אחד מהאבות המייסדים של ההיי-טק הישראלי: כך תקום המובילאיי הבאה

ד"ר גיורא ירון, שמאחוריו אקזיטים במיליארדים: "יש הרבה אפשרויות לעודד חברות, אבל כולן צריכות להיות גזרים ולא מקלות. להטיל מסים יותר גבוהים כ'עונש', זה לא עובד"

גיורא ירון / צילום: ענבל מרמרי
גיורא ירון / צילום: ענבל מרמרי

היינו נדרשים למצוא דמות שסיפור חייה ישמש בסיס תסריטאי לסרט בדבר ההיסטוריה של ההיי-טק הישראלי, ד"ר גיורא ירון יכול היה להיות המועמד האידיאלי. בשלהי שנות ה-70 הוא הקים עבור נשיונל האמריקאית את מפעל השבבים הראשון שלה מחוץ לארצות-הברית, נשיונל מגדל העמק - לימים טאואר סמיקונדקטור וכיום טאואר ג'אז.

בשנות ה-90 ניהל את חברת הדפוס אינדיגו, שנמכרה לימים ל-HP. בשנות האלפיים היה יו"ר מרקורי לאחר התפוצצות פרשת הבקדייטינג והוביל אותה למכירה ב-4.5 מיליארד דולר. בין לבין, היה ועודנו מעורב כיזם וכמשקיע בסטארט-אפים רבים, וידע אקזיטים נאים כמו פנטקום ופי קיוב (שנמכרו לסיסקו ב-118 מיליון דולר וב-200 מיליון דולר בהתאמה) וקומרנט (שנמכרה לרד האט בכ-115 מיליון דולר), כמו גם חברה שנכנסה לפירוק, אקסנט (שעליה הוא מתאבל עד היום).

קיראו עוד ב"גלובס"


"הייתי שותף להמון אקזיטים", אומר ירון, כיום יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב, בראיון בלעדי ל-G. "פה 100 מיליון דולר, פה 200 מיליון - סכומים יפים, אני לא מקל בהם ראש. אבל אם אנחנו מסתכלים איפה זה שם אותנו כמדינה, זה יוצר קיטוב בין אלה שנהנים מהעושר הזה, ובין אלה שאינם נהנים ממנו, והקיטוב הזה איננו טוב.

"הפתרון לקיטוב בחברה איננו בסגנון שלי יחימוביץ' וההסתדרות. אני אמנם נולדתי לסוציאליזם (יליד קיבוץ מנרה), אבל זה פשוט לא עובד, לקחת עוגה קטנה ולהתחיל לפרוס אותה אחרת. הדרך הנכונה היא להכניס עוד אנשים למשחק ולהגדיל את העוגה, במקום לפרוס אותה לפרוסות יותר קטנות".

- איך תגדיל את העוגה אם אתה מוכר חברות?

"זה נכון ולא נכון. קודם כול, מי שמייצר מקומות עבודה זה לא סטארט-אפים. אני חבר דירקטוריון באמדוקס, שמעסיקה 27-26 אלף עובדים בעולם, ובין 7,000-6,000 בארץ. בכל תעשיית הסטארט-אפ יחד יש פחות עובדים. החברות הגדולות הן שמייצרות מקומות עבודה".

- אם הזכרת את אמדוקס, היא דווקא מוציאה עבודה להודו, לחששם הרב של עובדיה כאן.

"זו שיחה שיש לי כל הזמן עם צילה אשתי. הרי גדלנו יחד בשומר הצעיר, והיא תמיד שואלת אותי, למה לא תשלמו יותר על העבודה? (ותשאירו אותה בארץ). נכון, אפשר באופן מלאכותי להיות נחמד ולשלם עוד משכורות בארץ, אבל אז מישהו אחר ילך להודו. החברה חייבת להיות רווחית וצריך להיות פה איזון עדין. צריך לעשות מה שנכון.

"אז באמדוקס את הדברים החכמים, שאפשר להצדיק תשלום גבוה עליהם, אנחנו עושים בארץ. וזה גם שיקול אסטרטגי, ואנחנו לא רוצים שזה יברח לנו מבין הידיים. אבל את העבודה היותר פשוטה עדיף לעשות בהודו. אחרת, תוך זמן מסוים החברה נסגרת, ומה הרווחת?".

- אז כדי לייצר מקומות עבודה, צריך יותר חברות גדולות. איפה המדינה בסיפור הזה?

