ויהי אור? קאמבק לפאנלים הסולאריים וטרנד אנרגיה מתחדשת

עד לאחרונה נראה היה שהמדינה עושה הכול כדי למנוע ייצור אנרגיות מתחדשות ■ אבל עכשיו, כשעלויות הפקת החשמל מאור השמש ומהרוח ירדו משמעותית, התחום עושה קאמבק מרשים

תחנה סולרית בשדה בוקר / צילום: תמר מצפי
תחנה סולרית בשדה בוקר / צילום: תמר מצפי

השוק בטירוף", אומר ערן ליטבק, מנכ"ל ערבה פאואר הפעילה בתחום ייצור האנרגיה הסולרית. "כשהולכים למושבים ולקיבוצים לשכור קרקע חדשה לפעילות שלנו, מספרים לנו שכבר היו שישה-שבעה יזמים לפנינו".

"בהחלט מרגישים שישנה התחממות בשטח", אומר גם אילון וניש, מנכ"ל EDF EN ישראל, אחת הפעילות הגדולות בתחום. "יזמים שהיו בשנת חורף מתעוררים, יזמים ישראלים שהעבירו את מרכז פעילותם לחו"ל החלו לחזור לארץ".

קיראו עוד ב"גלובס"


הדברים האלה מגיעים אחרי שנים ארוכות של יובש בתחום האנרגיות המתחדשות בישראל. זה שנים אחדות לא שחררה המדינה מכסה חדשה לייצור מאנרגיות מתחדשות, אחוז החשמל המופק בדרך זו עומד על 2%-3% בלבד מכלל הייצור, וזאת בארץ עם 330 ימי שמש - רחוק מאוד מהסטנדרט במדינות המפותחות באירופה. בתקופה הזאת יצרנים רבים נפלטו מהמשחק, הגדולים הלכו לשחק בחו"ל, הקטנים פשטו רגל או מכרו את נכסיהם לאחרים.

עכשיו מנשבות רוחות חדשות בתחום: עם התחייבות בינלאומית (אמנת פריז, שנחתמה בדצמבר 2015) להגביר את השימוש באנרגיות מתחדשות; עם הצהרות על מכסות חדשות של אלף מגה-ואט במהלך השנה הקרובה (יותר מכל מה שמיוצר מאנרגיה מתחדשת עד כה); עם יעדים של 17% אנרגיות מתחדשות עד 2030; ועם ניסיונות כנים להסיר את שלל החסמים הרבים והמגוונים בדרכם של היזמים (מרשות מקרקעי ישראל, התובעת לה נתח יפה על השימוש בקרקע, ועד ועדות תכנון ורשויות מס).

השחקנים בתחום משבחים את הצוות החדש שמוביל את השינוי - מנכ"ל משרד האנרגיה שאול מרידור (שעומד גם בראש הוועדה להסרת חסמים) והיו"ר החדש של רשות החשמל, אסף אילת (לאחר חצי שנה שבה הרשות הייתה נטולת ראש). "הגיע יו"ר חדש שקיבל מנדט ברור", אומר שחקן מרכזי בתחום, "כלכלן, שהניהול שלו שונה מאוד מהניהול הקודם, שהיה משפטני והתנהל רק לפי האפשרות להודיע לעיתונות: 'נתנו מכה ליזמים וחסכנו מיליארדים לציבור'".

גם ההחלטה לאחד את מינהל החשמל במשרד האנרגיה עם רשות החשמל מעוררת תקוות, במקום המתחים בין שני הגופים הללו קודם לכן: "הרשות המאוחדת החדשה תוכל לקבוע מדיניות אחידה ולהבין טוב יותר בנעשה בתחום", אומר וניש מ-EDF EN. "אנחנו רואים שיש רוח חדשה ונכונות להקשיב ולקבל החלטות".

