הכסף הגדול של מכרזי המדינה לא מגיע לעסקים הקטנים

למה בעלי העסקים הקטנים נשארו מחוץ למכרזי חגיגות ה-70, ומה אפשר ללמוד מזה על הנגישות שלהם למכרזי הרכש שמפרסמת הקניינית הגדולה במשק - המדינה? ■ כתבה שנייה בסדרה

אוריאל לין / צילום: מסך
אוריאל לין / צילום: מסך

בחודש מאי הקרוב תחגוג ישראל את יום העצמאות ה-70 שלה והמדינה כבר נערכת למאורע, עם תקציב של כ-150 מיליון שקל. ביוני האחרון פרסם משרד התרבות והספורט מכרז להתקשרות עם מפיקים שינהלו את ההפקות הגדולות והחגיגיות, אבל העסקים הקטנים מצאו את עצמם בצד, שוב. המכרז המקורי קבע תנאי סף שרק מפיק גדול, שמנהל מחזור שנתי של 50 מיליון שקל, יכול לראות בעצמו מתמודד רלוונטי. ומי שלא? שלא יגיש מועמדות. 

לכתבה הראשונה בסדרה:  רגולציה, אשראי וביורוקרטיה - ההישרדות של העסקים הקטנים 

נשיא לשכת ארגוני העצמאים והעסקים הקטנים, להב, רועי כהן, מיהר למשרד התרבות והספורט ותבע הסברים על ההפליה. משרד התרבות התרשם מהטענות, כינס את ועדת המכרזים שלו שוב, ופרסם מכרז חדש שלפיו מחזור הפעילות השנתי של מועמדים אפשריים להפקת החגיגות יהיה "רק" 25 מיליון שקל. כהן עדיין מנסה לשנות את ההתניה הדרקונית.

במשרד התרבות והספורט אומרים כי "המכרז פונה לחברות ניהול בלבד, שינהלו את האירועים, ולכל אירוע ואירוע ייצאו בעתיד מכרזים נוספים בהתאם לנהלים ולאופי האירוע המתוכנן", אבל הסיפור הזה מעצים עוד יותר את תחושת העסקים הקטנים שמדירים אותם מהכסף הגדול באמת שזורם כאן, כסף שמסתובב בציר שבין משרדי הממשלה וגופים ציבוריים נוספים לבין המגזר העסקי.

50 מיליארד שקל, זה הסכום שעל פי הערכה הוציאו ב-2016 מינהל הרכש הממשלתי של משרד האוצר ומינהל הרכש של משרד הביטחון במסגרת ה"שופינג" שלהם מחברות הישראליות. אלא שהרוב הגדול של בעלי העסקים הקטנים והבינוניים נאלצים להתבונן על הסכומים האסטרונומיים האלה בעיניים כלות, רואים כיצד מצדו השני של הכביש מתקיימת חגיגה גדולה והם נותרו אפילו ללא כרטיס כניסה ללובי.

בתי חולים וקופות חולים, משרדי ממשלה וחברות בבעלות ממשלתית, מוסדות אקדמיים וגופים ציבוריים נוספים - כולם מבצעים רכישות במשק הישראלי מדי שנה בכסף ציבורי רב, אבל המדינה מזרימה במסגרת מכרזיה כסף למי שממילא חזק, ומדובר בכסף רב: מנתוני מינהל הרכש הממשלתי שבמשרד האוצר, עולה כי ב-2016 הסתכם היקף הרכש של משרדי הממשלה וחלק ניכר מהגופים הציבוריים במשק הישראלי בכ-32 מיליארד שקל. מינהל הרכש של משרד הביטחון רכש באותה שנה במשק הישראלי בעוד כ-20 מיליארד שקל.

