עסקים קטנים / איור: אייל אונגר
באחד השבועות האחרונים הייתה פעילות ערה בקבוצת הוואטסאפ שפתחו חלק מראשי הארגונים והאיגודים המקצועיים במשק, בעקבות הנחיה חדשה של משרד הבריאות, המתירה לרופאי משפחה לספק עד ארבעה ימי מחלה לעובד בלי שהתייצב כלל במרפאה. "זאת עוד דרך ליצירת סביבה עסקית מאוד לא תומכת במעסיקים. ממילא יש עלינו הכבדות מכל הכיוונים. עכשיו עובד שלא מגיע למקום העבודה ומביא אישור מחלה גם לא צריך ללכת למרפאה בשביל זה. כולנו משתוללים מזה. איזה מסר מעבירה בכך המדינה למגזר העסקי?" שואל רועי כהן, נשיא להב, ארגון המייצג כ-200 אלף עסקים ועצמאיים במשק הישראלי.
ההנחיה החדשה שהסעירה את קבוצת הוואטסאפ היא רק אחת משלל רגולציות שעסקים קטנים ובינוניים מתקשים לעמוד בהן. הממשלה מצדה מבטיחה חקיקה פרו-עסקים קטנים (ראו מטה), אבל בפועל, אומרים בעלי העסקים, המדינה רק מפריעה לנו לעבוד.
■ לכתבה הראשונה בסדרה: רגולציה, אשראי וביורוקרטיה - ההישרדות של העסקים הקטנים
■ לכתבה השנייה בסדרה: הכסף הגדול של מכרזי המדינה לא מגיע לעסקים הקטנים
1. חוקי עבודה: "הם פספסו את מטרתם"
בגיל 77, זאת אחת התובנות של אברהם אמיר, המייסד והבעלים של בית המלאכה "שיבובים": "אנחנו חבורה של טמבלים. אם אנחנו נמצאים עשרות שנים במקצוע, עדיין מוגדרים 'עסק קטן' ולא גדלנו - כנראה שלא בורכנו בחוכמה יתרה. אם הייתי חכם, כבר מזמן הייתה לי מעצמה, כמו שהקים מייסד ישקר, סטף ורטהימר. גם סטף התחיל כעסק קטן ועכשיו החברה שלו, שכבר נמכרה למיליארדר וורן באפט, מוכרת לנו את המכונות שמשמשות אותנו כאן במפעל".
בגילו המתקדם, אמיר מרשה לעצמו לדבר בחופשיות, עד כמה שמתירים לו הזמזומים והצרצורים שעולים כל העת מהמחרטות וממכונות הכרסום שממלאות את חללי העבודה בסמוך למשרדו. "זאת מחרטה שעולה מיליון שקל וחצי ויש לי שבע כאלה", הוא מצביע על מכונה חדשה, גדולת ממדים. "הלוואי שהיו לי יותר מכונות ועובדים, הייתי קולט עוד הזמנות, אבל אף אחד מהמדינה לא עוזר לי עם זה. גם לא ביקשתי עזרה. ניחא זה, גם לעבוד בשקט כבר לא נותנים. המדינה רק מפריעה".
אחת הבעיות הבוערות של התעשייה הישראלית היא מחסור כרוני בכוח אדם מקצועי, בגלל היעדר מסגרות מתאימות להכשרות מקצועיות כמו חרטות וכרסום, קריסת החינוך המקצועי ופרישתם לגמלאות של עובדים מיומנים שעלו לישראל בשנות ה-90 מרוסיה. "המפעל שלי עובד 24 שעות ביממה, יש עליי לחץ מצד הלקוחות לעמוד בהזמנות, כי מה שמתעכב אצלי - מתעכב גם אצלם. כל התעשיות הביטחוניות הגדולות עובדות איתי: תעש, רפאל, התעשייה האווירית ואלביט מערכות. אין מספיק יצרנים, העבודה רבה ואני גם צריך להחזיר את ההשקעה על המכונות שקניתי", אומר אמיר, שבמפעל שלו, המוגדר עסק בינוני, מועסקים 40 איש.
אורך משמרת אחת הוא כ-12 שעות, ולא בכדי: עיבוד שבבי נחשב אחד העיסוקים הנדרשים בתעשייה. אלא שלמרות הביקוש האדיר, הענף כולו מתמודד כבר שנים עם חסר קבוע של עובדים בעלי מיומנויות.