"אם הריבון רוצה לעודד את תהליך גדילת החברות, הוא צריך לתת לכך מוטיבציה. אספר לך את הסיפור של חברה שהשקעתי בה, הייפרוויז (חברה בתחום הסייבר, שפיתחה טכנולוגיה לזיהוי חדירה למערכת מחשוב ארגונית בטרם נרשם נזק כלשהו, אשר נמכרה ב-2015 בסכום לא גבוה שמוערך בעשרות מיליוני דולר).

"היינו ארבעה שמימנו את החברה ב-2 מיליון דולר. מיקי בודאי, שלמה קרמר, רקש לונקור ואני. בשלב מסוים, החברה קיבלה הצעה מצ'ק פוינט. זה ממש לא היה הזמן הנכון למכור, ולנו המשקיעים הייתה סבלנות ורצינו לבנות חברה. אבל היזמים היו שני חבר'ה, שאחד מהם רק גמר צבא, ופתאום מציעים להם צ'ק עם 8 ספרות בדולרים. לקחתי אותם למסעדה ואמרתי להם, בסוף הרי נעשה מה שאתם רוצים, אבל אני אדביק לכם מדבקה על המצח 'אני פאשלונר, מכרתי מוקדם מדי'. הם ענו לי, 'תשמע גיורא, לך זה לא משנה הרבה, אבל לנו זה משנה לגמרי את החיים'. מה יכולתי לענות על דבר כזה?".

- ומה המדינה יכולה לעשות כדי לשנות את השיקולים האלה של יזמים?

"קודם כול, צריכות להתפתח קרנות שמשקיעות בחברות יותר בוגרות, ומאפשרות ליזמים למכור (חלק) לאורך הדרך. יש ניצנים של קרנות כאלה, אבל לא מספיק, והממשלה יכולה לחזק אותן בדרכים שונות, למשל שעל כל דולר שהקרן שמה, הממשלה תשים עוד דולר. יזם יוכל למכור נגיד 10% מהאחזקות שלו ולצאת מהאביונות ומהמשכנתה, וכך יהיה לו שקט להמשיך לגדל את החברה. אז הוא לא יקבל בבת אחת המון כסף, אבל תהיה לו אפשרות לבנות את החלום, ובזה הריבון יכול להתערב.

"אפשרות נוספת היא מיסוי מופחת על הרווחים מהאקזיט אם היזם החזיק בחברה עשר שנים ומעלה למשל. ויש עוד הרבה אפשרויות, אבל כולן צריכות להיות גזרים ולא מקלות. להטיל מסים יותר גבוהים כ'עונש', זה לא עובד.

"הצורך הזה, לייצר חברות יותר משמעותיות, היה גם מה שדחף אותי לאוניברסיטה, כי יש המון חברות של אפליקציות או של פיצ'רים - וזה לא משמעותי. אם רוצים לייצר חברות כמו מובילאיי (שנמכרה לאחרונה לאינטל לפי שווי של כ-15 מיליארד דולר), או אינדיגו, שהגיעה לשווי 3.3 מיליארד, צריך שיתוף פעולה הדוק בין האקדמיה לתעשייה. פה במעבדות (של אוניברסיטת תל-אביב) יש מלוא החופן פרויקטים עם יכולות כמו של מובילאיי, אבל אלה יהלומים שצריך לקחת, לנקות, ללטש ולאפשר להם לצמוח".

"בני לנדא צלצל אליי"

גיורא ירון, 68, נולד במנרה, "בשנה שבה הוקמה המדינה. אבא שלי היה מהדור שאכל מסמרים לארוחת בוקר". בילדותו עברה המשפחה לרחובות. "היי-טק לא היה, אבל כמו כל משפחה יהודייה טובה, הילד חייב ללמוד, חייב דוקטורט. למרבה המזל, החיים משכו אותי לעולם המוליכים למחצה, ובתוך העולם הזה למה שנקרא היום פלאש ממורי (זיכרון בלתי נדיף)". את הדוקטורט שלו עשה בהנחיית דב פרוהמן, שהיה ממקימי מרכז המו"פ של אינטל בישראל ומנכ"ל אינטל ישראל במשך שנים רבות.

