אות עיני זכוכית נועצות בנו מבטים בדממה במרתף העמוס של אוניברסיטת תל אביב. הנה התנין האחרון מנחל תנינים, הראם, הצ'יטה, הדוב הסורי, הנמר מבית חורון, דורס הפרס, עזניית הנגב. כולן חיות בר שחיו כאן - חלקן עד ממש לאחרונה - ונכחדו. לצדם, מעליהם, וביניהם, ניצבים מאות פוחלצים אחרים של ציפורים, יונקים ומיני זוחלים, שעד כה מזלם שפר עליהם יותר ובינתיים (בדגש על בינתיים) הם כאן כדי להישאר. 37 אלף פריטים יש באוסף הזה, המכונה בעגה הזואולוגית-מקצועית "חולייתני יבשה", והם מצטרפים לכחמישה מיליון חיות ומינים של החי והצומח באזור, המתועדים פה באוסף, לאורך עשרות השנים.
כל הפריטים, בלי יוצא מן מהכלל, ממוינים, מסודרים ושמורים בקפידה אין-סופית במגירות, על המדפים, בצנצנות פורמלין ובקופסאות נפטלין, במרתפים הנידחים ובעשרות החדרים הצפופים, עד שיועברו למוזיאון הטבע הלאומי, הראשון בהיסטוריה של ישראל, הנבנה בימים אלה ומתוכנן להיפתח בתוך שנה מהיום. המוזיאון הזה צפוי להתפרס על פני 9,600 מטרים רבועים, במבנה עץ ענק ומרשים שאמור להזכיר את תיבת נוח. ולא בכדי: המבול, כך נראה, עומד להגיע.
"ההערכה היא שכל מין שני עומד להיכחד", אומרת פרופ' תמר דיין, מנהלת אוספי הטבע הלאומיים ומובילת הפרויקט. "לא היה כדבר הזה עשרות מיליוני שנים, והתוצאה יכולה להיות חמורה ממה שאנחנו מעריכים".
זה אולי לא יקרה מחר, וגם לא בעוד עשרות שנים, אבל אם לא נלמד לעומק את ההשלכות ואת הסיבות להיעלמותם של כל-כך הרבה מינים, ולהופעתם של מינים חדשים ומזיקים - העולם הזה לא יהיה מקום שאפשר לחיות בו. זוכרים את חדקונית הדקל האדומה? אותה חיפושית קטנה והרסנית שעורפת ראשי דקלים ברחבי הארץ ואוכלת אותם מבפנים? זו רק ההתחלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
