מה הם מבינים? החזאים יוצאים להגנת המקצוע

התקשורת מחפשת כותרות ונכנסת לפאניקה; הציבור מוטעה על-ידי חזאים חובבים באינטרנט; המדינות העוינות מסביבנו מסרבות לתת נתונים; ואי אפשר לדעת בדיוק איזו טיפת גשם תנחת בנקודה ספציפית. על רקע מפגן מזג האוויר המטורלל של הזמן האחרון, החזאים הרשמיים של ישראל יוצאים להגנת המקצוע

loading

אנשים בעלי חוש פואטי אולי יראו את פגעי מזג האוויר כמטאפורה להקצנה בחברה הישראלית. גלי חום אדירים בקיץ, אובך מזוהם בסתיו, ובעיקר גיחות אלימות של גשם ורוחות בחורף, שהולכות באותה פתאומיות שבה הן מגיעות. הסתכלו על התופעות האלה, השוו אותן לחגיגת הגידופים והפרובוקציות בכנסת, לשיח ברשתות החברתיות, או סתם לאנשים שאתם שומעים ברחוב - ותקבלו הקבלה מצמררת.

באופן פואטי עוד יותר, דווקא החזאים, האנשים שמנסים להכניס את הכול לפרופורציות, חוטפים את זעם הציבור ביתר שאת: כשיש אינתיפאדה אפשר להאשים את הפלסטינים או את הכיבוש; את הצרות המדיניות אפשר לתלות בממשלה או לכעוס על אובמה ועל האירופאים; יוקר המחיה? רק תבחרו את מי לשנוא. אבל את מי נאשים בצרות מזג האוויר? אמנם במקרים שבהם, כמו השבוע, יום אחד של גשם הפך את אשקלון לוונציה של המזרח התיכון, ברור שהתשתיות אשמות; אבל במקרים של גלי חום, אובך או קצב מטורלל של גשם-שמש-גשם-שמש - הזעם הקמאי שלנו, שאינו יכול להיות מופנה כלפי הטבע עצמו, הולך אל נציגיו עלי-אדמות.

בתקופה האחרונה נרשמו פעמיים שבהן הציבור התלונן על החזאים: פעם אחת, בגל האובך והחום שנמשך כשבוע, אל תוך ראש השנה, כשבכל יום החזאים אמרו "צפוי להתפוגג הערב". הפעם השנייה הייתה בגשם הראשון של החורף, כאשר הובטח על-ידי חלק מהחזאים שתהיה "מערכת גשומה שתלווה אותנו כל השבוע... פעילות 'טרופית' תחדור לאזורנו ואיתה סופות רעמים וברד, שיטפונות והצפות" (מתוך דף הפייסבוק של חדשות 2, 25 באוקטובר). ביום שבו נחתה הסופה, התברר שמדובר במכה קצרה ואלימה של רוחות, שהפילה קווי חשמל, שלטים ואפילו מנוף אחד, וגם גבתה את חייו של עמאד עיסא נג'אר, פועל בניין, שנלכד תחת הריסות קיר שקרס.

מה שקרה אחר כך הוא תופעה מוכרת מאוד בתקשורת הישראלית הנגררת, שאפשר לכנותה "פאניקה בדיעבד". שבוע לאחר הסערה הגיעה עוד מערכת אקלימית ובחדשות 10 לא לקחו סיכונים: המהדורה נפתחה בכותרת הדרמטית "ישראל נערכת לסערה", ואת הכתבה שפתחה את המהדורה ליוו התמונות המבהילות מהשבוע הקודם. אלא שמיד לאחר מכן עלה לשידור החזאי דני רופ והכריז: "לא צפויה סערה גדולה". הכותרת "ישראל נערכת לסערה", אגב, עדיין הייתה בתחתית המסך.

"מי שמערבב הכול זה התקשורת, בעיקר באינטרנט ובעיתונים היומיים", רופ מאשים. "אם החזאי יגיד שמחר ייתכנו גשמים מקומיים בצפון, ייתנו כותרת: 'הכינו את המטריות, הגשם בדרך'. יש לנו גוף הכי מקצועי, השירות המטאורולוגי, ויש לנו חזאים בטלוויזייה, כולם מקצוענים: לא ליצנים ולא שחקנים. חזאים".

קיראו עוד ב"גלובס"


אז אם רואים רק את התחזית בסוף מהדורות החדשות ולא מסתכלים, נניח, באינטרנט, מקבלים תחזית מדויקת?