בימים ההם, הפלאש ממורי היה הדבר הגדול בתעשיית ההיי-טק, מה שהפך את ירון לאדם מאוד נדרש בתעשייה. פייר למונד, אחד ממייסדי חברת השבבים נשיונל (ומי שייסד לימים את קרן ההון סיכון סקויה), גייס אותו וירון, "בתור אחד שהוא יליד קיבוץ וצריך לדאוג לכולם, אמרתי, נמנף את זה ליצירת מקומות עבודה. הייתי במשא ומתן עם המדינה ונתנו לי חלקת אדמה, שלא היה בה כלום, במגדל העמק. נשיונל נתנו לי צ'ק של 250 מיליון דולר, ובאתי כמו ילד בן 32 עם סנדלים להקים את הפאב (מפעל לייצור שבבים) הראשון בעולם מחוץ לגבולות ארצות-הברית". לצד זה, הוקם מרכז פיתוח בהרצליה, שבו פיתחו יישומים שונים, למשל VoIP - דיגיטציה של קול שמאפשרת להעבירו על רשת האינטרנט. לדברי ירון, השילוב של הפעילות במגדל העמק ובהרצליה לצד מפעל אינטל בירושלים, היווה חלק לא מבוטל ביצירת ההיי-טק הישראלי.

אחרי 14 שנים בנשיונל, ירון עבר לאינדיגו ב-1992, חברת הדפוס של היזם בני לנדא, "שהייתה חברה ותיקה מאוד, 17 שנה על הכביש. עשתה הכול, אבל שום דבר לא מושלם. עבדה על כל מיני מוצרים, אבל הייתה חסרת מיקוד באופן מוחלט. היה שם המון מחקר ופיתוח, אבל שום נכס או מוצר שאפשר באמת לבנות אותו. הכסף שנכנס לאינדיגו לפני שהגעתי היה לפי שווי של 40 מיליון דולר".

- איך הגעת לאינדיגו?

"בני לנדא צלצל אליי. הוא ידע מה הוא לא יודע. הוא איש שיווק טוב, הוא אלוף העולם בדיו, אבל הוא לא איש ניהול".

- אבל הרומן ביניכם היה קשה.

"הדבר הראשון שעשיתי שם היה להרוג פרויקטים, ולמקד את החברה. זה יצר המון מתח עם בני. 17 שנה הוא עושה את זה, והנה בא הבחור החדש ומחסל. אבל זה איפשר להביא כמשקיע את ג'ורג' סורוס, לפי שווי של פי עשרה (סורוס רכש 14% מאינדיגו תמורת כ-50 מיליון דולר, כלומר על-פי שווי של כ-400 מיליון דולר). ואז היה צורך גם לייצב את המוצר, כי עד אז זה היה משהו שמדפיס בימי שני בארבע בבוקר ארבעה דפים, ואז נתקע.

"אבל הצלחנו, וזה איפשר לנו להנפיק את החברה לפי שווי של מיליארד דולר, להביא מאה מיליון דולר בגיוס. זו הייתה אחת ההנפקות הכי חמות אז בוול סטריט (ב-1994), ולי אישית זה יצר את ההון שאיפשר לי לעשות אחר כך מה שעשיתי - להשקיע בחברות - כי אני בא ממשפחה של יוצאי קיבוץ, ופעם מי שעזב קיבוץ קיבל מטאטא ועוד הסתכלו עליו כעל עוכר ישראל".

- ולנדא מכר אותה אחר כך ל-HP והמשיך עם הדפוס. מה אתה חושב על המהפכה שהוא שוקד עליה עכשיו בלנדא לאב, עם הדיו הננוגרפי?

"בלי קשר לכך אם זה יצליח או לא ברמה הטכנית - ואני חושב שאולי יידרש עוד כסף לשם כך, אבל זה יצליח - השאלה היא אם זה המקום לשים סכומים כאלה על תחום הדפוס, שנמצא במגמת ירידה בעולם. השוק עובר הלאה. בני הוא אלוף העולם בדיו, אלא שעם דיו קשה לזוז לטריטוריות חדשות".

"חייבים כל הזמן להשתנות"

עם הכסף שעשה באינדיגו, ירון החל להשקיע בחברות ובמקביל כיהן, בין השאר, כדירקטור בחברת התוכנה הישראלית מרקורי שנסחרה בארצות-הברית. ב-2005 נחשפה פרשת בקדייטינג, תיארוך לאחור של אופציות, במרקורי (אותו "טריק" שגרם לקובי אלכסנדר מקומברס להימלט לנמיביה למשך עשור, ולחזור לאחרונה לארצות-הברית לרצות עונש מאסר של שנתיים וחצי). בעין הסערה, אמנון לנדן, שהיה יו"ר מרקורי, נאלץ לעזוב וירון תפס את מקומו. זמן קצר אחר כך, ב-2006, נמכרה החברה ל-HP ב-4.5 מיליארד דולר.