אמיר, כמו גם בעלי עסקים אחרים בענף, פנו בשבועות האחרונים לשר העבודה והרווחה, חיים כץ, בבקשה שיוחרגו מחוק שעות העבודה והמנוחה מחשש לגל של קנסות, בגין העסקת עובדים יותר משמונה שעות במשמרת אחת. בפנייה, החתומה בידי נשיא התאחדות בתי המלאכה והתעשייה יוסי אלקובי, נטען שבמקרים שבהם עובדים בענף זה נדרשו לעבוד 8 שעות בלבד במשמרת הגיבו רבים מהם בהתפטרויות, כי על משמרות "קצרות" כאלה הם גם מתוגמלים בשכר נמוך.
"לפעמים הם ממש רבים ביניהם על עבודה במשמרות ארוכות. ההבדל הוא בין משכורת של 6,000 שקל בחודש לבין משכורת של 10,000 שקל בחודש. העובדים שלי רוצים לעבוד כמה שיותר, כדי שיוכלו להתפרנס טוב יותר. למה למי שעובד כאן מותר לעבוד 8 שעות ולאחר מכן לעבוד בעבודה שנייה, בתור מאבטח של דיסקוטק או בשטיפת מכוניות ואסור לי להעסיק אותו כאן 12 שעות?", תוהה אמיר. בינתיים הוא מרגיש שהוא ועמיתיו נמצאים על הכוונת של מנגנוני האכיפה. באחרונה פקחי משרד העבודה והרווחה החלו לסרוק את אזורי התעשייה, לבדוק ניירת ולחקור חשדות להעסקת עובדים מעבר למכסה שמתיר החוק.
לאוזניים של שכיר, יציאה נגד חוקים שנועדו להגן עליהם עשויה להישמע מנותקת ממציאות העבודה, אבל לטענת מנכ"לית התאחדות בתי המלאכה והתעשייה, ליאת גור, "חוקי העבודה פספסו את המטרה שלה נועדו, הן מבחינת המעסיקים והן מבחינת העובדים". לדבריה, "בגלל הרגולציה והחקיקה הנרחבת בתחומים אלה, המשק איבד את יכולות הגמישות שלו בכל הקשור להעסקת עובדים. אני לא יכולה להתיר לעובד שלי לעבוד יותר מ-8 שעות וחצי ביום, גם אם הוא מאוד רוצה, כי זאת עבירה על חוק שעות העבודה והמנוחה. העולם נהיה גלובלי, סביבת העבודה השתנתה, אבל החוק קשיח ומתקשח והוא בעוכריהם של המעסיקים ושל העובדים גם יחד.
"הרגולציה הופכת למפלצת כשהיא מתקיימת בצורה רוחבית, לא דיפרנציאלית ובלתי פרופורציונלית. כשהיא מאפשרת שימוש לרעה בכוח - צריך לעצור, להגביל ולבחון אותה, מה גם שאי-אפשר לדרוש מבעל עסק של עשרה או עשרים עובדים את מה שדורשים מחברה סשמעסיקה מאות עובדים ויש בה סמנכ"לים, יועצים משפטיים ומערכות משומנות שיתנהלו מול הרגולטורים", אומרת גור.
תוצאות של סקר שעשתה ב-2015 התאחדות בתי המלאכה בקרב כ-100 מעסיקים בענפי המשק השונים ממחישות את חלקה של הרגולציה בכאב הראש היומיומי שלהם: באותה שנה 83% מהמעסיקים סברו כי מהלכים להפחתת הנטל הרגולטורי הם בעלי "חשיבות רבה", לעומת 53% שסברו כך בשנת 2007.
אז מה קרה בין 2007 ל-2015? נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, שנאבק כבר שנים ארוכות להפחתת הנטל הרגולטורי במשק, מספק הסבר: "כל רגולטור שבא מגיע לתקופה של 4 שנים וכל רגולטור כזה רוצה להותיר חותם אישי. איך מותירים חותם כזה? ביצירת רגולציה חדשה. הצעתי בעבר לבטל לפחות 40% מהרגולציות. יש לצמצם אותן עד כמה שניתן ולקיים אותן רק במה שבאמת נחוץ, כמו שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו ולשמירה על כספו של החוסך. מעבר לכך, שהצרכן פשוט ייקח אחריות על עצמו", אומר לין.