"כן. עדיין אין 100%, וחזאות זה מקצוע שיש בו פספוסים, אבל בגדול אנחנו מהימנים. כשאנחנו טועים, אין לי בעיה להגיד. למשל, בסופת השלג של לפני שנתיים אף חזאי לא חשב שיירד חצי מטר בשלג, אף מודל לא ראה את זה. אז טעינו".

אבל גם בחורף הנוכחי אף חזאי לא חשב שתהיה פה רוח שתפיל קירות.

"התחזית של חדשות 10 הייתה שמזג האוויר יהיה קיצוני והרסני. אני בחיים לא ראיתי תחזית של תופעות הרסניות כמו אלה שפרסמו החזאים אליאור גיל וטל שמאי. בלי היסוס ובלי אולי ובלי ייתכן. הפעם באמת לא טעינו".

ובכל זאת - אלפים בילו ימים בלי חשמל.

"קודם כול, חברת חשמל החליטה שהיא מתחילה להיערך לחורף בסוף נובמבר, אבל זה לא משנה, כי שום חברת חשמל ושום עירייה לא היו מצליחות להתגבר על 70 מ"מ ב-50 דקות. שום מערכת ניקוז לא הייתה עומדת בזה. גם אם היו פועלות שלוש חברות חשמל במקביל, היה לוקח להן יותר משבוע לתקן נזקים שגרמו 300 עצים שנפלו בחצי שעה. מה שכן, אני כועס על האזהרה שחח"י נתנה שבוע אחר כך כדי לכסתח את עצמה ויצרה פאניקה".

"בכלים שיש לנו עכשיו, אי אפשר לדעת שענן ספציפי יהיה כזה הרסני", מודה גם עמית סביר, מנהל מחלקת הדרכה וקשרי לקוחות בשירות המטאורולוגי. "כיוון שהעננות צומחת באופן אקראי, אז 'פר נקודה' אחוזי הדיוק עשויים להיות אפס או מאה. אם חזינו שיהיה גשם חזק בחוף והענן פגע באשקלון ויש שם גשם חזק מאוד, ולעומת זאת באשדוד ירד גשם קל, אז בוודאי שבאשקלון יגידו שדייקנו ובאשדוד יגידו שפספסנו. אין לנו מספיק רזולוציות של מדידות כדי לממש את הדיוק הפוטנציאלי, ולכן נכנס הרבה תחום אפור של פרשנות, של מידע, של ניסיון, של ניתוח. התוצרים מצריכים פרשנות".

זה לא משהו שאתה שומע בתחזיות בטלוויזיה. אתה אף פעם לא שומע את החזאי או את החזאית אומרים: תקשיבו, יהיה מזג אוויר קיצוני, אז קצת קשה לדעת - פשוט תיזהרו וזהו.

"אנחנו לא אחראים על מזג האוויר. התפקיד שלנו הוא לשקף לציבור את מה שצפוי להיות ולהתריע עד כמה שאנחנו יכולים. יש דברים שרואים בבירור ויש דברים שקשה לצפות".

רופ מוסיף גם שיש דברים שאינם תלויים בו - ותאמינו או לא, גם זה קשור למצב המדיני השברירי במזרח התיכון: "כמה שמטאורולוגיה זה מדע מתקדם, זה עדיין לא מדויק. מעבר לזה, ישראל היא מדינה צרה שממערב יש לה ים, ומסביבה מדינות לא בדיוק סימפטיות כלפיה, שמהן אני צריך לקבל בסיס נתונים. אין לי נתונים מהים ואין לי נתונים מהמדבר, ומהאויב קשה מאוד לחזות מה ההבדל בין תל אביב לפתח תקווה או הרצליה. זו מדינה מאוד דינמית ומאוד קשה לחיזוי. חלק מכללי החיזוי משתנים לנו מול העיניים".

הפכפכות זה בדנ"א של האזור הזה, אבל אולי זה קשור במידה לתופעת אל-ניניו?

"אל ניניו היא תופעת טבע שגילו דייגים בפרו, שראו שהאוקיינוס מתחמם. מדענים מצאו שבכל פעם שהמים מתחממים קורים דברים משונים בעולם. אין שום מחקר עמוק, מדעי, אמיתי, שמראה את הקשר בין שנת אל ניניו לבין שינויי אקלים בישראל, חוץ ממחקר שהראה קשר חלקי מאוד ב-1998".

וההתחממות הגלובלית, שנובעת מזיהום האוויר? זה לא קשור?