- מחיר יפה, אבל אולי החברה יכלה להמשיך להיות עצמאית בלי הבקדייטינג?

"עשו שם כמה שטויות, וכדירקטור שחי בארץ - איך אתה יכול לדעת מזה בכלל, אלה דברים שנעשו שם. אבל המחוקק צודק: כחבר דירקטוריון אתה אחראי, וצריך לתפוס דברים כאלה. אבל לא הבקדייטינג הוא שדחף את המכירה של מרקורי אלא השוק.

"הטכנולוגיה של מרקורי הייתה אופטימיזציה של ביצועים של מרכזי מידע (BTO), כלומר היינו השרברבים. פותחים צינורות סתומים, מרחיבים אותם. בהשאלה מתחום אחר, היינו מתחת למכסה המנוע, ומה שהלקוח שרכש אותנו ראה, לא היה הצנרת אלא מסך עם מוצר של HP או IBM שסיפקו את כל הניהול של מה שקורה 'למטה', והיו המון באגים בממשק בין המוצרים האלה. ואז באו לקוחות ל-HP ואמרו 'אנחנו מוצאים את עצמנו כנסיינים של הממשק בין מוצרים של חברות שונות. תעשו לנו טובה ותקנו את מרקורי'.

"נכון שהבקדייטינג יצר סיטואציה מסובכת והפך הכול ליותר קשה, אבל אם יש משהו שאני מתברך בו, זה שבתשעה מתוך עשרה מקרים אני עובד עם אנשים מעולים. היה לי דירקטוריון מדהים, כי ברגעים כאלה ש'יורים עליך' ויש מתח, חושדים בכולם, גם בתוך הדירקטוריון".

- מלחיץ.

"במונחים אמריקאים זו זירת פשע, שכל מי שנמצא בה הוא בחזקת חשוד עד שיוכח אחרת, אבל למרות זאת, לדירקטוריון שלי היו ביצים, וכשבאו HP פעם ראשונה ופעם שנייה עם הצעה, אמרנו תודה רבה, ורק כשהגיעו עם מה שרצינו, הסכמנו".

- ולא הרגשת חמיצות מסוימת למכור חברה כזאת, שהייתה סיפור הצלחה?

"אני לא מקבל את התפיסה שאומרת שאם אתה מוכר חברה, אתה מפספס משהו. יש חברות שהן טובות, אבל לא תהיינה סיסקו, והדבר הנכון זה לעשות להן אינטגרציה לחברה יותר גדולה. אינדיגו בחיים לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה בלי הגב וזרועות השיווק של HP, ואילו מרקורי החזיקה פה בשיא 700-600 עובדים, ו-HP העלתה את המספר לאלפים".

- אלא שבסוף שנה שעברה, HP עשתה שינוי עסקי ומאות עובדי מרקורי לשעבר הלכו הביתה, ולא ברור מה יקרה לשאר.

"בחברות כאלה אתה חייב כל הזמן להשתנות בזמן אמת. אם לא נפלת בגשר הזה, אתה עשוי ליפול בגשר הבא. זה אין-סופי".

- אתה עוקב מה קורה לחברה אחרי המכירה?

"מאוד, אבל אני טיפוס קצת אמוציונלי, אז ברגע שהיא נמכרת, אני מנתק מגע".

"בחרתי שותף לא נכון"

ירון, כאמור, הוא משקיע סדרתי, אולם יש לו כלל: הוא מקפיד לא לעבור את רף 5 מיליון הדולר השקעה בחברה. ההשקעות מצדן, האירו לו לרוב פנים מבחינת אקזיטים, אבל יש סטארט-אפ אחד שהותיר אותו מאוכזב ומצולק. בשנת 2000 הוא הקים את אקסנט, חברה שפיתחה פתרונות אחסון מידע בשרתים, ואליו חברו להשקעה איתן ורטהיימר שהחזיק במרבית המניות, וקרן אוורגרין. לימים, ב-2010, נכנסה אקסנט לתהליכי פירוק ונמכרה לחברת דל במחיר נמוך יחסית של 12 מיליון דולר.