2. חוקי הצרכנות: "כל צרכן הוא כמו תינוק"
דוח של ארגון OECD שפורסם באחרונה על המדיניות הנהוגה בישראל ביחס לעסקים קטנים ובינוניים העיר שהסביבה הרגולטורית בארץ מגבילה הקמה ופיתוח של עסקים קטנים ובינוניים. מחברי הדוח כתבו שהתהליך הדרוש להקמת עסק בישראל הוא אמנם פשוט, אך "היבטים רגולטוריים אחרים שנוגעים לעסקים נותרו מסורבלים למרות רפורמות שבוצעו לאחרונה".
דוגמה למורכבות ומסורבלות זו, כך לפי הדוח, היא מערכת הרישוי וההיתרים העסקיים שמנוהלת בידי הרשויות המקומיות.
עוד נכתב בדוח כי "הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים ממלאת תפקיד חשוב בפישוט הרגולציה באמצעות ייעוץ לממשלה לגבי השפעתה של חקיקה חדשה על עסקים קטנים ובינוניים ועל עסקים חדשים. פעולה זו נעשית עד היום במסגרת התייעצויות בלתי פורמליות עם הגופים המייצגים את המגזר העסקי ועם לשכות המסחר ושימוש במתודולוגיות מובנות יותר להערכת עלות הרגולציה עשוי לאפשר הערכה טובה יותר של השפעת החקיקה".
לפי הדוח, הרגולציה על שוק המוצרים "מגבילה מאוד בישראל בהשוואה לרוב המדינות האחרות שחברות ב-OECD, שליטת המדינה בכלכלה גבוהה יחסית - ועסקים גדולים מקבלים הזדמנויות למימוש וניצול כוח השוק שלהם בעוד שמצב זה יוצר חסם בפני כני סה וצמיחה של עסקים קטנים ובינוניים".
באותו דוח ישראל דורגה במקום השני, אחרי טורקיה, בכל הקשור לעודף רגולציה בשוק המוצרים. במקום השלישי נמצאת מקסיקו. הנתונים שעל בסיסם ישראל דורגה במקום זה מתייחסים לשנים 2008 ו-2013 ומתייחסים לשליטת המדינה במשק, חסמים מנהליים וחוקיים ליזמות וחסמים למסחר ולהשקעה בינלאומיים.
בין ההמלצות שעולות מהדוח: פישוט של מערכת רישוי העסקים באמצעות ניטור יעיל של קשיים שאיתם מתמודדים עסקים בבואם להשיג היתרים ורישיונות; דיגיטציה של מערכות הרישוי וההיתרים העסקיים ויצירת פורטל מקוון לאומי שיספק מידע מקיף על דרישות הרישוי וההיתרים. המלצה אחרת קוראת לחזק את הערכת ההשפעה הרגולטורית של חקיקה חדשה על מגזר העסקים הקטנים והבינוניים, והחלפת ההתייעצויות הבלתי פורמליות בין הארגונים היציגים לממשל במתודולוגיות מובנות.
אלא שבארגונים הכלכליים חוששים שחרף דוחות כאלה ואחרים, שחוברו גם לפניו בידי גופים שונים, "מפלצת הרגולציה" רק גדלה וצוברת ממדי ענק.
"חוקי הצרכנות, למשל", אומר לין, "בכל הקשור אליהם ישראל הלכה הכי רחוק מכל מדינה אחרת בעולם, כאילו הצרכן נטול שיקול דעת, כאילו כל צרכן בישראל הוא תינוק: בא אדם לחנות, ראה מוצר שמצא חן בעיניו, בדק אותו ואת מחירו והחליט שהוא מוכן לשלם עליו ולקחת אותו. לאותו מוצר אין שום פגם, הוא נמכר לצרכן בלי שום הטעיה או הונאה, אבל על פי החוק הצרכן יכול להחזיר אותו לחנות בתוך 14 יום ממועד רכישתו ולקבל על כך את מלוא כספו.
"בשום מדינה בעולם אין חוק כזה, שמחייב את המוכר לקבל חזרה את מה שמכר ולהחזיר לקונה את הכסף. בישראל זה עבר. התוצאה היא חיכוכים בלתי פוסקים בין בעלי עסקים לצרכנים סביב לשאלות הקשורות למצב המוצר במעמד החזרתו: האם נעשה בו שימוש? האם האריזה נפתחה? האם המוצר נפגם?".
מהחוק הזה, לין מדלג אל חוק האריזות, שלפיו כל יצרן או יבואן של מוצר חייב למחזר את האריזות ששיווק. "אדם מייבא לארץ תרופות אבל מבחינת החוק הישראלי הוא זיהם את הסביבה, כי הביא את התרופות לארץ באמצעות אריזות קרטון. בראיית המחוקק, היבואן זיהם את הסביבה כי באותו בית חולים שאליו הגיעו הקרטונים פתחו אותם, הוציאו מהם את התרופות והשליכו את האריזות לפח הזבל".