"רק 18% מהעסקים הקטנים משתתפים במכרזים הציבוריים, לפי סקר עסקים קטנים ובינוניים שעשה משרד הכלכלה והתעשייה", מציינת מנכ"לית התאחדות התעשייה והמלאכה, ליאת גור. נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, טוען שאחוז העסקים הקטנים והבינוניים שנהנה ממכרזים אלה נמוך עוד הרבה יותר.

נתון סדור על היקף הרכש הממשלתי והציבורי מהחברות הקטנות והבינוניות אין, ומכאן שכל מספר שנזרק לחלל האוויר מבוסס על הערכות. "זאת אחת הבעיות. באין נתונים אי-אפשר לטפל באמת בבעיה", אומרת גור.

בשיחה עם "גלובס", אישר ראש סוכנות העסקים הקטנים והבינוניים במשרד הכלכלה, רן קויתי, כי אף גוף רשמי בישראל אינו מרכז נתונים על היקף ההשתתפות של מגזר העסקים הקטנים והבינוניים במכרזי מדינה ועל חלקם בהם.

הפוליטיקאים מבטיחים כבר שנים לשנות את כללי המשחק, פקידי ממשלה בכירים מצהירים הצהרות מפוצצות על רפורמות ועל ועדות חדשות שישנו את האופן שבו מחלקים את העוגה; מבקר המדינה התריע שוב ושוב; ועדות הכנסת התכנסו וסיכמו דיונים בהודעות לעיתונות. בשורה התחתונה, מכל עשרות מיליארדי השקלים האלה, העסקים הקטנים נהנים במקרה הטוב רק מפירורים.

תנאי סף מכשילים

"אחת מקופות החולים הגדולות פרסמה לפני כמה שנים מכרז לקבלת שירותים חיצוניים מהמגזר העסקי", מספר מנהל המחלקה המשפטית של איגוד לשכות המסחר, עו"ד שלומי לויה, "אחד התנאים שנקבעו במכרז היה שעל כל חברה שמשתתפת בו להוכיח שהיא ניהלה בכל אחת משלוש השנים האחרונות מחזור שנתי שהיקפו אינו קטן מ-200 מיליון שקל. מדובר בתנאי סף שמשאיר את כל מגזר העסקים הקטנים והבינוניים מחוץ למגרש הזה. הקמנו קול צעקה וטענו שזו דרישה בלתי סבירה ובלתי הגיונית בעליל. אותה קופת חולים נעתרה לקריאותינו והורידה את היקף המחזור המינימלי מ-200 מיליון שקל ל-150 מיליון שקל 'בלבד', שזה לעג לרש".

הרוב המוחלט של בעלי העסקים הקטנים והבינוניים היו מודים על מחזורים כספיים שנתיים הרבה יותר צנועים, אפילו על כאלה של מיליונים אחדים. נוכח הדרישה הדרקונית עו"ד לויה מיהר לאסוף עדויות ומסמכים, וכתב עתירה לבית המשפט.

אזהרת ספוילר: לסיפור הזה אין סוף טוב. עו"ד לויה: "היינו בטוחים שבית המשפט יקבל את התביעה שלנו בשתי ידיים, שהזכייה שלנו מובטחת ושהשופט יורה לאותה קופה לשנות את המכרז ולקבוע תנאי סף הגיוניים יותר, באופן שהמכרז יהיה נגיש לקהל רחב יותר של בעלי עסקים. אלא שבית המשפט חשב אחרת וקבע שדין התביעה להידחות כי לא הוכחנו את חוסר הסבירות בדרישה להוכחת מחזור מכירות שנתי כל כך נרחב".