"אנרגיות מתחדשות הולכות ותופסות מקום יותר משמעותי בתמהיל ייצור החשמל בישראל", מוסיף יו"ר רשות החשמל אסף אילת. "אנחנו מתכננים לממש את היעדים בשורה של מכרזים הצפויים להתפרסם בזמן הקרו ופועלים להסרת חסמים. מכרז ראשון צפוי להתפרסם לשימוע בשבועות הקרובים ולצאת לדרך עד סוף השנה".

מצד שני, יצרני האנרגיה המתחדשת כאן הם גם למודי ניסיון והבטחות שהופרו וחוו מדיניות משתנה לפרקים. נחגוג את המכסות כשנראה אותן, אומרים כמה מהם, ואחרים מוסיפים שהשוק, שעבר הידלדלות כה קשה של שחקנים, יצטרך עכשיו להיבנות מחדש - משהו שייקח זמן רב.

"עברנו את שבע השנים הרעות ואני מקווה שאנחנו מתחילים את שבע השנים הטובות", אומר ליטבק מערבה. "יש כאלה שיצאו לחו"ל ויש כאלה כמונו, שיושבים ומחכים. מראים לנו כל הזמן גזר שהולך וגדל, אבל גם אף פעם לא מתקרב".

WOBI

קודם כול, הבעת אמון

"משרד האנרגיה הנוכחי עושה מהפכה בכל הנוגע לאנרגיות מתחדשות", סבור איתן פרנס, יו"ר איגוד חברות האנרגיה הירוקה. "קודם כול, הם הודיעו שהם מאמינים בתחום, והם מדברים במספרים, בייעדי ייצור ובמכסות. אותו שאול מרידור (בתפקידו הקודם כסגן הממונה על התקציבים, והאחראי לאנרגיה באגף התקציבים, ש' ל') הרג את התעשייה ב-2012 והיום הוא מקים אותה. אותם אנשים שרבו איתי על עשרות ספורות של מגה-ואט כל שנה, הולכים לפרסם רק ל-2016 מכסה של יותר מאלף מגה-ואט.

"הבעיה", הוא ממשיך, "היא שכאשר המדינה לחצה בכוח על הברקס של האנרגיה המתחדשת, כולנו התגלגלנו מהמשאית למטה, והיום המשאית די ריקה. היו בערך 110 חברות בתחום הסולרי ונותרו כ-40. גם המגזר הפיננסי המממן מגלה חוסר אמון מוחלט, כך שמעתי מחברות שעשו סיבוב בדיקה בנושא. אבל זה ישתנה ברגע שייצא נייר ממשלתי רשמי".

בין השחקנים שירדו מהמשאית המטאפורית אפשר למצוא מתחרים בינלאומיים רבים שעזבו את התחום בארץ (סימנס וויאוליה, למשל); ברמה המקומית ישנה החברה הישראלית סאנפלאואר, שמכרה את מרבית הפעילות הסולרית שלה בישראל לפני קצת יותר משנה, והעדיפה להתמקד בפעילות שלה בתחום הזה בחו"ל; וכן רבים מהמתחרים הקטנים יותר.

מדוע בעצם המדינה לחצה על הברקס? הסיבה פשוטה: בעבר, מחיר הפאנלים הסולריים והציוד הנלווה היה גבוה, מה שהצריך סבסוד (רשות החשמל שילמה ליזמים עד כשקל ו-40 אגורות לקילו-ואט). היום, אחרי שההתקדמות הטכנולוגית בתחום הוזילה את עלויות הציוד, רשות החשמל תשלם כ-30 אגורות לקילו-ואט ופחות.

אבל הסיפור הבעייתי הוא מה שקרה בין שתי התקופות האלה, תופעה שאותה מכנים השחקנים בתחום כ"בלאגן התעריפים". כך מסביר אחד מהם: הפרויקטים אושרו בתקופות שונות עם תעריפים שונים, שהגבוה בהם עמד על יותר משקל ו-40. בשלב מסוים החליטה רשות החשמל, בראשות היו"רית הקודמת אורית פרקש הכהן, לעצור הכול כדי לבחון את התעריפים. כך יצא שכאשר שבה הפעילות, יצאו לדרך יחד פרויקטים עם תעריפים שונים זה מזה, ובנוסף בפרק הזמן שחלף כבר החלו עלויות ההקמה לרדת.

