניקוב

היא הייתה צריכה להרחיק עד שווייץ, ולהגיע לתפקיד בכיר במטה של חברת הענק פיליפ מוריס, כדי להבין שהיא סובלת. "פתאום היה לי זמן להבחין שהרבה אנשים אומללים, ורק מחכים שיום העבודה יסתיים. הבנתי שהמרדף אחרי העוד והעוד לא מוביל אותנו לשום מקום ויוצר תחושת ריקנות, כי אנחנו לא מתעסקים במה שיש, אלא במה שאין. זו הייתה נקודת ההארה שלי".

קיראו עוד ב"גלובס"


ההבנה הזאת לא הובילה את דנה זליכה, 33, אל מחוץ לעולם התאגידים, אלא גרמה לה להתייצב מולו ולהביט בו בעיניים מפוכחות. מושא ההתבוננות הראשון היה היא עצמה. "הבנתי שקמתי לעבודה בחוסר חשק. לא נהניתי מהתפקיד, לא הרגשתי שאני במקום הנכון, לא דיברתי אף פעם על מה אני עושה בעבודה. לקח לי המון זמן להיות מודעת לסבל שלי. בעצם הייתי שיפוטית כלפי עצמי וניסיתי לאלץ את עצמי לעבוד בתחום שלא התאים לי. היוקרה והמעמד של התפקיד שבו אותי בכלוב של זהב. הייתי האסירה של עצמי".

היא עזבה את שווייץ ואת העבודה, וחזרה לארץ. התחנה הראשונה שלה הייתה קורס מאמנים, שבמהלכו נחשפה לתורת המיינדפולנס (Mindfulness) - מודעות קשובה למחשבות ולתחושות בזמן אמת, שלא ממקום שיפוטי, על מנת לשחרר הסחות דעת ולהתמקד בעיקר. "המחשבות של אדם נודדות בממוצע 47% מהיום, והמצב הזה גורם לחוסר אושר", היא מסבירה.

היא החלה לנהל את מערך השיווק של פרויקט נדל"ן בנתניה, שבבעלות אביה, מנשה זליכה, ובמקביל עבדה עם יועץ ארגוני שעשה סדנאות מיינדפולנס בתחום המכירות. בהמשך בנתה סדנה משלה והתחילה ללמד אותה ברחבי העולם. לאחרונה אף השלימה תואר שני בפסיכולוגיה ארגונית ב-LSE (London School of Economics), שהתזה שלו עסקה בהשפעות המיינדפולנס על חוסן נפשי של אנשים תחת לחץ. התוצאות היו חד משמעיות והראו שיפור של יותר מ-80% בשמונה מדדים שונים, כמו ריכוז ויצירתיות.

להפתיע את הישראלים

בעולם רב גירויים שבו פעמים רבות מצפים מאיתנו להיות זמינים בכל דקה, ובכמה מדיומים אפשריים, המיינדפולנס מציע פתרון. "היום, עקב ריבוי המשימות וריבוי הטכנולוגיה, בכל רגע נתון מחכים לנו 50 מיילים, הודעות וטלפונים לחזור אליהם. זה לא מאפשר לנו להתעמק במה שמתרחש כאן ועכשיו. לדוגמה, הייתי בישיבה רבת משתתפים. הסלולר צלצל ומיד צצו לי מחשבות על הפגישה הבאה ועל הדברים שאני צריכה להכין לקראתה. במקום להיות נוכחת בישיבה, הראש שלי החל להתפזר".

סטיב ג'ובס תרגל לפי השיטה כבר לפני 20 שנה, גוגל העולמית הכשירה את עובדיה בתחום, לאחרונה החלו חברי הפרלמנט הבריטי לתרגל זאת באופן קבוע, וגם חיילי מארינס אמריקאים עוברים קורסים של מיינדפולנס.

"החברה הישראלית סובלת מלחץ ומתח תמידי, שמייצרים תחושה של סבל, ובעיות פיזיות ונפשיות מרובות. חוסר הסבלנות והסובלנות לצד התוקפנות יוצרות חברה מאוד לא אמפתית, במיוחד בעולם העסקי הדורסני", היא מסבירה את החלטתה ללמד את הישראלים איך לא להיות ביקורתיים, שיפוטיים ולחוצים. "הישראלים הסקפטיים והציניים, שחושבים שהם יודעים הכול, יופתעו לגלות שהשיטה יכולה לשפר את חייהם תוך כמה חודשים.