"תראי, אם את הולכת למחקר שעשה השירות המטאורולוגי על 60 השנים האחרונות, רואים שמדובר בגלים ושאין באמת שינוי משמעותי. לעומת זאת, יש מדענים שאומרים שיש הקצנה ברורה בתופעות אקלימיות וזה נושא שהמדענים חלוקים עליו. אני רק חזאי, אבל אני בפירוש רואה שהאקלים מתנהג אחרת: הבצורת עמוקה יותר, השלג גבוה יותר, הגשם חזק יותר. יש גם תזוזות בעונות".

למה צוחקים על מזג האוויר?

זה אמנם לא נבדק אקדמית, אבל מעניין לראות כיצד תופעת האינפו-טיימנט - אותו טשטוש גבולות בין חדשות לדרמה - באה לידי ביטוי בראש ובראשונה דרך תחזיות מזג האוויר. במובן מסוים, הן אולי אפילו המבשרות הראשונות של כל עליית מדרגה במגמה הזו. עוד מראשיתן בישראל, היו מתייחסים לחזאים במידה מסוימת של הומור, אולי אפילו לגלוג: ב-1989, השנה שבה התחזיות בחדשות החלו לתפוס מקום יותר נכבד (בד בבד עם עליית הערוץ השני), הקדישה "זהו-זה" המיתולוגית שני פרקים להרפתקאותיהם הקומיות של החזאים ("הוריקן כאן?" בתחילת השנה; ו"כנרת" בסיומה).

לאורך השנים, עורכי מהדורות החדשות התייחסו לתחזית מזג האוויר כחלק הקליל של התוכנית, הקינוח שאמור לעזור לצופים לעכל את החדשות ה"כבדות" של המהדורה. זה מעניין משתי סיבות: הסיבה השטחית היא שדווקא מזג האוויר, אולי הנושא הכי חשוב על פני כדור הארץ (כי עם כל הכבוד לגרעין האיראני, אסון טבע אחד מוחק פה אוכלוסיות שלמות), מקבל במה כל-כך קלילה; והסיבה העמוקה והמעניינת יותר היא שאולי דווקא מפני שהטבע הוא נושא כל-כך גדול, כזה שלא ניתן באמת לעשות משהו לגביו - אולי זאת הסיבה שהוא נתפס בציבור כמשהו מרגיע, סוג של פרופורציה למקומו של האדם ביקום.

גם ז'אן פול סארטר, מגדולי ההוגים של המאה ה-20 ואבי הפילוסופיה הקיומית, התייחס למזג האוויר ככלי ביטוי. מעבר לעובדה שאת כתביו המשמעותיים ביותר הוא כתב במהלך שירותו הצבאי כמטאורולוג (בין היתר, מפני שהשירות הזה הסתכם בהפרחת בלונים לאוויר והתבוננות בהם מדי פעם מבעד למשקפת, מה שאיפשר לו לקרוא ולכתוב המון), הוא ראה במזג אוויר כאוטי מטאפורה לחיים. במכתב לחברו (ומאוחר יותר בר הפלוגתא שלו), הפילוסוף הנודע בזכות עצמו, אלבר קאמי, כתב: "מזג האוויר כאן הוא כלבבך. גשם ורוח, מושלם לכתיבה על חוסר ודאות וארעיות".

בטלוויזיה ובקולנוע של היום, חזאים נתפסים בדרך כלל כהפוגות קומיות. בעולם, וגם בישראל, זה הגיע לכמה ניסיונות לא כל-כך מוצלחים: "בארץ עשו פיילוט ב-2004 עם השחקן ניקי גולדשטיין", רופ משחזר. "ביום של העלייה לאוויר נהרג אילן רמון, ודחו את זה בשבוע. ושבוע אחר כך הייתה האזכרה וזה נדחה בעוד שבוע. אחרי שבוע היה פיגוע והבינו שבמדינת ישראל אי אפשר להביא קומיקאי". מאוחר יותר, ב-2008, נעשה עוד ניסיון בערוץ 10, בתוכנית "היום שהיה", עם השחקן ירון ברובינסקי כ"יותם בל", מעין פרודיה מוזרה על חזאים. גם זה לא ממש שרד.

"בימים שבהם אין הבדל כמעט בין דעה לעובדה, מאוד קשה לחזאים שיש מאחוריהם מותג", מוסיף אלעד זוהר מערוץ 2. "אתה לא יכול להתפרע עם התחזיות וגם לא להיכשל עם תחזיות. עושים המון מאמץ כדי להוציא תחזית אמינה. חזאי חובב יכול להרשות לעצמו להתפרע".