"זו הייתה חברה מדהימה עם טכנולוגיה מדהימה", הוא משחזר, "אבל הייתה פה בעיה בין בעלי מניות. דברים לא מכובדים, לא יפים. אמרתי לך שהתברכתי בתשעה מקרים מתוך עשרה, לעבוד עם אנשים מדהימים? אז זה היה המקרה שלא הצלחתי בו. בעלי המניות אכלו אותה ביג-טיים כלכלית. כבר היה לנו הסכם שיתוף פעולה סגור עם דל כשהכול התפוצץ (הכוונה לסכסוך שפרץ בין ירון לבין ורטהיימר).

"יש כישלונות שמגיעים לך כי טעית בקריאת השוק או שהמוצר לא עבד, אבל באקסנט הכול עבד נפלא. לפי תפיסתי, זה היה כמו לשרוף ספרי תורה בכיכר העיר, שערורייה, כאב לב, אין לי להאשים אלא את עצמי שבחרתי שותף לא נכון".

ירון מתנחם עכשיו בסטארט-אפים אחרים, כמו קווילט שמתנאה בסדרת משקיעים מכובדת כמו אריק שמידט, סיסקו, קרן בסמר וקרן דיסרפטיב של טל ברנוח. היא עוסקת בתחום העומס על הסטרימינג, והמוצר שלה מאפשר לזהות אוטומטית מה התוכן שמשתמשים רוצים להוריד, לאחסן תכנים פופולריים לאותו רגע ואזור איפשהו בדרך - וכך להקל על העומס שעלול להיווצר על הרשת. לדברי ירון, ענקי תחום התוכן דוגמת דיסני והולו, כמו גם סיסקו, וריזן ואחרים, אימצו בשינויים קלים את הסטנדרט של קווילט, ויש חוזה גדול שנחתם "לרצף את ארצות-הברית בקופסאות שלנו" (כיוון שלא פורסם, ירון לא יכול למסור פרטים נוספים).

המייסדים הם דן סחר ואלון מאור ואליהם חברו ירון יחד עם יובל שחר, שבאופן קבוע מככב בחברות של ירון, לצד בני שניידר ואחרים. "אני משתדל לעבוד עם אותם חבר'ה", הוא אומר. "מה שקורה, שכל פעם שאני מוכר חברה, הראשון שזורקים אותו זה אני, כי אני היו"ר, אבל יובל 'תקוע' תקופה בסיסקו, וכך גם בני (בהסכמי המכירה כלול בדרך כלל סעיף שמחייב את היזמים/מנהלים להישאר תקופה מסוימת בחברה). אז ככה, כשבני היה 'בשבי' הקמתי את קווילט עם יובל, וכשיובל היה בשבי ובני השתחרר, הקמנו את קומרנט (שפיתחה טכנולוגיה לווירטואליזציה של מרכזי מידע ממוחשבים ונמכרה לרד-האט)".

- כמי שחי את ההיי-טק הישראלי וחשוב לו לקדמו, האם הקטר הזה של המשק נמצא בסכנה?

"לדעתי, את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק, אבל מה שמפחיד אותי הוא לא שאנחנו נלך אחורה, אלא שאחרים ילכו קדימה. מתעוררות המון נקודות תחרות בעולם. בקוריאה מונה שר לחדשנות, בהודו מתפתחים אזורי תחרות, וכך עוד במקומות רבים בעולם. בעבר היינו פורצי דרך ברמה שלא היה לה אח ורע, אבל היום יש הרבה אנשים חכמים. לכן חייבים להשקיע בהשכלה גבוהה ובבתי הספר.

"מה שצר לי, שאני שומע היום מצעירים, כולל מהנכדים שלי, שהם לא רוצים ללמוד. הדור הצעיר מתחיל להתבלבל. הם שמעו על מארק צוקרברג שנשר מהרווארד והוא הקים את פייסבוק, או ביל גייטס שעזב גם הוא את לימודיו בהרווארד בלי לסיים. אבל שוכחים שהם למדו מספיק כדי להתקבל להרווארד".

- אז נראה שאתה מהמצדדים בחמש יחידות מתמטיקה, מדעים מדויקים וכדומה.

"חד משמעית כן, עם סימן קריאה! אם יש למישהו כישורים במדעים מדויקים, ממש פספוס לא להיכנס לזה. מצד שני, נכון שכולם מצפים ממני שאגיד שצריך להכין את הדור הצעיר להיי-טק, אבל אסור שזה יקרה על חשבון לימודי ציונות ויהדות. הרי אדם כמוני, ורבים אחרים כמותי, יכולנו בקלות לחיות בסיליקון ואלי, וצריך להסביר לדור הצעיר למה אנחנו פה".