"יזמית אחת דיברה איתי על כך שיזמים צריכים כל הזמן לתכנן את העתיד - תקציבים, תחזיות מכר, אסטרטגיות - ומעט מהפוקוס שלהם נמצא בהווה. זה יצר אצלה מתח, חרדות ולחצים. השיטה חיברה אותה למצב הקיים, לעבוד בהווה עם מה שיש, ולאט לאט היא החלה להגיע להישגים קטנים שהובילו אותה למימוש החזון שלה".

את רוצה ללמד מנהלים שיכולים להיות בגילו של אביך. איך הם מקבלים אותך?

"עד כה - בזרועות פתוחות, כי הם רואים שיש לי מה לתת להם. אני לא מתיימרת ללמד אותם איך לעשות עסקים, אלא איך לעשות עסקים בצורה מהנה יותר. תרגילים של הקשבה לאחר ולעצמי, התחברות לאינטואיציות, פיתוח חמלה ואמפתיה - שזה למעשה ויתור על שיפוטיות ועל ביקורת - תוך זיהוי של עיוותי מחשבה".

איך עושים את זה בפועל?

"זו מדיטציה קצרה, אפילו עשר דקות ביום, שמחזירה אותנו להסתכל פנימה, על הרגשות והתחושות הגופניות, ולהביט בתגובות האוטומטיות שלנו למצבים מסוימים. ההתבוננות הזאת מאפשרת לזהות דפוסים שאינם מועילים ואף גורמים לסבל - ולהחליף אותם בדפוסים חדשים ומועילים".

התורה התפתחה בעולם הבודהיסטי לפני 500 שנה. שמה המקורי הוא 'סאטיה', שפירושו מודעות, היזכרות והקשבה. הרעיון שעומד מאחוריה הוא לזכור להיות מודע לרגע הנוכחי כדי להשתחרר ממנו ולהתקדם. הבודהיסטים מאמינים שמטרת העל של בני האנוש היא חירות פנימית שמושגת דרך התובנות והאמת שמגיעות ברגעי השחרור האלה.

"כולם מדברים על מודעות עצמית, אבל אנשים לא כל כך מודעים לרגשות שלהם בזמן אמת, למשל לדעת לא להצטער על דברים שקרו בדיעבד. אם את מודעת לרגשות בזמן אמת ואת אומרת אותם לעצמך, את יכולה לבחור כיצד להתנהל - ולא להיסחף לתגובות אוטומטיות.

"בעולם העסקי הנושא של קבלת החלטות, למשל, הוא קריטי. יש אנשים שמקבלים החלטות מאוד מאוד אימפולסיביות, החלטות מהבטן, לפני שהם שוקלים את כל הזוויות האפשריות לאותה החלטה. המיינדפולנס בעצם גורם למנהל לפתח איזו סבלנות לסיטואציה, להיות מודע בלי להגיב באימפולסיביות, שהיא כה מוכרת בעולם העסקי. לפעמים אנחנו מאוד רוצים כבר להחזיר מייל. אנשי עסקים מקבלים מאות מיילים ביום. הם רוצים להגיב מהר כדי להשתחרר מזה, אבל שאלו את עצמכם אם המייל באמת מוכן, או שאתם רק רוצים להשתחרר ממנו ולעשות וי".

מה את מציעה לעשות כאשר יש עודף מטלות, המון עבודה, ונדרש לתקתק דברים?

"לגשת במצב צלול, ולא במצב לחוץ. אם אין לך עשר דקות לתרגול, הייתי מסתכלת על המיילים ונותנת לזה קצת להיות אצלי במערכת לפני שאני שולחת תגובה, לחשוב על דברים ולהעמיק".

מה עושים במצב של דיאלוג, כשנדרשת תגובה מיידית?