ובאופק, החוק לסימון מוצרים שמקדמת מערכת הבריאות, באופן שעשוי להעמיד יבואנים רבים במשק לפני מציאות חדשה. "משרד הבריאות רוצה להראות לנו שהוא מגן על בריאות הציבור והכי פשוט זה להקים רעש תקשורתי ולדרוש שמוצרי מזון עתירי שומן, נתרן וסוכר יסומנו במדבקה אדומה. 54% מהיבוא לישראל נעשה ממדינות האיחוד האירופי, וכאן קובעים סטנדרטים שונים מאלה של מדינות האיחוד. המדינה היחידה בעולם שבה מסמנים מוצרים בשיטה הזאת היא צ'ילה.
"מעבר לעלויות ולהכבדות של חוק כזה, אנחנו מנטרלים את כוח השיפוט של הצרכן. במקום עוד חוק ועוד אחד ועוד אחד - שההורים ישמרו על הבריאות של הילדים שלהם ויגלו אחריות ולא ידחפו להם סוכרים וממתקים בשפע. זה עניין של חינוך ולא של חקיקה", אומר לין.
3. ריבוי רגולטורים: "הדרישות סותרות"
אחד הרגולטורים הגדולים במשק הוא המשרד להגנת הסביבה, ואחד הענפים החשופים ביותר אליו הוא ענף המוסכים. "קח את מקרה מסנני השמן של מכוניות", אומר לנו מנכ"ל איגוד המוסכים, אריה אשד, "ברוב המקרים כשמכונית שנכנסת למוסך ועוברת טיפול, מחליפים לה את מסנן השמן ועל פי החוק יש לפנות את המסננים המשומשים לאתר לפסולת רעילה בנאות חובב כי הם מפגע סביבתי.
"אלא שבחודשים האחרונים מחיר הפינוי של אותם מסננים משומשים מהמוסכים הוכפל פי שלושה בידי החברה לשירותי איכות סביבה, שהיא חברה ממשלתית, ובעלי מוסכים שלא רוצים לגלגל את העלויות הגבוהות על הצרכן פשוט אוגרים אותם במוסך. היקף הפינוי של מסנני השמן לנאות חובב ירד ב-70%", התרעם.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: בהתאם לתקנות מניעת מפגעים (שמן משומש), התשנ"ג-1993, על יצרני הפסולת לפנות שמן משומש ובכלל זה מסננים משומשים, לאתר הפסולת הרעילה או למתקן מיחזור. באשר להעלאת המחירים - הכתובת היא החברה הממשלתית לשירותי איכות סביבה. קיימים במשק כמה גורמים העוסקים באיסוף מסננים מהמוסכים והעברתם לטיפול. גורמים אלו נמצאים בשלבים מתקדמים של מציאת פתרון מיחזור חלופי לפסולת. המשרד להגנת הסביבה מסייע לקידום פתרון של מיחזור חלופי בהתאם להוראות כל דין.
"האחריות לטיפול בפסולת היא על יצרן הפסולת (המוסך), ועלויות הטיפול עשויות להשתנות בהתאם לפרמטרים כלכליים - אולם אין זה פותר את המוסך מהאחריות לטיפול סביבתי בפסולת בהתאם לחוק.
"אנו סבורים שגם איגוד המוסכים, כמי שמייצג את יצרני הפסולת, יוכל לסייע ולקדם פתרון זול וסביבתי לפסולת".
גם בענף המסעדות מתרעמים על רגולציות מכבידות, מצד משרד הבריאות, כיבוי אש, משטרת ישראל והרשויות מקומיות. "לפתוח מסעדה בישראל זה כמו לפתוח כור גרעיני", אומר מנכ"ל איגוד המסעדות, שי ברמן. "ענף המסעדנות, בתי הקפה והברים הוא אחד הענפים שסובלים הכי הרבה מעודף רגולציה ועודף רגולציה היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שכ-80% מהעסקים האלה נסגרים במהלך חמש השנים הראשונות שלהם". נכון ל-2017 יש בישראל כעשרת אלפים מסעדות, ברים ובתי קפה, ולפי הערכת האיגוד מדי שנה נסגרים כ-4,000 עסקים מסוג זה ונפתחים כ-3,700.