"אז מצד אחד", הוא אומר, "כל היזמים חשבו שרשות החשמל לא מבינה כלום, ומצד שני, רשות החשמל (ברשות פרקש הכהן) חשבה שכל היזמים גנבים, שבאו לבכות שלא עוזרים להם, אבל מרוויחים יופי של כסף מה'טעות' של המדינה. בגלל זה עצרו שוב פחות או יותר הכול".

בשלב מסוים, מסביר גורם אחר, הצטרפה לחגיגה גם רשות מקרקעי ישראל, שבגלל השינוי בייעוד הקרקע (מקרקע חקלאית לקרקע להקמת מתקני אנרגיה מתחדשת), מצאה לנכון להגדיל את דמי ההיוון (דמי השכירות החד פעמיים שמשלמים עבור השימוש בקרקע), במהלך התקופה שבין הזכייה בפרויקט להפעלתו, בפערים שנעו לעתים מ-5,000 שקל לדונם, ללא פחות מ-75,000 שקל לדונם. "זה היה המסמר האחרון בארון הקבורה מבחינת כמה מהשחקנים", הוא מסביר, "והם עזבו את התחום".

וניש מוסיף: "הצגנו את הנושא בפגישתנו האחרונה עם שר האנרגיה יובל שטייניץ וצוותו, והם הבינו שחוסר התיאום בין רמ"י לבין רשות החשמל גורם לחוסר ודאות ליזמים".

מה שעוד יותר מעניין הוא שמנכ"ל משרד האנרגיה, שאול מרידור, המוביל כיום את פריחת האנרגיות המתחדשות, היה זה שהתנגד לתמיכה בענף, בדיוק מהסיבות שתוארו לעיל, כשכיהן כסגן הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, האחראי על תחומי התשתיות.

"בזמנו, העלויות היו מאוד גבוהות", הסביר השבוע בשיחה עם G, "ואם תראו מה קרה בספרד, ביוון ובגרמניה, שעשו בתחום השקעה מוקדמת, היא הייתה בשווי של 50 יורוסנט לקילו ואט, והיום זה 5. אנחנו נמנענו מהעלויות הגבוהות. עכשיו העלויות ירדו והן כדאיות".

- אבל בינתיים השחקנים ברחו.

"עדיין יש לא מעט חברות בישראל בתחום, ואני לא מזלזל בחברות שקמו ונפלו, אבל לא מן הנמנע שיקומו חברות חדשות ושמספר השחקנים יגדל".

- שמעתי לא מעט סקפטיות מהשחקנים בתחום לגבי היכולת לעמוד ביעדים שהצבתם. אתה חושב שתעמדו בהם?

"לא רק שאני חושב שנעמוד בזה, אני מתכוון לבחון את עצמי על זה".

"בבירור נוצרה כאן בועה"

גם באנלייט, חברה ציבורית הפועלת בתחום האנרגיות המתחדשות - גם שמש וגם רוח - מביעים אופטימיות זהירה. "זו בשורה אדירה", אומר מנכ"ל החברה גלעד יעבץ, "אבל אנחנו גם חוששים".

- ממה אתם חוששים?

"החשש שלנו נובע ממספר דברים. בתור חברה שפועלת גם בישראל וגם בחו"ל, אנחנו יכולים להעיד שאין אח ורע להיקף הרגולציה והביורוקרטיה בהקמת פרויקט חדש בישראל. מעבר לחוקים והאסדרות האינסופיות, הליכים רבים של תכנון פרויקט לאנרגיה מתחדשת מול גופים כמו חברת החשמל, רמ"י, קק"ל, הגופים הירוקים ומשרד הביטחון טרם הוסדרו. זה מעכב את מימושם של הפרויקטים בשנים ארוכות, והופך את תהליך התכנון והפיתוח לבלתי נסבל; ולמעשה המדינה מטילה על היזמים חוסר ודאות קיצוני ומגלגלת אליהם סיכונים שבכל שוק אחר מוסדרים עבורם.