"לפני פגישות חשובות לקחת כמה דקות לעצמך, להיות קשובה למחשבות שעולות, לתחושות הגופניות ולרגשות. לאחר מכן נכנסים לפגישה ממקום אחר - מחובר, מדויק יותר, חד יותר, צלול יותר. זה מייצר מיקוד גדול מאוד".

"עובדים על אוטומט"

היא גדלה בהרצליה. אביה הוא יזם נדל"ן והבעלים של חברת דיזנגוף סחר. יש לה שלושה אחים, והיא הבכורה. "ספגתי את הרוח היזמית בבית מגיל צעיר. נהגתי ללכת עם אבי, וראיתי ממנו איך אפשר להתנהל בעולם העסקי הלחוץ בצורה נינוחה ושקולה. הוא אדם רגוע והוא הלך עם דברים עד הסוף. הוא מיינדפול טבעי.

"הייתי הישגית מאוד כבר בגיל צעיר ורציתי לכבוש את העולם. רציתי להגיע להישגים מהר, כאן ועכשיו. הייתי מוכנה להשקיע בזה את כל כולי. לא משנה מה זה דרש ממני".

לעולם העסקי הצטרפה בגיל 26. "התחלתי כמנהלת קידום המכירות ואירועי התרבות של רד בול בישראל. משם עברתי לפיליפ מוריס כמנהלת מותג, והתקדמתי לתפקיד במטה החברה בשווייץ בתחום האסטרטגיה, הפיתוח העסקי והשיווק. הצלחתי מאוד, אבל לא נהניתי מהרגעים הקטנים בחיים, אלו שבאמת עושים אותנו מאושרים, כי כל הזמן הייתי בסטרס, עסוקה בלהשיג דברים.

"בשווייץ לראשונה הורדתי הילוך, ופתאום התחלתי להבחין בשחיקה של העובדים, באבטלה הסמויה. הבנתי שהעולם הארגוני צריך לעבור שינוי עמוק מאוד, כי יש בו המון בעיות. אנשים עובדים על טייס אוטומטי. הם קמים בבוקר, הולכים לעבודה, ומחכים שהיום יסתיים. אני, לעומת זאת, התחלתי לראשונה ליהנות מהדרך, מהאוויר הטוב, מהנוף, מהדברים הפשוטים. חוויתי בפעם הראשונה בחיי רוגע.

"באותו זמן פגשתי מישהו שסיפר לי על התחום של Well Being שעוסק ברווחת העובדים - תחום שמודד בכלים פסיכולוגיים נושאים כמו שחיקה, היעדרות מהעבודה, לחץ, אושר ותחושה של חופש בתפקיד. הוא היה מנהל Well Being של רשת מלונות גדולה באירופה. בכל העולם העסקי מחוץ לישראל כבר הבינו שזה המדד החשוב ביותר לפרודוקטיביות של העובד ולצמיחה העסקית של החברה. חשבתי שכיף לו שזה מה שהוא עושה למחייתו, והבנתי שאני רוצה לחפש מסלול דומה עם עשייה משמעותית לטובת אנשים אחרים".

לעורר את המוח בגיל 80

כיום היא חוקרת יישומי מיינדפולנס במרכז סגול למוח ותודעה בבינתחומי הרצליה, ועובדת עם חברות שונות.

מה הוביל אותך לבחור דווקא בתחום הזה?

"חיפשתי מסלול שיש לו ביסוס מדעי, לא להישאר ברמת הקואוצ'ינג, ולכן למדתי את זה באקדמיה. שם גם הבנתי מה עושה לי טוב, אילו תחומים גורמים לי להתמלא, והחלטתי לעזוב את העבודה אצל אבא שלי. מאז אני לא עובדת במה שאני לא רוצה. זו הייתה נקודת מפנה.

"לא צריך לפחד לעשות שינויים בחיים רק כי הפחד משתק. הפחד מייצר המון תחושות רגשיות ופיזיולוגיות ואף מחלות, הוא מעוות את המחשבה. פחד נולד כדי שנשרוד, אבל בהרבה מהמקרים הוא מעכב אותנו מלעשות את מה שאנו באמת רוצים. לפעמים הפחד משמר את הסבל".