הסאגה בין היזמים לבין הרגולטורים, כפי שאומר ברמן, מתחילה רק לאחר פתיחת העסק. "בשונה ממדינות אחרות בעולם, כאן כל רשות רגולטורית היא גוף נפרד, ישות בפני עצמה שמעמידה דרישות ותקנות וצריך לעמוד בכולן כדי לקבל היתר להפעלת העסק. מעבר לכך שיש גופים רבים שצריך להתרוצץ ביניהם, אי-אפשר לקבל את רישיון העסק על בסיס של הצהרה החתומה על ידי בעליו ואז גם מתחילות הביקורות בשטח".
וכשיש כל כך הרבה רגולטורים, יש גם הוראות סותרות. "זה הזוי. מה קורה במצב שפקח מהמשרד להגנת הסביבה דורש שבמקום מסוים במסעדה יהיה קיר אקוסטי אבל לנציג של כיבוי האש יש לגבי אותו מקום בדיוק דרישה אחרת, כמו התקנה של מתזים לכיבוי אש ופתח ליציאת חירום? אז בעל עסק מקבל דרישות כאלה, וכמו שאומרים, שיהיה לו בהצלחה. הוא נכנס לביורוקרטיה שנמשכת חודשים על גבי חודשים כשבאותו הזמן הוא גם צריך לנהל עסק שנמצא בראשית דרכו, להעסיק עובדים, להקפיד על רמה גבוהה ועוד, אבל הוא נאלץ לעסוק בשטויות האלה - להשקיע דווקא בזה את כל האנרגיות ואת כל תעצומות הנפש שלו. ואנחנו מדברים כאן על עסקים קטנים, כאלה שאין להם תקציבים בלתי מוגבלים כדי שיאפשרו העסקת בעלי מקצוע שינהלו עבורם את הביורוקרטיה".
לפי נתוני ארגון להב, יש כ-200 רגולטורים. נשיא הארגון, רועי כהן: "נוסף על הצרה הזאת, שרגולטורים קובעים דרישות סותרות, הם גם לא מדברים זה עם זה.
"באחרונה היה דיון ארוך בכנסת סביב סוגיית מימון ההמונים לעסקים קטנים ובינוניים, שהתאפיין בחוסר תקשורת בין רשות שוק ההון באוצר לבין הרשות לניירות ערך - ששתיהן רצו לפקח על מימון ההמונים למגזר הזה. בעל עסק שמבקש להוציא רישיון עסק צריך להתרוצץ בין 14 רגולטורים שונים.
"למה מספרה צריכה להיות מתחת לרגולציה? הרגולציה הפכה להיות כלי שמשמש את המדינה למימון המגזר הציבורי שלה. שים לב, המגזר הציבורי מתנפח בלי בקרה ובלי פרופורציה וכל ההתנפחות הזאת מלווה ברגולציות.
"רגולטור אחד, שפעם היה עם שני תקנים, פתאום הפך להיות גוף שמעסיק 50 עובדים. המנגנון הזה צריך להצדיק את עצמו והוא מצדיק את עצמו באמצעות רגולציות חדשות. אין לזה סוף".
"שורש הבעיה ביוקר המחיה הוא בעודף הרגולציה"
יומיים טרם הודעת משרד הבריאות שהסעירה את הארגונים העסקיים, הופיע מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, לפני תעשיינים ודיבר איתם על רגולציה. גרונר ודאי קרא את הדוח של ארגון OECD שדירג את ישראל כאחת משלוש המדינות המובילות בעודף רגולציה, לצד טורקיה ומקסיקו. "שורש הבעיה ביוקר המחיה הוא בעודף הרגולציה וזה אחד הנושאים המורכבים ביותר שאיתם מתמודדת הממשלה", אמר. "אנחנו רואים את זה בכל מקום וככל שיש עלויות במערכת, הן מתגלגלות לכיס של הצרכן. על כל עלות רגולציה הציבור משלם. מה שהיה כאן עד לממשלה הנוכחית הוא טירוף הדעת. כל שר וכל רגולטור היה מקבל החלטה בלי חשבון וזה הוסיף עוד ועוד רגולציה".
במשרד ראש הממשלה מדגישים שצוות הכפוף למנכ"ל גרונר שוקד כל העת על בחינת ההשפעה של רגולציות על המגזר העסקי - עד כדי הסרתן או שינוי של הצעות חוק חדשות שמקודמות בידי הממשלה. במגזר העסקי, מתייחסים לכך בספקנות בינתיים.
רגולציה
איזו רגולציה הכי מכבידה
מעסיקים