החזאות היא נייר הלקמוס של מה שעובר על התקשורת ביותר ממובן אחד. בעידן שבו כל מי שכותב פוסט בפייסבוק הוא עיתונאי, הרשת אפשרה את צמיחתם של מטאורולוגים חובבים. "זה מקצוע שאנשים לא מבינים בו כלום ולצדם יש כת שלמה של חובבים", רופ מתקומם. "האינטרנט נתן לאדם כזה אפשרות לפתוח אתר, לקרוא לעצמו חזאי ולהתחיל ללכת. יש אתר שמנוהל על-ידי אחלה חובב מטאורולוגיה, אבל לא ייתכן שכל אחד שיש לו אתר אינטרנט ייתן תחזיות".

והאפליקציות שיש לי באייפון - אתה רוצה להגיד לי שהן לא מדויקות?

"מה זה האפליקציות האלה? מחשב גדול שנמצא בארצות הברית שחוזה את התחזית בעשרות אלפי ערים. לא אומר שזה גרוע - אלה חברות מקצועיות - אבל האם אותו מחשב יודע את ההבדל בין בית דגן לתל אביב? האם הוא יכול להבדיל בין ירושלים למישור החוף? זה 'נייס טו האב', אבל זה לא ממש עובד. אני ממליץ: את נוסעת לחו"ל? כנסי לאתר המקומי ותראי את התחזית".

הדינוזאור נגד "חזאי העתיד"

נכון להיום, רוב חזאי הטלוויזיה בישראל הם בוגרי אגפי החיזוי של חילות האוויר והים. ההכשרה הצבאית לחזאים מתחלקת לשניים: בוגרי העתודה האקדמית, קצינים עם תואר בפיזיקה או בגיאופיזיקה; וחיילים שעוברים הכשרה לעוזרי חזאי. ההכשרה הבסיסית היא קורס בן שלושה חודשים, שלאחריהם הכשרה ספציפית של עוד תשעה חודשים בחיל האוויר או בחיל הים.

גוף נוסף שמכשיר חזאים הוא השירות המטאורולוגי הישראלי, הנסמך על כללי הארגון המטאורולוגי העולמי (WMO) ומקבל לשורותיו את בוגרי יחידת החיזוי או שמכשיר בעצמו חזאים, אחרי פרסום מכרז לתפקיד עם תנאי מינימום (תואר ראשון במדעי האטמוספירה, בגיאופיזיקה או בפיזיקה, עם השלמות ספציפיות). ההכשרה נמשכת שנים רבות והניסיון הוא פקטור רציני במקצוע. לאחרונה, ובאופן חריג, פתח השירות קורס חזאים לאנשים מבחוץ שעומדים בתנאי הסף האקדמיים. עמית סביר מספר שקיבל עשרות פניות ובחר מתוכן 20 מועמדים. לרוב, חזאי השירות נכנסים לתפקיד ולא יוצאים ממנו עד הפנסיה.

יומו של חזאי בשירות כולל משמרת בוקר או לילה בת 12 שעות, שאותה הוא חולק עם חזאי נוסף ועם שני עוזרי חזאים. העמדות במרכז החיזוי, בקומה העליונה של בניין השירות המטאורולוגי, מאוישות 24 שעות ביממה ובימים סוערים, כמו שהיו בשבוע בעבר, המטה מתוחזק בעובדים נוספים. החזאים בטלוויזיה מקבלים את נתוני הגלם מהשירות המטאורולוגי ונותנים להם פרשנות משלהם.

"צריך כישורים מעבר למדע"

הדימוי של החזאים השתנה בתכלית השינוי מאז ימי "שבשבת" בערוץ הראשון, שבה השתתפו החזאים הוותיקים נתן ששון, אליעזר דנציגר ואורי בץ, שעדיין עובד כחזאי ומפעיל אתר תחזיות משלו. דני רופ הגיע לשם לבקשתו של חיים יבין, מנהל החדשות דאז, ונוכחותו הפכה לקרב בין ה"דינוזאורים" ל"דור העתיד".

"השירות המטאורולוגי דרש שגם אנשים שלהם יגישו, אבל מהר מאוד הם הבינו שכדי להיות חזאי בטלוויזיה צריכים כישורים מעבר ללהיות מדען", מספר רופ. "יש חיזוי ויש חיזוי בטלוויזיה. זה לקחת משהו אינפורמטיבי ולהנגיש אותו לציבור רחב בזמן קצר. הדרך שלי, זה לעשות את זה כיפי, מעניין ומבדר".

המאבק על הבכורה הגיע לשיא כשבלהה בץ, אשתו של אורי בץ, שלחה בפברואר 1992 מכתב (חתום בשם נעוריה, רבינוביץ) לשר החינוך דאז זבולון המר, ובו טענה שרופ הוא בעצם מתחזה. בעקבות המכתב, שפורסם בעיתון "חדשות", הושעה בץ מ"שבשבת". בראיון ל"מעריב" ב-2013 הוא טען כי פרש מרצונו.