וגור מוסיפה: "ברוב המוחלט של המקרים גופים ציבוריים מעדיפים לעבוד מול ספקים גדולים בנימוק של 'יעילות כלכלית'. במכרז אחד הם סוגרים לעצמם פינה לתקופה ארוכה עם ספק אחד והם לא צריכים להתעסק עם 'כאב הראש' של התקשרות עם עשרה ספקים קטנים. עכשיו נשאלת השאלה מדוע 'יעילות כלכלית' מוגדרת בצורה כזאת, של מה שנוח כאן, מיד ועכשיו, ולא מתוך התבוננות לטווח הבינוני והארוך. אם הגישה תהיה שונה, הרי שהעסקים האלה ירוויחו יותר בעקבות נגישותם לאותם מכרזים: הם יתבססו, יתרחבו, יתפתחו ויעסיקו עוד עובדים שישלמו עוד מסים למדינה. כולם ייצאו מורווחים, אז למה לא?".

תנאי הסף שנקבעים במכרזים ממשלתיים ומכשילים את העסקים הקטנים מגוונים ויצירתיים: נוסף על דרישות להוכחת מחזורים כספיים תקופתיים גבוהים מאוד בהווה ובעבר, הם כוללים גם דרישה לפריסה ארצית של השירות המבוקש, העמדת ערבויות כספיות גבוהות שאין בכוחם של עסקים קטנים להמציא, הוכחה של איתנות פיננסית, גביית מחירים גבוהים על מסמכי המכרז ועוד.

נוסף על חסמים מובנים אלה, במקרים רבים רוב העסקים הקטנים והבינוניים כלל לא יודעים על קיומו של מכרז רלוונטי לתחום עיסוקם, וגם אם יש להם מידע על מכרז כזה, אין להם הידע והכלים המתאימים שיאפשרו להם לקפוץ בזמן על העגלה ולהתמודד על הכסף הממשלתי הגדול.

אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, טוען שהפקידות במשרדי הממשלה מסדרת לעצמה חיים קלים. "הפקידות מכשילה את העסקים הקטנים כי נוח לה לעבוד עם מעט ספקים שהם גדולים. זה כנראה תורם גם לתחושת החשיבות שלהם, לעבוד עם 3 או 4 חברות ענק במשק מאשר לעבוד עם 15-20 חברות קטנות", הוא אומר.

גם מבקר המדינה, השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא, נתן את דעתו לתופעה שחוסמת את גישתם של רוב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל לכספי המדינה. "מדינת ישראל היא הקניין הגדול ביותר במשק", הוא כתב בדוח ביקורת משנת 2015. "אף שמגזר העסקים הקטנים והבינוניים כולל 99% מכלל העסקים במשק הישראלי, לאורך השנים הוא סיפק רק חלק קטן ביותר מהטובין ומהשירותים שרכשה המדינה".

הגודל לא רלוונטי

הסיפור של נאור ניסים, צעיר בן 30 שמנהל זה כחמש שנים את חברת סנקלר תקשורת שבראשון לציון, ממחיש את הקשיים של עסקים קטנים.

בסוף השנה שעברה נסים זכה במכרז לאספקת שירותים לניהול מדיה חברתית ופרסום באינטרנט שפרסם משרד האוצר. באמצע השנה הוא זכה במכרז דומה - הפעם של משרד הכלכלה והתעשייה, אותו גוף שאמון על מגזר העסקים הקטנים והבינוניים. לקראת המכרז האחרון, וכדי לשפר את סיכוייו לזכות בו, הוא עיבה את מצבת כוח האדם שלו, לקח מהקרן להלוואות בערבות המדינה הלוואה של 265 אלף שקל כדי לרכוש אמצעים טכנולוגיים יקרים שיאפשרו לו לעמוד בדרישות הלקוח, רכש לעובדיו בכסף רב ביטוח אחריות מקצועית, אך לדבריו, כשהחל לעבוד מול משרדי הממשלה הוא הופתע לגלות כי מבחינת לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ) הוא נחשב "עסק קטן מדי" מכדי לקדם ברשתות החברתיות את הקמפיינים של משרדי הממשלה.