איתמר שלו | "טעיתי בחיים, אבל ההסתברות כאן לטעות לא גבוהה"

לצד ההשקעות בהיי-טק, עם היזמים הקבועים שהוא רגיל לעבוד איתם, נמצאת בתיק של ירון חברה אחת בתחום שבו הוא אינו משקיע אף פעם: תחום הציוד הרפואי. זוהי איתמר מדיקל הקרויה על שם אחיו של ירון, איתמר, שנהרג במלחמת יום כיפור "מכדור אחד באבי העורקים, בקרב על החרמון, ממש על הגדר, בשעות האחרונות של הקרב".

איתמר מדיקל היא חברה ותיקה מאוד (חגגה השנה 20), שהחלה את דרכה כיצרנית בדיקה לאיתור התקפי לב (באמצעות "אצבעון" המולבש על האצבע בעת השינה), עם מנתח הלב המפורסם והמנוח דני גור ("היה איש עם לב ענק, אבל אי אפשר היה לעבוד איתו, וכשנאלצנו לפטר אותו זה התפוצץ כמו פצצת אטום"). לאחר מכן הוסיפה החברה מוצר ולמעשה העבירה את מוקד הפעילות לבדיקה של הפרעות שינה (באמצעות אותו אצבעון). גרף המכירות מראה עלייה, אולם עדיין לא המראה.

- אז איתמר מדיקל עבורך היא לא עוד חברה, אלא בעלת מטען רגשי.

"זה אולטרה רגשי", מבין ירון את הסאב-טקסט של השאלה, "אבל אני לא בקטע של לדבוק בחברה. אם צריך לחתוך חברה, אני עושה את זה. אבל כאן לא צריך. איתמר מדיקל עושה היום טוב מאוד. עוד לא רואים את התוצאות, כי אנחנו משנים מודל עסקי, ממכירת מוצר למכירת שירות, כלומר לתשלום פר בדיקה. אז כשמתחילים בכך, והסכומים שמתקבלים הם 80-60 דולר לבדיקה, ייקח זמן עד שאפשר יהיה לראות את המספרים".

- ובכל מקרה, לוקח לכם המון זמן.

"פה יש מסר לגבי תעשיית המד-טק. הרי חייבים להתחיל בשוק האמריקאי, שהוא הגדול ביותר. פעם, החלק הקשה היה לקבל אישור FDA. היום זה החלק הקל. הבעיה היא איך לקבל קוד רפואי (כלומר שהמוצר או הבדיקה שלך ייכללו ב"סל התרופות" המאושר על-ידי חברות הביטוח ורופאים יוכלו לרשום אותו לחולה).

"הבדיקה שלנו מפשטת את התהליך, אפשר לעשות אותה בבית ולכאורה זו צריכה להיות העדפת הצרכן. אבל הבעיה היא שבעולם הרפואי, הצרכן הוא לא זה שקונה. וכדי לקבל את הקוד, את צריכה לעבוד באגודה הרפואית האמריקאית, שמצדה מעבירה את זה לוועדה הרלוונטית. וכל מי שיושב בוועדת הפרעות השינה עלול להיות נגוע בניגוד עניינים, כי אלה רופאים שיש להם עסק בתחום או קשורים למעבדות שינה".

- אז מה עושים?

"הגענו למצב שלקחנו עורכי דין וארגנו כללים למשחק הזה, הקובעים שיש לנו זמן להגיב על התנגדויות בטרם הגשת הבקשה לקוד. אבל למרות זאת, 48 שעות לפני הדיון בבקשה, אני מקבל טלפון מהעורך דין שלנו פול רודולף שאומר לי, גיורא, האגודה הגישה עכשיו התנגדויות לבקשה.

"פה, הגולני שבי יצא לפעולה. אמרתי, נמאס לי. אתה הולך עכשיו לצלצל ליו"ר הוועדה ולהסביר לו שעד שהוא לא עובר לגור באוהל בשק שינה ורוכב על אופניים, אני לא מתכוון להפסיק. יש פה הפרה של הסכם ולא החברה, אלא אני אישית, בעל מניות שהביא הרבה כסף מחברים שסומכים עליו, אגרום לכך שיהיה הומלס. ומה את חושבת שקרה? קיבלנו את הקוד".

