מיכל דן-הראל, מנכ"לית מנפאואר
"אני נזכרת ברגע שבו התחלתי לעבוד בגיל 12 - ומחייכת"
עבורי, הרגע הראשון שבו הבנתי מהי חירות הוא הרגע שבו התחלתי לעבוד, אי שם בגיל 12. גדלתי בבית שלא היה חסר בו דבר, אבל הורי הטמיעו בי מגיל צעיר את ערך העצמאות - ועצמאות היא בראש ובראשונה עצמאות כלכלית.
בימים הקשים ביותר, כשאני מרגישה עייפה רק מלהציץ ביומן על סדר היום שמצפה לי למחרת, אני נזכרת באותו רגע בגיל 12 - ומחייכת.
מיכל דן-הראל / צילום: איל יצהר
עידו יניב, מנכ"ל פריניב
"מעולם לא הרגשתי חירות אמיתית כפי שקרה בחזרתי מקשמיר להודו"
בגיל 22 טסתי לטיול הגדול עם חבר טוב. היעד היה צפון הודו, וחשבנו שזה יעד מעניין להתחיל בו את הטיול הגדול שעליו חלמנו. טיילנו בערים דרמסאלה, רישיקש, מנאלי וניו-דלהי, ובחבל רג'אסטאן בכפר הציורי פושקר.
הטיול היה קסום, נחשפנו לתרבות, אוכל ונופים עוצרי נשימה. תושבי המקום היו חביבים והרגשנו בשמים. יום בהיר אחד החלטנו לתפוס רכבת לחבל לאדק שבמדינת ג'אמו. לאחר 20 שעות נסיעה, נרדמנו ופספסנו את התחנה שבה התכוונו לרדת. התעוררנו בקשמיר - ובאזור לא סימפטי בכלל של חבל ארץ זה. מצאנו את עצמנו בחבל ארץ אפור ומפחיד, מסביבנו התקבצו אנשים לא ידידותיים שהביטו בנו בחשדנות, הנשים היו מכוסות לחלוטין, הגברים כולם עטו שמלות - ומהאופק נשמעו יריות. התחושה היתה שבשלב הבא נהיה שבויים בארץ אויב. נצמד אלינו מקומי, שאמר לנו לא להסתובב ללא ליווי. לנו בבית על סירה, מתחת למסגד ענק שכמו קרא בראשנו "מה אתם עושים פה? לכו מפה!", וניסינו לארגן את חזרתנו להודו. לאחר לילה אחד כבר הסתדרנו על רכבת חזרה, וברחנו משם.
מעולם לא הרגשתי תחושה של חופש וחירות אמיתית כפי שקרה בחזרתי להודו.
עידו יניב / צילום: סלפ
אודי וינטראוב, מנכ"ל מלם תים
"אני משתדל לייצר זמן ומתעל את היכולות שלי לעיסוק בצורכי ציבור"
אנו רגילים לחשוב על חירות במובן של אדם המשועבד לאחר, כמו שבני ישראל היו במצרים. אבל היעדר חירות יכול ללבוש צורות וגוונים שונים. נשיא אורגוואי, חוסה "פפה" מוחיקה, הפך לכוכב עולמי וזכה לכינוי "הנשיא הנדיב והעני בעולם", הודות למשנתו, שלפיה האנשים העניים באמת הם אלה שתמיד רוצים עוד ועוד, אלה שלעולם אין להם מספיק. הם עניים, משום שהם לכודים בתוך מעגל קסמים של צריכה. באופן דומה, חירות בעיני היא לעשות למען האחר, לחיות לא רק את עצמך, אלא גם את האחר. בהתאם לכך, בשנים האחרונות, לצד העיסוקים השוטפים, אני משתדל לייצר זמן ומתעל את היכולות שלי לעיסוק בצורכי ציבור, ובעיני זוהי החירות האמיתית. אגב, לא לחינם אחת המצוות בחג הפסח היא מצוות קמחא דפסחא, שכל מהותה דאגה למי שאין לו.
אודי וינטראוב / צילום: מלם תים
חנוך ברקת, יו"ר ומייסד קרן דואליס
"ביום למחרת העסקה, שאלתי את עצמי מה הלאה"
אני מאמין שבחיים אנו כבולים בשלשלאות ששמנו לעצמנו, זיכרונות עבר, טראומות ילדות וכדומה. האתגר הוא לעצור ולבחון מה הכבלים האלה עושים לנו ומה צריך לעשות כדי להשתחרר מהם. הדוגמה שלי היא מתקופתי באייפקס, כשהייתי בעיצומה של קריירה בתחום ההיי-טק וההון סיכון, והגיעה העסקה של בזק - אחת העסקות הגדולות במשק.
העסקה לכאורה נתנה לי תחושת סיפוק, כוח והצלחה - רק שביום למחרת שאלתי את עצמי מה הלאה. בסוף זה more of the same, רק יותר כסף ויותר בגדול.
עם תחושה זו החלטתי לקחת הפסקה, שבמהלכה עברתי תהליך של שחרור פנימי והבנה שאני חייב נשמה וערכים.
חנוך ברקת / צילום: ישראל הדרי