בהיותו עסק קטן, כך לטענת ניסים, לפ"מ מתירה לו ולעובדיו לעסוק רק בקידום הפוסטים של חלק ממשרדי הממשלה בפייסבוק ובאינסטגרם. "זה לא דבר של מה בכך: העבודה על קידום המסרים והפוסטים היא הכסף הקטן: הכסף הגדול בא מהקמפיינים, שמתוקצבים ב-19 מיליון שקל בשנה ואותם קיבלו שני משרדים שמבחינת לפ"מ נחשבים גדולים. אני יודע לעשות את העבודות האלה לא פחות טוב מהם. שאלת הגודל באמת לא רלוונטית במקרה הזה", הוא אומר.

מלחמתו של ניסים על זכותו לקבל את הקמפיינים של משרדי הממשלה נמשכת גם בימים אלה. באחרונה הוא פנה לשרת החינוך והתרבות, מירי רגב, שאמונה על לפ"מ וביקש את התערבותה. "אין כל קשר בין גודלה של החברה ליכולתה לבצע את העבודה בהתאם למכרזים", כתב והזכיר לרגב גם את החלטת הממשלה מ-2011 שלפיה תינתן העדפה לעסקים קטנים ובינוניים במסגרת מכרזי ממשלה כדי לחזקם. "לא ברור לי מה עומד בבסיס ההתנהלות של לפ"מ והדבר מעורר תהיות רבות".

מלפ"מ נמסר בתגובה לטענות: "סנקלר תקשורת לא זכתה במכרז שערכה לשכת הפרסום הממשלתית וכפי הנראה מדובר בהתקשרות שנעשתה בידי משרד האוצר ומשרד הכלכלה למתן שירותי ניהול מדיה חברתית. התקשרות מסוג זה, מטבע הדברים, לא כוללת ניהול קמפיינים בגוגל ובפייסבוק - פעילות שאותה מחויבים משרדי הממשלה לבצע באמצעות לפ"מ ולא הייתה חלק מהמכרזים שבהם זכתה סנקלר תקשורת. לפ"מ עתידה לפרסם בתוך זמן קצר מכרז פומבי למתן שירותי ניהול קמפיינים בגוגל ובפייסבוק עבור כל משרדי הממשלה, שיהיה פתוח לכל הספקים שעוסקים בתחום, בכפוף לעמידתם בתנאי הסף. לפ"מ מקפידה על שילוב עסקים קטנים ובינוניים בהתקשרויותיה ובהתאם לנסיבותיה הספציפיות של כל התקשרות".

בינתיים, ניסים מתגאה ברשימה של 150 חברות וגופים פרטיים, וגם ציבוריים, שהתקשרו עם העסק שלו. "אני לא מאלה שמוותרים. איפה שאני מוצא שיש ניסיון להפלות או לסנן עסקים קטנים, אני פועל, מעיר ואם צריך אני גם נלחם. אני רוצה להתפתח, אני רוצה להתעצם ואני לא רוצה לקבל מתנות או הקלות. אני מבקש שתהיה הגינות. זה הכול", הוא אומר.

לפני כשנה, ניסים מצא עצמו בסאגה אחרת שקשורה להתנהלות מול מכרז שפרסם גוף ציבורי גדול, שנקבעו בו תנאי סף שהקשו על עסקים קטנים ובינוניים להגיש הצעות ולהתמודד עליו. "גוף ציבורי גדול מאוד פרסם מכרז לקבלת שירותים בתחום הרשתות החברתיות, אך אחד התנאים שהוצבו היה להוכיח התקשרות עם לקוח בהיקף עבודה של 700 אלף שקל לפחות בכל שנה, בשלוש השנים האחרונות. אני הצלחתי להביא הוכחה כזאת, אבל עסקים קטנים רבים אחרים לא יכלו לעמוד בדרישה ולא ניגשו למכרז.