"חשש נוסף נובע מכך שאנחנו חווים רגולציה חדשה שיש בה הרבה סימני שאלה: רשות החשמל החליטה, אף על פי שהתחום הסולרי היום מספק אולי 1.5% מכלל החשמל, שהשוק מספיק בשל למכרזי תעריף. זה מתאים למדינות מפותחות שבהן כל הרגולציה מסודרת ומשק החשמל משוכלל, אבל אצלנו כל זה לא קיים. לחברת החשמל יש מונופול מוחלט על רשת ההולכה וההובלה, וכשמפתחים פרויקט, אי אפשר לדעת אם ומתי אפשר יהיה לחבר את המתקנים לרשת החשמל ובאיזו תצורה. גם רשות מקרקעי ישראל לא קבעה את עלות הקרקע עבור העסקות (כלומר את דמי ההיוון), ועם רמה כזאת של אי ודאות, כל הסיכון מתגלגל על היזם.

אחרי זמן כה ארוך שבו לא היו מכרזים, יזמים רבים, שעצירת ההסדרות בתחום הביאה אותם לסף פשיטת רגל, פשוט 'ידממו' כדי לזכות במכרזים, ואז עלולה להיות תופעה של זכייה במכרזים ללא יכולת להקים את הפרויקטים. אני חושב שהרגולטור צריך להיזהר מביצוע ניסוי מסוכן, המשקף למעשה הימור של 'אפס או אחד' על היכולת להשיג את יעדי הממשלה מאנרגיה סולרית.

"בגרמניה, לדוגמה, שם הגיעו כבר לייצור של עשרות אחוזים מאנרגיה מתחדשת, שילוב מכרזי התעריף מתוכנן באופן הדרגתי, במקביל להמשך פריסה של פרויקטים בהסדרות אחרות. משרד האנרגיה ורשות החשמל צריכים להימדד על המהירות ביצירת השוק ובהפחתת זיהום האוויר, ולא רק על המחיר התיאורטי שייקבע במכרזים".

גם ליטבק מביע חשש מ"מתאבדים", כלשונו, אך הוא סבור ש"בסוף זה יתאזן והשוק יישלט על-ידי הגופים הגדולים והרציניים. אנחנו אמנם שוק קטן עדיין ולא יעיל, אבל זו דרך טובה. בעבר הרווחים היו גבוהים עם סיכון גבוה, אבל היום זה מוצר של תשתיות, עם תשואות נמוכות ויתרון לגודל לחברות הגדולות".

- אז אתה אופטימי.

"יש אנשים מצוינים עם הרבה רצון, שיש סיכון שייבלעו בביורוקרטיה. רק שלא יישברו לנו אנשים כמו שאול מרידור, שבא עם רוח קרב ומחויבות ליעדים, וכמו אסף אילת. אני מקווה ששאול יצליח למצוא את נוסחת הפלא שתרצה את כל הגורמים המעורבים".

כך או כך, נשארה עדיין הרבה סקפטיות: "אני עוד זוכר את החלטת הממשלה מאוקטובר 2014 למכסה של 340 מגה-ואט", אומר אחד הגורמים. "ההחלטה קבעה שזה יקרה בתוך 90 יום; המכסה הזאת לא השתחררה עד היום. אז תרשו לי להתאפק בינתיים עם השמחה".

"בבירור נוצרת כאן בועה", אומר גורם אחר. "להרבה אנשים יש ציפיות שלא תואמות את המצב. הם חיים בעידן הקודם, והעידן הבא יהיה הרבה יותר תחרותי, הרבה פחות רווחי, ומי שלא יידע להתאים את עצמו - ייפגע".