- אז איתמר עלתה על דרך המלך?

"אני משוכנע. זו חברה שנבחרה על-ידי רשת המרכזים הרפואיים קליבלנד קליניק לאחת מעשר החברות שישנו את פני הטיפול הרפואי. טעיתי בחיים, אבל ההסתברות כאן לטעות לא גבוהה".

זמן תגובה | "בעלי הון מבינים שעליהם להתאים את עצמם למציאות המשתנה"

ד"ר גיורא ירון הרצה על דרכו בהיי-טק הישראלי ועל משמעות ההשקעות בתחום זה, במסגרת כנס ששמו "Thoughts Worth Sharing", שארגנה חברת ניהול העושר האישי UBS Wealth Management ביום חמישי שעבר באוניברסיטת תל-אביב. בין הדוברים בכנס, לצד ירון, היו ד"ר שלמה מרקל ופרופ' גל מרקל, ג'ואנה לנדאו, מייסדת ומנכ"לית Vibe Israel; לי רובין, יזמת Wekudo; יהלי הררי, מייסדת ומנכ"לית Innovesta; ליאת מרדכי-הרצנו, מייסדת 24Me וכן הלאה.

הכנס עסק בשינוי שעובר עולם ההשקעות, בכל הנוגע לערכים שמשקיעים מייחסים להון שלהם. כיום, כך מארגני הכנס, הון הוא לא רק היכולת להשיג תשואה עודפת, אלא גם היכולת להשקיע בהתאם לערכי המשקיע ואף לנסות להביא לשינוי. דור המילניום משכתב ומעצב מחדש את כללי הכלכלה והעסקים וכיום, ניהול הון מונע יותר ויותר באמצעות השקעות שמשפיעות על העולם ובפרט, השקעות שיש להן השפעה על הסביבה שיפור והנגשת החינוך והבריאות יחד עם תשואות חזקות. אלו הפכו למנועי הצמיחה החדשים של ההון והמגמה צפויה להאיץ.

העולם החדש והשינוי בערכי המשקיעים מציבים בפני העולם הפיננסי אתגרים רבים: כיצד ניתן להקצות משאבים מתוך ההון הגלובלי של משקי הבית, המסתכם ב-250 טריליון דולר, לטובת 6 טריליון דולר בשנה הנדרשים לטובת מיגור עוני ורעב, קידום שוויון מגדרי, חינוך איכותי ועוד? בנוסף, נשים, המחזיקות בכ-30% מההון הפרטי בעולם ומשקיעות את כספן, נתפסות כיותר אידיאליסטיות ומקדמות מטרות חברתיות, ולשם כך מנהלי הון נדרשים לספק שירותים מותאמים לנשים, להגביר את הביטחון הפיננסי שלהן ולהעצים אותן.

לדברי ד"ר אודי דהאן, מנכ"ל UBS Wealth Management Israel, "בעלי הון לצד מנהלי השקעות מבינים שעליהם להתאים את עצמם למציאות המשתנה ועל כן בחרנו לחבר באופן בלתי אמצעי בין לקוחותינו לבכירי התעשייה".

מדורת השבט | "מה שקורה לבדואים זו דוגמה קלאסית לעיוות נוראי"

אחד התחומים שירון פעיל בהם הוא להביא את בשורת ההיי-טק לחוגים רחבים יותר של החברה הישראלית. אחד מהם הוא המגזר הבדואי, שם הקים עם שותפים בדואים כגון פרופ' ג'יהאד אל סנאע, ראש מחלקת מדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון, את חברת סיראז' שמעסיקה אך ורק בדואים, ועוסקת כרגע בקבלנות משנה של פרויקטים בתחום ההיי-טק. "הבאנו לה פרויקט ראשון של ג'נרל אלקטריק בתחום 'האינטרנט של הדברים', ו-GE נהגו בנו ברוחב לב אדיר מבחינת תנאי תשלום.

"מה שקורה לבדואים זו דוגמה קלאסית לעיוות נוראי. כמות הקילומטרים שהלכתי כאיש גולני עם בדואים לפתוח צירים רבה מכמות השערות שיש לי על הראש, אבל אני גמרתי עם בית נאה בקיסריה והם גמרו לא טוב. יש לי איזו חובה מוסרית מצפונית אליהם, וזה בדיוק מקום שבו יכולתי למנף קשרים שיש לי".