"רבים גם חוששים לצאת למלחמה בגופים הציבוריים כשהם נחשפים לעוולה כזאת או אחרת, כי לא יעבדו איתם בשלבים מאוחרים יותר", הוא אומר ומוסיף: "ממילא מדובר בבעלי עסקים שעסוקים בהישרדות. ב-10 בחודש יש תשלום של משכורות; ב-15 בחודש יש תשלומים למע"מ ולמס הכנסה; ב-20 בחודש יורד כרטיס האשראי של העסק וב-1 בחודש תשלום על שכירות. לך תנסה לנהל במקביל עסק, לפתח אותו, להביא לקוחות וגם להילחם בכל העולם".

אל תשתקו, תתלוננו

על אף גילו הצעיר, ניסים מבקש להעביר לעמיתיו מסר חשוב הנשען על ניסיונו מול מערכות המדינה: "אף אחד לא יכול לבוא בטענות אל העסקים הגדולים שמקבלים את רוב העבודות. הם לא אשמים. צריך לבוא בטענות למי שמקבל את ההחלטות בדרך שמשאירה לקטנים את הפירורים ולא מאפשר תחרות הוגנת. בחלק מהמלחמות שלי הצלחתי, בחלק לא, והמסר שלי לעמיתיי הוא שאם נתקלים בחוסר הגינות או במדיניות מפלה, שלא יפחדו ויתלוננו".

אחד המנגנונים להגשת תלונות כאלה הוא הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים שבמשרד הכלכלה. שם, מתוקף תיקון בחוק חובת המכרזים, מופעל בשנים האחרונות נוהל התערבות במקרה שמתקבלת תלונה על מכרז ממשלתי שכולל תנאי סף שיש בהם כדי להדיר עסקים קטנים ובינוניים. "שמעתי על הסוכנות הזאת רק באחרונה. אבל אני מתרשם שהיא פועלת היטב במצבים כאלה", אומר ניסים.

בסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים מצביעים על שורה של מקרים שבהם היא התערבה כדי לתקן מכרזים ממשלתיים. "כשאנחנו רואים תנאי סף בלתי הגיוניים אנחנו דורשים הסברים", אומר קויתי, "ואם הם אינם מניחים את הדעת, אנחנו דואגים שהם יוסרו. היה מקרה של מכרז שבמסגרתו נקבע כי עסק המעסיק יותר מ-100 עובדים יקבל 15% בונוס בניקוד הכללי של ועדת המכרזים ובעקבות התערבות מצדנו סעיף זה הוסר. אני לא זוכר מקרה שבו הוכנס איזה סעיף דרקוני למכרז ממשלתי באופן שפוגע בעסקים קטנים או מדיר אותם, שלא הוסר לבסוף".

בהתייחס לנתון שלפיו רק 18% מכלל העסקים הקטנים והבינוניים בישראל ניגשו למכרזים ממשלתיים, אומר קויתי: "אני לא מודאג מהנתון הזה, בהתחשב בעובדה שמחצית מכלל העסקים הקטנים מעסיקים את עצמם והם למעשה עצמאיים. אלה לא נתונים חריגים ביחס למקומות אחרים בעולם ולדעתי יהיה נכון יותר לבחון את מידת מעורבותם של עסקים אלה במכרזי המדינה על פי היקף הרכישות מהם ולא על פי אחוז ההשתתפות שלהם באותם מכרזים".

דרושה חקיקה

נוסף על בעיית הגישה של עסקים קטנים ובינוניים למכרזים ממשלתיים, ישנו קושי גם בגישה למכרזים שמוציא השלטון המקומי. חובת המכרזים אינה חלה על הרשויות המקומיות. ניסיונות מן העבר להחיל חובה זו על השלטון המקומי לא צלחו. ברשויות המקומיות חוששים כי חובה כזו תסרבל את עבודתן, ומשרד הפנים עצמו דורש לבדל את השלטון המקומי מהשלטון המרכזי באמצעות פקודת העיריות שעל פיה הוא פועל.