אנשי הדור החדש דווקא משתפים פעולה ביניהם. שנתיים לפני האירוע עם בץ, כששרון וכסלר השתחררה משירותה הצבאי כחזאית בחיל האוויר, משך אותה דני רופ לערוץ 1. היא מעולם לא חשבה שתגיע להגיש בטלוויזיה. "כשדני התקשר אליי וזימן אותי לבוא למבחנים, הייתי בטוחה שמישהו מהחבר'ה שלי עובד עליי, כי כל השירות שלי צחקו עליי שאעבוד בשבשבת", היא צוחקת. "עד היום אני מאוד ביישנית ותמיד לוקחת צעד אחורה ועומדת בצד. למרות זאת, המבחנים היו בחדר סגור מול מצלמה, והסתדרתי".

גם אלעד זוהר מערוץ 2, שגם הוא שירת כקצין חזאות (מקצוע שאליו התגלגל במקרה בחיל האוויר) קיבל את הצעת העבודה שלו, ב-2004, כמשוחרר טרי: "קיבלתי את הטלפון ממנהל גף החיזוי באמצע הביס מהשווארמה שאכלתי בקניון חוצות המפרץ בחיפה", הוא משחזר ברמת דיוק אופיינית לחזאי. "הוא אמר לי: 'מחפשים בערוץ 10 חזאי שיבוא להגיש בסופי שבוע. אמרתי יאללה, ננסה. חטפו אותי מהצבא כמו החבר'ה של 8200. שש שנים הפקתי את התחזית בערב והגשתי בבוקר, עד שדני דויטש, שהיה חזאי בערוץ 2, התקדם לתפקידים אחרים בחדשות, ואז פנו אליי משם ועברתי".

האם החזאות היא מקפצה לעולם הטלוויזיה? רופ מכחיש במרץ: "היו לי אלף הזדמנויות לעזוב. הגשתי אולימפיאדה, שעשועונים וטוק שואו והציעו לי לשחק בסרטים. אבל אני החלטתי שזה המקצוע שלי. אני עושה עוד דברים, אבל לעולם לא ויתרתי על האהבה הגדולה שלי לתחזית. שאר הדברים הם בני חלוף: היום אתה מגיש שעשועון או ריאליטי, מחר אתה מגיש קפה. הדבר הזה הוא מקצוע". זוהר דווקא רואה בעצמו איש חדשות לכל דבר ועוסק בעוד דברים מלבד התחזית.

וכסלר, שנשארה צנועה גם אחרי שהפכה לאחת החזאיות הבכירות בטלוויזיה, גאה, בין היתר, בעובדה שהביאה את ההריונות לפריים-טיים. "בהיריון הראשון שאלו אותי אם אני מתכוונת להופיע עד הסוף והרימו גבה כשאמרתי שכן", היא מספרת. "ישבנו בישיבת עורכים ומישהו שם התחיל לרדת עליי על זה שאני מופיעה בהיריון, ומי שסתמה לו את הפה זו איילה חסון, שקמה ואמרה: 'יש פה גברים שנראים בהיריון - וזה לא משתנה'. היה לי ברור שאני מופיעה עם ההיריון ואנשים לא קיבלו את זה. בהיריון הרביעי והחמישי זה היה ברור שאני אופיע עד הסוף. היום זה לגמרי רגיל".

העובדה שהם מוכרים, הופכת לפעמים לכאב ראש לא קטן. "כשמתחיל הסתיו והחורף, אנשים שלא היו איתך בקשר כל השנה מתקשרים ואומרים לך: אחי, אנחנו מתלבטים אם לעשות אירוע בחוץ", רופ מספר. "אני קורא להם 'חברי חורף'. שמתי להם הודעה אוטומטית בטלפון שאומרת: המערכת זיהתה אותך כחבר חורף, לעדכוני מזג אוויר אנא היכנס לפייסבוק שלי. אנשים לפעמים מתייעצים אם לשים אוהל באירוע, ובסוף לא יורד גשם, אז גם באים בטענות. הכי מעצבן שאומרים לך אחרי שאתה אומר מה אתה חושב, 'אבל היה כתוב בוואלה...'".

גם וכסלר נתקלת בתגובות ברחוב: "בדרך כלל לא מזהים אותי כי אני מסתובבת עם כל הילדים", היא צוחקת, "אבל אם מזהים, אז הם מספרים לי שהם משווים בין התחזיות ולפעמים אומרים לי: אצלך זה היה הכי מדויק. מפרגנים".