יכול להיות שהרשית לעצמך לשנות כיוון כי יש לך גב כלכלי? הרבה פעמים הפחד קשור לתהיות כלכליות.

"זה לא היה השיקול. השיקול היה למצוא את הנישה הנכונה עבורי וליהנות מהעשייה. להיות כנה עם עצמי. אני מאמינה שניתן להרוויח כסף בהרבה מקצועות, בטח בתחום הפסיכולוגיה. כל החיים עבדתי בלי קשר לגב הכלכלי הזה. אני מאמינה ביכולת שלי לייצר כסף מכל דבר שאני מתמקצעת בו ואוהבת אותו".

ממה את כן מפחדת?

"פחדתי לעשות שינוי, פחדתי מלקום ולעזוב. לצאת ממסגרת ארגונית מאוד מחבקת ומאוד ברורה לנישה עסקית לא ידועה, גם מבחינת הכנסות וגם מבחינת העשייה. כשאת עובדת בחברה מבוססת ואת עוברת לנישה חדשה שאף אחד לא שמע עליה, זה לקחת סיכון".

איך את מתמודדת עם הפחדים?

"אני מזהה את הפחד, ואני נותנת לו להיות - כך הוא חולף. אם הייתי מנסה להימנע מהפחד, הוא היה הופך להיות גדול ממה שהוא. השיטה היא להיות עם מה שיש, ללא התנגדות וללא פרשנות מיותרת וכך זה חולף, כי תחושות ורגשות הם דבר חולף, וגם המציאות משתנה".

איך את מיישמת את המיינדפולנס בחייך הפרטיים?

"בעבר היה לי קושי להיות סבלנית כלפי סיטואציות שלא התרחשו בקצב שאני רוצה או בצורה שאני רוצה. היום פיתחתי אורך רוח של פיל, אבל לא ממקום ותרן, אלא ממקום שמקבל שיש דברים שניתן לשלוט בהם ויש דברים שלא ניתן, במיוחד אנשים. ניתן להסביר להם דברים ולהגיד מה מפריע, אך לא לנסות לשנות אותם, כי זה לא התפקיד שלנו. התפקיד שלנו הוא לקבל אותם ולהתנהל עמם בכל מערכת יחסים.

"הפן השני הוא התייעלות. תמיד הייתי יעילה, אבל עכשיו אני הרבה יותר יעילה. ההספק שלי הוא 300% מעבר למה שהיה לפני חמש שנים. אני הרבה יותר ממוקדת. מה שאני עושה אני עושה טוב, לא צריכה לחזור ולעשות אותו שוב. בעבר הייתי משאירה את המשימות שאני לא אוהבת לסוף. היום אני מתחילה מהמשימות האלו, כי אני כבר נהנית מהאתגר וגם יודעת ששם תתרחש צמיחה, כי יש התמודדות עם הדברים הלא נעימים במקום הימנעות".

אילו עוד הרגלים אפקטיביים פיתחת?

"פעם הייתי מולטיטאסקר, עובדת על 10 משימות במקביל. האמנתי שזו הדרך להיות הכי פרודוקטיבית. אחרי שנכנסתי לעולם המיינדפולנס התחלתי לקרוא מחקרים על נושא המולטיטאסקינג וגיליתי שזה דווקא מוריד פרודוקטיביות, כי ברגע שמחלקים קשב לא נוכחים במשימה עצמה, והאפקטיביות יורדת. היום כשאני ניגשת למשימה אני משקיעה בה את כל המשאבים הקוגניטיביים שלי. למדתי גם לרווח את הפגישות שלי כדי שיהיה לי זמן לעצמי בין הפגישות, להתאוורר, לאכול משהו, לעשות כושר חצי שעה".

כמה פעמים ביום את מתרגלת?

"פעם ביום, בבוקר כשאני קמה. ואם יש לי יום לחוץ מאוד אני לוקחת לי עוד כמה דקות של תרגול במהלכו. פעם האמינו שהמוח מפסיק לגדול בגיל 30. היום יודעים שאימון מוחי במיינדפולנס יכול לייצר עוררות בתאים המוחיים אפילו בגיל 80".