"ישראל אינה חריגה מהבחינה הזאת", אומר קויתי. "לא מצאתי שיש חיה כזאת במקומות אחרים, של חובה שחלה על השלטון המקומי לרכוש בהיקף כזה או אחר ממגזר עסקי כזה או אחר. לדעתי, מהלך אפקטיבי יותר שנוגע לנגישות של עסקים קטנים ובינוניים למכרזים ציבוריים הוא הסרת תנאי סף גבוהים שהיו חסם והקשו על נגישותם אליהם".

עם זאת, דוח של ארגון OECD על מצב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל לשנת 2016 כולל המלצות להרחבת הנגישות של מגזר זה לתהליכי הרכש של השלטון המקומי. לפי המלצת הארגון, על המדינה לעודד את השתתפות הרשויות המקומיות להנגשת הרכש הציבורי ממגזר זה תוך פישוט תהליכים, אימון של פקידים בנושא והטמעה של שיטות רכש חדשות.

לין משוכנע שהפתרון לתופעת ההפליה במכרזים הציבוריים טמון בחקיקה ממוקדת, שתכלול גם את השלטון המקומי. בימים הקרובים, איגוד לשכות המסחר שבראשותו, יחד עם התאחדות בתי המלאכה והתעשייה וארגון להב, יגישו לשרי האוצר והכלכלה תוכנית שלדעת לין "אם היא תאומץ היא תחולל מהפכה של ממש בעסקים הקטנים והבינוניים".

התוכנית של הארגונים היציגים של העסקים הקטנים כוללת קידום של חקיקה שתפקידה להסדיר ולהגדיר באופן ברור את מעמדם של העסקים הקטנים והבינוניים במכרזי הרכש הממשלתיים. "חוק כזה יגדיל את חלקם של עסקים אלה ברכש הממשלתי ל-20%, לפחות. החוק יהיה ברור: ההשתתפות במכרזים של גופים ציבוריים שהיקפם אינו עולה על 5 מיליון שקל תותר רק לעסקים זעירים ולעסקים קטנים. במכרזים שהיקפם עד 10 מיליון שקל - ההשתתפות תותר לעסקים זעירים, קטנים ובינוניים בלבד ומעבר ל-10 מיליון שקל - ההשתתפות במכרזים תותר לכולם, גם לגדולים", הוא אומר.

לדברי לין, "במקרה שבמכרז שהיקפו יותר מ-10 מיליון שקל זוכה חברה גדולה - אחד התנאים שבהם היא תידרש לעמוד הוא להוציא 20% לפחות מהעבודות לקבלנות משנה בחברה קטנה או בינונית, אלא אם צורכי המכרז, אופי השירות והמוצר קובעים אחרת. ברוב המוחלט של המקרים חברות גדולות מוציאות עבודות למיקור חוץ, כך שלא אמורה להיות כאן בעיה. צריך רק לרצות".

תגובות

המרכז לשלטון מקומי: "העדפה של עסקים קטנים ובינוניים היא הכוונה של שוק שצריכה להיעשות באמצעות השלטון המרכזי כחלק ממדיניותו לעידוד ולקידום מגזר זה. הרשויות המקומיות, בשונות שביניהן, שמתבטאת במצבן הכלכלי, בתכליתן ובמטרותיהן, אינן אמורות וגם לא מסוגלות לבצע העדפה שמשמעותה הגדלת הוצאותיהן. העדפת עסק קטן על פני עסק גדול משמעה הכרזה על העסק הקטן כעל זוכה במכרז, גם אם המחיר שהוא הציע גבוה יותר מזה שהציע העסק הגדול".

במרכז השלטון המקומי העריכו כי היקפי הרכש של רשויות מקומיות מהעסקים הקטנים והבינוניים מסתכמים בכמה מיליארדי שקלים בשנה, אך אין בידו של המרכז נתון.

עוד נמסר מהמרכז לשלטון מקומי כי "השונות בין מכרזי המדינה לבין מכרזי הרשויות המקומיות מודגשת ומובלטת במערכות הדינים השונות כמו חוק חובת המכרזים ותקנותיו לגבי המדינה, תקנות העיריות וצווי המועצות המקומיות והן בפסיקות של בתי המשפט - שעומדים על שימור השונות הזאת.

"אנו סבורים שיש לפעול להחלת דיני המכרזים של המדינה על השלטון המקומי תוך בחינת היכולת להחיל את סוגיית העדפת עסקים קטנים ובינוניים על רשויות מקומיות ולא לבצע התאמות בצורה של 'טלאי על טלאי'".

מינהל הרכש הממשלתי שבמשרד האוצר: "הוראת התכ"ם (תקנון כספים ומשק) שנכנסה לתוקף ב-2013 מנחה את משרדי הממשלה בנושא שילוב עסקים קטנים במכרזים. לפי ההוראה, ועדות המכרזים במשרדים מחויבות לבחון טרם פרסום מכרז את התאמתו לעסקים קטנים ובינוניים ולהסרת חסמים שמונעים את השתתפותם במכרז.

"עוד במסגרת ההוראה, מינהל הרכש שבאגף החשב הכללי פועל בשיתוף פעולה עם הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה, לאיתור יזום של מכרזים שאינם עומדים בהוראות התכ"ם בתוך פנייה בזמן אמת לוועדות המכרזים בבקשה לתקן את מסמכי המכרז.

"מנגנון זה, בניגוד לביקורות שהועלו בעבר, מאפשר תגובה בזמן אמת ותיקון מסמכי מכרז בטרם שלב הגשת ההצעות. ככל שהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים לא מקבלת תשובה לשביעות רצונה מוועדת המכרזים שפרסמה את המכרז, היא רשאית לפנות לוועדה המייעצת של החשב הכללי ולבקש שיפעיל את סמכותו.

"ניסיוננו עד כה מלמד כי מנגנון זה מצליח להביא להתאמות נדרשות בזמן אמת ובכך להגדלת האפשרות של עסקים קטנים ובינוניים להתמודד במכרזים של משרדי הממשלה. באוגוסט 2016 תוקן חוק חובת המכרזים כך שהוא מחייב גופים ציבוריים נוספים שעליהם חל החוק לפעול לשילוב עסקים קטנים במכרזים. עוד מחייב החוק את פרסומם של נתונים על התקשרות עם עסקים קטנים ובינוניים על ידי משרדי הממשלה ושאר הגופים הציבוריים משנת 2018 ומינהל הרכש הממשלתי נערך לכך בימים אלה".

ממינהל הרכש נמסר עוד כי אשתקד הסתכם הרכש הממשלתי במשק בכ-32 מיליארד שקל - סכום שאינו כולל את בתי החולים הממשלתיים וגופים ביטחוניים.

החסמים המרכזיים בפני השתתפות במכרזים

תנאי סף גבוהים:

הדרישה להוכיח מחזורים כספיים גבוהים, ניסיון, עבודה מול לקוחות ממשלתיים, איתנות פיננסית, פריסה ארצית של שירותים ותקני איכות

נגישות למידע:

היעדר מידע על קיומו של המכרז, חוסר ידע על דרכי ההשתתפות במכרזים, לא ניתנים הסברים לסיבת כישלונו של עסק במכרז

אי-ודאות:

אין בהירות לגבי היקף ההתקשרות וכמות ההזמנות הסופית מבעלי העסקים במעמד הגשת הצעות במכרז, כך שלא ברור אם ההליך כדאי

דרישה לערבויות:

קביעת ערבויות גבוהות מדי שדורשים עורכי המכרזים מרתיעה עסקים רבים מהשתתפות בהם

עלויות גבוהות:

מחירים גבוהים תמורת מסמכי המכרזים המתפרסמים, למידת המכרז והכנת הצעות מרתיעים עסקים קטנים ובינוניים

עסקים אשר התמודדו במכרזים
 עסקים אשר התמודדו במכרזים